חינוך מחדש
ידיעה שהתפרסמה השבוע ב"ידיעות השרון", המקומון השבועי של
"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "כלכלת שוק", תפסה את עיני ואת תשומת ליבי. 
הכתבה הקצרה מדברת על קנסות המחולקים לסטודנטים במרכז הבינתחומי, לסטודנטים אשר עוברים עבירות משמעת, כגון: אכילה בכיתה, רעש, דיבור בסלולרי בזמן שיעור, חניה במקומות אסורים, עישון במקומות בהם העישון אסור, ועוד. שתי הכותבות, לי-אור יסמין ונטע-לי בינשטוק (מה הקטע עם המ-קפים האלה באמצעה השמות??), יצאו ממש מ-ז-ו-ע-ז-ע-ו-ת מכל העניין:
מה גורם למרכז הבינתחומי לחוקק חוקים המענישים את הסטודנטים שלומדים בו בתשלום כספים מיותרים? אם תשאלו את הנהלת המרכז, הם יגידו ש"כל הכסף שנגבה מתועל לרווחת הסטודנטים". איך זה מנחם את הסטודנטים שלא פשעו ורק אכלו תפוח בשיעור כלכלה? לא ברור. נשמע הזוי? בהחלט, אבל מסתבר שלמרכז הבינתחומי חוקים משלו.
"לא פשעו"?? הזוי? מה שהזוי, יקירותיי, זה שסטודנטים שאוכלים תפוח בזמן שיעור כלכלה, לא מועפים מכל הקורס, ומקבלים רק קנס אווילי בסך 100 ש"ח. במדינת ישראל, נדמה שכולם חושבים שאנחנו נמצאים באיזה שוק. וכן – זה קורה גם במוסדות ה"מכובדים" להשכלה גבוהה. כפי שרובכם יודעים, אני היום לומד לתואר נוסף במנהל עסקים, בתכנית למנהלים. בתארי ההנדסה הקודמים שלמדתי, הרעש מאוד עצבן אותי. ואני לא מדבר על רעש מבחוץ, אלא על פטפטת בלתי נגמרת של סטודנטים, ששילמו בדיוק כמוני שכר לימוד גבוה, אבל בניגוד אליי – חושבים שיש להם הזכות לגרור את כל הכיתה לרעש בלתי נסבל. הדעה השלטת אז היתה, שככל שיהיה יותר רעש, כך המרצים יספיקו ללמד פחות. וככל שהם יספיקו פחות, כך יהיה פחות חומר לימוד למבחן. נדמה שאף אחד מהם לא ממש הפנים, גם אחרי 4 שנים של לימוד לתואר מהנדס, שהם הגיעו לרכוש השכלה, ולא רק איזו תעודה, שאפשר לנגב איתה את ה…
העניין הוא, שחשבתי לתומי, כשנרשמתי לתואר למנהלים, שהקהל יהיה שונה, גם מבחינת הגילאים, וגם מבחינת ההתנהגות. ולצערי אני יודע היום שממש טעיתי. כן – גיל הקהל הממוצע בכיתה עלה ל-35-40, בניגוד ל"דרדקים" שלמדו איתי את התואר ההוא. אבל אם אתם חושבים שדבר זה העלה את רמת הכבוד שיש לסטודנטים כלפי המרצים – הרשו "להפתיע" אתכם – הגועל נפש נמשך. אין הרצאה שבה סטודנטים לא מרעישים, בין אם זה בשורות הקדמיות, ממש מתחת לאפם של המרצים, או בין אם זה בשורות האחוריות. אני תמיד יושב בשורה הראשונה, חנון שכמותי. ככה לפחות אני מצליח להקשיב חלקית למה שהמרצה מדבר עליו. באופן אבסורדי, אנחנו עוד נחשבים בתואר שלנו לאחת הכיתות הטובות מבחינת איכות ורעש! ותאמינו לי – אם זה ככה, אין לי מושג איך לעזאזל הגענו לזה, ומה קורה בכיתות האחרות.
העניין הוא, גבינותיי ורובוטיי, שאני משלם קרוב ל-30 אלף ש"ח בשנה. ומה לעשות – באתי לרכוש ידע – וכן, גם להתקדם בחיים. אותם אנשים שנמצאים איתי בכיתה, משלמים סכום זהה, או לפחות דומה (לי היו לא מעט פטורים בגלל קורסים שעשיתי בתואר הקודם). ואני לא מבין – הכסף הזה הוא כלום עבורם? מעל 72 אלף ש"ח לתואר זה כסף כיס? איך אנשים מרשים לעצמם להגיע ולהרעיש ככה בכיתה? המרכז האקדמי רופין, מנסה לגרום לסטודנטים להיות רציניים מאוד, ולכן מחיל חובת נוכחות של 80% לפחות בכל קורס, ונוכחות של 100% בימים המרוכזים, למרות שחלק מהסטודנטים הם מנהלים, כאמור, והם עובדים במשרה מלאה. כל זה טוב ויפה, אבל אני חושש שהשיטה הזו לא באמת עובדת. עובדה, שיש לא מעט אנשים שלא מעוניינים להגיע להרצאות, וכשהם מגיעים – הם מפריעים למי שכן רוצה ללמוד. אחרי זה הם גם מצקצקים בלשונם, ש"באמת יש יותר מדי רעש" – כשהם אלה שבעצם אחראים לו. אבסורד? בדיוק.
אני רואה מדי שבוע סטודנטים אשר מתנהגים בחוסר כבוד אלמנטרי לאנשים מבוגרים מהם, שלא לדבר על מרצים שכל רצונם הוא ללמד. רופין מכניסים בין 40 ל-50 איש לכיתה (לפחות בשנה הראשונה, עד שיש את ה-25% הפורשים הרגילים), וברור שחלקם ממש לא צריך להיות שם. העניין הוא, שגם חלק מאלה שמקבלים "הצטיינויות" למיניהן, גורמים לרעש הזה.
ועכשיו אני חייב לעצור רגע ולהסביר משהו: המאבק ללגיטימציה של המכללות מול האוניברסיטאות הוא מאבק ארוך שנים, והוא לא קל. יש הרבה שטוענים שרמת הלימוד במכללות נמוך בהרבה מזה של האוניברסיטאות. אני הראשון שיאמר לכם שזה לא נכון. רמת הלימודים בסדר גמור. מה שלא בסדר, אלה הסטודנטים, שבגללם חלק מהחומר הלימודי לא מועבר. מה שאותם סטודנטים לא מבינים זה, שהם יורים לעצמם כדור ברגל. ולמה? כי אם המוסד האקדמי שבו הם לומדים (קרי, במקרה שלי: רופין) ייחשב לכזה עם רמה נמוכה, התעודה שהם מקבלים תהיה שווה עוד פחות. לעולם בחוץ זה ייראה כמו עוד תואר קנוי ממכללת לטביה או משהו בסגנון. למה הסטודנטים עושים את זה בכל זאת? ראשית, בגלל שאף אחד מהם לא מסתכל קדימה. שנית – כי מאפשרים להם לעשות זאת, ואין מרצים שאוכפים את סמכותם בפועל. אלה שכן אוכפים את המשמעת המתבקשת – גורמים לכל מיני כתבות מ-ז-ו-ע-ז-ע-ו-ת לא להבין מה רוצים מהן. הן "בסה"כ אכלו תפוח". תסלחנה לי הכותבות האלה, אבל זה בולשיט.
תארו לעצמיכם את המצב הבא: אתם נואמים בכנס חשוב לאין שיעור, בפני קהל שבוי של מנהלים/אזרחים מן השורה או כל קבוצה אחרת. לפתע שולף אחד מהקהל בשורה הראשונה סנדוויץ', ומתחיל לאכול מולכם. מה זה היה גורם לכם להרגיש? זה מה שעושה אותו "תפוח" בשיעור בכלכלה. זה מגעיל, זה מראה על חוסר כבוד לא רק למרצה, אלא לכל המוסד האקדמי, וכן – גם לשאר הסטודנטים.
אז המרכז הבינתחומי החליט שנמאס. שדי. שמעכשיו משלמים קנסות על דברים כאלה, כמו אכילה בזמן שיעור. לא רוצים להיות בשיעור? רוצים לאכול? רוצים לדבר בטלפון? צאו החוצה.
סטודנטית אחת, בשם ל', מצוטטת כך בכתבה:
לא מספיק שאני משלמת כל כך הרבה כסף בשנה, כדי ללמוד בבינתחומי, אני גם מוצאת את עצמי 'הולכת על ביצים' מתחילת השנה, כדי שלא אקנס בעוד סכומי כסף או חלילה אצטרך לעמוד לדין.
אני מצדיע לבינתחומי! הלוואי שכך יעשו כל המוסדות האקדמיים, ולפחות כל אלה הפרטיים.. 
הציטוט הזה של ל', גם משמח וגם מכעיס אותי בו-זמנית: לא! זה לא מספיק שאת משלמת "כל כך הרבה כסף". אני שמח שאת 'הולכת על ביצים', כי אולי סטודנטים שכמותך ילמדו לכבד את התואר ואת המוסד שהם לומדים בו. העובדה שאת משלמת כסף לבינתחומי, לא אומרת שמותר לך לעשות מה שבראש שלך בלי להתחשב באחרים. זה לא אומר ש"קנית" את המוסד. לא מגיע לך כלום חוץ מללמוד במוסד הזה, וכדאי שתפנימי את זה. יש לך חובות, כמו לכל אדם אחר. ואם אני שילמתי את אותו שכר לימוד כמוך, אני לא מוכן שתדברי בסלולרי בכיתה, או שתבלסי את ארוחת הצהריים שלך לידי בזמן שאני רוצה להקשיב למרצה. זה כל כך הרבה לבקש??
אני לא חושב שסטודנט שחונה בחניית נכים, צריך לצאת מזה בקלות. אז יחטוף קנס של 350 ש"ח, ובפעם הבא זה לא יקרה. או שכן. תלוי מי הטמבל. ואם סטודנטית תחליט לנהל שיחת "מאמי" בכיתה בזמן שיעור, היא תקנס ב-100 ש"ח. וגם זה בסדר גמור. הכללים בבינתחומי, מאפשרים לסטודנט לשלם בו במקום, או לשלם תוך 30 יום. בהנחה שהסטודנט התעלם/לא ישלם את הקנס, הוא יועמד לבית דין משמעתי. ואתם יודעים מה? גם זה מקובל עליי. יותר מזה – אני מחכה בקוצר רוח שגם ב"רופין" ובמקומות אחרים ילמדו את הנושא ויאמצו אותו. לפחות בהתחלה, זה יכניס את הסטודנטים להלם קל, וככל הנראה יתרום לא מעט כסף למוסדות להשכלה גבוהה, אבל אולי – רק אולי – אנשים יתחילו לכבד אחד את השני במדינה הזו.
ואני שואל אתכם: זה כל כך רע?
הערה קטנה לסיום: בכתבה נכתב עוד, כי הקנס על חנייה במקום אסור (בלי קשר לחניית נכים, בו ייקנס הסטודנט ב-350 ש"ח, כאמור), הוא 100 ש"ח, אך בתקנון לא כתוב מהי ואיפה החניה אסורה. אני רוצה להניח שהכותבות התעצלו ולא בדקו את מגרש החנייה של הבינתחומי, ובכל זאת – ראוי שהבינתחומי יפרט לפחות איפה אסור לחנות.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
וכך הגדרת יפה למה לימוד מרחוק א-לה האוניברסיטה הפתוחה יכול להיות העתיד לאנשים עם שכל על הכתפים 🙂
הרעש הזה היה בכל כיתת לימוד שאי פעם הייתי בה באקדמיה, למעט אולי כמה בירושלים. אני מתאר לעצמי שגם זה ניזוק ב-15 השנה שחלפו…
מה שמחזיר את השאלה – למה בכלל צריך אוניברסיטה, ולמה צריך ציונים, ולמה צריך תואר.
@עירא – האונ' הפתוחה לא קשורה בכלל ל"שכל על הכתפיים". יש אנשים כמוני, שזקוקים למסגרת מסויימת. ניסיתי את הפתוחה לפני כמה שנים. לא הצלחתי לעמוד בזה. ואני מדבר על פאקינג קורס אחד. אני לא חושב שאתה יכול לומר ש"אין לי שכל על הכתפיים"…
@מודי – יש מיומנויות וידע, שאתה יכול לקבל במרוכז במקום אחד, והוא האקדמיה. בכל זאת – יש פה איזה סדר מובנה, שקשה להתעללם ממנו.
הייתי עייף, בחרתי מילים לא מתאימות. חיפשתי מטבע לשון מספיק טוב ל"אנשים שבאו ללמוד ולא לייצר BA כדי לתלות על הקיר".
קורס אחד באו"פ איננו מרמז או מלמד על ההרכב החברתי בקורסים אחרים. ואגב, 30K ש"ח בשנה? זה פסיכי! לא עדיף ללכת לאוניברסיטה ולשלם פחות? בTAU גם יש יותר כוסיות, אם כבר…
ולמודי: גיא לומד גם בשביל הענין וגם בשביל זה שיש מקומות עבודה שלא יקבלו אותו בלי תואר או עם ציונים נמוכים. לפחות זה הנרטיב שהוא דבק בו בעקשנות כל השנים, אבל אני לא מאשים אותו, רוב המדינה ככה.
עירא, מה לעשות שאני לא מחפש כוסיות.
לתל אביב אני בחיים לא אחזור מסיבה אחת – הגועל נפש שיצא לי מהסטודנטים שם. ויסלחו לי המגעילים למיניהם..
התחרות באוניברסיטה הזו מעוורת אנשים, והופכת אותם לשיכורי כוח. אצלינו לפחות יש שתוף פעולה, שיתוף במידע, למידה בקבוצות, בלי לנסות להטעות אחד את השני.
ואל תדאג.. אני משלם קצת פחות.. כבר אמרתי פטורים..? לי יוצא "רק" 59K לכל התואר, במקום 72K שעולה לשאר..
עירא, למדתי תואר ראשון בבר-אילן, ואפילו בשיעורי היהדות, שבדר"כ לא אהובים במיוחד על רוב התלמידים, לא היה רעש כמו שגיא מתאר. קל וחומר בשיעורים המקצועיים(לא כולל המעבדות).
עופר, זה בגלל שאנשים נרדמו.. 😉
גיא, בלי לפגוע בקונספט הנכון כשלעצמו, אני אבקש להזכיר לך שקנסות לא תמיד עובדים. אחת ההדגמות המפורסמות היא סיפור של גן ילדים בארה"ב שנמאס לו שהורים מאחרים לקחת את ילדיהם, ולכן השתיתו קנס על איחור. התוצאה הייתה שהיו יותר איחורים, כיוון שההורים תפסו את הקנס כתשלום על האיחור, והרגישו בסדר עם עצמם.
אני חייב להגיד שאני לא יודע מה הפתרון, אבל הוצאה מהשיעור נראית לי פתרון ראוי יותר מקנס.
אכן, יאיא צודק. לי אישית ברור שגם הבינתחומי יודעים את זה, תסיק לבד.
גיא: אם אתה הולך לכיוון מנהל עסקים, יש שני ספרים על התנהגות צרכנים שאני חייב להמליץ לך עליהם…