על נאצים, חוקים וסתימת פיות

הנושא הזה של "חוק הסמלים הנאצים" החדש שעבר בוועדת השרים לחקיקה ובקריאה טרומית – מרעיד את הרשת בימים האחרונים. חלק בלתי מבוטל מהמגיבים רואים בזה סתימת פיות. סכנה לדמוקרטיה. כמו בסרטון הזה, למשל, המצורף בהמשך הפוסט.

עבור מי שלא חי בפלנטה הזו ואין לו כוח לבדוק את הלינקים לעיל, הנה סיכום קטן:

לפני יומיים (יום ראשון, 12.1.14) עבר חוק בקריאה טרומית, האוסר על שימוש כלשהו סמלים נאציים. בהצעת חוק נאסר שימוש במילה "נאצי" על כל הטיותיה או מילה בעלת צליל הדומה למלה נאצי, שנעשה בה שימוש בשל דמיונה זה. השימוש במלה יותר רק "למטרת לימוד, תיעוד, עבודה מדעית או דיווח היסטורי". העובר על החוק החדש, אם יתקבל, צפוי לחצי שנת מאסר ולקנס של מאה אלף שקלים. על פי ההצעה, שימוש בכינוי נאצי לא ייאסר אם האדם שאומר אותם יוכל להוכיח כי דבריו נכונים. בנוסף, "העלבת אדם על ידי הבעת משאלה, תקווה או ציפייה להגשמת מטרות הנאצים, או הבעת צער או מחאה על שלא הוגשמו במלואן – אסורה".

במקביל לאיסורים על שימוש בכינויים נאצים, החוק החדש אוסר על לבישת בגדי פסים הדומים ללבוש אסירי מחנות הריכוז וטלאי צהוב בצורת מגן דוד ועל שרטוט צלבי קרס או סמלים בעלי זיקה לנאציזם. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "למרבה הצער, תופעת השימוש בסמלים ובכינויים נאציים הולכת וגוברת בשנים האחרונות. הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש יום-יומי במושגים אלה כחלק מהשיח הציבורי והפוליטי ותוך זלזול מופגן ברגשות ניצולי השואה וצאצאיהם, ראויה לכל גינוי. במציאות שבה אנו חיים יש חשיבות לעיגון האיסורים על השימוש בסמלים מתקופת השואה והנאציזם בחקיקה, על מנת למנוע את התפשטות התופעה.”

למעט המחשבה המשעשעת למדי, ש"הפיג'מה העיראקית" הוצאה מן האופנה בכוח החוק, ושברגעים אלה כחצי מתושבי רמת גן עוברים עליו (בהנחה שהוא יעבור בקריאה שנייה ושלישית – מה שממש לא קשה לדמיין במחוזותינו), אני מסכים ולא מסכים עם הטענה, שמדובר בסתימת פיות ובתחילתו של מדרון חלקלק, שבסופו נאבד את מה שנשאר מהדמוקרטיה בישראל.

בלי קשר לחוק הזה – כפי שהמשפט הקודם רומז, אתחיל בזה, שאני כבר ממש לא בטוח עד כמה מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. כן, אני יודע – לחלקיכם זה בטח "News Flash" אחד גדול. אם כבר – אנחנו לא בתחילתו של המדרון – אלא כבר ממש באמצעו ואף מעבר לכך. יותר מדי סממנים מראים שאנחנו בהחלט לא הדמוקרטיה שהיינו רוצים שתהיה כאן. זה מתחיל כמובן בפוליטיקאים הנבחרים (רובם נבחרים בצורה מאוד לא דמוקרטית: פריימריז, ועדות מסדרות וכו'), והם מייצגים לרוב רק מגזרים מאוד-מאוד ספציפיים בישראל, לעיתים תוך יצירת נזק בלתי הפיך למדינה שלנו, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ (מי אמר מירי גרב, דני דנון ויריב לוין – ולא קיבל?). אלא שזה גם ממשיך למשטרה, לצבא, לזכויות האדם, לכלכלה הלא-שיוויונית, לסדרי העדיפויות שיש כאן ועוד.

