ביקורת סרט: Marley & Me
האם מישהו הצליח "לברוח" מהפרצוף המתוק של מארלי, הלבראדור הכי משוגע, מאז שג'ון גרוגן הוציא את הספר שלו ב-2005? האם מישהו בכלל רוצה לברוח מהפרצוף הזה? מודה אני ומתוודה, שעדיין לא יצא לי לקרוא את הספר המדובר הזה, וזאת למרות אהבתי האינסופית לכלבים. אפילו ההורים שלי כבר הספיקו לקרוא אותו, ואני רק ראיתי את הספר עובר לידי כמה פעמים מאז יציאתו לאור. ועכשיו..? עכשיו הגיע הסרט.
בדר"כ אני מעדיף לקרוא את הספר לפני שאני הולך לסרט. ככה קל לי לומר אחר כך בקול רם: "בספר זה לא היה ככה". כן.. אני מהפלצנים האלה. תמיד מחכה שאיכשהו הם ייפלו בהפקה. ולצערי – זה תמיד קורה. אני מאלה שישבו במרתון של 10.5 שעות ביום הולדתי (מ-17:00 ועד 3:30), כדי לראות, אחד אחרי השני, את כל טרילוגיית "שר הטבעות", ולנסות להבין מה לעזאזל חשבו התסריטאים לעצמם, כשהם חתכו חלקים כל כך משמעותיים מיצירת המופת הזו, בשביל עוד איזה נאום מפגר של גאמג'י.
אבל נחזור למארלי. כאמור – את הספר לא קראתי עדיין. במוצ"ש האחרון, אחרי יום הפריצה, עלינו על האוטו ונסענו לזוג חברים בתל אביב, לערב של בילוי ביתי וקליל. הם הציעו את "מארלי ואני", ואנחנו הסכמנו בהנהונים נמרצים. כמו בכל סרט משפחתי אמריקאי, יש את האתנחתאות הקומיות, יש את העצב, הדרמה, המתח, ובעיקר – את מוסר ההשכל. האמריקאים לא יכולים בלי מוסר השכל בסרטים לכל המשפחה. קטע כזה. בדר"כ, מוסר ההשכל הזה מגיע מיד אחרי קטע עצוב במיוחד. כזה שיגרום לכל אדם רגיש להזיל דמעה, ולאנשים רגישים במיוחד (להלן: אני), לגמור חצי חבילה של טישו. מה לעשות? אני כמו ילדה בת 16 בסרטים כאלה. לא יכול להימנע מהם, לא יכול להפסיק לבכות בסוף. זה תמיד מרעיד אותי, תמיד מרגש אותי בטירוף. אני מניח שאני לא אקלקל יותר מדי, כשאני אספר לכם שבסוף מארלי לא שרד את הסרט (גם לא את הספר..). העניין הוא, שמארלי מת בדיוק בצורה שג'רי, כלבי המדהים (אללה ירחמו) מת, לפני אי אילו שנים. כל הסצינה הזו, היתה קורעת לב מבחינתי. אני נזכרתי בקלות איך ג'רי גסס חצי לילה, קם בבוקר, הלך שני צעדים אליי, ומת לי בידיים. הוא היה בן פחות מ-11. הוא מת ממשהו די נפוץ ומאוד מסוכן אצל כלבים. אבל לך תסביר את זה למי שראה בו את חברו הטוב ביותר – ואפילו את בן משפחתי הקרוב ביותר. ככה זה.
"מארלי ואני" הוא סרט נפלא. לכל אוהבי הכלבים יהיה קשה לראות את סצינת הגסיסה והמוות של מארלי. אבל בשביל כל שאר הסרט, שווה בהחלט לראות אותו. היצור הקופצני והחמוד ביותר, מוכרז בהתחלה כ"כלב הגרוע בעולם", ואין דבר קרוב לזה. מארלי ייכנס לנשמתכם, וישאיר שם חיוך, לפחות לשעתיים. אצלי הוא השאיר אפילו ליומיים.
ציון של קופי השבת: 9.5.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
וואו, לא היה לי מושג שעשו סרט.
הספר היה פשוט מקסים וקראתי אותו פעמיים במעברים חדים בין צחוק מתגלגל לבכי קורע לב. באמת ששווה לקרוא אותו.
הסרט ממש מקסים, לא ידעתי שהוא מבוסס על ספר, אבל עכשיו בהחלט אחפש אותו.