יאיר לפיד – מפלגת "יש עתיד"
בניגוד מוחלט למשה כחלון, יאיר לפיד כבר לא מייצר סקרנות מבטיחה. הוא איבד את המומנטום שלו בסדרת שגיאות פטאליות, שאני מניח שעל חלקן גם הוא מכה על החטא בימים אלו.
רק לפני פחות משנתיים, לפיד הצליח להקים מפלגה חדשה, מבטיחה, עם שמות מאוד מרשימים של אנשי ביצוע ועשייה, כל אחד בתחומו. אנשים שרובם היו נקיי כפיים וישרים, אנשים שהראו נכונות להלחם עבור מעמד הביניים. עם הסיסמא "איפה הכסף?", המפלגה של לפיד הלכה לבחירות 2013. כל הקמפיין סבב סביב הסיסמא הזו, שהכתה על ברזל המחאה בעודו רותח. בוער לשינוי אמיתי במדיניות הקפיטליזטית-החזירית של נתניהו וטייקוניו העושקים. הסיסמא הזו, הביאה ללפיד מספר חסר תקדים למפלגה חדשה בישראל, שצמחה מתוך כלום, ללא שמות בולטים של פוליטיקאים ואנשי צבא ידועים – 19 מנדטים. בתום ספירת הקולות החלה החגיגה. מי היה מאמין, שפחות משנתיים לאחר מכן, לפיד יהיה כה חבול ומוכה.
אבל האשמה לכך מונחת בעיקר לפתחו של יאיר לפיד, ולא מעט גם לחברי המפלגה שלו. הטעויות שלו, כאמור, היו הרות גורל עבור האזרח הישראלי, שבכהונתו כלכלת ישראל המשיכה להתדרדר, והביטחון הכלכלי לא הורגש כלל.
זה המקום לציין: לפיד לא אשם בכל התחלואים. אפילו לא קרוב. יובל שטייניץ, הבובה של ביבי במשרד האוצר בין השנים 2009-2013 היה גרוע מלפיד בהרבה (רק נזכיר, שהאיש אחראי לבדו לגירעון תקציבי שנתי של קרוב ל-40 מיליארד(!) שקלים). ביבי בעצמו, הן בכהונתו כשר אוצר בשנים 2002-2003 והן כשר-על לענייני כלכלה בכהונתו השנייה כראש הממשלה – גרם נזקים חמורים בהרבה, שייקח עוד שנים רבות לתקנם.
ועדיין – ללפיד ניתנה הזדמנות, כמעט בלתי חוזרת – להתחיל בתיקון הזה. והוא פספס אותה באופן מעורר השתאות. אז איפה הוא טעה?
בניגוד לכל המלעיזים, אני דווקא לא חושב שהבעיה הייתה בעובדה שהוא לקח את תיק האוצר. אדרבא – זה המקום הכי חשוב והכי טוב להשפיע בו על מדיניותה החברתית-כלכלית של מדינת ישראל, ולפיד לקח על עצמו אחריות לא פשוטה, לתקן נזקים עצומים שלא נגרמו על ידו. הבעיה גם לא הייתה בחוסר ניסיונו, כפי שטוענים אחרים. איזה ניסיון היה לשטייניץ, ד"ר לפילוסופיה בהכשרתו, לפני שהוא הגיע לאוצר? האם הוא ניהל משרד גדול כלשהו לפני כן? איזה ניסיון היה למשה כחלון במשרד התקשורת לפני הרפורמה בסלולר? לכחלון יש תואר במדעי המדינה ותעודת מכונאי רכב (אבל מהטכניון..).
והוא לא היה היחיד. ביבי נתניהו – נתניהו! – עם כל "ההבנה" שלו בכלכלה (שזו אחת הבדיחות שחוזרים עליהן שוב ושוב, כאילו הן יהפכו למציאות) – גרם כאמור לנזקי הכלכלה החמורים ביותר שידעה המדינה הזו מאז הקמתה. בכהונותיו, הוא הביא לפערי אי-שוויון כפי שלא היו פה מעולם. כמות העניים פה הכפילה ושילשה את עצמה בתקופתו. הפנסיות של כולנו עברו לידיהן של חברות וטייקונים חזירים (ודמי הניהול קפצו פי 4-8 תוך פחות משנתיים, מרגע יישום מסקנות ועדת בכר האיומות, לפני עשור), מחירי הדלק הוכפלו וכך גם מחירי התחבורה הציבורית, יוקר המחיה מאמיר, על יוקר הדיור כבר אמרו יותר ממה שאי פעם אוכל לומר, ומערכת הבריאות הציבורית ממשיכה לקרוס (והאיש היה הרי גם שר הבריאות בשנותיו כראש ממשלה. אולי שר הבריאות הגרוע שהיה כאן מעולם). וכל זה נעשה ע"י "מי שמבין בכלכלה". אז לא – לא זו הייתה הטעות או הבעיה של לפיד.
============================
הטעות הראשונה והחשובה ביותר של יאיר לפיד, הייתה בכלל החבירה שלו לנפתלי בנט והבית היהודי. כבר בימי הבחירות, היה ברור שלמתק השפתיים של בנט אין כיסוי. חברי המפלגה שלו – ובעיקר חברי "תקומה" העלוקות, שסרים למרותם של הרבנים הקיצוניים ביותר ביו"ש (דב ליאור, למשל) – הם הקיצוניים שבקיצוניים, וכל בר דעת יכול היה לראות זאת, ובעיקר להבין שללפיד מה"מרכז" – אין מה לחפש עם בנט. על אחת כמה וכמה, כאשר סיסמא כמו "איפה הכסף?" – הובילה באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים, אל מפעל ההתנחלויות ביו"ש. ההתנגשות האידיאולוגית הזו פגעה – בראש ובראשונה – בכיסו של מעמד הביניים והאזרח הפשוט. וזו הייתה התנגשות שאפשר היה לראות אותה מתקרבת ממרחק רב. לפיד היה עיוור. אולי עיוור מרצון, אולי עיוורון, שנבע מרצונו העז להעיף את זכרם של החרדים ושחיתותם מהממשלה. זה לא שהחרדים הם כאלה "מציאה". השחיתות בקרבם (ובעיקר בש"ס, שהובלה ע"י העבריין המורשע אריה דרעי) הייתה ידועה וארוכת שנים. אבל הכסף היה שם רק בחלקו. הכסף הגדול – היה בעיקר בהתנחלויות, במערכת שנאלצת להגן עליהם (מערכת הביטחון) במקומות שבהם יישובים לא אמורים לקום, ולא פחות מזה – אצל חברות הענק והוועדים החזקים. בכל אלה – לפיד לא נגע, ובאופן אירוני – הוא אף חיזק אותם.
בשורה התחתונה: לפיד מיקד את מלוא מרצו ואונו במרדף אחרי כסף במקום אחד, שהוא אפילו לא היה בור הכסף הגדול ביותר. אפילו לא קרוב לכך. עדות לכך ניתן למצוא בסרטונים שונים שמעלה ליוטיוב הח"כית סתיו שפיר ממפלגת העבודה, שנלחמת בחורמה נגד העברת תקציביות לא שקופות לעמותות עלומות ביו"ש. בשנתיים האחרונות, גדלו התקציבים של חלקן באלפי(!) אחוזים ובמאות מיליוני שקלים, שניתנו כאתנן פוליטי לתומכי הליכוד והבית היהודי (העברת סכומי הכסף, שבהם מואשמים עכשיו אנשי "ישראל ביתינו", מחווירים לעומת מה שנזרק לכיוון ההתנחלויות). הכסף הזה הועבר מעל ובעיקר מתחת לשולחן באופן מחפיר, כחלק מעברות תקציביות סמויות, וללפיד יש אחריות ישירה למהלכים הללו. ההליכה שלו עם בנט היא טעות שכולנו משלמים עליה, מילולית, מהכיס שלנו.
============================
וכאן מגיעה הטעות השנייה: לפיד הבטיח "פוליטיקה חדשה". ואין מי שרוקן את המושג הזה מתוכן, יותר מלפיד עצמו. לפיד חשב, שאם הוא מעדכן כמה אנשים/פעילים שלו בפייסבוק, זו פוליטיקה חדשה. הוא חשב שזו הדרך להפגין שקיפות. הוא לא הבין, שעדכון תקופתי בפייסבוק זו לא שקיפות. הכלי הזה הפך במהרה למעין מיקרו-בלוגינג חד-צדדי של השר, בו הוא מדווח על פעילותו מפעם לפעם, ובעיקר משבח את עצמו ואת מפלגתו. מי שהעלה תהיות שהרגיזו את השר, שאלתו נמחקה והוא נחסם. יתרה מכך, בוועדת השרים לחקיקה, שלבני ניסתה להעביר בה חוק שידרוש מהשרים לפרסם את הצבעתם לצורך השקיפות – היא נחסמה באופן בוטה ע"י לפיד וחבריו (וכמובן ע"י ביבי, אבל הוא לא הבטיח דבר, ואף אחד כבר לא ציפה ממנו לכלום. הליכוד הייתה המפלגה היחידה בבחירות בישראל שרצה בבחירות הקודמות ללא מצע. בכלל..).
כלומר לפיד עשה הכל הפוך.
שקיפות? זה היה מס שפתיים. לפיד כשל בהבנתו את הרשתות החברתיות. רשת חברתית היא לא טור בעיתון, שאתה כותב, שולח ואחרי כן שוכח. לפוסט ברשת חברתית יש תגובות, היא מאפשרת דיון, וכן – גם לשאול שאלות שמוציאות את כבוד השר מאיזור הנוחות שלו. ולפיד? היה לו יותר חשוב לצטט אנשים מתים, ואפילו לצטט אותם באופן שגוי..
בנוסף, בזמן קמפיין הבחירות שלו, הוא הצהיר מספר פעמים, שאין לו שום בעיה לשבת באופוזיציה, ושהוא ירגיש מכובד מאוד גם כח"כ. זה נחמד ויפה עבור מפלגה ותיקה בכנסת, לא עבור מפלגה חדשה, שאמורה לטעת תקווה לשינוי. "באנו לשנות", הם חזרו ואמרו. מצויין – אז תפסיקו לבלבל את המוח על אופוזיציה. אם באתם לשנות, יש מקום לעשות את זה ממנו – הממשלה. ד"א, הקמפיין של "באנו לשנות" המשיך לפחות שנה אחרי שלפיד כבר היה שר האוצר. נראה היה שהוא לא מבין שהוא כבר בפנים, שהבחירות מאחוריו. הוא התנהל כאילו הקמפיין עדיין נמשך.
============================
הטעות השלישית הייתה ההיבריס, היוהרה – אחד משבעת החטאים המפורסמים בדת הנוצרית. כבר מיומו הראשון, הצהיר לפיד שהוא הולך להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. הופה! רק לפני יומיים אמרת שאתה מוכן להיות באופוזיציה, עוד לא עשית כלום באוצר או בכל משרד אחר, וכבר אתה מדבר על ראשות ממשלה? כל אדם שהכיר את בנימין נתניהו לשתי דקות וחצי, ידע שהאיש פרנואיד מהלך. ההצהרה של לפיד הביאה לכך, שנתניהו עשה הכל כדי להביך אותו. לנתניהו הרי לא באמת אכפת מהמדינה הזו. אכפת לו רק להדבק לכיסא, ולבנות לעצמו ארמון חדש בשווי 650 מיליון שקלים. ה"דרך" היחידה שלו היא דרך ההישרדות. היום שבו אמרת לביבי שאתה בא להחליף אותו – קברת את עצמך. מבחינת ביבי, "תמות נפשי (וימות עמי עימי) עם פלישתים" היא אידיאולוגיה.
תחת אותו היבריס, לפיד עשה גם הרבה מאוד שגיאות נוספות. הידועה שבהן, הייתה הכרזתו ביום הגשת התקציב שך 2014, שבעוד שנה וחצי – הכל יהיה פה יותר טוב. זו לא סתם הייתה הכרזה – אלא הבטחה שלפיד חזר עליה שוב ושוב. בינתיים, על פי מה שראינו מתקציב 2015 – הבשורה על פי לפיד הייתה רחוקה מאוד ממימוש. הוא אמנם הבטיח לא להעלות מיסים, בניגוד לדעתם של כלכלנים ובנק ישראל, והוא אכן קיים – אבל רק לכאורה. בפועל, הקיצוץ שנדרש במשרדים החברתיים הרבים (למשל ההקצאה המאוד חסרה למשרד הבריאות), יביא לעליית יוקר המחייה של כולנו, ולתשלום מיסים נוספים במסווה של תשלומים "רגילים" – כמ חינוך (תשלומי הורים לבתי הספר), ביטוח בריאות מתייקרים, ירידה בקצבאות לנזקקי בט"ל, רפורמה שמקשה על זכאים ונכים לקבל קצבאות (מקרה הסכרת, שיש לי נגיעה ישירה אליו, מחפיר במיוחד), ועוד ועוד – כולם למעשה מיסים שהיו גדלים בשנה הקרובה, לו התקציב "הכי חברתי" (לדבריו של לפיד) היה עובר.
============================
הטעות הרביעית של לפיד הייתה דומיננטיות יתר במפלגה – כן, הוא לקח דוגמא מליברמן, אבל ליברמן יש רק אחד (ואפשר לראות לאן זה מוליך אותו בימים אלו). לפיד הביא עימו לכנסת אנשים דעתניים, עם יכולות ביצועיות מוכחות וידע רב בתחומים שונים. אלה לא אנשים שאתה יכול להכפיף למרותך ואז "להעניש" אותם, אם הם לא עושים בדיוק מה שאתה מצווה עליהם לעשות (כפי שקרה עם ח"כ עדי קול, שלפני מס' ימים הודיעה על פרישתה המהירה מהחיים הפוליטיים. קשה להאשים אותה). זה לא יכול לעבוד ככה במדינה דמוקרטית. במובן הזה, לפיד התנהג כמו מועצת החכמים של ש"ס, על פיה יישק דבר. לפני מס' שבועות טען לפיד (ובצדק רב), שנתניהו מדבר אל העם כאילו היינו ילדים בני 4 – הוא מנסה להפחיד אותנו ואז לספר שרק הוא יכול לפתור את הבעיה. אבל הנה – זה בדיוק מה שלפיד עשה לחברי מפלגתו – נהג כאפוטרופוס, שרק הוא יודע את נפש ילדיו.
============================
הטעות החמישית הייתה באיוש משרד החינוך – אין דרך קלה לומר זאת, אבל שי פירון הוא אחד השרים הכושלים שהיו פה. משרד החינוך הוא משרד שמשווע לביצוע, לחדשנות, לרב-תרבותיות ותכנית רצינית וארוכת טווח. משרד החינוך כבר פועל שנים (מאז ימי יוסי שריד, למעשה) כמשרד ללא בעל בית. כל שר – בחודש הראשון לכהונתו – מבטל לפני הכל את כל הרפורמות של קודמיו. למה? מתי הוא הספיק לבחון אותן? לא ברור. זה היה נכון גם בכהונתם של יולי תמיר, של לימור לבנת, של גדעון סער – וכאמור – גם במקרה של שי פירון. שי פירון התגלה כהכל – חוץ מאיש ביצוע. יכול להיות שיש לו כוונות נפלאות, אבל זהו. מיד אחרי ביטולן של הרפורמות של סער, פירון התפנה לשלם מיליוני שקלים ל"ידיעות אחרונות", עבור קמפיינים שיזכירו את שמו ואת הרפורמות שלו (באופן חיובי, כמובן) על בסיס יומי. זה היה מגוחך כפי שזה נשמע. בגלל הלחץ הזה, פירון החל לזרוק לאוויר עשרות רפורמות כלהטוטן עם עם חרבות העולות באש – והוא פספס את כל החרבות האלה בנפילתן. כל רפורמה הייתה לא מובנת יותר מקודמתה, והכילה מיני סיסמאות נבובות חסרות ערך ממשי, מה שבלבל הן את המורים והן את התלמידים. התוצאה? לוח בחינות הבגרות הצפוף ביותר שידעה מערכת החינוך, אי הבנה של כמות ותוכן החומר לבחינות, אי הבנה של לוח החופשות במהלך השנה ועוד. העיקר שזה פורסם בעיתון עם שמו (ללא שגיאות כתיב, כמובן). ובקיצור – שי פירון התגלה כדברן ואיש שיווק לא קטן, אבל קטן מאוד במעשים.
אחד הדברים שהמערכת הכי שיוועה להם, הייתה ניקיון האורוות. המזכ"לים של הסתדרות המורים העל-יסודיים והיסודיים הם הדבר הכי לא נקי, הכי דיקטטורי, והכי לא ערכי שקיים במערכת החינוך. הדברים האלה ידועים, חלקם כבר נחקרו במשטרה (חלקם עוד נחקרים בימים אלו) והתבררו בבתי המשפט (מוטי גילת מ"ישראל היום" מסקר את מעלליהם כבר שנים, ואף זכה מולם בתביעת דיבה, שהם הגישו נגדו). שתי העמותות הללו, אינן שקופות מכוחו של איזה חוק עות'מאני עתיק, ולמעלה מ-100 מיליון שקלים זורמים אליהן ללא פיקוח מדי שנה. מורים שניסו להתמודד מולם בבחירות בשנים האחרונות, מצאו עצמם נלחמים בפוליטבירו ובאנשים נקמנים. משר חינוך שמדבר על שקיפות, דרך חדשה ופוליטיקה חדשה – היה מתבקש שגם יעמוד בציפיות הללו. בינתיים, חגיגת השחיתות של המזכ"לים נמשכת. אבל זה לא הכל. פירון מצא את הזמן לעמוד לצידו של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים המושעה, שהורשע לאחרונה בהפרת אמונים, ואף הוטל עליו קלון. פירון עשה זאת, לאחר שאימו תמכה בלחיאני ואף כיהנה במועצת העיר במפלגתו. ואיך לומר בעדינות? לא זה מה שאנו מצפים מהפוליטיקאים ה"חדשים" שלנו.
============================
אבל אפשר להניח עתה כי אלו היו מחלות ילדות. מחלות לא פשוטות, ובכל זאת – מחלות ילדות של מפלגה שלא החליטה מה היא רוצה להיות. רוב אנשיו של לפיד בכנסת הם אכן אנשים טובים ומקצועיים עם כוונות טובות ורצון לשנות ובראשם יעל גרמן (שרת הבריאות, שעמדה באומץ מול בתי החולים שדרשו להכניס את השר"פ אל בין כותליהם, ובכך להביא לאפלייה בבריאות הציבורית בין אלו שיש להם לבין אלו שאין להם. היא גם התעקשה למסות את תיירות המרפא, ונעמדה מול האוליגרכים מרוסיה ונציגיהם בכנסת ליברמן ואלקין. על אף שהרפורמה לא יצאה אל הפועל בגלל אותן שחיתויות של ישראל בינתינו והליכוד – לפחות היא ניסתה לעשות משהו לאחר שהדברים נבחנו לעומק, ולא שלפה מהמותן סיסמאות חסרת ערך) ומאיר כהן (שר רווחה שעשה לא מעט בכהונתו הקצרה, כולל סיוע לניצולי השואה וועדת אלאלוף לצמצום העוני – אלי אלאלוף, שישב בראש הוועדה, הצטרף בימים האחרונים למשה כחלון. זה פספוס אדיר של לפיד)
השאלה היא מה הולך לקרות עכשיו.
הסקרים מנבאים ללפיד ירידה של 50% בכוחו ובגודל מפלגתו. על אף שהנבואה ניתנה לשוטים, וגם הסקרים בבחירות הקודמות הראו מס' דומה לפני שלפיד הפתיע, אין ויכוח על כך שעוצמתו האלקטורלית בקרב העם ירדה פלאים, מה גם שהתחרות במרכז נעשתה קשה בהרבה, עם הצטרפותם של כחלון והרשימה המאוחדת של הרצוג-לבני למשחק הכלכלי-חברתי הזה. אני מניח שגם לפיד מודע לזה, על אף כל ההצהרות. ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה בקדנציה הקרובה. כנראה גם לא שר אוצר.
אז מה כן?
ראשית, לפיד צריך לחשוב ולהפסיק לשלוף. סקרי העומק שהוא מדבר עליהם לא יעזרו לו. גם ההתלהמויות שלו וחוסר לקיחת האחריות האישית (תכונה שכל מנהיג אמיתי חייב אותה) לא יעשו את העבודה. הוא חייב לקחת את הביצועיסטים הכי חזקים במפלה שלו (עפר שלח, יעל גרמן, מאיר כהן), לקדם אותם ברשימה שלו למקומות הכי ריאליים שיש, ולעבוד ביחד איתם, שהרי לא כל החוכמה נמצאת בידיו של יאיר לפיד. אולי אני אפתיע אתכם, אבל לו אני הייתי לפיד, לאחר הבחירות (ובהנחה שהרצוג יקים את הממשלה הבאה ולפיד יהיה בקואליציה – ואין סיבה שזה לא יקרה) הייתי דורש דווקא את תיקי החינוך, הבריאות ו/או הרווחה. לפיד דווקא מכיר את תחום החינוך, פעל בתחום הזה בעברו בהתנדבות, ואני חושב שדווקא שם – בניגוד לשי פירון – הוא יצליח לבצע שינוי מהותי. ולא – לעובדה שאין לו תואר או תעודת בגרות מלאה אין קשר. אם יש משהו שהוכח באופן חד משמעי בעשורים האחרונים, זה שמה שחשוב אלה האנשים שאתה מביא איתך למשרד – אנשים מקצועיים, שתהיה מוכן להקשיב להם וללמוד מהם. מאיר כהן ויעל גרמן (שגם היא לא הייתה רופאה מימיה ואף לא מנהלת של מערכת בריאות, אבל נכנסה לעניינים באופן מהיר יחסית) צריכים להישאר בתפקידם הנוכחי ולהשלים את הרפורמות שהם התחילו.
הרפורמות של שניהם חשובות מאוד לאזרחי ישראל – אבל נדרש תקציב נורמלי לשם כך, ולא הדרדל'ה שלפיד התכוון להעביר למשרד הבריאות. לממשלת העבודה והקואליציה שלה יהיה אינטרס ברור (בניגוד לנתניהו) שהמהלכים הללו יצליחו.
============================
סיכום:
כרגע קיימת הסכמה מקיר לקיר, שיאיר לפיד בזבז את האשראי שהציבור נתן לו, ועשה זאת בצורה מבישה, ובעיקר עם יוהרה גדולה. לשמחתו, ולמרות הכאפה שהוא עומד לחטוף, כנראה שתהיה לו עוד הזדמנות לתקן, גם אם השפעתו תקטן באופן משמעותי. צריך לזכור שגם 9-10 מנדטים הם כוח לא מבוטל. מפלגות רבות עשו עם המספר הזה של מנדטים מטעמים עבור בוחריהן (מי אמר ש"ס ולא קיבל?).