אבל כאמור – גם אם אתייחס לרגע באופן ספציפי לחוק החדש הזה, קשה לומר שאני מסכים בוודאות עם הצד, שטוען לסתימת פיות, וחשוב לי לנמק מדוע אני חושב כך:

מצד אחד, חופש הביטוי הוא דבר חשוב. גם כשהדברים אינם בדיוק נמצאים בקונצנזוס.
מצד שני – אתה רואה שגם בצרפת (שקשה לומר עליה שהיא לא מדינה שמכבדת את חופש הביטוי, בסה"כ – ראו מה קרה לנשיא שלה בימים האחרונים), משתיקים את דיודונה, "קומיקאי" שעושה שימוש באנטישמיות בצורה בוטה. ואם הם עושים את זה – האם אנחנו יכולים לשתוק?

זה המקום לציין: אין לי בעיה עם הומור. הסרטונים האלה משעשעים לרוב. גם חלק מהבדיחות הטובות ביותר קשורות בצורה זו או אחרת לשואה.

אבל אנו לא מדברים כאן על הלצות אלו או אחרות.
יש גם קווים אדומים, ואלה לא רק כמה "מפגינים", כפי שמי שכתב את הכתוביות טוען.

המילה "נאצי" – כלפי כל אחד – נעשתה פה פופולרית מדי: כלפי שוטרים, חיילים, מורים, שופטים, קופאית בסופר וגם סתם כלפי כל מי שלא נראה לנו נחמד במיוחד (אפילו אני קיבלתי מייל לפני זמן מה, מקבוצת סטודנטים שתפסתי בהעתקה במטלה – שקראו לי נאצי. הם פשוט כיתבו אותי בטעות. מאוד התאפקתי שלא להגיב).

לי באופן אישי, זה מכאיב. אני מגיע ממשפחה, שבה סבתא וסבא איבדו את כל משפחתם בפולין בימי השואה, רגע וחצי אחרי שהבריחו אותם על אוניות לישראל. אני אמנם "רק" דור שלישי לשואה, אבל אני גדלתי בבית שבו המילה "שואה" הייתה גורמת לשתיקה ארוכה, אבל גם לסיפורים קורעי לב. סבי איבד את כל משפחתו, ללא זעכר. סבתי איבדה את כולם, למעט אחיה.

אז כן – יש כאן צביעות מסוימת, מבחינת העובדה שבאמצע שנות ה-90 פרסמו שלטים עם רבין במדי S.S. וזה עדיין קורה, ד"א – עם שלטים שעליהם דמותו של לפיד (למי ששכח), וגם שמויות אחרות – כמו זו של מפקד משטרת מחוז ירושלים. אני לא אומר שלא. אבל הביטוי הזה, "נאצי", שנאמר בכזו קלות, גורם לי לצמרמורת בכל פעם מחדש.

ויחד עם כל זאת – בשורה התחתונה, ובצד השני של המתרס – החוק הזה בכלל לא ישים.
למעט כמה שוטרים, שישתמשו בו כ'נשק' נגד מפגינים (העלבת עובד ציבור, למשל) – אני לא רואה מי יאכוף את החוק הזה באמת. אולי, רק אולי, יהיה מישהו שיתבע מישהו אחר על כך, כתביעה אזרחית.

אבל האם זה באמת ישנה משהו? מסופקני.

בסופו של דבר, החינוך צריך לבוא מהבית. מההורים. ממערכת החינוך.
כשילד שומע את אמא שלו קוראת לקופאית בסופר "נאצית", משהו שנתקלתי בו לפני מס' שבועות (וזה נחרת לי בראש, דווקא בגלל שהיו לאישה הזו ילדים קטנים לצידה) – אתה לא יכול לצפות לשום דבר אחר מהילד.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

5 תגובות לפוסט “על נאצים, חוקים וסתימת פיות”

post_author." -->\n"; ?>
  1. גורו יאיא הגיב:

    בלימודי יסודות הדמוקרטיה, אחד הרעיונות המרתקים ביותר שנתקלתי בהם, היה הרעיון שדמוקרטיה, אינה הריון. אפשר להיות "חצי דמוקרטיה", כך שהטענה שישראל אינה דמוקרטיה, ולכן כל הדיון בחופש הביטוי הוא עקר, הוא שגוי. ישראל נמצאת במקום הולך ומתדרדר בסולם הדמוקרטיה, ואין צורך לדרדר אותה יותר – תודה.
    אחת מן הבעיות עם חופש הביטוי שכולם, אבל כווולם, משוכנעים שחופש הביטוי הוא בסה"כ דבר טוב וחשוב, *אבל*. בסה"כ, איזה נזק יכול להיגרם, אם מישהי לא תוכל לקרוא לקופאית נאצית? ותמיד יש מישהו שקצת הגזים, וניצל לרעה את חופש הביטוי, אז בואו נגביל אותו בחוק.
    אבל כאן בדיוק מסתתרת הבעיה. שקל לנו להגביל את חופש הביטוי של מישהו אחר, כי אנחנו בחיים לא נקרא לקופאית נאצית. וגם לא לשוטר? מה לגבי נבחר ציבור? ומה לגבי זה:
    http://www.o139.org/2012/02/blog-post_11.html
    פתאום המגבלה הזו שכל כך נוח לנו איתה, נעשית מגבלה אמיתית. משהו שעוצר את חופש הביטוי.
    ואני מבקש ממך לא לנפנף במדינות אחרות שמגבילות ביטויים גזעניים. העובדה שמישהו אחר עושה משהו שגוי לא מחייב אותנו ללכת אחריו (כן, אני חושב שהם שוגים. אני מעדיף שגיזענים יוכלו להתבטא, והקהל יחליט אם הוא מקשיב להם או לא).

    • גיא הגיב:

      @גורו יאיא – בפעם האחרונה ש"נתנו לקהל להחליט", זה נגמר ברצח של עשרות מיליוני אנשים. תסלח לי אם אני לא אופטימי חסר תקנה כמוך…

    • גיא הגיב:

      @גורו יאיא – עוד כמה מילים על הלינק שהוספת לתגובתך:
      ישבתי עכשיו וקראתי אותו, לפחות את רובו, כי בשלב כלשהו אפילו לי נמאס לשמוע את הקשקושים של דנון ומיכאלי – שניים מהגזענים הכי גדולים שהיו לנו כאן (ולצערינו אחד מהם אפילו חיזק את כוחו מאז הבחירות האחרונות). ואני חייב גם להודות, שאף פעם לא חשבתי שאני אומר את זה, אבל טוב לדעת שיש דני בן-סימון ושלמה מולה בדיונים כאלה..

      כמובן שאני חושב שזו שטות מוחלטת, שהיהדות הפכה לגזענית. יש לי בעיה לא קטנה עם הארגונים המתועבים שהגיעו לישיבה הזו, שכל כולה הייתה עשיית כותרות, כמו שדנון אוהב לעשות (בעיקר בכדי שיזכירו את השום שלו. הנה! הזכרתי אותך דני דנון, בסדר?! אפילו פעמיים! עכשיו שב בשקט בבקשה, גמד רעשן).

      החדשות הטובות: שום דבר לא יצא מהישיבה הזו באמת. דנון ומיכאלי עוש קצת רעש כעהרגם, הכהניסטים קיבלו את הבמה שלהם לצעוק, ו… זהו. בעצם. ברור שהיו הרבה יותר מדי דיבורים, ולצערי יש גם היום הרבה יותר מדי על טוהר הגזע היהודי בישראל. זה גורם לי לצמרמורת כשאני קורא על זה.

      ועם כל זאת – אני מנסה להבין: מה הקשר? לביטוי "נאצי" יש הקשר מאוד-מאוד בעייתי בישראל וללאום היהודי, אבל לא רק. הרבה קבוצות אתניות אילו או אחרות נפגעו מהם. לדעתי הצרפתים לא שוגים, כפי שהגרמנים לא שוגים כשהם מנסים לטפל בבעיה הנאצית בארצם (לא מזמן פורסם, שישנן ניידות בגרמניה, שמחפשות כנסים של התנועה הנאצית, באמצעות חיפוש של מוסיקה אופיינית). צריך לפעול בכל דרך חוקית אפשרית נגד הנאציזם (וכן – גם נגד גזענות לשמה, כמו שארגון להב"ה ודומיו מייצגים).

      הבעיה היא, שהעם לא מספיק חכם להחליט.
      אם העם משתמש בביטוי נאצי בצורה כל כך סתמית – הוא לא מספיק חכם. ממש לא.

