פילים חולמים בנמל תל אביב

לפני כמה ימים, היה לי הכבוד להיות נוכח בהופעת הבכורה של ה-Dreaming Elephants במועדון "שבלול" בתל אביב (אני מניח שתמונות תמצאו אצל עירא, בשלב זה או אחר). על אף השעה המאוחרת שבה התחילה ההופעה (כ-45 דקות אחרי חצות), המועדון היה מלא, כמעט עד אפס מקום. אנשים אשכרה התגודדו בכניסה. לא מפתיע במיוחד, אחרי שכבר התרגלתי לראות את שי ורדי ממלא מקומות עם הרכבים אחרים, אבל עדיין – מרשים. וזה היה מרשים לא רק בגלל כמות האנשים, אלא גם בשל המגוון הרב של הגילאים שישבו שם – חלקם צעירים, חלקם מבוגרים. נראה שכולם הגיעו להקשיב להמלצה החמה שנכתבה ב"עכבר העיר" של תל אביב באותו יום.

מה אגיד ומה אומר? – אפשר לסכם את זה בפשטות כך: היה אחלה. הופעה פשוט נהדרת, כמעט לכל אורכה. 8 קטעים שנכתבו כולם ע"י שי ורדי, מצליחים להישמע מאוד מקוריים, ובחלקם גם מאוד מרגשים. כיף לשמוע את הדידג'רידו בקדמת הבמה. זה קצת יוצא דופן לראות את הכלי הזה כחלק מהרכב "ג'אז", ובהחלט מוזר לראות את הכלי הזה ב"שבלול". נראה שהקצב של הדידג' נועד באמת לשמיים פתוחים, יותר מאשר למועדון סגור, בו אתה שומע את הבחורה הצווחת שלידך, יותר מאשר את המוסיקה. ואף על פי כן – באמת שהיה נהדר. המוסיקה של הפילים היא, לפני הכל, מעוררת עניין. כל אחד מהקטעים נע סביב 7 דקות, ונראה שכל קטע מצליח להתפתח בדיוק באופן הנכון, וגם "לסגור מעגל" בסיומו, באופן שהיית רוצה שייגמר.

בסו"ש הקרוב, ה-Dreaming Elephants יופיעו בפסטיבל הדידג'רידו בקיבוץ חורשים. ההופעה שלהם תתקיים בשבת, ה-11 לאוקטובר, בשעה 14:00, בבמת העמק. לצערי, כרטיס הכניסה הוא יומי, ואין אפשרות לקנות כרטיס להופעה בלבד, מה שהופך את העסק לדי יקר (130 ש"ח למבוגר בקנייה מוקדמת, או 160 ש"ח במקום ליום אחד. אתם יכולים לראות את פירוט המחירים המלא באתר הפסטיבל).

יחד עם זאת, שימו לב להרכב הזה. לדעתי יש לו סיכויים לא קטנים להגיע רחוק. אני אשתדל לעקוב אחריהם, בכך אני בטוח. מעבר למה שכבר כתבתי לגבי Samadhi ו-Brother of the moon (שניהם בוצעו באופן נפלא בהופעה), אני ממליץ לכם לשים לב בהופעות שלהם, לשני קטעים שעדיין לא הוקלטו, אבל היו נהדרים לדעתי: Kitten learns to run ו-When I sorrow most.

photoshop-psychedelic.jpg

אם תרשו לי, רק נושא אחד נוסף לסיום, צורם למדי.
עד היום לא כתבתי מילה אחת על מועדון ה"שבלול" בנמל תל אביב, בעיקר כדי לא לירוק לבאר שממנה שותה חבר טוב שלי, אבל אולי כדאי שאני אכתוב משהו עכשיו, בעיקר כי באמת נמאס לי לשתוק: יצא לי לבקר ב"שבלול" כמה וכמה פעמים בשנתיים האחרונות. ובכל פעם הדברים לא תקתקו כמו שצריך. השירות גרוע, הברמנים לא מקצועיים בעליל, בעלי הבית חושבים רק על האקסטרה שנקל שהם יעשו עליך, וזה נראה כאילו המבקר הוא הדבר האחרון שעומד בראש מעייניהם של בעלי המקום. אני מבין את הרצון להרוויח, אבל לחכות 20 דקות לבקבוק סודה או בירה לא נראה לי הגיוני, במיוחד כשיש 4-5 מלצרים ומקום לא גדול במיוחד. לצערי אין הרבה אלטרנטיבות למועדוני ג'אז ייעודיים באיזור המרכז, ובכלל. אני יודע שיהיו כאלה שיחלקו עליי, אבל בכל פעם שאני יוצא מה"שבלול" אני מרגיש הקלה. פשוט ככה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות