איך שהזמן טס..

אז זהו.. נגמר סימסטר א'.
ועכשיו – למבחנים. לשמחתי, בשל פטורים במתמתיקה, אין לי יותר מדי מהם (רק 5, אחד מתוכם כבר עברתי בשבוע שעבר, בזמן הסימסטר עצמו). בינתיים, אני חייב לסכם שהלימודים האלה הם בדיוק מה שציפיתי מהם – כיף לא נורמלי. אני ממש נהנה מזה. המרצים ברמה גבוהה, רוב הסטודנטים שבכיתה שלי הם בסדר,והדגש הוא על רוב – כי יש כאלה שאני בחיים לא אבין מה הם עושים בתואר הזה. אבל על כך בהמשך.
בינתיים, הפכתי לחצי גורו בכיתה, גורו של סיכומים. זה ממש משעשע אותי, כי אפילו לא ידעתי שאני כזה. הסיכומים שלי הפכו למצרך המבוקש ביותר בכיתה. אלה שנכתבו בתחילת הסימסטר בכתב יד, נסרקו והועלו לפורום של הכיתה, והיו יחידי סגולה שגם ביקשו וקיבלו אותם ישירות למייל שלהם. אחרי 6-7 שבועות, הבנתי שקל לי יותר לעבוד ישירות על הלפ טופ, והתחלתי לחבר אותו בכיתה, להקליד ישירות עליו, ולפני שהחבר'ה בכיתה הספיקו לומר "ג'ק רובינסון" – כבר היו להם את הסיכומים בתיבת המייל שלהם.
בתור מאמין גדול של חופש מידע, אני תמיד שמח לחלוק את המידע שלי עם אחרים, במיוחד אם הוא יכול לעזור.
כרגע, בכל מקרה, אני מקבל כל מיני בקשות לקבל קבצי סיכומים נוספים. אני חייב לומר, שמעבר לשעשוע שבדבר, אני ממש מרגיש מוחמא מזה. אני רחוק מלהיות גאון הדור (גם רחוק מטיפשות, אבל על זה יעידו ויהללו אחרים – לא אני), אבל אנשים ממש "תופסים ממני" שם, בגלל התארים הקודמים והניסיון שלי (לרובם זה התואר הראשון שלהם, גם אם תכל'ס הם אנשי שיווק או בעלי תפקיד ניהולי כבר במשך כמה שנים).
לפני שבועיים-שלושה, "הקמתי" איזו קבוצת לימוד. אספתי 3 חבר'ה שנראו לי רציניים מספיק, ולא פחות חשוב מזה – עם ראש טוב, כאלה שבאמת רוצים להשקיע בלימודים מצד אחד, וגם יחסית מהירי תפיסה מצד שני. נשמע אולי קצת מתנשא, אבל בתכל'ס, הגעתי לרופין כדי ללמוד ולהצליח. אני זקוק לאנשים שיאתגרו אותי, לא ש"יסחבו" אותי למצולות איתם. אז כשהיו כאלה שביקשו ללמוד איתי למבחנים, הסברתי לחלקם שאני פשוט כבר לומד עם קבוצה אחרת. ושוב – אני ממש משתדל לא להתנשא, אבל הלימודים יקרים מדי וחשובים מדי מכדי שאני אזלזל בהם.
מה שיפה זה, כאמור – שרוב הסטודנטים בכיתה שלי הם באמת בסדר ואין להם בעיה לחלוק מידע ולעזור. לצערי, לפני 3 ימים, בהרצאה האחרונה בשיווק, נתקלתי גם בכאלה שלא ברור לי מה הם עושים כאן – הם התחילו להתלונן על כמות החומר שעליהם ללמוד למבחן, אחרי שהמרצה כמעט האכיל אותנו בכפית עם מבחן דוגמא, שבו הוא הסביר איך המבחן ייראה בדיוק (!), וכמעט הסביר איזה שאלות יהיו במבחן (והאמת שהוא אפילו נתן 2-3 שאלות מתנה מראש, שאנחנו נצפה להן). ראיתי שלמרצה היה ממש קשה לעשות את זה, כי הוא באמת מרצה ברמה גבוהה מאוד, וזה גם מה שגורם לי לאתגר ולרצון להמשיך ללמוד אצלו (כבר ביקשתי ממנו להיות מנחה שלי בסמינר בשנה הבאה). אני ממש לא מבין את הסטודנטים האלה – לאן הם חושבים בדיוק שהם הגיעו? הם חושבים שהם חוזרים על כיתה ג' שוב? מה הם רוצים? זהו תואר ראשון למנהלים, אנשים! קחו ת'עצמכם בידיים ותתחילו להשקיע. בתור הסטודנט היחיד(!) שממש השקיע כל הסימסטר (הגשתי את תשובותיי ל"תרגילים מחשבתיים" שהמרצה נתן לנו מדי שבוע, למרות שהם לא היו תחת חובת הגשה – רק בגלל שכל הקורס הזה באמת עניין אותי, ולאו דווקא בגלל החננה שאני), אני מסתכל מהצד ותוהה על מה כל המהומה. נכון – הקורס הוא לא קל, יש הרבה חומר לכסות, ויש עכשיו עבודה לא קלה להגשה, שלוקחת די הרבה מזמני. אבל אין לי איזה יכולות על-טבעיים – אני רק משקיע כמו שחשבתי שאחרים ישקיעו. המרצה עצמו, שלשמחתי מאוד מאושר ממני, כבר ציין בפניי ש"הלוואי שהיו לו עוד סטודנטים כמוני". אחלה מחמאה ממרצה שהוא מרצה בכיר ברופין. כיף לדעת שמעריכים השקעה כזו. בקיצור – אני מניח שאני אמשיך לעזור למי שאוכל עד רמה סבירה, אבל אני לא מתכוון לסחוב על הגב שלי סטודנטים שחושבים שהתואר הזה הולך להיות "קלי-קלות".

הזמן ממש טס, כשנהנים..
[טוב, לא היה ממש ציני, כמו שחשבתי שיהיה. תתבעו אותי :mrgreen: ]


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

תגובה אחת לפוסט “איך שהזמן טס..”

post_author." -->\n"; ?>
  1. עירא הגיב:

    נשמע כמו הסיבות שאני התבאסתי מהלימודים בIDC. אולי לא כיתה ג' (ילדים עוד בשוק ונותנים קצת משקל לדברי המורים) אלא תיכון (צחוקים, שיחות ערות והערות אישיות ולא נעימות למורה), אבל זה אכן אותו הכיוון…