עבדאללה ב”דרבי”

אחרי חופשה לא קצרה, עבדאללה חוזר ובגדול: הלך עבדכם הנאמן לבדוק את מסעדת "דרבי – בר דגים" במרינה, ולו בכדי לבדוק שהכל בסדר ושום דבר לא מורעל, חס וחלילה…
הזמנו מקום מבעוד מועד (יומיים לפני כן) ל-6 אנשים לשעה 13:00, וביקשנו לשמור לנו את אחת הספות בקומה הראשונה באופן חד משמעי, היות ועבדאללה לא מצטיין בישיבה נוחה על כיסאות עץ וסבתו לא משהו בעלייה במדרגות. הובטח לנו שלא תהיה שום בעיה. אתם רוצים לנחש איך זה המשיך? הגענו, וכמובן כל הספות היו תפוסות, רק לאחר התעקשות (ותגובה של המארחת ש"אין דבר כזה להזמין את הספות". מעניין, יכולתי להישבע שהבטיחו לי שאין בעיה), גורשו זוג סועדים שעוד לא התחילו לאכול. אין לי ייסורי מצפון בקטע הזה.

דבר ראשון, כשאתה נכנס ל"דרבי", לאגף הממוזג (זה שאינו יושב באוויר המגעיל של המרינה בקיץ הישראלי), אתה שם לב שהמסעדה מפוצצת. זה כבר סימן טוב. סימן פחות טוב, הוא שאתה מחכה לפחות רבע שעה עד שמישהו מתייחס אליך, מה שאומר – שלמרות צוות המלצרים הגדול – עדיין אין מספיק כאלה. זה גם ניכר בהמשך הארוחה. כל הזמנה/פעולה לוקחת לפחות רבע שעה, וזה כולל המתנה לדברים הקטנים ביותר (מלבד כוס עם קרח, שהגיעה מהר מאוד בכל פעם, ושהרביתי לבקש בגלל ההתמכרות שלי ובגלל בחילות חוזרות ונשנות באותו יום). זה לא אומר שהמלצרים לא בסדר. הם עבדו קשה מאוד (אנחנו גם קצת שיגענו אותם – זו המשפחה הפולנית שלי…), אבל בעומס הקיים במסעדה בשעה הזו, קשה מאוד לתפקד. המלצרים כולם לא נחו לשנייה. אולי כדאי להביא את העניין לתשומת ליבו של בעל הבית.
השתייה, שכללה הרבה סאן פלגרינו, קנקני לימונדה, וגם בקבוק יין צרפתי אחד (שבלי) שהובא מהבית, הרוותה את צמאונינו. טוב לציין את השמפניירה מלאת הקרח, שמביאים לסועדים באופן כמעט אוטומטי. סבתא-עבדאללה התגעגעה לבירה. חצי ליטר של טובורג מהחבית פתר את הבעיה הזו.

המנות הראשונות, כלומר סלטים רבים, הגיעו לשולחן: כרוביות מטוגנות בפירורי לחם, חצילים כנ"ל, טחינה, דג מלוח, איקרה עם בצל, סלט ירקות, סלט בורגול, סלק, סלט כרוב ועוד מיני מטעמים. מכל אלה שציינתי, אלה שניסיתי ואהבתי היו הדג המלוח, הטחינה וסלט הבורגול, בעיקר. הבעיה הגדולה הייתה באגף הלחם. אמנם הוא היה טרי וחם וטעים, אבל להביא 3 פרוסות ל-6 אנשים זה קצת, איך לומר – מעט מדי…
כדי למלא מחדש את הצלוחיות, חיכינו לא מעט זמן, אבל בשלב כלשהו זה התחיל לרוץ, אחרי שהחבר'ה הבינו שאנחנו אוהבים מנות ראשונות. כמובן, זה לא גרע מהמנות העיקריות שהזמנו.
המנות העיקריות, אחרי מנוחה של כחצי שעה מהמנות הראשונות, היו:
שרימפס ברוטב שום וחמה – מצוינים. חבל שיש רק כ-10 חתיכות במנה הזו. המחיר שלה לא מוצדק לטעמי.
ראשי קלאמרי – מעולים! מטוגנים עם פירורי לחם, מנה גדולה וטעימה להחריד. מומלצת בחום! אבו-עבדאללה צדק כשהוא הזמין את זה.
אנטריקוט – תעשו לי טובה, הגענו למסעדת דגים. אנטריקוט?? אפילו לא ניסיתי, אבל מהצבע שלו יכולתי לראות שהוא עשוי מדי. מצד שני – זה שהזמין אותו, רצה אותו ככה, ישמור השם!
מושט – חצי/חצי – כלומר חצי גריל, חצי טיגון. דג יפה, מושקע, גדול וטעים. בעלת היומולדת ליקקה את האצבעות.
חצי מנה שרימפס טמפורה / חצי סרטני חוף – החלטה נבונה ביותר של אום-עבדאללה. 4 חתיכות שרימפס טמפורה, 3-4 סרטנים. לא זול, אבל שווה.
פלטת פירות ים – המנה האהובה על עבדאללה כבר זמן רב. הכל יש בה: שרימפס, קלאמרי, מולים, קוקי סן-ז'אק, סרטני חוף וכל זה – ברוטב של שום וחמאה. כמו שנאמר: איי קארארמבה!!!

למרות שכבר יכולתם לספור 6 מנות ל-6 סועדים, גם המלצרים התבלבלו קצת כשהזמנו מנה שביעית, של ברבוניות (בגודל בינוני). אבל אל דאגה – היא נועדה לשמח את קיבתה של סבתא של עבדאללה בימים הקרובים.
כל המנות שהוזמנו (מלבד האנטריקוט), היו מעולות. אני רוצה לציין לשבח במיוחד את פלטת פירות הים המאוד נדיבה ואת מנת ראשי הקלאמרי.

ועכשיו לקינוחים, אחרי עוד 40 דקות של המתנה לפינוי השולחן (ולאחר שכבר שאלו אותנו מספר פעמים אם אפשר לפנות והשבנו בחיוב), הגיע הרגע לקינוחים. המבחר הוא לא גדול במיוחד, אבל קולע בול: אבטיח, קרם אינגלז, קרם ברולה, בר שוקולד-אגוזים, חצי עיגול של שוקולד מריר מרוכז וגם טריו מוס-שוקולד ללא סוכר(!!!). הקינוח האחרון כבר היה קיים פעם במסעדה, ולתקופה מסוימת הוא הוצא מהתפריט. כמה שמחתי לראות אותו שוב. הצינים שבכם יאמרו בטח שמוס שוקולוד ללא סוכר, נשמע דוחה למדי. אז הרשו לי לתקן אתכם. הוא מעולה! גם העיצוב, גם הטעם – קינוח מנצח!
הקינוחים האחרים שהוזמנו היו, היו קרם ברולה (הוא הגיע עם פירות יער ורוטב פירות יער בצד), בר שוקולד-אגוזים וחצי-כדור שוקולד מריר. יחד איתו הובאו גם אספרסו ותה עם נענע כדי לסיים את הארוחה. אני אכלתי רק את הטריו, כך שמלבד מבטם המזוגג של המשפחה, אני לא יכול לשפוט. בואו רק נאמר שלא נשאר דבר על הצלחות.

סיכום:
החשבון: לא נורא בכלל – 919 ש"ח ל-6 סועדים עם 7 מנות עיקריות (לפני טיפ של 150 ש"ח נוספים), לראשונה, עיקרית וקינוח, ולשתייה מרובה, בעיקר בגלל החום המעיק.
האוכל: מצויין. לכל אורך הדרך.
האווירה: שבת בצהריים. המון רעש, וקצת תינוקות צווחים. קהל היעד הוא משפחות. רומנטיקה אפשרית, אך אולי כדאי לבנות עליה באמצע השבוע בערב, כשקצת פחות עמוס.
שירות: מצויין, אבל חסרים מלצרים. זה פגע קצת בציון הסופי.
חניה: קיימת, אבל שאלוהים ישמור! מי בנה את החניון בארנה? עיוור? גם מחניק בו, גם הכניסה והיציאה ממנו הם סיוט, וגם כמות המעליות (שתיים, שאחת מהן נתקעה כל הזמן) הן אבסורדיות. רק להכנס אליהן ולרדת בהן לקח לנו 25 דקות!
ציון סופי: 9.

דרבי בר דגים
קניון ארנה, הרצליה
טלפון: 09-9511818, 09-9508383


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.