אנשים עם פיברו
מדהים לפעמים מה שצירוף מקרים עושה…
מדי פעם, בתקופה האחרונה, צצים אנשים שמספרים לי על כל מיני סימפטומים שדומים לאלה שאני חוויתי ועדיין חווה בשנה האחרונה.
קטונתי מלהגדיר אם מדובר בפיברו, אבל אין ספק שפשוט לדבר על זה עם אנשים שמבינים מה אני עובר, בהחלט עוזר.
עצם העובדה שאני מרגיש שאני יכול לתרום, ולו טיפה, מהמידע שיש לי על המחלה הארורה הזו – זה כבר עושה לי טוב.
כמו שכבר כתבתי פה בפוסט קודם, קבוצות התמיכה של אס"ף בהחלט יכולות לעזור, אבל תלוי למי.
בתור בנאדם שרוב חיי עברו באופטימיות יחסית, קשה לקבל את השינוי הזה בעצמי, שחל בשנה האחרונה.
מישהי אמרה לי היום, שחבל לה שאף אחד לא יכיר את הבחורה שהיא היתה לפני זה, במיוחד אנשים שהיא תכיר מעתה. אני כל כך מתחבר לזה.
ההרגשה שאתה בעצם חצי בנאדם, שאי אפשר לעשות את כל מה שמתחשק לך בלי חשבון, מתסכלת מאוד.
אז נכון שאני מתכנן את הטיול לסקוטלנד והכל, אבל בימים האחרונים חלח לי פחד כזה שבטיול אני אהיה מעמסה על עירא, יותר מאשר חבר למסע.
וזו הרגשה שאני מתעב, כי מעכירה את האופטימיות שבי, ואת התקופה של החודשים האחרונים שהיתה יחסית טובה, עד לפני שבועיים.
אבל אין ברירה. האופטימיות חייבת לנצח. אני לא מכיר דרך אחרת. אני לא רוצה שום דרך אחרת. איכשהו, אני אנצח את הבלאגן הזה. אולי זו סתם משאלה מוגזמת, אבל בתוכי, אני מרגיש שזו פשוט עוד מלחמה. אחת מני רבות שנלחמתי בחיי. לא את כולן ניצחתי, אבל אני מוכן להקריב הרבה מאוד כדי לפחות לנסות. כך שגם מי שיכיר אותי מעתה, יידע שלפחות יש בתוכי עדיין חלק ממי שהייתי קודם.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
"…קשה לדעת
מה יום ילד לו.
אבל אני בעד
להתעורר בו
ולא לומר נואש
כי מחר תמיד
מגיע יום חדש.."
תדע שיש לך את הג'ירפה והאריה (אני יכול להרשות לעצמי לדבר בשמו) תמיד לצידך!
מאחר ואתה יושב כרגע בחדר השני, על המחשב של ההורים שלי, ומקליד שירים כשאתה אמור לנוח, אני יודע את זה.
המון תודה!
קושקוש, אנחנו נסתדר. אם אנחנו נוהגים 200 ק"מ מסקאי לאינברנס ואתה לידי מקופל ובוכה מכאבים, הרי אין לי כאן מה לעשות בעד או נגד… אני פשוט אגביר את הווליום במערכת ואתרכז בכביש 🙂 מעמסה אלללללק! 👿
צחוק בצד, ברור לי שיהיו ימים יותר איטיים, וברור לי שטיולים רגליים ארוכים יבוטלו לפעמים או שאני אעשה אותם מקסימום לבד. אבל אני לא דואג, הסתדרתי עם אמא שלי ושתי ברכיה חסרות הסחוס, ואני אסתדר גם איתך. הטיול יהיה כיף בכל מקרה, את הבעיות הקטנות אנחנו נעקוף באלגנטיות.
שמעתי עדות של אישה שסובלת מכאבים בשרירים בעקבות המחלה הזאת "שנפלה"עליה ביום לא בהיר, ןשהיא נוטלת אנטי אוקסידנטים מסוג מסויים,ותוך פרק זמן לא ארוך,גילתה להפתעתה שהכאבים נעלמו.בימים אלו אני מנסה את אותם אנטי אוקסידנטים לתת לחברה שלנו,שסובלת מהמחלה הזאת כבר שבע שנים,ואני מקווה לתוצאות דומות. 8)
אהרון, תודה רבה על הדיווח.
אני מקווה לשמוע חדשות טובות בקרוב.
לכל מי שסובל את המחלה הזו מגיעים חיים קלים יותר. אנא אחל לי בשמי בריאות והצלחה.