צביעותם של הורים
הוי הצביעות!
בימים האחרונים, מדינת ישראל מלאה בכותרות על אב שחונק את ילדתו, אם שהרעיבה את בנה, ועוד כל מיני זוועות, שקצרה היריעה או תחושת הקבס מלציין את כולן. וכפי שהכותרות זועקות לשמים מכל מקומון או עיתון פופלרי – "המדינה מזועזעת!"
ממש געוואלד!
אבל אם נחשוב טוב-טוב לרגע, בינינו מסתובבים הרבה יותר רוצחים בפוטנציה. ולא – אני לא מדבר על המתעללים/ות למיניהם. אני לא מדבר על הפסיכים שמחליטים לשים קץ לחייהם של ילדיהם, כדי לפגוש אותם בגן עדן, או לשם שמים. אני מדבר על כל אחד ואחת מכם. אנשים "נורמטיביים" לגמרי.
אני נוסע לי ברחובות העיר, ולא משנה באיזו עיר מדובר – כי מדובר בכולן, ומחכה לראות את הילד המת הבא. הילד הזה, עובר יד ביד עם אבא/אמא שלו את הכביש, שלא במעבר חציה או ברמזור, כשיש אחד מאלה 20 מטר משם. הילד הזה קופץ מהרכב מהצד של הכביש. ולא חסרות דוגמאות נוספות.
ואתם יודעים מה? הילד הזה הוא הילד שלכם. וכן – אתם רוצחים אותו בפוטניצה מדי יום. אבל מה – כולכם יודעים להזדעזע מאיזה פסיכי שחונק את הבת שלו. למה? מה ההבדל? בפעם הבאה הילד שלכם יעבור את הכביש בדיוק באותה צורה – אבל אתם לא תהיו שם. הנהג שיפגע לכם בילד, לעומת זאת – יהיה גם יהיה.
ועל הנהגים הלא זהירים, אלה שמנסים להשיג עוד מטר ברמזור, אלה שלא מסוגלים לעמוד ברמזור, כי חס וחלילה הם ייצאו פראיירים – על כל אלה אתם גם מזדעזעים ככה? כי כן – גם הם רוצחים בפוטנציה. ואתם יודעים מה? חלקיכם גם יודעים בדיוק במי מדובר. בכם, בבן/בת-זוג שלכם/ן, בבן/בת משפחה, בשכן – כולכם יודעים את זה, ולא עושים כלום.
הוי הצביעות!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
זה הילד שחחוצה את הכביש באור אדום ולומד זאת מהוריו או הילד שחוצה בגיל מוקדם את הכביש לבד. ואלו גם בני הנוער שנוסעים במהירות גבוהה ומשתכרים- אחרי שלקחו את הרכב מההורים.בייחוד כעת, בחופש הגדול…