יקב ויתקין – השקת יינות 2005-6
על יקב ויתקין שמעתי לפני שנה בערך, ומאז הספקתי גם לכתוב עליו פוסט בבלוג של עירא. זה לא סוד שהתאהבתי ביינות של היקב, ואני מוכן להמליץ עליו לכל מי שמוכן לשמוע. היום ומחר (שישי ושבת, 27-28.07.07) היקב עושה השקה ליינות החדשים: ויתקין מסע ורוד 2006, ויתקין מסע לבן 2006 וגם קריניאן זני 2005.
לצערי, למרות שקבעתי עם חבריי להגיע היום ליקב לכבוד ההשקה הזו, לא נכחתי בה בגלל כאבים שלא ממש תלויים בי.
אף על פי כן, ביקשתי מחבר לקנות לי ארגז של ה"ורוד" שלהם לאחר שנהניתי ממנו מאוד בבבציר הקודם. יאמרו רבים – נכון, אבל שנה קודמת לא יכולה להעיד על שנה זו, אבל איך אומרים – בשביל זה יש חברים. גם שי וגם עירא המליצו על היין, וידעתי גם שהכמות למכירה בהשקה מוגבלת ביותר. אז הלכתי על זה. 300 שקל לשישייה (60 שקל לבקבוק, השישי חינם). בהחלט מחיר הוגן (קצת יקר לרוזה, אבל באמת שמדובר במשהו איכותי ביותר).
יחד עם זאת, בתור חובב יין שלא אוהב לשים את כספו על קרן הצבי לעיתים קרובות, קפצתי הערב לעירא כדי לבדוק שניים מתוך היינות – את הרוזה, ואת ה"מסע ישראלי לבן 2006", לצד ארוחת ערב מפנקת (מי שלא עבר ארוחה אצל עירא בסלון לא יודע מה הוא מפסיד).
דבר ראשון, יש לומר – היקב פשוט לא מצליח לאכזב אותי. עירא ציטט את זה בצורה הטובה ביותר: "היקב הזה לא צריך להוכיח את עצמו לאף אחד, והיום הוא הוכיח את זה באופן חד משמעי".
ועכשיו לפרטים:
ה"ורוד" של ויתקין כלל בבציר 2005 טמפרניו, קברנה פרנק, גוורצטמינר וקריניאן (טעיתי בעניין הסירה, בפוסט ההוא).
בבציר 2006, הריח לא מטעה בכלל, והא מקיים גם בטעם, שכולל תות שדה מאוד ברור ואורך נפלא. השנה, אפשר לשים לב בבירור, שאגף הגוורצטמינר ביין עלה חזק. המרירות הקלה שלו בסיום מוסיפה הרבה ליין. זה אחד יינות הרוזה היחידים שאני יכול להישבע שיש לו גוף מלא. לדברי אסף פז, היינן, היין מתאים מאוד לכל סוג מאכל, וכאן הייחודיות שלו. אני חייב לומר שאני מסכים. הערב חיסלנו בקבוק שלו עם פילה לבן ברוטב ג'ינג'ר, שום, דבש ומיני מטעמים שעירא הכניס למרינדה, ועם אורז, בהחלט אוכל שמתאים ליינות אדומים רציניים (ענבי הטמפרניו פשוט בנויים בדיוק לסוג אוכל כזה) והיין עבד נהדר לצידו. אני שמח שקניתי ארגז.
"מסע ישראלי לבן" 2006, כולל בתוכו פרנץ' קולומבר, וויוניה וגווירצטמינר, ושוב – שילוב מנצח. הריחות כוללים הרבה ליצ'י, אשכוליות ועוד מגוון של פירות ריחניים. גם פה – הטעם מקיים את הבטחת הריח. הוא בינוני באורכו, טיפה חמצמץ בסיום, וקליל מאוד – מה שמאוד מתאים ללילות הקיץ המהבילים באיזורינו. בעזרתם של עוד כמה אורחים, חיסלנו גם את הבקבוק הזה בלי בעיה.
את הקריניאן לא טעמתי היום, אבל כבר דיווחתי עליו בפוסט של עירא. הנה מה שכתבתי לפני כחודשיים:
"מדובר ביין הדגל של היקב. מה שאסף פז עשה עם קריניאן, שידוע כענב "נחות" בישראל (בעיקר "בזכות" היקב "כרמל מזרחי" שמשתמש בו לצרכים שאני לא רוצה להרחיב עליהם את הדיבור), אין לו אח ורע בשום מקום אחר. הבנאדם פשוט יודע מה הוא עושה, ואם מישהו רוצה הוכחה לזה – היא נמצאת ממש כאן. כמו ביינות האחרים, אין להשיג את 2004 יותר וחבל. אנחנו ניסינו את 2005, אחרי שכבר שתיתי את 2004 לפני כחצי שנה וזו בחלט היתה החלטה שגויה לא לקנות אותו. יין עם הרבה שכבות, שנפתח ונפתח ולא מפסיק להיפתח בכוס גם אחרי שעתיים. פשוט מדהים. גם אחיו הצעיר מ-2005 לא מאכזב. אני השארתי לי אותו בכוס עד לסיום הטעימה. וזה היה שווה כל רגע. היין נמכר במכירה עתידית בלבד כרגע. הטעמים כאן הם של פירות יער והרבה הרבה שוקולד".
ביום שלישי הקרוב, אנחנו אמורים לבדוק אם השתנה משהו בחודשיים האחרונים, בפגישת ערב חשובה מאוד אצל שי 🙂
אני עדיין טוען שהיין יהיה נהדר עוד יותר עוד כמה שנים, אבל בינינו – מי יכול לחכות? צריכים לעשות טעימה השוואתית למען קוראי הבלוג, לא? (לדעתי קוראים לזה הקרבה עצמית. תקנו אותי אם אני טועה).
אם תקראו את הבלוג הזה במהלך הסו"ש הקרוב, אני ממליץ לכם לרוץ ולטעום ביקב.
אם לא תספיקו, מובטחת טעימה של ה"ורוד", לפחות, בעוד שבוע ביומולדת של עירא.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.