אפקט “ספת הפסיכולוג”
עירא כתב אתמול על "קונספירציה", המתארת את כלוב הזהב בו אנו חיים, כמעמד ביניים:
במדינת ישראל מעמד הביניים משלמים כ"כ הרבה מיסים, דווקא בגלל ששם האקדמאים והאנשים שיכולים לשנות משהו. המערכת מכוונת להחזיק אותם בדיוק עבדים לג'וב במידה שלא ישאר להם פנאי להלחם על זכויות אזרח, להיות בקשר עם החברים, או לפתח תחביב. זו פשוט מעבדה שכזו לחיות בכלוב, לגרום להם להיות עסוקים כל היום כדי שלא יוכלו לעצור אפילו להתעניין בנושאי חברה ורווחה, תחנות חשמל פחמיות, או אילו לסדר כמו שצריך את ענין ההשקעה בקרן הפנסיה הנכונה ולהציל בזמן את הכסף כשהשוק מתמוטט. פשוט להיות עבדים קטנים ממושמעים של השיטה ולא לצייץ כשלוקחים לנו את טביעות האצבע, קרקעות ציבוריות ולא משאירים לנו פנאי להתארגן ולהזיז משהו.
אני חושב ששעירא שוכח פה עוד פרט אחד קטן, שאני מכנה אותו אפקט "ספת הפסיכולוג".
מעמד הביניים מוסט היום לכיוונים של אותה "ספת פיסכולוג", כדי להבין את ה"אני" בחברה.
הבעיה היא, שכולנו מנסים להבין איפה ה"אני" לא בסדר, במקום לנסות להבין מה לא בסדר בחברה, שבה אנו חיים. אותה "ספת פסיכולוג", גוזלת עוד זמן יקר מאוד, על חשבון הניסיון שלנו להבין איפה אנחנו חיים, ומה ניתן לעשות כדי לשנות ולשפר.
החפירה העצמית היום היא לרוב בלתי נמנעת, כמעט ע"י כל שכבת מעמד הביניים.
שימו לב לאנשים מסביבכם – כמה מהם כבר היו בטיפול? כמה עדיין נמצאים בטיפול? והכי חשוב – כמה משקיעים בכך? אני לא אומר שזה לא דבר חשוב. טיפול עצמי הוא תחזוקה חשובה לגוף ולנפש. אבל כמי שחווה טיפול ארוך עד לא מזמן, שמתי לב שתמיד חזרתי לאותו "מעגל" פנימי, שבו אני מנסה להבין – איפה אני לא בסדר.
הלוואי שלכולנו היו עבודות, שהיו מאפשרות לנו להשפיע במעשים, או לפחות לכתוב תוכן משמעותי, שישפיע על הקוראים שלנו, ועל המנהיגים במדינת ישראל.
קצב החיים כאן האו ממש בלתי אפשרי. וזה לא רק כאן, בישראל, אלא בכלל בעולם המערבי. הרדיפה אחרי הכסף, אחרי ההצלחה, אחרי היכולת לרכוש את המותג הבא, מעוורת אותנו ובכלל – מביאה אותנו לאובדן חושים ממש. שימו לב ל"חופשות" הבורגניות שלנו – אנחנו מתרוצצים כמו עכברים מבולבלים כדי "להספיק" כמה שיותר. זה לא סותר את המושג של "חופש" בעצמו??
כשאני מדבר עם אנשים על הרצון בחיים שקטים, הדבר הראשון שעולה במוחם זה: "איך אתה הולך להתפרנס??". הבעיה היא, שזו גם השאלה הראשונה שעולה במוחי. וכשזה הדבר שמוביל אותך, אין לך זמן לעשות.
אין לי מושג איך עירא מצליח לעשות את כל מה שהוא עושה. אם היו עוד כמה שעות ביממה, אני מניח שכל מה שהייתי רוצה לעשות זה לישון אותן. אבל עירא מנסה לשנות באמת, ועל כך אני באמת מעריך אותו. הלוואי והיו לי הכוחות (וזה לא רק תירוץ..). אין לי ספק, שהוא גם באמת יצליח להשפיע על מה שקורה כאן. אולי בעתיד הקרוב, אולי ברחוק – אבל הוא יצליח, כי הוא מתמיד בזה. הוא מהאנשים הטובים והנדירים בעולמינו, שרוצים להציל את הסביבה שבה אנו חיים. אני רק מקווה שהוא לא ישלם על כך במחיר כבד מדי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
כל הרעיון של הספה הוא שזו דרך לשפר את חייך בלי להיות תלוי במה שאחרים עושים. כל עוד אתה בטוח שאתה בסדר והחברה לא, אתה סתם סובל.
לעירא יש יתרון אדיר עלי ועליך – הוא באמת בסדר, ולכן הוא יכול להשקיע בלשנות את החברה.
"אין לי מושג איך עירא מצליח לעשות את כל מה שהוא עושה" – התסובה פשוטה, אני לא.
– אני לא מרגיש שאני יעיל, אני מרגיש שאני לבד, אני רואה את המטרות הנעלות שאני רוצה להלחם למענן לא ממריאות.
– אני מזניח את הבריאות, לא הלכתי לפיסיותרפיה מאז מאי, אני ישן פחות מדי
– אני לא מחפש עבודה מספיק, חשבון הבנק שלי במינוס של כמעט 9000 ש"ח כשריצפת המינוס שלי היא 5000, ואני חייב פעמיים שכר דירה כבר (עוד כ-5000 ש"ח) שאין לי מאיפה להוציא את הצ'ק.
להמשיך?
אה כן… והבטחתי עזרה להרבה חברים, הבלוג שלך, הבלוג של מכנס, תמונות ממסיבת האירוסין שלך, תמונות אחרות לדרימינג אלפאנטס ועוד הרבה אחרים, אני לא מגיע לכלום כמעט.
למעשה "אוכל הזמן" היחידי שאני לא מתלונן עליו זו שרון, אם לא היא הייתי מאבד מזמן את השפיות 🙁