חזרתי לבקר – ביקורת ספרים
וואו.. עבר ממש הרבה זמן מאז שכתבתי איזושהי ביקורת ספרים. זה לא אומר שלא קראתי – אלא שרוב החומר שקראתי עסק בלימודים בשנה האחרונה, מה שדי הוריד באופן משמעותי את צריכת ספרי הפרוזה שלי. זה גם לא אומר שהפסקתי לקנות ספרים – דווקא הצלחתי יפה מאוד למלא את הספריה שהוריה של זוגתי בנו לנו, ויש אפילו כמה מדפים עם 2 שורות מלאות, כך שחלק מהספרים נסתרים מעיניי – ספרים שלא קראתי עדיין – ואני אצטרך לזכור מה באמת קורה שם.
מן הסתם גם העובדה שאני עובד לאחרונה עבור "ינשוף ספרים" בעבודת בית קלה, "עוזרת" לי להתקל ביותר ויותר ספרים, וכשאלה ואני הולכים ליד חנות כזו, אנו משתדלים להחזיק אחד את השני חזק, כדי לא להכנס – כי ברגע שנכנסנו "רק להסתכל ולצאת", זה נגמר לפחות בארבעה ספרים. לכל אחד. ולך תמצא זמן לקרוא את כל זה, אבל ההרגשה הזו של
"וואו! אני חייב את זה! אולי זה לא יהיה פה בפעם הבאה! והמחיר! הם מוכרים את זה רק ב-80 שקלים? אבל זה הרי כל כך נדיר! איזה מטומטמים! זהו – אני לוקח/ת!"
לך תתעלם מההרגשה הזו.
"שלום, אני גיא, ואני מכור. לצערי, זוגתי מכורה גם היא. בבקשה עיזרו לנו להמשיך להיות מכורים..!"
אבל מה אני מקשקש.. החלטתי לכתוב פוסט על לא מעט ספרים שקראתי באחרונה, כדי להעביר את הזמן / הכאב / השעמום (מיחקו את המיותר) – אז בואו נתחיל (הספרים מסודרים לפי סדר קריאתם לאחרונה):
"ועכשיו להתחתן" – רענן שקד (הוצאת מודן, 2002)
העלילה: הספר הוא בעצם אסופה של 9 סיפורים קצרים, כל אחד מהם מתאר בציניות אופיינית ובדיוק מרשים, את סיפורם של גיבורים שונים, בגוף ראשון: בחורה בת 17 חכמה ובשלה מינית; קוסם רומני שנפטר מאישתו רק לגלות שעשה טעות נוראית; דמויות קיצוניות במערכת של עיתון נפוץ ועוד.
ביקורת: אני יודע שרבים לא יסכימו איתי, אבל האיש הזה הוא אחד מהכותבים הכי מחוננים שאני מכיר בישראל. אני תמיד מחכה לטורים שלו ב-"7 ימים" וב-"7 לילות" בסו"ש, והם לרוב לא מכזיבים. הספר הראשון שלו שקראתי היה "החלום האמריקאי – מדריך למשתמש", שבעצם הכין אותי לקראת נסיעה לארצות הברית, כאשר רציתי לעשות שם את התואר השני שלי במנהל עסקים. הוא למד בניו-יורק, והצליח בספר אחד להכניס את כל מה שצריך, כדי לחוות את חוויית הסטודנט הזר בארה"ב, אל תוך ספר נפלא, ציני וקליל. כשראיתי את הספר הזה שלו (ספרו השני, בסה"כ) לפני כחודשיים-שלושה על המדף ב"מחסן ספרים" בבני ציון, תחת הקטגוריה של "ספרים פגומים", היה לי ברור שמצאתי פנינה אמיתית. ואכן – לא התאכזבתי. את "ועכשיו להתחתן", לקחתי איתי לטיול שלנו באיטליה לפני כחודש וחצי. הדבר הראשון שחשוב לציין – קשה להוריד את הספר מהיד. גם כשהייתי מת מעייפות, נותרתי תמיד עם הרגשה של "עוד". העניין הוא, שלא משנה בעיני מי הוא מספר את הסיפור, האיש עושה זאת באומנות מעוררת השתאות. הוא מעורר הזדהטת עם הגיבורים שלו, אבל מעורר רגישות, הבנה וחמלה יחד עם סרקאזם טהור. בקיצור: אם עוד לא קראתם – מומלץ בחום.
"התאום השלישי" – קן פולט (הוצאת מודן, 1996)
עוד ספר שהגיע איתי לאיטליה, היה ספר מתח לא רע של קן פולט. גם אותו "חיסלתי די בקלות" בחופשה שלנו.
