יום שני, 24.9.07 – לכל כביש צדדי יש מזקקה
בוקר טוב עולם! הגיע הזמן להתחיל עוד יום "קשה" בסיורי מזקקות באיזור המזקקות הצפוף ביותר בסקוטלנד. והיום אכן צפוי להיות צפוף. אף על פי כן, לא ויתרתי על שינה טובה, והתעוררתי קצת באיחור לארוחת הבוקר של סטיוארט, מה שגרר יציאה מאוחרת מהגלריה, והגעה מאוחרת למקאלאן. בשעה 12:00, ליתר דיוק. אבל למי אכפת? הגענו למקאלאן! למזקקה יש 3 סוגי סיורים: המקוצר, הבינוני והארוך. אנחנו הלכנו על הארוך, כמובן, שכולל סיור מלא בכל נדבכי המזקקה, ואף טעימות של 5 סינגלים שונים של המזקקה, בעלות של 15 פאונד. לא רע, בתור התחלה ליום כזה. בחוץ – בהיר מאוד. השמש זורחת, האוויר קריר ונעים, והירוק – כרגיל – ירוק ונהדר. בכניסה למזקקה, ליד מגרש החניה, שוכבות להן כמה פרות היילנדר, שמזג האוויר לא ממש מזיז להן. הסיור במזקקה עובר בין השאר במרכז המבקרים המרשים ביותר שראיתי עד עתה, והוא כולל גם הסברים מאוד מפורטים על ההבדלים בין החביות (עם האפשרות להריח ממש חביות שונות) וסוגי המאלטים השונים, ואופן יצירתם. הטעימה עצמה, כללה גם ויסקי Grain, היחיד בכל הטיול שלנו בסקוטלנד, שהוא בעצם ויסקי מלותת ומזוקק, אבל הובא לטעימה עוד לפני העברתו לחבית כלשהי. התוצאה היא כמובן ויסקי שקוף לחלוטין – אבל לא תוכלו לבלבל אותו עם מים. לא בריח החזק מאוד והצורב, וגם לא בטעם הפירותי השלו.
בנוסף, טעמנו את הסינגלים הבאים:
Macallan ELEGANCIA 12 yo – לטענת המזקקה – הויסקי הנמכר ביותר שלהם, ויסקי בעל צבע זהוב עמוק, ריח של וניל, לימון מורגש מאוד, פירות יבשים ועץ, וטעם ארוך ומשגע של פירות יבשים ותבלינים עם סיום מתקתק ועץ מורגש (8).
Macallan Fine Oak 15 yo – צבע בהיר מאוד, ריח של קינמון ופרחים רבים (ציפורן, ורדים) וטעם מאוד מתוק של שוקולד, מתובל במעט רמזים של פרי הדר. העץ ממש לא מורגש (7).
Macallan 18 yo – ויסקי מורכב מאוד: צבע ארגמני כהה, ריח של ג'ינג'ר, פירות יבשים, וניל, ומעט לימון וקינמון. הטעם, בעל עץ מאוד מורגש, עם מתיקות של סוכריות טופי ופירות יבשים (9).
Macallan 25 yo – צבע אדום כהה מאוד, ריח של פירות יבשים, לימון ומעט פלפל, וטעם שמקיים את הבטחת הריח הזה, עם תוספת שרי (8.5).
כמובן, שלהיות במקאלאן ולא לקנות שום דבר, זה פשע בפני עצמו. אני יצאתי משם עם Macallan 18 yo, במחיר לא זול של 73 פאונד, וגם עם חולצה, כוס גלן-קרן ושטויות אחרות. עירא, לעומת זאת, לקח את ההימור האמיתי. בנוסף לבקבוק זהה לשלי (18 שנה), הוא קנה גם משהו שרק הרחנו בליל אמש ב-Highlander Inn. מדובר בגרסה מאוד נדירה של Macallan 11 yo Easter Elchies, בקבוק בעלות של מעל 80 פאונד, שהוא אחד מסדרה מוגבלת ביותר של 285 בקבוקים (!!), שיוצרו מאותה חבית. מאוחר יותר טעמנו אותו, ואני יכול לומר לכם שזה אחד הטובים שהמזקקה הוציאה, ואכן – הימור מוצלח לעירא. הצבע שלו אדום כהה מאוד, והריח והטעם – סלט פירות! מי שאוהב את הויסקי שלו מתוק ופירותי בטירוף – זה הויסקי בשבילו (9).
ועכשיו – לשאר תכניות היום. רצינו להגיע לטייל עוד קצת ב-Elgin, ואחר כך לעשות סיבוב לכיוון Inverness. התכנית היתה לאכול ארוחת ערב נחמדה ב-Contrast (הסיפור על זה הוא משהו בפני עצמו ויסופר בהמשך), ואם ייצא, גם להגיע למקום שבו סטיוארט יהיה עם חבריו, ליד Loch Ness, בפסטיבל בירה מקומי. אלה היו התכניות. לא מעט, אבל בכל זאת – היום האחרון באיזור Spey, לא?! ועכשיו אני אספר מה קרה באמת.. 🙂
יצאנו מ-Macallan בשעה 13:30 בערך, לכיוון Elgin. החנינו את ברכה במרכז העיר, והלכנו לנו לעשות סיור ב-Gordon and Macphail. זוהי חנות ויסקי, מהמפורסמות בסקוטלנד, שבעליו מפורסם בכך שהוא גם קונה חביות, ובעצם מייצר ויסקי במזקקות השונות, תחת המותג המשותף על המזקקה ושלו. החנות עצמה מעוצבת בתור מעדניה, שיש בה בעצם הכל – יינות, גבינות, דגים, בשר, וחדר אחד אחורי – שם נמצא המטמון האמיתי שלשמו באנו: הויסקי. החנות מחזיקה לפחות כמה מאות סוגי מאלטים (וגם בלנדים), חלקם נדירים מאוד. המחירים לרוב שפויים ביותר, ונעים בין 18 ל-4,000 פאונד לבקבוק. אמנם לא יצאנו משם עם אף בקבוק, אבל לפחות יצא לנו לראות כמה דברים מעניינים. וזה בהחלט לא עניין של מה בכך. אחרי הסיור הלא כל כך קצר הזה, החלטנו לחפש משהו לאכול במדרחוב ליד. זו היתה משימה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שהיה כבר 15:00 וכולם היו בהפסקה. מתברר שגם לסקוטים יש "סיאסטה" או איך שלא יקראו לזה שם. אבל מצאנו דיינר קטן בסגנון אמריקאי, חיסלנו איזה המבורגר ויצאנו שוב לדרך. הפעם – לכיוון Inverness.
נכון ששכחתם את החוקים בסקוטלנד? אז הנה עוד אחד בשבילכם:
- חוק מס' 5: לכל כביש ראשי יש כביש צדדי. לכל כביש צדדי יש מזקקה.
ככה הגענו ל-Benromach. במקרה. ואני ממש לא צוחק. נסענו על הכביש, ראינו ארובה בצורה מוכרת, ועצרנו לברר לאן הגענו. השעה היתה כבר קצת אחרי 16:00. מרכז המבקרים היה שקט וכמעט ריק, מלבד שני אנשי המזקקה – ה-Distiller ואשת מכירות נוספת. התחלנו לדבר איתם, וראינו בארון שני סינגלים מעניינים: האחד אורגני, והשני עם סיומת של חביות Tokaji wine (יין הונגרי המיוצר מענבי Aszu, והוא לרוב מתוק מאוד). אחרי החלפה של כמה מילים, נתנו לנו לטעום משניהם. כמה מילים לפני התיאורים של המאלטים: Benromach היא מזקקה שנסגרה זה מכבר, ורק לפני כעשור (1998), לאחר 15 שנים ללא פעילות, היא נפתחה מחדש ע"י Gordon and Macphail, שאותם כבר הזכרתי קודם לכן. המסקנה היא, שנדיר למצוא במזקקה הזו היום ויסקים ישנים, וכך המאלטים שטעמנו היו בני 5-6 שנים. כלומר – עוד בחיתולים. המאלט האורגני ששתינו הוא בעל צבע בהיר למדי, עם ריח חזק ומודגש של פירות טרופיים, ובטעם יש ממש מעט עץ, אבל שילוב של טופי ומנגו, נותנים לו ייחוד מול סינגלים אחרים שטעמתי בזמן האחרון (7.5). אחריו הגיע המאלט ב-Tokaji Finish, בן 6 שנים, גם הוא בהיר למדי, אבל ריחו כולל שזיפים, אגסים, משמשים (חגיגת פירות קיץ ממש) בשילוב עם קרמל, ורמז קטנטן לעץ ואולי גם קינמון. הטעם שלו ארוך ומהווה שילוב של אפרסקים עם עשבי תיבול, חלקם אפילו קצת חריפים, רמז קל לאשכולית אדומה וללימון באחורי הלשון, ושוב – כמעט ללא הרגשה של עץ (8.5). בזמן שטעמנו את המאלטים, ראתה הבחורה שאנחנו מקליטים כהרגלינו את הרשמים לטלפונים הניידים שלנו, החליטה מסיבה בלתי מובנת שכנראה אנחנו מקצוענים אמיתיים, והביאה את ספר המזקקה, שבו כתבו על כל ויסקי גדולי המבקרים, בדיוק מה הם הריחו ומצאו בויסקי. אחרי שהתברר שקלענו בול, החליטו להפתיע אותנו. ה-Distiller הלך לחדר אחורי, וחזר אחרי כמה דקות עם כוסית גלן-קרן בלתי מסומנת, ועם נוזל זהבהב בתוכו. להלן: טעימה עיוורת. המבחן האולטימטיבי. אז על הצבע כבר דיברנו. הריח: סירופ מרוכז מאוד של אפרסקים, בשילוב עם קרמל ומתיקות בלתי נגמרת. הוא גם אלכוהולי הרבה יותר משני אחיו. גם הטעם ארוך ומורכב בהרבה: תפוחים, spice, קינמון, עשבי תיבול, פירות קיץ, סירופי ומרוכז מאוד. אחרי שאמרנו את כל זה, חשפו בפנינו את הויסקי: מדובר ב-Benromach 7.5 yo בערך, שעדיין לא בוקבק אפילו (9.5). נתנו לנו טעימה ישירות מהחבית! הויסקי הזה יבוקבק כנראה רק לקראת סוף 2007, ומתברר שלמזקקה יש גם מעין מבצע למביני עניין: מאפשרים לך לקנות בקבוק במחיר צנוע של 50 פאונד, ולחזור מדי שנה ולמלא את הבקבוק (לא, יא תחמנים! כל שנה משלמים מחדש), ולראות את ההתפתחות שלו. אם הייתי יודע שאני אחזור לכאן עוד שנה, יש מצב שהייתי הולך על זה. אבל כבר היתה לי כמות נכבדה ביותר של בקבוקים במזוודה, וכנ"ל לעירא. אין לכן מושג כמה עירא התחבט והתלבט אם לקחת בקבוק מהטעימה האחרונה שלנו. זה עלה לו בבריאות כמעט. לבסוף – החלטנו לוותר. וזה בהחלט לא היה פשוט. שעה וקצת אחרי שהגענו, ואחרי שיחה לא קצרה עם שני מארחים נחמדים ביותר, יצאנו לנו לאוויר הקריר של סקוטלנד, ושמנו פעמינו, הפעם בשיא הרצינות, ל-Inverness.
לעיר הגענו בשעה 18:00 בערך, ובדרך הזמנו לנו מקום ל-Contrast. הרעיון הוא כזה: לפני כחודשיים, ראינו תכנית של גורדון ראמזי, הטבח והריאליטי, אצל עירא בבית. אחת המסעדות שהוא ביקר בהן, היתה מסעדה צרפתית בשם Abstract. הבעלים, איש סקוטי חביב, הביא לעיר את השף הצרפתי הצעיר של ז'אק מיטראן, ויחד איתו את כל הצוות, וגם את רמת הקולינריה ואיכות החומרים. הבעיה: המסעדה נשארה ריקה. התושבים הסקוטים נשארו מחוץ למתחם, בגלל שהם פשוט לא הבינו מה לעזאזל רוצים מהם הצרפתים, ואיך אפשר לקרוא את זה.. המחירים היו בהתאם. הבעלים הפסיד הון תועפות מדי שבוע. בגלל שהיו צריכים לבצע שינויים מהותיים מאוד, מהותיים מדי לדעתו של השף הצעיר, החליט הבעלים לפתוח ליד המסעדה ביסטרו-בר, שבו המטבח והחומרים יהיו אמנם אותם חומרים, אבל המנות תהיינה קטנות יותר והמחירים שפויים יותר ומתאימים לקהל הסקוטי. אם להאמין לגורדון ראמזי, המקום הפך להצלחה. אנחנו החלטנו שלא למשכן את הבית והמשכורת, והזמנו מקומות ל-Contrast, הביסטרו בר, לשעה 19:00. עד כאן – הכל היה מוצלח ביותר. הגענו הרבה לפני הזמן לעיר, מצאנו את המקום בקלות יחסית, בעזרת חנה'לה, והחנינו את ברכה בחניה של מתחם המלון, בו שוכנות להן שתי המסעדות. בהחלטה של שניה, החלטנו להסתכל על התפריט בחלון של Abstract. האמת – הם לא היו יקרים בהרבה מאלה של Contrast, שאותם ראינו 5 דקות קודם לכן. הבדלים של פאונד לפה, שני פאונד לשם. וזה כבר התחיל להציק. נכנסנו ל-Abstract, סיפרנו להם על הדילמה שלנו, ושאלנו אם במקרה שולחן השף פנוי להיום, לעוד שעה. להפתעתינו, התשובה היתה "כן" חד משמעי. לזה – לא יכולנו לסרב כבר. החלפנו הזמנות. ביטלנו את Contrast, ולקחנו את שולחן השף במסעדה היוקרתית. למי שלא מבין – ככה זה הולך: בתוך המטבח, ממש בתוכו, יש שולחן שמתאים ל-4 סועדים. לא יותר. לשני סועדים – זה ממש גן עדן. השולחן נמצא על מעין במה, שאליה מגיע השף מדי פעם, עונה על שאלות, ומסביר על אופן הכנת המנות. תוסיפו לזה את העובדה שמנות "נסיוניות" מגיעות לשולחן מדי פעם, ושהשירות הוא מלכותי, ותקבלו את המסעדה הטובה ביותר בסקוטלנד. וכמה צפוי – היא צרפתית.. (כבר אומר לכם: המקום הזה היה הטוב ביותר שאכלנו בו. הציון למקום הזה הוא חד משמעית: 10. תיאור המנות? – תמשיכו לקרוא…).
לפני הכל, החלטנו לעשות טיול קצר לאורך הנהר Ness, החוצה את העיר, אבל אין הרבה מה לדווח, מלבד היופי והרוגע ששוכנים בעיר הזו. מיהרנו לחזור למסעדה, והתיישבנו, עד שהשולחן יהיה מוכן עבורינו, בבר של המסעדה. חדר נפרד לחלוטין, כורסאות עור, בר מרשים ביותר עם תפריט עשיר מאוד, ומוזג מקצוען בשם קסאוויאר (לבטא כמו ד"ר X). כדי להתחיל את הערב הזה, לקחתי Benromach 22 yo PortWood Finish. הצבע שלו כהה בהרבה מאלה שראינו קודם לכן במזקקה. הריח שלו מדגיש את חביות העץ שהוא שכן בהן, את הפורט וגם פירות טרופיים שהרחתי במאלטים החדשים יותר, עם דגש על אננס ומנגו. אפשר גם להריח את קצה ריחם של תפוזים סיניים. בטעם, יש שמנוניות מסוימת, פורט מודגש, ועוד יותר ממנו – מתיקות של שוקולד, אולי גם מזכיר קצת סיגר, ותבלינים מתקתקים, רמז לקפה שחור ואורך בינוי פלוס (9.5). עירא הלך על Brora 20 yo, בעל צבע חום-זהבהב, שמנוני, עם 58% אלכוהול בנפח, שמשפיעים מאוד על הריח, אבל גם יש פה פאי תפוחים וקינמון בריח, מעט דבש. בטעם יש לא מעט מרירות בסיום, והוא מעקצץ את הלשון. במרכז הלשון אפשר להבחין בווניל וקינמון, ובקצת תפוחים שהורגשו כבר בריח. עירא טען שהוא "סגור" למדי. לדעתי מדובר בויסקי פשוט אגרסיבי ומורכב, שממש לא קל לשתיה, אבל הוא שווה כל לגימה (9).
ועכשיו לאוכל:
כמו שכבר כתבתי, השירות, ההשקעה באוכל ועוד כל מיני דברים קטנים, נתנו למקום הזה ציון 10, מבחינת הטיול הזה, ובכלל. מתברר שהשף שהופיע בתכניתו של ראמזי כבר לא שם, אבל הסו-שף שלו, ג'ף, שהופיע גם הוא בתכנית, נשאר ומנהל את המטבח היום. עירא ואני החלטנו לוותר על ארוחת הטעימות והלכנו על תפריט א-לה קארט, שהמנות בו נראו מעניינות יותר. בהתחלה קיבלנו את הלחמניות הטריות המסורתיות עם חמאה, וכן מנה נסיונית ראשונה של פרוסות לובסטר דקות, עם גלידת אפונה ושרימפסים. בזמן שחיכינו למנות הראשונות (בשר צבי לעבדכם הנאמן ומנת לאנגוסטינים ורגלי צפרדעים לעירא), החלטנו ללכת על סיבוב ויסקי שני. אני הזמנתי את ה-Arran 15 yo Rum Finish, עם 58.6% אלכוהול שמעידים על חוזק החבית שלו. הצבע שלו זהוב בהיר ושמנוני. הריח הוא שילוב מתקתק של סוכריית באטר סקוטש, אבל עם רמזים עבים ללמון גראס, פלפל ירוק ותפוחים ירוקים. הרום מורגש בקושי, ועץ פשוט לא קיים פה. אפשר לסכם את הריח כפשוט מרענן, על אף החוזק והעוקצנות שלו בנחיריים. הטעם שלו מדגיש מאוד את הפלפל הירוק וה-spice, בחלל הפה מורגש יובש ומליחות (9). עירא הזמין Talisker 18 yo, בעל צבע חום-זהוב עמוק, וריח עם כמויות אדירות של peat ועץ ומעט מאוד שרי בסיום, אבל גם פלפל שחור וטבק ומליחות שמרמזת על ההתאמה שלו לפירות ים, כנהוג במזקקה הזו. בטעם – עץ, כבר הזכרתי? גם בהתחלה, גם באמצע, וגם בסיום המאוד ארוך שלו. גם טבק שולט כאן, ומתיקות פירותית שמזכירה בננות, וניל ופרחים, מעט שוקולד מריר, ושוב – מאוזן מאוד. אפשרי שגם מאוזן יותר מה-Distiller's Edition שקניתי לפני יומיים (9.5).
המנות הראשונות הוגשו ברוב הדר עתה (תמונות שלהן למטה): בשבילי – מנת בשר צבי (אדמדם ויפהפה) על ביצי שליו, וממולן פואה גרא (כבד אווז) על ביסקוויט, ורוטב קרמל. מנה מורכבת מאוד, משלבת טעמים בצורה יוצאת דופן ויוצאת מין הכלל. עירא לקח, כאמור מנת לאנגוסטינים ורגלי צפרדעים (שהוגשו בפירורי לחם), עם סוג של קצף לאנגוסטינים וסלט קטן במרכז הצלחת, ושוב, מנה מיוחדת וטובה מאוד. בשלב הזה אני רוצה לציין את ה-Arran האגרסיבי שתואר לעיל, שדווקא עם המנה הראשונה שלי וטעמיה המגוונים, הוא מצליח להשתלב בצורה ממש טובה, ולו בגלל שאין בו עץ שמפריע לטעמים להחליק בגרון (גילוי נאות – במהלך כתיבת האירועים פה, הציון שלו הלך ועלה בעקבות הרשמים שהוקלטו).
למנה העיקרית, הזמין עירא חלקי חזיר שונים עם שתי לביבות תפו"א סגול(!), מנה שההשקעה בצורת ההגשה שלה היתה פשוט מורגשת. אני הזמנתי בשר בקר עם פירה ורוטב שרי-ויניגרט, מנה שגם כן היתה טובה מאוד. הבשר היה עשוי בדיוק במידה הנכונה, וגם הפירה היה יוצא מין הכלל. הבעיה היחידה: מדובר במסעדה צרפתית. וככזו – אתה מזמין מנה עיקרית וכשהיא מגיעה, אתה חושב שבטעות נשלחה לשולחן שלך מנה ראשונה. לפחות מבחינת הגודל.. אז אתה מסיים אותה די בזריזות, ואז מגיע סימן השאלה של "זהו? אבל איפה האוכל?". עירא אפילו הלך לרגע לשירותים, וחזר על לחמניות מהחדר השני. לחמניות! טוב שהוא לא ביקש קטשופ.. אתם הייתם חייבים להיות שם כדי לראות את הפרצוף המורעב של האיש 🙂
אני נשארתי רעב, והחלטתי לחכות לבית כדי לאכול קצת קורנפלקס… ואז הגענו לקינוח (איפה הכבש, אחי – איפה?!): אני הלכתי על שילוב מנצח של שוקולד ועוד שוקולד וגם קצת שוקולד עם רום. עירא הזמין סופלה תות. נשמע לכם קרב אבוד מראש לעירא? תחשבו שוב – הסופלה הזה היה פשוט מטורף!
ועכשיו הגיע החלק הקשה ביותר בארוחה – החשבון. יצאנו עם חשבון של בערך 125 פאונד לשנינו, אחרי טיפ. לא יורו, פאונד! כלומר משהו כמו, אם ניקח את השער של אותו יום, 500 שקל לאדם.. היה שווה, האמת. אחלה לחמניות.
בדרך הביתה, הכבישים חשוכים, ומתוך האפילה הסקוטית, מגיח מישהו מעבר לסיבוב ומסנוור את עירא, שנוהג לו לאט ובזהירות. עירא, הביא את היציאה של הטיול, ואולי זה לא יצחיק אתכם, כי פשוט הייתם צריכים להיות שם, אבל הוא פלט, בלי לחשוב פעמיים: "ווישקא בא לעיניים שלך, יא מניאק!". לאלה מכם שאינם דוברים גאלית באופן מסורתי, נזכיר רק שג'ון מק'גרגור, האיש וה-Oban, לימד אותנו ש"ווישקא בא" פירושו פשוט "מי החיים" ואני מניח שאין לי צורך להסביר לכם על איזה "מים" הוא דיבר. בכל מקרה – היציאה הזו גרמה לשנינו לעצור בצד, לצחוק איזה כמה דקות טובות, ורק אז להמשיך בנסיעה. סיום נהדר, ליום מדהים. אני חושב שהיום הגענו לאיזשהו שיא חדש בטיול שלנו. הרגשה כזו כבר מזמן לא היתה לי. סלאנצ'י וא! (נו.. "לחיים" בגאלית.. תלמדו כבר את השפה הזו..).
מה מתוכנן למחר? מחר אנחנו שמים פעמינו מזרחה ודרומה, לכיוון Aberdeen ואחריה לכיוון Dandee. הערב כבר לא נספיק להגיע לפסטיבל בירה, וגם לא ל-Highlander Inn, מה שגם אומר שלא נשתה את כל הויסקים שרשמנו לעצמינו מתוך התפריט בבר הזה, אבל הרווחנו חוויות מדהימות ליום אחד. עכשיו זה רק לראות את המיטה ולהרוויח עוד כמה שעות שינה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
היי גיא, אני נהנה מכל רגע לקרוא אותך. זה כתוב מקסים עם הרבה רגש והנאה.
היום טעמתי קצת מהטאליסקר דיסטילרס אדישיין 1991 ויש מצב שיש מתחרה טוב ל 1993 שלך.
תודה רבה, איש. כיף לי לקרוא שאתה נהנה מהכתיבה הזו. זה ממש מרגש אותי.
אם תרצה, אתה יותר ממוזמן להביא את ה-1991 שלך ונעשה השוואה. אני תמיד שמח להוסיף עוד ויסקים חדשים למאגר הידע שלי.
אני מקווה שגם יצא לך להסתכל קצת בפרויקט החדש שהתחלתי על טעימות הסינגלים (בדף נפרד, מתחת לכותרת של הבלוג). ההערכה שלי היא, שכשאני אסיים את התמלול של הטיול לסקוטלנד, יהיו ברשימה בערך 100 סינגלים. אם אני אחקור עוד כמה מחדש, מאלו שיש אצל שי, אז בכלל יהיה על מה לדבר.. :).
בכל מקרה – אתה מוזמן גם להוסיף מהידע והנסיון שלך לפרויקט הזה. זה יהיה לי לכבוד.
דרך אגב – אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב. לפי מה שכתבת, נשמע שחזרת להנות מהטעם הנפלא של עולם הסינגלים!
תודה,
משתפר ניתוח בגרון זה לא נעים כלל.
הייתי שמח לטעום איתך את כל הסינגלים האלה. אני לא חושב שטעמתי כל כך הרבה סינגלים מצד שני אצלי לקוח לבקבוק להיגמר כמה שנים. אני לא רואה את עצמי עם מאות בקבוקי סינגלים, או שכן. בכל מקרה זה מצריך השקעה גדולה ..
טעמתי קצת, אני עוד עם אנטיביוטיקה אך אני זקוק למינון האלכוהולי השבועי שלי שנמוך ביותר, אך עדיין זקוק לטיפה.
זה בסדר – כמו שכבר אמרתי לך, אין לי ולא היו לי מעולם 100 בקבוקי סינגל מאלטים בחיי. ספק אם אי פעם יהיו לי. אלה רק טעימות מפה ומשם, בעיקר מהטיול שלנו בספטמבר האחרון.
גם אצלי בקבוקים מחזיקים כמה שנים טובות, אלא אם כן, כמובן, מבקרים אצלי חברים..
תרגיש יותר, איש – וברגע שתרצה – טעימה עליי.