בחירות 2015 – הקדמה

בחירות 2015
אנחנו נמצאים בתקופה שלפני בחירות בימים אלו. הבחירות ייערכו ב-17 במרץ 2015, כלומר בעוד כחודשיים וחצי. הבחירות האלה תהיינה חשובות מאוד, במיוחד לאור ההקצנה הדתית, ימנית וגזענית שפושה בחברה הישראלית, ושאותה מעודד הימין הקיצוני, שפלש למפלגת הליכוד (והכניע אותה ללא קרב). ההקצנה הזו הגיעה לשיאים חדשים השנה, ודווקא בשל כך, אני חושב שחובה עלינו – האזרחים השפויים, אלה שאכפת להם שהדמוקרטיה תמשיך לשרור פה – להצביע ולנסות להשפיע ככל שאנו יכולים.

יכולתי להשפיע היא צנועה מאוד. לא התפקדתי לאף מפלגה (ואיני מתכוון לעשות זאת בזמן הקרוב). משנתי הפוליטית מורכבת ממתינות (בעיקר שמאל מתון). המתינות באה לידי ביטוי, בכך שאני מצליח לראות את הדברים הטובים גם בימין המתון וגם בשמאל המתון, כל עוד הם אינם פוגעים בדמוקרטיה ובערכיה, ומאפשרים לכל אזרחי המדינה (וביניהם המיעוטים בחברה) לחיות פה בשלום וברווחה. במערכות הבחירות הקודמות (לפחות בעשור האחרון), הצבעתי למרצ, בעיקר בשל משנתה הכלכלית-חברתית (ופחות המדינית). בבחירות הקרובות, נכון לרגע זה, אני ככל הנראה אצביע לעבודה (האיחוד בין הרצוג ללבני).

בזמן הקרוב, ועד הבחירות, אני מקווה לכתוב מספר פוסטים על המפלגות השונות, מצבן והמשנה החברתית, הכלכלית והמדינית שלהן. הדגש שלי יהיה על כלכלה וחברה, אם כי אני מאמין שגם הן קשורות באופן ישיר להסדר ארוך טווח שעלינו להגיע אליו עם הפלשתינים.

כאן חשוב לי להבהיר: למרות שדעותיי נוטות שמאלה, אני מאמין בכל לבי שאני ציוני, רוצה בטובתה של המדינה הזו, וגם לא חושב שאנחנו צריכים לתת לפלשתינים את כל מה שהם רוצים ללא מו"מ. אבל אני חושב שגם אין לנו ברירה, ואנחנו חייבים להמשיך לדבר איתם, תוך שאנחנו מגיעים למו"מ נקיי כפיים, ולא כפי שזה נעשה בשנים האחרונות, ב"הנהגתו" של בנימין נתניהו (שהמילה "מנהיג" צמודה לשמו, כמוה כאוקסימורון לעניות דעתי)..

אם יש משהו שחשוב שיקרה – לטובת ישראל ולמען עתידה – זה שנתניהו לא ייבחר שנית, ושמפלגות הימין הקיצוני לא ימשלו עוד במדינת ישראל. בבלוג הזה, אני אשתדל להצביע על הכשלים והשקרים השונים של מפלגות הקואליציה בשנים האחרונות, ובעיקר לנתח החלטות אלו או אחרות של המפלגות בטרם הבחירות.

בינתיים – הצעתי לכם היא זו: הקשיבו לדברים הנאמרים ע"י הפולטיקאים ושיפטו בעצמיכם. היו מעורבים. הפעילו את הראש, העיניים והאוזניים. כי ההחלטה שלכם היא זו שתקבע כיצד תיראה המדינה הזו בשנים הקרובות. וללא מעורבות פעילה של האזרח – כל הדרישה הזו לשקיפות היא חסרת טעם. הדרך הטובה ביותר, מלבד קריאת חדשות והבנת רשת האינטרסים (סקרנות בריאה וספקנות חשובות גם הן), היא כניסה לאתר "כנסת פתוחה", ובחינת המועמדים שלכם לכנסת.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

2 תגובות לפוסט “בחירות 2015 – הקדמה”

post_author." -->\n"; ?>
  1. מודי תולששש הגיב:

    אם אתה שמאלני, אין לך מה להצביע לעבודה.
    ציפי היא אשת ימין שקוראת לעצמה שמאל. היא כל הזמן רוצה משא ומתן אבל לא מציעה שום הצעות, ובעצם מציעה משא ומתן לנצח, בלי אפשרות לסיום. היא מדברת יפה אבל לא עושה כלום. בוז'י אותו דבר. מדבר הרבה, שותק בחקירות, ולא מוכן לומר שהוא לא ישב בממשלת ימין. מחזר אחרי ליברמן ולא אמר מילה על השחיתות.

