מחווה מרגשת
היום חיכתה לי הפתעה נהדרת, מרגשת כמעט עד דמעות (והאמינו לי – הן ממש הגיעו לסף פריצה..).
למי מכם שעדיין לא קרא פה בעבר, נחת בזה הרגע בבלוג מעולם אחר, או סתם לא מודע לעובדה הזו, אני חזרתי להיות סטודנט בשנה האחרונה, ללימודי BA למנהלים במנהל עסקים ברופין.
במהלך שני הסימסטרים האחרונים, מתברר, כישורי הסיכומים שלי הועברו בין כל הסטודנטים, והסיכומים שלי הפכו למבוקשים מאוד, ואני באמת משתדל לשמור פה על חוסר יהירות. זה פשוט המצב. ואני באמת נהנה מזה – לא בגלל הגאווה, כמו בגלל העובדה שיש לי את הזכות לעזור לאנשים טובים, שעובדים קשה, חלקם בעלי משפחות, והם מנסים בכל כוחם להתמיד ולהצליח בלימודים.
לכן, מה שהיה הבוקר היה כל כך מרגש וכל כך מפתיע.
היום היה היום האחרון של הסימסטר הזה. במהלך הרצאה בקורס "התנהגות ארגונית", המרצה הודיעה על הפסקה, אלא שחברת ועד הכיתה, לימור שני (שכבר כתבה פה איזו תגובה או שתיים – ואני מחכה לפוסט-אורח שהיא הבטיחה לי לפני איזה חודש.. "רמז, רמז"..), ביקשה מהסטודנטים לחכות רגע. היא הביאה עוגת שוקולד, עמדה בפני הכיתה וביקשה להודות למי ש"בזכותו אנחנו עוברים את כל הקורסים. בזכות עזרתו וסיכומיו". אני לא הייתי מודע לזה שהעניין הזה מתארגן בכלל. הם הביאו לי 4 בקבוקי יין של יקב TURA (לא מצאתי שום קישור רלוונטי לגביו, מלבד העובדה שהם זכו במדליית זהב ב-Terravino 2008, וזכו גם לציון גבוה ע"י דניאל רוגוב – מעל 93. אין ליקב אתר, אבל נכתב עליו שהוא מרֶכָלִים) – שני קברנה סוביניון, מרלו אחד ובלנד אחד – כולם מבציר 2005.
אין לכם מושג כמה כל זה ריגש אותי.
עזבו את הקטע שבו יש הערכה לכל מה שאני עושה במהלך השנה כדי לעזור לאחרים. אני לא עושה את זה בשביל שום תמורה, ולא ציפיתי לקבל שום תמורה. את הסיכומים האלה אני מסכם בשבילי, ולשלוח אותם לרשימת סטודנטים בג'אמיל דורש קליק וחצי, ואני עושה את זה בשמחה. אני מאוד אוהב לחלוק מידע, ואני חושב שזה דבר שאין גבול לחשיבותו.
אבל עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים תרמו מכספם, ובשקט גמור, בלי הו-הא – זה פשוט מרגש. כמות התודות שעפו מהכיוון שלי, היתה עצומה – ומכל הלב.
אז חבר'ה – אם אתם עדיין קוראים פה מעבר לאותו פוסט אירוסין ששלחתי לכולכם – אני רוצה לנצל את הבמה הזו להודות לכם שוב. ולימור – אין כמוך. תדעי את זה. יש לנו מזל שיש לנו מארגנת מצוינת כמוך בוועד הכיתתי.
מוי כיף!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
מגניייייייב!!
שם יפה, טורה. לא יודעת אם יש קשר, אבל זה גם שם קטלוני לילדה (ואני אפילו מכירה אחת שקוראים לה כך!).
איזה כיף שמעריכים את השיתופיות שלך. את שלי בסוף שכחו, אי שם כשהגיע הזמן להגיד תודה על השנים של רשימות בפורמט להדפסה. זכרון קצר יש לאנשים, מה לעשות.
אתה כנראה לא מבין את השונות שלך בנוף האקדמי. אני לא יודעת מה הסטנדרטים ברופין, אבל ברוב האוניברסיטאות בארץ אנשים לא משתפים בידע, בחומר, בסיכומים וכו', אוירת אדם לאדם זאב ותחרותיות קשה עוטפות פקולטות שלמות (לפחות ה"יוקרתיות" שבהן).
סתם לצורך ההמחשה, הבחורה ממנה צילמנו סיכומים במשך שני סמסטרים בחוג שלי עברה לכתוב בעיפרון חלוש בשנה השניה, ודפי הצילום היו יוצאים ריקים. ככה היא גם "נתנה" לנו לצלם, ובכל זאת אף אחד לא יכול היה להנות מה"מחווה" המרגשת שלה.
אתה איש טוב, אין ספק! (וחבל שלא למדת בפקולטה שלי 🙂 )
כמעט שכחתי לכתוב על החויה שלי בתארים הראשונים שלי. חלקם באונ' ת"א וחלקם במכללת אפקה:
בשנה הראשונה, עוד נתתי שיעורים פרטיים בשפת C אצלי בבית לחבריי לכיתה. בשנה השניה נהניתי גם לעזור להם בדברים אחרים. בשנה השלישית, כבר הייתי זקוק לעזרתם עם כמה דברים, והם הפנו לי גב קר ומגעיל, וכל זה בתקופה שהחלנו להגיש את הפרוייקטים האישיים שלנו.
זונות.
ויחד עם כל זה – לא חשבתי פעמיים לפני שהעברתי מידע פה. אני מניח שזה עניין טבעי אצלי. אני דוגל במידע חופשי, וזה לא דבר חדש.
אין לי שום רצון להתחרות עם אנשים שאני לומד איתם. אם הם יקבלו 90 ואני 88, זה לא יהפוך אותי לבנאדם מריר. במבחן האחרון הוצאתי 96 (בסוציולוגיה, לפני שבוע) והיה מישהו שהוציא 100, כשהוא לומד רק עם הסיכומים שלי. ואת יודעת משהו? פירגנתי לו. כי מגיע לו. הוא אחלה בנאדם, אז למה לא בעצם?
ואת יודעת עוד משהו? אני ממש מקווה שאני לא היחיד שחושב ככה..
Information wants to be free 🙂 אני כותב על זה פוסט בדיוק, ואתה זוכה ללינק שם…
תודה.. אני ממש מסמיק פה 😳
אם למישהו מגיע מחוות כאלה זה אתה
אתה בן אדם מקסים ומדהים
לא כל סטודנט היה משקיע ונותן לאחרים מפרי עמלו
וכל הכבוד על הציון