העלילה: ד"ר ג'ני פראמי, דוקטור לגנטיקה באונ' "ג'ון פולס" היוקרתית, חוקרת את ההשפעה של שני בתי גידול שונים על תאומים שהופרדו בלידתם. באחד מהמקרים, היא נתקלת בזוג תאומים יוצאים מגדר הרגיל: סטיב הוא סטודנט באותה אוניברסיטה בפקולטה למשפטים, ואילו אחיו דניס, הוא אנס ורוצח. בעקבות אונס שמתרחש בקמפוס, ועדות לכך שסטיב היה אותו אנס, מחליטה ד"ר פראמי לחקור את התעלומה, ולפתע חייה עוברים טלטלה: היא מפוטרת מעבודתה, ומוצאת את עצמה במרכזה של מזימה, כשמולה נציבים שלושה מהאנשים החזקים ביותר בארה"ב, שלא יהססו להרוג כדי להגן על סודותיהם.
ביקורת: עוד מותחן לא רע מבית קן פולט. הוא קיצבי מאוד, מותח מאוד, אבל אני חייב לציין, גם אם במידה מסויימת של יהירות, שסופו היה צפוי, די מתחילתו. יחד עם זאת, הדיון הקצר (והלא עמוק מספיק לטעמי) שהוא מעלה בנוגע לאתיקה של התערבות בגנטיקה, מעניין, ולכן הוא הצליח לעורר בי מעט מחשבה. אחלה כספר לפני השינה.
"אדיוט גמור" – טומי יאוד (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2009)
זהו ספר הביכורים של בחור יחסית צעיר (39), שגדל ומלמד בגרמניה.
העלילה: אין הרבה עלילה בספר הזה, אני חייב לציין. בבסיסו, כפי שכינה את הספר העיתון הנפוץ "דר שפיגל", זהו רומן לגברים. ולמה לגברים? ה'עלילה' סובבת סביב בחור צעיר בשם סימון פטרס (מסופר בגוף ראשון), שרוצה הרבה ויוצא לו ממש מעט. הוא בעצם נכשל בכל מה שהוא מנסה לעשות – בעבודה הוא מחתים ילדה בת 10 על חוזה הצטרפות לחברת הסלולר שבה הוא עובד – ללא אישור מהוריה; הוא מתאהב בבחורה הלא נכונה ומפנטז עליה; המנקה הקרואטית שלו שולטת בעצם על חייו; החברים שלו הם החבורה הכי מטומטמת שפגשתם לאחרונה, אבל זה בהחלט מסביר את חייו של סימון.
ביקורת: "אידיוט גמור" הוא ספר, שאם לצטט את סיינפלד: "ספר על שום דבר". הוא באמת על שום דבר. העלילה נסחבת, לא ברור לאן המחבר רוצה בעצם להגיע עם הסיפור הזה, והקליימקס שלו הוא אנטי-קליימקס מובהק. בנוסף, התרגום מגרמנית עובר בקושי לדעתי, אבל גם אם לא – לא הייתי רץ לקנות את הספר הזה. הכריכה שלו מבטיחה הרבה יותר מאשר הספר מקיים.
כתבי אייזק אסימוב – כרך 1 (הוצאת מובי דיק, 2009)
מי לא מכיר את אסימוב? אני יודע שאני גדלתי על סיפוריו, בעיקר אלה הקצרים, בימים שסבא ואבא שלי היו קוראים אותם ומקריאים לי. הוצאת "מובי דיק", השייכת לאלי הרשטיין, בעליה של החנות "ינשוף ספרים", שגם הפכה ללקוחה שלי, הוציאה את הספר לפני כחודשיים. את הכרך הראשון שיצא, בלי שום היסוס – אני קניתי (במחיר מלא, אם תהיתם).
העלילה: הסיפורים הקצרים של אסימוב (1920-1992) הם מופת ופסגת יצירתו הספרותית. כל סדרות המוסד, עלילות הרובוטים ותולדות האימפריה הבין-כוכבית – כולם צמחו מתוך סיפורים אלו. בכרך זהו מאוגדים 18 סיפורים קצרים שלו, הכוללים את: "שביעות רצון מובטחת", "מקצוע", "זכות הצבעה", "מרחב מחיה", "תקיעת השופר האחרונה", ועוד…
ביקורת: לפני מספר שנים, יצאו שני כרכים עבים ביותר בשפה האנגלית, המאגדים את כל סיפוריו הקצרים של אייזק אסימוב, אחד מ"אבות המזון" (כפי שאני מכנה אותם) של המדע הבדיוני. בהוצאת "מובי דיק" החליטו להרים את הכפפה ולתרגם את הסיפורים האלה מחדש, ולאגד אותם ב-5 כרכים בעברית. אני בטוח שכל מילה שאני אספר פה על אסימוב לא תפתיע את קוראי הנאמנים. אבל למי שעוד לא קרא את אומן הסיפור המדע-בדיוני הזה, האיש שהצליח לנבא לא מעט מהדברים שאנו חווים היום (או שנחווה בעתיד, ובכך אני בטוח), הוא אדם שתמיד שווה לקרוא את סיפוריו, שוב ושוב.
סיפוריו הקצרים, בכרך זה, הראשון מבין החמישה שהמשכיו עוד יגיעו, הם יצירת מופת בפני עצמה. אין צורך להכיר את הרקע של סדרת המוסד או סדרות אחרות שלו, כדי להנות מהדמויות ומהעלילות, שמתארות בצורה צינית וקלילה מחד, אך גם מעוררת מחשבה אמיתית מאידך. בקיצור – באמת, ובניסיון לא להישמע משוחד – רוצו לקנות.
"גלנקיל – מותחן כבשים" – לאוני סוואן (הוצאת עם עובד, 2005)
העלילה: ג'ורג' הרועה הזקן נמצא בבוקר אחד מת, בחוותו אשר בגלנקיל (אירלנד), עם את שפילחה את גופו. הכבשים שלו, להם נתן שמות (מיס מייפל, אותלו, מופל דה-וייל, היידי, סר ריצ'פילד, מוד ועוד), מחליטים לפענח את תעלומת מותו, אחרי שהם מסכימים ביניהם כי אכן מוות בידי את חפירה, הוא לא מוות טבעי.. העלילה סובבת סביב עדר הכבשים של ג'ורג', ותעלומת מותו, ונעה בין שיחות שמקיימים הכבשים בינם לבין עצמם, ובין בני האדם, להם הכבשים מקשיבים בקשב רב, בניסיון להבין חלק מהמילים האלה, שאף פעם לא שמעו אודותיהן.
ביקורת: את הספר הזה אתם ממש חייבים לעצמיכם, אם עוד לא קראתם אותו. זה ספר נהדר, חמוד להפליא, שהומלץ לי לקרוא אותו לפני זמן מה, ורק עכשיו התפניתי אליו. במילותיו של דודו גבע זצ"ל: "אושר לילדים!". הספר הזה, באופן מפתיע משהו, תורגם גם הוא מגרמנית. אבל הפעם, איכשהו, התרגום מוצלח יותר. הוא מצליח להעביר את חוויית הכבשים בעדר, את ההתלבטויות שלהם, ואת הדרך המפותלת שהם עוברים בדרך לפתרון התעלומה, וכל זה – בצורה אנושית מאוד. מותחן / אנטי-מותחן חמוד בצורה יוצאת מן הכלל.
"הצד האפל" – גיא חסון (הוצאת ביתן, 2003)
הספר הזה הוא אחת מהגאוות הגדולות שלי, וזהו ספר שלעולם לא ייצא מבין כותלי ביתי.
עלילה: "הצד האפל" הינו אסופה של סיפורים קצרים של גיא חסון, וזהו גם ספר הביכורים שלו. הוא מצליח להכניס את הקוראים לצידם האפל של בני אדם כמוני וכמוך. טכנולוגיה חדשה, שרובה כבר בשימושינו, או לפחות על סף דלתינו, מעמידה את גיבורי הסיפורים שלו בפני מצבים חריגים. חוויות רגשיות של קנאה, אובססיה, חוסר מוסריות ובגידה, משולבות ברעיונות מדעיים חדשים, הכוללים את תורת הקוואנטים להדיוטות, הסברים פיסיקליים מהנים ועוד.
ביקורת: קצת היסטוריה על הספר, כדי שתבינו על מה כל ההתלהבות שלי: בספר הזה נתקלתי לראשונה אצל חבר, ביבליוגרף מטורף של מד"ב ופנטזיה, שנתן לי לקרוא ממנו שני סיפורים מומלצים במיוחד: "אחות תאומה", ו"האיש שהפך למרכז היקום". שני הסיפורים האלה, השאירו בי רצון עז להשיג את הספר כולו, אך לצערי, אפילו שיחה עם גיא חסון בעצמו, לא הניבה את העותק המיוחל. בינתיים, הספר הפך לשם דבר ולקאלט בקהילת המד"ב. חשוב גם לציין את הסיפור שעומד מאחורייו: בגדול, גיא חסון לא כותב בעברית. גם את הספר הנוכחי, הוא סירב לכתוב בשפת ה"קודש", אלא רק באנגלית, וסיבותיו שמורות עימו. ביום בהיר אחד, החליטו לתרגם את ספרו, אך לפי השמועה, הוא סירב תחילה להיות חלק מהפרויקט, ורק לאחר שראה כי התרגום מספיק טוב, הסכים לעזור בעריכה ובהגהה הסופית.