לצערי, אני חייב לציין, שנכון לרגע זה, נראה שלפיד מעדיף להתמקד בהאשמת כל העולם ואישתו, ולא לקחת אחריות על הטעויות שהוא וחבריו למפלגה עשו. יתרה מכך, הוא לא למד מן העבר, וממשיך להעיף הצהרות, שבלשון המעטה ניתן לכנות אותן "לא מדוייקות". וקל מאוד להפריך אותן באמצעות חיפוש קצר בגוגל (אפשר להשוות זאת לאימרותיו של נתניהו וחבריו לליכוד, שמפזרים כל מיני "הישגים" שלא היו ולא נבראו – או בכלל לא רשומים על שמם..). זו הייתה ה"התמחות" שלו בנאומיו בעבר, ולא נראה שהוא למד את הלקח (והנה עוד סיבה טובה לא למחוק הערות לא נוחות בפייסבוק, אלא ללמוד מהן את נקודות התורפה שלך, ולחזק אותן).
מה יעשה לפיד בקדנציה הבאה? זו שאלה טובה. הוא כבר לא מעניין כמו כחלון, אבל האפיל עדיין שם בקרב מעריציו המושבעים, והוא יכול לנצל אותו לטובת הציבור. לטובתו. דבר אחד כבר די ברור בשלב זה: הוא לא עשוי מהחומרים שמהם בנויים מנהיגים אמיתיים.
============================
בינתיים – כתמיד – הצעתי לכם היא זו: הקשיבו לדבריו ושיפטו בעצמיכם. היו מעורבים. הפעילו את הראש, העיניים והאוזניים. כי ההחלטה שלכם היא זו שתקבע כיצד תיראה המדינה הזו בשנים הקרובות. וללא מעורבות פעילה של האזרח – כל הדרישה הזו לשקיפות היא חסרת טעם. הדרך הטובה ביותר, מלבד קריאת חדשות והבנת רשת האינטרסים (סקרנות בריאה וספקנות חשובות גם הן), היא כניסה לאתר "כנסת פתוחה", ובחינת המועמדים שלכם לכנסת.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אני מצטער, אבל לגבי לפיד, אני פשוט לא מסוגל לקבל את תיאורו כיהיר, לא לומד מטעויות או כל דבר אחר. מבחינתי ברור שהוא, במקרה הטוב, בובה על החוטים של מישהו, ובמקרה הרגע אדם שמוליך שולל את הציבור ביודעין. יש משהו מחליא באדם שמנהל את קמפיין הבחירות שלו, כאילו היה אופוזיציה, כאשר הוא השותף החזק והבולט ביותר בקואליציה.
בשבתו במשרד האוצר, לא ראינו תוכנית אחת ויחידה, שנראה בה חזון אמיתי – שינוי דרך שיכולת להגיד – זה מה שלפיד עשה למעני. היו תוכניות גדולות וארוכות טווח, שהם סבבה. אבל משהו קונקרטי היה צריך לזוז למקום הנכון.
ומשהו זז. הציבור נחשף לשוד ההתנחלויות הגדול. אבל זה לא נעשה בעזרתו של לפיד. זה נעשה בעזרת חברת כנסת צעירה וחוצפנית, בשם סתיו שפיר, מספסלי האופוזיציה. בתור מי שהסתכל עליה בתור הסל אאוט של המחאה החברתית, היא הייתה ההפתעה הגדולה ביותר שלי לטובה בכנסת הזו. זה היה יכול להיות התפקיד של לפיד וסיעתו באופוזיציה, וזה היה שינוי כלכלי גדול בהרבה, מזה שעשה בשנתיים שלו כשר אוצר.
לפיד לא היה לבד. היו איתו עוד 18 אנשים – לא כולם בובות. לחלקם בכל זאת יש רקורד של עשייה, ידע, יכולת. לא כולם, לחלקם.
לגבי השאר – אתה צודק. האיש היה שותף מלא לשוד ההתנחלויות, והאופן שבו הוא מנסה לשכתב את השנתיים האחרונות הוא עלוב. מצד שני, הוא ניסה לשכתב הרבה דברים, עוד לפני שהוא בכלל נבחר.