מופע מחווה ליורם טהר-לב
לפני יומיים, ביום חמישי בערב, לקחה אותי בת זוגתי למופע מחווה ליורם טהר-לב, שנערך באוניברסיטת בר-אילן. מדובר היה באירוע שמציין תודה והערכה על מפעל חיים. למרות שהזמר העברי מעולם לא עניין אותי יתר על המידה, מצאתי בערב הזה עניין לא קטן. נתחיל בזה שאנחנו היינו הרבה מתחת לממוצע הגילאים בקהל באופן די חד. אבל יחד עם זה, ומלבד ההנחיה שהיתה די מיותרת לטעמי, היה ערב מקסים. נתחיל בזה שיורם טהר-לב הוא בכל זאת אחד הפיזמונאים הכי מוכרים ויחד עם זאת, לא מספיק מוערכים (הוא מעולם לא קיבל את פרס ישראל), זאת למרות שיש באמתחתו כבר 80 ספרים (ב-70 שנות חיים) ויותר מ-1,000 שירים, רובם פיזמונים מוכרים מאוד, שמהווים ציוני דרך משמעותיים לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל.
אין ספק שהרגעים המרגשים ביותר בערב, היו אלה שבהם עלה יורם טהר-לב לבמה, והקריא שירים שלא פורסמו, כמו "מעיל ממלחמת העולם", ואפילו חרז מילות תודה לאנשים שליוו אותו בחייו (אביו, אימו ואישתו), שהיו ממש מרגשות. שאר הערב נע בין הרכבים מאוד מוצלחים, לזיופים בעייתיים:
אחרי הנאומים המתבקשים, ואחרי מחרוזת מנוגנת על פסנתר של רוני וייס, המנהל האומנותי של הערב, עם להקתו, עלו לבמה "הפרברים", שמופיעים כבר למעלה מ-40 שנה עם שיריו של טהר-לב. הם ניגנו 4 שירים, עם הרמוניה נהדרת, וקולות נפלאים. קיוויתי שכל הערב ימשיך בצורה זו. הם פשוט לא איבדו את השובבות הזו, ואת החיוך הממזרי. חוש ההומור שלהם והמילים הסוחפות הצליחו לשבות אותי.
אחריהם, עלה אוהד חיטמן, צעיר האמנים לערב זה, שבין שלושת השירים שהוא שר, הוא גם הלחין שיר חדש, שטרם פורסם, של יורם טהר-לב. עוד שיר אהבה למולדת, אבל עם הציניות המתבקשת. חיטמן, שלא היו לי ציפיות מיוחדות ממנו, הפתיע מאוד לטובה. לבחור יש קול מצוין, והפסנתר מלווה אותו היטב.
אחריו, העלו את נורית הירש לבמה, ונחמד ככל שהיה, השירים שהיא בחרה היו בנאליים, ולא הוצגו באופן כזה, שגרמו לי לרצות להמשיך לשמוע אותה.
ואז עלו לבמה להקת חיל הים – 3 פרחות בלונדיניות ובחור אחד מגולח-ראש למשעי, כולם עם המדים הייצוגיים של החיל. ייאמר לזכותם שהם לקחו כמה שירים נהדרים, ועשו להם חידושים יוצאי דופן. לפרחות היה קצת קול מאנפף ומעצבן, שלשמחתי נתן לבחור אפשרות שירה יוצאת מן הכלל. זה היה נכון כשהם שרו את "המלאך שלי". כשהתחילו לשיר את "חסקה", הם כבר ממש עשו עבודה יוצאת דופן, ולמרות שרוב הקהל לא ממש מכיר את Rihanna, מפאת גילם, השילוב של Ella Umbrella עם "חסקה" היה מצחיק ומשלהב. יופי של רעיון.
בשלב זה, נתנו לנו 15 דקות של הפסקה, לצרכי תפילת ערבית (תפילת ערבית זה "אללה וואכבר?", אני מכיר את התפילה בערב כתפילת "מעריב"), כי בכל זאת – היינו באוניברסיטת בר-אילן, אתם יודעים.
ועכשיו לקטעים המגוחכים של הערב:
גבי ברלין. אוה, כן. האיש, האגדה, והעובדה שהוא לא זוכר אף מילה בשירים. בשבילו העלו משני צידי הבמה מסכי ענק, עם שקופיות. הבעיה: כשהתבלבלו בשקופיות, הוא פשוט שכח את המילים, ונתן לקהל לשיר במקומו. זה קרה לפחות 5-6 פעמים במהלך ההופעה שלו, וזה היה מצחיק. לאיש כבר אין קול, והוא נראה מאוד לא מכובד. יש אנשים שפשוט לא יודעים לפרוש בשיא, מתברר.
ממש לפני סיום, נתנו את הבמה לירדנה ארזי. כן – היא חזרה! והיא מזייפת! תביאו לאישה הזו מוניטור, בבקשה! למען השם! 3 שירים, שבאחד מהם לקח לה בית ופזמון כדי להבין שהיא בכלל לא באותו סולם, עם הפסנתר של רוני וייס. כאב לי הלב לראות אותה ככה. באמת. יש כלבים שמזייפים פחות. אולי כדאי להחזיר את התחרות בינה לבין עפרה חזה, בדרך כלשהי…
לסיום (איך אפשר אחרת), עמדנו כולנו לשירת "התקווה". מה הקשר בין אירוע בידור לבין "התקווה", תהרגו אותי, אין לי מושג. אבל שיהיה. עמדתי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
רגע קטנטן של עברית:
כן, אני יודעת, זה לא נושא הפוסט. אבל – אתה אוהב שפה והשתמשת בביטוי צורם, אז חשתי דחף חולני…..
העניין הוא כזה:
אין לי מושג אם לזוגתך יש או אין בת, אבל אם כן, אני מקווה שאתה לא משתף אותה ביחסים שיש לך עם בת זוגך. אם כן – אני מעדיפה לא לדעת P:
תודה.
ו- להתראות מחר (: