עבדאללה ב-Zepra
אתמול היה ערב ט"ו באב. אם זה אומר לחלקכם משהו, זה ערב חג האהבה, רק בתאריך הישראלי (בניגוד ל-4 בפברואר, הידוע כ"וולנטיינס דיי"). קצת כדי לעשות משהו מיוחד עם זוגתי, וגם בגלל שהמציאות עד היום הכתיבה לי מצב שזו הפעם הראשונה בחיי שאני "חוגג" את ט"ו באב, החלטתי ללכת על מסעדה קצת שונה. מאחר והזוגית אוהבת במיוחד אוכל אסייתי, וכך גם עבדכם הנאמן, ומאחר וקיבלתי המלצה יוצאת מן הכלל מאלי, הזמנתי לנו מקום ל-Zepra. למי שעדיין לא שמע, Zepra היא המסעדה החדשה של אבי קונפרטי. היא אמורה להוות מעין שילוב של מטבח אסייתי עם נגיעות מערביות, ולתת לחיך הישראלי טעמים שהוא לא ממש מורגל אליהם. לפי מה שהבנתי מאלי, המסעדה מתאפיינת בבעיה מסוימת: בגלל שהחיך הישראלי אינו מורגל כל כך בשילובים האלה, המנות נעות על שני קוטבי סקאלה: מנות מעולות ומנות גרועות. איך בוחרים? מנסים. אם משהו לא טעים – אפשר להחזיר ולנסות משהו אחר. בזה, לפחות, טען אלי, הם ממש בסדר. המלצרים לא שואלים שאלות. לא טעים – אפשר להחליף. בידיעה שכך זה עובד, צעדנו עם ראש מורם פנימה.. 😉
המסעדה מחולקת, בגדול, לשני חלקים: הלאונג' ושאר המסעדה. הלאונג', בו הושיבו אותנו, הוא חדרון קטן ודי צפוף, עם ספה שמקיפה אותו, כמה שולחנות קטנים, כאשר הסועדים שאינם יושבים על הספות ושיושבים מול בני זוגם, יושבים בעצם על הדומים קטנים. אני לא אגיד שזה בלתי נוח בעליל, אבל נראה לי שבפעם הבאה אני אזמין מקום לחדר הגדול והמרווח יותר של המסעדה.
דבר נוסף שחייבים להבין כשמגיעים לפה, זה שהמסעדה לא זולה. ממש לא. אל תצפו למחירים סטנדרטיים. אבי קונפרטי מריץ פה נסיון לא פשוט, ואתם תשלמו על זה מכספיכם, ובגדול. אנחנו אמנם הלכנו על המנות בצד הזול יותר של הסקאלה, לאו דווקא מבחירה מודעת, אבל עדיין החשבון היה לא קטן (303 ש"ח לשנינו, לפני טיפ, כולל כוס משקה אלכוהולית אחת). השירות, לעומת זאת, אדיב, גם אם קצת מתנשא לעיתים. לפחות זה מה שאני הרגשתי. ודבר אחרון – המנות אמנם לא יוצאות לפי סדר הזמנתם, כפי שאמרה לנו המלצרית, אלא לפי "מה שיוצא קודם", אבל בתכל'ס, לא ממש הבנתי למה היא התכוונה. הזמנו מנות ראשונות, חיכינו קצת, הזמנו מנות עיקריות וכו', ולא ממש שינה לי של מי המנה שיוצאת קודם. מוזר.
אבל עזבו שטויות – באנו לחגוג, לאכול ולשתות, לא?
אז הנה מה שהלך:
דבר ראשון, כשאתה מגיע, מביאים לך את התפריטים, ומצתחילים לשאול אותך ומעט גם ללחוץ עליך, להזמין משהו לשתות. אז די מהר הזמנו דיאט קולה לגברת (13 ש"ח) וודקה מרטיני (המורכבת מלקסוסובה ו'ורמוט' הדרים אסיאתי – 39 ש"ח). אחריהן הגיע הזמן להזמין מנות ראשונות. הזמנו 3 כאלה: אגרול ירקות סיני (22 ש"ח), גיוזה (27 ש"ח) וסרטן רך-שריון (37 ש"ח). כל המנות מעוצבות ומוגשות כיאה למסעדת יוקרה, כפי שקונפרטי מורגל בו. מנת האגרול מורכבת משני אגרולים קטנים, עם רוטב מנגו-צ'ילי חמוץ-מתוק. האגרול סטנדרטי מאוד, אבל הרוטב משדרג אותו בכמה רמות. גם הזוגית וגם אנוכי נהנו מאוד. הגיוזה, היא מנה המורכבת מ-3 כיסוני בצק, ממלאים בבשר עוף ועגל עם בצל ירוק, והם מוקפים ברוטב פיקנטי ועם קצת נבטים. יופי של מנה! לבסוף, מנת הסרטן הרך-שריון, היתה מורכבת מ-4 חתיכות סרטן בטמפורה, גם כאן היא הוגשה עם נבטים, ועם צלוחית של רוטב Healthy-Boy בצידה. בהחלט לא רעה. לדעתי – הסרטן טעים יותר ללא הרוטב, או עם הרוטב לש האגרול. נראה שבפעם הבאה יהיו לי כמה מנות ראשונות נוספות לנסות, שהפעם פספסתי.
במהלך המנה הראשונה, גם קיבלתי את הקוקטייל שהזמנתי, שהיה מורכב יותר מוודקה מאשר מהוורמוט (ואשר הגיע גם עם חתיכת קליפת מנדרינה בתוכו, שהוסיפה לו טעם ויופי). ייאמר לזכותה של המלצרית, שהיא הזהירה על חוזקו של המשקה, ושהוא היה לא רע, אבל עדיין – אני לא צריך את האלכוהול הזה, ולדעתי – הוא היה טעות בבחירה מבחינתי. יכולתי להזמין את הוודקה בצורתה הנקייה, ולקבל משהו דומה, מבחינת הטעם.
עכשיו למנות העיקריות:
זוגתי בחרה בבקמי גורנג (53 ש"ח), מנה המסומנת כפיקנטית בתפריט באתר וכ"רגילה" בתפריט המסעדה, והמורכבת מאטריות, ירקות, חזיר מעושן ברוטב כצ'אפ-מאניס אינדונזי. זוהי מנה טעימה למדי, מעט מתקתקה, רק חבל שאף אחד לא מזהיר מפני כמות הבוטנים/אגוזים טחונים שיש במנה הזו. יש אנשים שעלולים להיות רגישים לכמות הזו שמוגשת במנה. לשמחתי, אני לא אחד מהם, כך שכאמור – נהניתי ממנה, והכי חשוב – גם הזוגית.
אני הזמנתי לי את הסארי קארי (58 ש"ח), מנה שמסומנת כ"חריפה" בתפריט, ומורכבת מאטריות, עוף, חזיר, זוג שרימפס בקארי אגוזים ובוטנים. זוהי מנה שנלקחה בהמלצתו החמה של אלי, והיא לא אכזבה, פרט לעובדה שהיא בכלל לא היתה חריפה. מעט פיקנטית, אולי (כנראה והחיך הישראלי עוד לא יודע מה זה באמת חריף… ). המנה היתה טעימה מאוד, והסיבה היחידה שלא סיימתי אותה (ולקחתי הביתה את מחציתה הבלתי גמורה), היא שכבר הייתי פשוט מפוצץ. הקיבה של עבדאללה כבר מזמן לא מה שהיא היתה.
לקינוח, שוב בהמלצתו של אלי, ולאחר ששמענו שוב על מה כל המהומה, הלכנו על סשימי אננס (39 ש"ח). לפי מיטב הבנתי, זו הפכה להיות מנת הדגל של המסעדה, כי נראה שהמלצרית היתה מאוד מורגלת בהזמנתו, והחיוך שלה הסגיר אתה בקלות. מה שמשעשע זה, שהקינוח הזה אפילו לא מופיע בתפריט. כנראה ומדובר במעין "סוד ליודעי דבר" או משהו כזה. מדובר במנה שבה יש פרוסות דקות-דקות של אננס חמצמץ, שמעליהן נח קרם ברולה חצי קפוא בטעם קוקוס, ומעליו כדור סורבה קוקוס. אין לי דרך לתאר לכם את העונג מלבד מילה אחת. וואו! זו גם המנה הראשונה שאני יכול לומר עליה את זה במהלך הערב. לא שהקודמות היו רעות, אבל הקינוח הזה בהחלט משנה לך את הטעם בפה בצורה נפלאה. בקטע הזה, אני חייב לומר – אלי צדק לחלוטין, כשהוא אמר שזו הסיבה העיקרית שבגללה הוא חוזר למסעדה שוב ושוב.
את הקינוח, ליוותה גם סודה (13 ש"ח) שאני הזמנתי, אבל הנה – הגענו לסיום הארוחה. כמעט שעתיים שהינו במסעדה. בסה"כ, שוב – המקום מעוצב יפה מאוד, האור בלאונג' מאוד לא מעיק, אלא רך ונעים. השירות בהחלט בסדר, ויש רק עוד מילה אחת ביקורתית פה:
המוסיקה. הו, המוסיקה. טוב, חבר'ה, תקשיבו טוב: חדר לאונג' (וגם בכל המסעדה), עם מוסיקה שאמורה להיות מסוג לאונג', גם אם היא חוזרת בלופ כל כמה זמן (כפי ששמה לב זוגתי) – אפשר לשים אותה בווליום נורמלי! בבקשה! באנו לאכול! לא מדובר פה בבר, או הפאב שכונתי. זו אמורה להיות מסעדה, לעזאזל. למה תמיד נופליםבמסעדות ה"איניות" בדבר הכל כך פשוט הזה? זוגתי לא הצליחה לשמוע את המלצרית כל בערב, ואני הייתי צריך להתכופף קדימה חצי ערב כדי לדבר איתה (עם זוגתי, לא עם המלצרית). למה אני צריך לעבור את חוויית הצעקה בכל פעם שאני בוחר ללכת למסעדה טובה בארץ??? אם יש משהו שצריך וחייבים לשפר ב-Zepra בפרט ובארץ בכלל, זה את העניין הזה.
סיכום:
חשבון: 303 ש"ח לפני טיפ, לזוג.
אוכל: טוב מאוד. יש לי עוד הרבה דברים אקזוטיים לנסות שם, אני חושב.
אווירה: נעה בין רומנטית לרועשת, תלוי את מי שואלים.
שירות: לרוב טוב מאוד, לעיתים מורגשת מעט התנשאות.
חניה: אמנם מדובר בתל אביב, אבל בערב האיזור הזה לא כל כך מאויש, ויש גם חניון וגם חניה ברחוב.
ציון: 8. (אני מקווה להעלות אותו מתישהו).
Zepra
יגאל אלון 96, תל אביב
טלפון: 03-6240044
שעות פעילות: א' עד ש' 12:00-24:00.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
המסעדה הזאת נמצאת בדיוק מתחת לעבודה שלי, ולפעמים אנחנו אוכלים שם צהריים. כלומר, אני לא – כל מה שאכלתי שם היה בינוני, לא הסכימו לשנות שם שום דבר במנות (מישהו רצה בלי בצל, אני רציתי בלי חריף), ורמת הפלצנות עצבנה אותי.
מודי, אני למדתי מזמן שאי אפשר לקבוע דיעה על מסעדות ישראליות לפי ארוחות הצהריים שלהן, במיוחד באיזורי הייטק צפופים כמו ת"א והרצליה פיתוח. זה כאילו שיש שם שף אחר וחומרים הרבה פחות טובים בצהריים, ממש מטבח אחר. הם מוזילים מדי את הכל כדי להיות תחרותיים, אבל ככה הם דופקים לעצמם את התדמית בעיני אותם העובדים שלא יבואו אח"כ בערב.
אז אני אנסה את זפרה הזו בערב, ולא בצהרים. כנ"ל לא מעט מסעדות אחרות.