ביקורת סרט: שרלוק הולמס
אמנם עברו שבועיים מאז שראיתי את הסרט הזה בקולנוע, אבל אני חושב שחבל לוותר על ביקורת על הסרט הזה. 
הרבה ביקורות קראתי על "שרלוק הולמס" החדש, ורובן לא ממש טובות. היו כאלה שטענו שהסרט מאוד אלים. היו כאלה שאמרו שזה ממש "חילול קודש", ושסר ארתור קונן דויל מתהפך בקברו. אמרו שהסרט הזה לא מייצג שום דבר שעלילותיו של שרלוק הולמס ייצגו.
ואני חייב לומר לכם – שכולם יקפצו. בניגוד לאוואטאר, שהיה סרט בינוני לדעתי, למרות התלהבותם של רבים, דווקא שרלוק הולמס לא עורר בי ציפיות מי-יודע-כמה. יכול להיות שזו הסיבה שכל כך נהניתי ממנו.
הגעתי עם כל הביקורת ששמעתי, והייתי מוכן לפלופ רציני. יחד עם זאת, מהטריילר שראיתי, הבנתי שלא צריך לקחת את הסרט ברצינות יתרה. מה גם שרוברט דאוני ג'וניור, הפך לאחד השחקנים הטובים ביותר בהוליווד בשנתיים האחרונות, מאז שבן סטילר נתן לו את תפקיד חייו ב"רעם טרופי". לגבי ג'וד לאו – אני לא ממש מכיר אותו, ולא ממש ידעתי איך להתייחס אל העובדה שהוא משחק בסרט.
"שרלוק הולמס" הוא הכל חוץ מסרט רציני.
האם הוא אלים במיוחד? לדעתי לא. הוא לא אלים יותר מכל סרט "אינדיאנה ג'ונס ממוצע. זה בסך הכל סרט אקשן, עם כמה פאנצ'ים טובים של דאוני ג'וניור (תרתי משמע), קצת פיצוצים ועלילה חביבה.
האם זה "חילול קודש"? אולי. תלוי מי צופה בסרט. אם אתם אוהבים לצקצק בלשונכם על כל פרט קטן – עזבו אתכם. אל תלכו. סתם תתבאסו לכם. אבל אם בא לכם סרט קליל, משעשע לפרקים – זה הסרט בשבילכם.
אני יכול לספר לכם שאני יצאתי עם הרגשה נהדרת מהסרט. הרבה יותר מההרגשה שאיתה יצאתי מאוואטאר.
ציון של קופי השבת: 9
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
למרות שנהינתי למדי מן הסרט, הפריע לי השימוש בשם, כדי לתת לי חוויה כל כך שונה, מזו ששרלוק מייצג. נניח ויוצרי הסרט היו אומרים – אנחנו מספרים סיפור של שרלוק הולמס, אבל הופכים את שרלוק לרגשני ואת ווטסון לטיפוס השקול – ניחא. נניח ונכניס עשרות סצינות של איגרוף, למרות שלא היה מדובר בתכונה ראשית של שרלוק, רק קוריוז שהוזכר פה ושם, הייתי מבליג. אבל לא השינויים האלה הטרידו אותי. הטרידה אותי העובדה שהסיפור עצמו אינו שייך למסורת שרלוק הולמס. היו לאורך הסיפור עשרות בעיות, אבל הפתרון של הבעיה הוא שגרם לי הכי הרבה כאב בעצם ה"זה לא שרלוק הולמס".
הפתרון שהוצע ליכולות של הלורד בלאק, הרגיש כמו שימוש במילים "מדע", כדי להחליף את המילה קסם. אני לא אוהב את זה בכלל בסיפורים, אבל בעולם של שרלוק הולמס, יש מעט שימוש בתחליפי קסם.
לא הגשתי צעד אחד אחרי שרלוק הולמס בפתרון התעלומה, אלא יותר חמש-עשרה צעדים מאחוריו. אילו הסיפור היה מלווה את נקודת המבט של ווטסון, כמו בסיפורי שרלוק הולמס, הייתי חי עם זה בשלום איכשהו. אבל העובדה שאני עוקב אחר הסיפור מנקודת מבטו של שרלוק, ולא יודע מה ששרלוק יודע, זו כבר בעיה ששייכת כבר לצורה נכונה לספר סיפור, וכאשר נקודת ההשוואה שלי היא שרלוק הולמס, אני לא יכול שלא לצקצק בלשון קצת.
חמור מכל, לא התלוותה לסיום, מבחינתי, תחושה ששרלוק פתר בעיה, שהייתה מונחת בפני כולם, אבל הוא היה חריף מספיק בשביל לפתור. הייתה תחושה שהוא פתר את הבעיה, כי התסריטאי כתב שהוא פתר את הבעיה. *ספויילרים* – מאיפה הולמס ידע שבלאק השתמש בחומר המוזר שדימה את גופו לגוף מת? מאיפה הוא ידע על שיטת התלייה? איך הוא ידע שבלאק חיסן את מאמיניו? מאיפה הגיע בכלל החיסון הזה? *נגמר ספויילרים*
לו היה להם כבוד לצופים, הם היו קוראים לסרט בכל שם אחר, מוותרים על האיזכורים לשרלוק הולמס, שבסופו של דבר היו די מיותרים (*ספויילר* הנה מוריאטי עושה שלום, תעשו לו שלום בחזרה ילדים, וזהו נגמר *סוף ספויילר*) והייתי מקבל סרט מהנה. לא מושלם, אבל מהנה. זה סרט שהייתי נותן לו 8 ללא השם שרלוק הולמס, ו6.5 עם השם. אני פשוט לא אוהב שמנסים לרמות אותי.