ולגבי הספר עצמו – זהו אחד הספרים היחידים שאני יכול לומר עליהם שהם פשוט מושלמים. הספר יצא ב-2003, בהוצאה מצומצמת להחריד, ולפני כחודשיים, הצלחתי לשים את ידי על אחד העותקים הנדירים, בעזרתו של אלי מ"ינשוף". כאמור, את "אחות תאומה" ואת "האיש שהפך למרכז היקום" כבר קראתי בעבר, והם היו נהדרים. גם שאר הסיפורים שלו באסופה זו, בין אם "תהילת עולם", "שמים זרועי כוכבים" ו"לחיות את העתיד" – כולם עוצרי נשימה. את הספר הזה סיימתי ב-7 נשימות – נשימה לכל סיפור. ובכולן היתה ההרגשה, שזכיתי באוצר אמיתי (הייתי אומר לכם ללכת לקנות, אבל קשה מאוד להשיג את הספר הזה. בינתיים זה נחשב כפריט לאספנים).
"דם חם" – הרלן קובן (הוצאת ידיעות ספרים, 2009)
כן, כן – עוד מותחן עוצר נשימה של הרלן קובן.
העלילה: נסו לגלות את הקשר בין ארגון צדקה בשם "הצילו את המלאכים", תאונת דרכים שפרטיה טויחו ע"י המשטרה, שדרנית חדשות וסוכן מוסד. הא! את זה רק קובן יוכל לעשות בשבילכם. או שלא.
ביקורת: למה אתם מצפים – רצח? קצב מהיר ובלתי אפשרי? נסיעות מסביב לעולם? את הקלילות באופיו של מיירון בוליטר, סוכן הספורטאים, מספריו הקודמים? את כולם תמצאו פה. קובן, כרגיל, טווה עלילה עם המון משתנים, שכולם מתחילים להתחבר לאט לאט לאורכו של הספר. הוא עושה את זה במעברים קלילים יחסית, בלי להשאיר עקבות של מחשבה או תהיה אם הדברים אכן אפשריים בכלל. בשבילו אצה הדרך לסצינה הבאה. זה נכון כמעט לגבי כל אחד מספריו, וזה נכון גם כאן. ספר שאפשר לקרוא בלי להוריד מהיד (כפי שאני עשיתי), כשאתם מחפשים ספר שלא יפעיל, רחמנא ליצלן, את האיי.קיו שלכם יתר על המידה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
גם אנחנו זוג מכורים, אןלי נקים קבוצת תמיכה?
בכל מקרה, כיף שמישהו עושה בשבילי את עבודת הביקורת וחוזר עם המלצות : על אסימוב אני אוותר, מעולם לא נהניתי ממנו במיוחד וקראתי יותר מתוך איזשהי תחושת חובה. טיפשי אבל נכון. הצד האפל וגלנקיל, לעומת זאת, נשמעים ממש כמו משהו שאוהב לקרוא עכשיו. את הספר של רענן שקד לא קראתי אבל אני די מחבבת אותו ככותב טור, אז לאור המלצתך אחפש גם אותו.
כאמור – יהיה לך קצת קשה להשיג את "הצד האפל", אבל באמת שיהיה בהצלחה עם זה.
לגבי קבוצת התמיכה… אני לא פוסל שום דבר. אני יכול לשבת ולדבר על ספרים במשך שעות, והספרייה שיש לנו היום בבית, היא אחד ממקורות גאוותיי הרבות.
לצערי / שמחתי, בקרוב "ניאלץ" לעשות אחד מהבאים:
1. להקים חדר בלתי חוקי על חשבון השכנים בשביל הספרים שלנו.
2. לבנות ספריה מסביב לכל קירות הבית, וגם מתחת לבלאטות.
3. לזרוק בגדים ודברי מזון בשביל מקום נוסף לספרים (את זה כבר עשיתי, למען האמת, אצל הוריי בשנים עברו..), ולחיות עם העובדה שמעתה אוכלים רק בסופר.
קניתי אתמול את גלנקיל! הוא היה במוזלים בצומת ספרים ובינתיים הוא מרתק וכייפי.
אגב, מלחמת המוזלים החדשה בין סטימצקי וצומת ספרים (סטוק ענק של ספרים כל אחד ב-20 vs ארבעה ספרים ב-100) היא די קטסטרופלית, יוצא לו בנאדם לתומו מהבית ללא כוונת זדון, וחוזר הביתה עם ערימת ספרים. ובמפתיע, הם גם טובים!
אני יודע!
הרגע עברתי דרך "ספרים בכפר" בבני ציון..
זה פשוט נורא! יצאתי משם עם 12 ספרים במחיר של 370 שקל…
יש להם מדור שלם של ספרים פגומים, שאתה קונה 5 ב-100. והקטע הוא – שרובם ממש לא פגומים, או עם פגם לא מהותי בכלל!
כיף לא נורמלי!
שמח שאת נהנית מגלנקיל. הוא באמת חמוד מאוד.