    מבחינה כלכלית, שניהם ימנים. את השמאל בעבודה (פרץ, יחימוביץ') סילקו.

    • גיא הגיב:

      @מודי – בוז'י לא חייב לומר שהוא לא יישב בממשלת ימין. זו לא האג'נדה שלו. האג'נדה שלו היא להחליף את השלטון של הימין.
      הרי ברגע שהוא יגיד כן או לא – הוא ישחק לידיים של ביבי. השאלה לא צריכה להיות האם הרצוג יישב בממשלת ימן – אלא "למה שממשלת ימין בכלל תתקיים?"

      כמה הערות:
      א. לגבי השתיקה בחקירה – כמובן שאני לא אוהב את זה, בלשון המעטה. מאז אמנם עבור 15 שנים, והוא הספיק לעשות כמה דברים (כולל להיות שר רווחה טוב מאוד), אבל אין ספק שזה גורם לי לאי נוחות רבה.

      עם זאת, אני חושב שברגע זה יש מפלגה אחת יחידה שזה לא נכון לגביה, פחות או יותר והיא מוגדרת כ"שמאל" – וזו מרצ. הבעיה היא, שזהבה גלאון קיצונית מדי עבורי (וגם חלק מהרשימה שלה), ואני גם לא תמיד מאמין לה. ואחרי שניצן הורוביץ, שהיה אחד היחידים שאני מאמין להם בכנסת הנוכחית, החליט שהוא פורש, זה נותן לי פחות מוטיבציה להצביע להם, כי היחיד שנותר שם שאני סומך עליו זה אילן גילאון. ומאחר ואלה לא בחירות פרסנוליות, זה פשוט לא מספיק.

      ב. עם כל הכבוד להרצוג – הוא לא לבד. יש לו רשימה שיש בה כמה וכמה מועמדים רציניים. אם הם אכן יהיו במקומות ריאליים אחרי הפריימריז, אני כנראה אצביע להם. ברשימה המשותפת יש כרגע את סתיו שפיר, עמיר פרץ, מנואל טרכטנברג, מיקי רוזנטל ועוד כמה אנשים מעניינים וטובים, שכם עשו רבות בשנתיים האחרונות – הן למען האזרח והן נגד השחיתות. חלקם גם אמרו את דעתם בפן המדיני, אם כי מן הסתם הם לא קבעו שום מדיניות כי הם ישבו באופוזיציה.

      ג. לגבי ציפי לבני והמו"מ – אני בעד מו"מ. אני לא מבין לאילו הצעות אתה מצפה. אני מצפה להידברות, לפני הכל. אבל גם חשוב לזכור, שלפני 10 חודשים, אובמה וקרי ישבו עם אבו מאזן, והוא זה שסירב למתווה – גם כשהוצעה לו ירושלים המזרחית. כן – היו משגים במו"מ, אבל הם בעיקר היו של נתניהו ובנט – שעיקרו אותו מתוכן, ע"י הצהרות מטופשות על בנייה בשטחים כל שני וחמישי. השגיאות לא היו של לבני. דווקא היא הייתה זו הלכה ודיברה עם אבו מאזן ועריקאת בזמן שביבי החרים אותם, בגלל עוד איזו שטות.

      מודי – אני מגדיר את עצמי כשמאל מתון. אני לא חושב שצריך לתת לפלשתינים את כל מה שהם רוצים ללא מו"מ. אולי צריכים להיות קצת יותר יצירתיים, אבל לבני בהחלט הייתה בדרך הנכונה. היא הרבה יותר מרכז מימין (בניגוד לליברמן, שכל מעשיו מוכיחים שהוא לא באמת כזה, וכל מה שהוא אומר בחודש האחרון זו מסיכה, שנועדה למלט אותו מפרשיות השחיתות שלו ושל מפלגתו).

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות