לא מאמין גדול…
מי שקורא את הבלוג הזה לאורך זמן, כבר בטח מבין שאני לא מאמין גדול בדת. יום הכיפורים לא ממש שונה בעניין הזה. אתמול קיבלתי במייל משהו בנוסח הזה:
מבחינה היסטורית, חז"ל מסבירים כי אחרי חטא העגל וניפוץ לוחות הברית, בראש חודש אלול, משה עולה שוב להר סיני. כעבור 40 יום (בתאריך י' בתשרי – יום הכפורים) הבורא סולח ("סלחתי כדברך" ) ומשה יורד לעם ובידו לוחות הברית השניים. זהו יום שמח משום שהבורא סלח לנו, ולוחות הברית וכוחות התורה ניתנים שוב.
ביום כיפור מתגלה אור עצום שבכוחו לכפר ולמחוק את חטאינו, ובכך מאפשר לנו לפתוח דף חדש ונקי. יום כיפור נתפס כיום רציני ביותר, והנטייה היא לשכוח שמדובר גם ביום שמח, יום שהוא כפורים = כמו פורים.
אז זהו, שלא.
אני לא מאמין שאפשר "למחוק את חטאינו" במחי יד, ובטח לא במחי תפילה. אני לא מאמין שאפשר "לפתוח דף חדש ונקי" אם כל השנה פגעת באנשים אחרים, ורמסת את אישיותם וכבודם. את הסליחות צריך לומר במקום ובזמן שפגעת בשוגג. לא לחכות לאיזה יום סמלי, שכמה "חכמים" החליטו להפכו ליום הסליחות הלאומי.
נשמע מאוד בנאלי? אולי. למרות זאת, לצערי, יש לא מעט אנשים, שלוקחים את יום כיפור כאפשרות "לפתוח דף נקי" כזה, והם אינם מבינים שיום כיפור לא שווה כלום, אם כל השנה התנהגת כמו חזיר. אלה שממתינים הם צבועים בעיניי. יום כיפור הוא בדיוק סיבה מבחינתי לא לאהוב את הדת, אבל כן לאהוב את המסורת.
מה אני כן אוהב ביום כיפור?
זה לא לגמרי "סתם עוד יום". אני אוהב את השקט של החג הזה, אני אוהב את המנוחה, את ההזדמנות לקרוא, לפעמים לעשות סיבוב ברגל בלי שענן פיח יפגע לי בפרצוף תוך כדי. אני אוהב לראות ילדים משחקים וצוחקים ביום הזה. זה נראה כל כך טריוויאלי, אבל במדינה שלנו זה כבר מזמן לא כך, בעיקר בגלל שאנחנו מפחדים. איכשהו, ביום כיפור אנחנו קצת משחררים את הפחד הזה, כי אנחנו יודעים שלילדים יש ילדים כמותם שהם יכולים לשחק איתם. על הכביש, על המדרכה וכמעט בכל מקום שהם רוצים. זה קצת מזכיר לי את הימים שבהם אני ילד (נשמע נורא זקן וממש מזמן, נכון?!), ושבהם לשחק בחוץ הייתה הדרך היחידה והבריאה לבלות את אחר הצהריים. אני אוהב שוקולד, וגם עוגות גבינה, כפי שכתבו כעוד הרבה לפניי.
זו המשמעות האמיתית של יום כיפור בעיניי.
יחד עם זאת, אם קרה בטעות, שפגעתי במי מקוראיי במהלך השנה האחרונה, ולא שמתי לב, אז אני מניח שזו בהחלט הזדמנות (ככל הזדמנות), לומר סליחה.
צום קל למי שצם, קריאה מהנה למי שקורא, וצפייה מהנה למי שחיכה כל השנה, כדי להעביר מרתון סדרות…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ראשית, יום הכיפורים אינו יום לכיפור על חטאים שבין אדם לחברו, אלא בין אדם לאלוהים. קצת דומה ליום האחרון של פרוייקט להגשה, שבו מנסים לשפר כמה דברים לפני הדד – ליין. יכול להיות שאתה לא מתחבר לגישה הזו, אבל זה מה שזה ביהדות.
בלי קשר, אני דווקא מאד מתחבר לרעיון שלפעמים צריך פרספקטיבה של זמן כדי להבין שמעשים טרוייאליים לחלוטין הם חטאים, בין אם כלפי עצמך, בין אם כלפי אחרים, ובין אם כלפי אותו אלוהים, יהיה מה שיהיה בשבילך. לא תמיד אנחנו רואים בזמן אמת את הנזק המצטבר של כעסים קטנים, או מריבות קטנוניות. לא תמיד אנחנו מבינים שבכך שנמנענו ממעשה חטאנו (לא הרמנו טלפון בזמן, לא גילינו אכפתיות בנקודה מסויימת וכו'). יום כיפור נראה לי טוב כמו כל יום אחר לעשות את זה, אבל אם כולם מסביב עסוקים בחשבון נפש, זה יותר קל.
מה שאגב, אני לא מת עליו, זה ניצול ההזדמנות כדי להגיד "אם טעיתי אז סליחה". זה לא כאילו שאחרי שאני קורא את זה אני אומר לעצמי "טוב, הוא קרא לי מאנייק במסיבה, אבל זה בסדר כי הוא ביקש סליחה". בסליחה אמיתית יש הכרה אמיתית במעשה או במחדל, ונכונות לשנות את עצמך. בסליחה כללית כזו, אין את שני האלמנטים שהופכים מבחינתי את הסליחה לשווה משהו.
גורו – קראתי איפשהו אבל לצערי אני לא זוכר איפה, למה שאלוהים יסלח לך אם אתה לא דואג לסליחה בין אדם לחברו?
להתפלל זה קל ולרוב אנשים פשוט יושבים על התחת וזהו. ביום כיפור הם רק ממלאים את טופס הסליחות א-17 אבל הם לא חושבים על מה שהם עשו.
הנה סיפור שסיפר לי חבר של אבא שלי שפעם גר כאן ועדיין בא לבקר מדי פעם:
היה יום כיפור ומישהו מבית הכנסת קרא לחבר של אבא שלי – יוסי, שיבוא ויתפלל (אם אני זוכר נכון זאת מצווה לגרום למישהו להתפלל).
יוסי אמר לו: יש כאן חמור שקשור לבית הכנסת כבר שלושה ימים בלי אוכל ומים. תביא לו מים ואני אכנס להתפלל.
(אנחנו גרים ביישוב קטן ומדי פעם אנשים קונים חמור או סוס עד שזה מתחיל להפריע לשאר האנשים, ובית הכנסת הוא קטן).
האיש שרצה שהוא יתפלל התנגד ואמר לו שהוא לא יכול בגלל הצום.
יוסי לא נכנס לבית הכנסת והלך להביא לחמור מים ונתן לו בעצמו.
אני מבסס את המשפט הבא על מה שראיתי סביבי:
הקדושה של האנשים והרחמנות שלהם מתחילים ונגמרים בבית הכנסת או בחגים לכמה דקות.
הסליחה לא תתקן הכול כי מה הטעם במישהו שמתנצל כל הזמן אבל עדיין חוזר על הטעות? אבל אולי זה יגרום לאנשים לחשוב על מה שהם עשו שזה משהו שאני בספק שמישהו בארץ עושה.
למען האמת אלוהים בכלל לא חשוב לדעתי. מה חשוב אלוהים אם אנשים לא יכולים לבקש סליחה אחד מהשני? ולמה שהוא יסלח? יום כיפור נהיה המחילה של הנוצרים – טקס שבו אפשר למחוק את המגילה שאלוהים כביכול שומר על כל אחד.
אני לא צם, וכשאנשים שואלים אותו למה לא צמתי (לרוב למחרת כשכולם גאים בעצמם שהם צמו כמו ילדים גדולים ולי זה כמו להשוות אורך) אז אני מסביר להם ע הצביעות של המעשה ועל האמונה שלי באלוהים (אני אומר שאני לא עוסק באמונה ושאם חושבים על זה יש יותר מדי דברים להניח מראש), ועל העובדה שכל מה שאנשים עושים ביום כיפור זה ללכת לבית הכנסת לכמה דקות ולשבת על התחת בבית.
אם העלבתי מישהו, שיתמודדו עם זה.
מכיון שהגעתי למסקנה הזאת שהחג הזה מיותר וצבוע, מכל בחינה , שכן גם על פי רבנים שדיברתי איתם(שכן רבנים הם לדתיים כמו שישו לנוצרים) ,צום מחטא אנשים מהתנהגות היומיומית המבחילה שלהם.- ולא משנה אותה גם ביום "קדוש" זה.
שלשום קיבלתי איום ראשון על חיי בפי שכני הטוב, אתמול הוא ישב לבוש בגדים לבנים וכיפה.
אני אכנס ישיבת ממשלה (בתקוה שש"ס לא יבואו) ונחוקק חוק,והנה ההצעה:
והיה ביום העשירי לחודש תשרי, יאסר האזרח מלעשות כל מלאכה ולהפעיל כל מכונה ברבים למען יוכל הטבע לנוח יום אחד בשנה ממעשה אדם, למעט אופניים ורכבים חשמליים ,יותר דמם של ערבים (כבל השנה),הנוסעים ברכב בנזין על הכביש, לרבות פיקוח נפש.
יותר להפריע לשכנים בצעקות כאילו אין אלוהים… (ואין אלוהים), וכמובן יותר חופש הפולחן .
וshnameless rock on – אני איתך כמעט בכל מילה.
בקשת סליחה היא חסרת משמעות בלי הבטחה לשנות את דרכיך. בקשת סליחה "כללית" מקבלת תוכן בצורה הזאת. אם קרה בטעות שפגעתי במישהו, אז אני מצטער ומשתדל לשפר בהמשך.
יום הכיפורים הוא בעל תוכן לעבר, אבל ראוי שיקבל תוכן לעתיד: במקום נסיון לכפר על דברים שעשית (בתפילה או סליחה כללית), להבטיח לעצמך ולכולם (ולאלוהים, אם בא לך) שאתה מתכוון להיות בן אדם טוב יותר (או רק יהודי טוב יותר, במקרה של יהודיסטים).
ולכן כשצמתי השנה, גם ניקיתי את הבית והכנתי עוגת יומולדת לחברה, במקום לשכב בספה ולראות וידאו כמו בכל שנה.