ביקורת סרט: אוואטאר
"וואו!", "הסרט הכי טוב שראיתי מעולם!, "
"ג'יימס קמרון עשה זאת שוב!",
"הסרט הזה מגדיר מחדש את כל מה שידעתם על קולנוע!"
כל אלה הם ציטוטים מאנשים שונים ומביקורות שונות, חלקם נקראו על ידי, ואת חלקם שמעתי אישית.
חברים – צר לי לאכזב אתכם. לא יודע על מה כולם מדברים. אם ב"ג'יימס קמרון עשה זאת שוב!" הם מתכוונים לזה, ששוב הוא הביא אותה בסרט קיטשי, רק בלי ליאו – אז כן, הוא בהחלט עשה זאת שוב. יחי הטיטאניק החדש…
"אוואטאר" פומפם בתקשורת כבר הרבה זמן. אני חושב, שכבר לפני שנה-שנתיים שמעתי על הפרויקט הזה, בתור הדבר הגרנדיוזי הבא. הערב, הלכנו 4 חברים לראות את הסרט ביס פלאנט איילון, אחרי שהצלחנו ברגע האחרון (כלומר: לפני 3 ימים) להשיג כרטיסים לשורה 10 מתוך 11 (מי לעזאזל מוכן לראות סרט בתלת-מימד בשורות הראשונות??!).
בואו נתחיל עעם הדברים הטובים: הסרט אכן מביא בשורות חדשות בתחום התלת-מימד. היצורים שרואים שם מראים על יצירתיות, והצילומים/עיבודי מחשב (לך תדע מה זה מה) באמת יוצאי דופן. השחקנים הראשיים לא רעים. וזהו, בערך.
אם לפשט את הדברים, "אוואטאר" הוא מפגש בין "לרקוד עם זאבים" לבין "העולם האבוד". העלילה היא זהה כשתי טיפות מים לזו של "רוקד עם זאבים". היא צפויה מאוד, כך שהרשו לי לומר לכם שגם התיאור הבא לא ממש יפתיע אתכם או יקלקל לכם את חוויית הצפייה: האמריקאים מביאים כוח גדול שרוצה להרוס מקום שהוא קדוש לשבט מסוים בעולם חדש, כדי להשתלט על משאבי טבע. הם שולחים חייל להיטמע בין אנשי השבט. הוא פוגש בחורה מהשבט, מתאהב בה, נקרע בין שני העולמות, ומציל את השבט מהאמריקאים. עכשיו החליפו את המילה "שבט" במילה "אינדיאנים", והרי לכם "לרקוד עם זאבים".
העולם האבוד, כמובן, מיוצג ע"י שכלול של יצורים פרה-היסטוריים, כך שיתאימו לכוכב חייזרי משהו, אבל גם הם, באופן מאוד לא מפתיע, דומים להפליא לדינוזאורים.
זה לא אומר שהסרט לא יפה. זה פשוט אומר, שהוא רחוק מאוד מלהיות ה"וואו!" הזה שכולם מדברים עליו. ראיתי סרטים טובים ממנו, בטח שמבחינה עלילתית.
אבל איך זה מבחינת הטכנולוגיה? הרי על זה בעצם בנוי כל הפמפום הזה של "אוואטאר", לא? ובכן, אני חייב להודות, שהחלק הזה הוא באמת מרשים. הסיבה שהוא כל כך מרשים היא, שאחרי כמה דקות שבהן אתה צופה בסרט, אתה בכלל לא שם לב שאתה צופה בסרט של תלת-מימד. זה הופך להיות חלק מהעולם שאתה רואה מבעד לעיניך. נכון, יש דברים שבהחלט הייתי שמח לשפר, כמו לראות מבעד לעיני הציפור את המעוף שלה (דבר שמפתיע אותי, שקמרון לא העלה בדעתו לעשות), אבל השימוש בתלת-מימד הוא בהחלט מהנה. זה גם הדבר היחידי לטעמי, שבגללו באמת שווה לראות את הסרט. אם אתם לא רואים את זה בתלת-מימד – אל תלכו. זה יהיה פשוט עוד סרט עבורכם, וגם סרט שהוא בינוני.
דבר אחד כן תזכרו מהסרט הזה: שנינט הפכה לכוכבת בינלאומית, ואפילו ג'יימס קמרון מעריך את השירה שלה.
סיכום? סרט לא רע, אפילו טוב. לא "וואו!" ולא נעליים, אבל טוב. ראיתי סרטים טובים ממנו בהרבה, והאמת היא שגם "למעלה", הסרט המצוייר שיצא השנה והוקרן בתלת מימד – היה טוב באותה מידה. אז תעשו את החשבון לבד.
ציון סופי של קופי השבת: 8.
ועוד שתי הערות קטנות לסיום:
ראשית, אחד הדברים שרבים מדברים עליו לגבי ההקרנות בארץ, היא העובדה שבחלק מבתי הקולנוע בארץ, אין הפסקה בזמן ההקרנה. בכל זאת, מדובר על סרט שאורכו הוא 160 דקות (קצת יותר משעתיים וחצי). איכשהו, אני חייב לציין שהזמן עבר לי ממש מהר. לא שמתי לב בכלל חזמן, ולא הייתי צריך ללכת לשירותים אפילו פעם אחת. אתם יכולים גם להחליט, גבירותיי ורבותיי, שאתם הולכים לשירותים בדיוק לפני הסרט, ולא שותים ליטר קולה שנייה לפני, או בזמן הסרט. תאמינו לי, זה עובד… (לגברים שביניכם – תעשו קשר!)
ושנית יש משהו שמכעיס אותי מאוד – בתי הקולנוע מחפשים וגם מצאו טריקים חדשים להעלות את מחירי הכרטיסים. מחיר כרטיס לסרט תלת-מימד הוא 45 ש"ח, לא כולל עמלות אינטרנט או טלפון למיניהן, וגם מבצעי כרטיסי האשראי לא חלים עליו (דיינרס, ויזה לאומי), וכל זה למה? כי הוא בתלת מימד. זה אומר, שעכשיו תיאלצו "לשכור" משקפי תלת מימד ב-10 שקלים למשך שעתיים וחצי, על אפכם ועל חמתכם.
הנקמות הקטנות שלי על בתי הקולנוע, הן בכך שהתחלתי להביא איתי את השתייה מהבית, וגם פיצוחים. שיילכו להזדיין עם השטויות האלה. קולה זירו יש לי במחיר שפוי לגמרי מחוץ לבית הקולנוע. אין שום סיבה לשלם 20 שקל לכוס ליטר, כשאתה יכול לקנות בקבוק ולקרר אותו בבית ב-5 שקלים. קמצנות? אולי. אבל אני לא מוצא שום סיבה לשלם כמעט 50 שקל לכרטיס קולנוע, במיוחד כשהסרט הזה בהחלט ממלא את בתי הקולנוע. אתם רוצים לקחת מחירים מופקעים? קחו על סרטים שיש להם פחות קהל. 45 ש"ח לכרטיס במקרה כזה זו פשוט גניבה, ותו לא.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אני מצרף ביקורת של מישהו שמרגיש כמוך, אם כי הוא מביע את זה אחרת (נ.ב – כן, בהחלט מומלץ לסרוק את כל האתר, במיוחד הקטעים של nostalgia critic, אם כי אתה עשוי לאבד ריאה מרוב צחוק)
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/thatguywiththeglasses/bum-reviews/15043-ep036
You should see it on iMax.
This movie is all about FX, and it's not the same without iMax technology.
יאיא – אני לא מסוגל להתנתק מהמסך בגללך.
האיש פשוט גדול! במיוחד הביקורת שלו על הרובוטריקים 2…
Uzi –
You may be right about this, but this doesn't change the fact that the whole story is lame. As I said – the technology itself is impressing. The problem is with everything else…
[…] המלצה של גורו-יאיא אצלי בבלוג, בתגובה לביקורת שלי על אוואטאר, הלכתי לאתר של הבחור הזה עם המשקפיים (בחיי! ככה הוא […]
[…] חייב לומר לכם – שכולם יקפצו. בניגוד לאוואטאר, שהיה סרט בינוני לדעתי, למרות התלהבותם של רבים, דווקא […]
[…] אמריקאי בהרבה – ולא במובן הטוב של המילה. בדומה לביקורת שכתבתי על "אוואטר" לפני שנה בדיוק, גם הפעם הוליווד נכשלה […]