      ורק כדי להבהיר עוד נקודה חשובה:
      אני לא חושב שצריך היה לחוקק את החוק הזה, גם אם הוא לא ישים במיוחד. עדיף היה לו זה היה קורה בדרך אחרת, של חינוך. אבל החינוך נכשל, לפחות בינתיים. ויש עדיין אנשים במדינה הזו, שזה לא בדיוק נעים להם לשמוע את הביטוי "נאצי" על שלל הטיותיו. אני חושב שהמינימום הנדרש זה להיות רגיש כלפי האנשים האלה.

      כמו כן, אם זה לא היה ברור עד כה, הייתי שמח אם הממשלה שלנו הייתה עושה יותר למענם מהבחינה הכלכלית, בלי קשר לחוק הזה. לצערי ולצערם של הניצולים, זה כנראה יותר מדי לדרוש מהשרים/ח"כים שלנו לעשות משהו בלי כותרת בעיתון..

      • גורו יאיא הגיב:

        אני אתחיל בלנטרל את ההתנגדות הראשונה – רצח רבין לא קשור לענייננו. יש עשרות דרכים להסית בלי המילה נאצי. אם תאסור על המילה נאצי, ישתמשו במילה מסוכן \ פאשיסט \ רוצח – כולן מילים שישיגו את אותה המטרה. יתר על כן, הבחורה שכינתה את הקופאית נאצית – רצחה אותה? ציפתה שמישהו אחר ירצח אותה? חשבה שמגיע לה להישפט בבית משפט לאומי לזכויות אדם? לא. יש הרבה אנשים ששרדו את זה שקראו להם נאצי. אני אסתכן ואומר שהם לא איבדו, ולו יום אחד מחייהם בגלל המילה נאצי.
        קייס ההסתה פשוט לא קשור לעניין. גם לא לפי המחוקק. המחוקק אומר שהכוונה היא למנוע פגיעה ברגשות, ובזכר השואה. יש כאן שני אלמנטים איתם אני לא יכול להסכים. אני לא חושב שלמישהו יש זכות, שנתונה בידי המדינה, שלא יעליבו אותו. זה כולל אותי.
        עניין זכר השואה הוא חמור יותר, כי השואה היא אירוע היסטורי, שלא משנה כמה ק.צטניק יתעקש – קרתה על פני הפלנטה הזו. ופירושו של דבר שדברים דומים, ותהליכים דומים מתרחשים כל הזמן. איסור ההשוואה, הוא נסיון להגיד ששום דבר לא יישווה לשואה. אני לא חושב כך. אני חושב שאילו אני לא אוכל להפנות את תשומת הלב לדמיון בין תהליכים הקשורים בשואה, לתהליכים הקורים בחברה שלנו ובאחרות – אני עשוי לאבד את היכולת לבחון את השואה בהקשר של משהו שהתרחש באמת.

        • גיא הגיב:

          @גורו יאיא – עם כל מה שכתבת בתגובה האחרונה – אני מסכים. אבל אני עדיין מחכה לראות את הקשר לחוק הזה.

          ושוב – אני חושב שאתה קצת מתפרץ כאן לדלת פתוחה. אני מסכים איתך לחלוטין שהחוק הזה לא היה צריך לצאת לאור! אני חושב שזו הייתה טעות!

          אבל אני גם לא אוהב צביעות. וכשאני שומע אנשים – ואני חייב להודות שזה בעיקר מגיע מהצד השמאלי של המפה הפוליטית – שזועקים מרה, על כך שמשתמשים במספרים בכתב אישום נגד פליטים, במקום בשמות שלהם, כאילו חזרנו לימי השואה (משהו שלכאורה אמור לרמז על הרגישות שלהם לנושא), ואז, באותה נשימה באים ואומרים: "לא. אנחנו נקרא 'נאצים' למי שרק נרצה. על אפכם ועל חמתכם. ואם זה פוגע במישהו – שיפגע" – את זה אני לא מוכן לקבל.

          לצערי, בימים האחרונים אני מבין, שהחוק הזה יעשה בדיוק את ההיפך ממה שהוא התיימר לעשות: עכשיו כל טמבל מהשמאל ומהימין יעשה דווקא, כדי להתריס. ממש בוגר.

          המדינה טעתה עם החוק הזה. אבל הגיע הזמן שנודה, שגם העם הזה לא משהו מבחינת רגישות בסיסית…

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות