על הפרקליטות ופרשות אולמרט
הבוקר זוכה אהוד אולמרט, רה"מ לשעבר, מ-2 פרשיות מאוד חמורות שעמדו נגדו: "פרשת מעטפות הכסף" (שידועה גם כ"פרשת טלנסקי") ופרשת "ראשונטורס". הזיכוי, יש לציין היה מחמת הספק. אבל זיכוי הוא זיכוי הוא זיכוי.
בניגוד לכל מיני דעות שמרחפות כעת באוויר, אני לא יודע אם לדור צריך להתפטר בעקבות הזיכויים הללו. קטונתי מלהכריע בסוגיה כל כך כבדת משקל. אני לא עורך דין, לא משפטן – ואין לי מספיק ידע משפטי בכדי לקבוע דבר בנוגע להכרעת הדין של אולמרט. בנוסף, אני חייב להודות, שלא קראתי את כל 700 העמודים של הכרעת הדין במשפט (מה שכן, פסק דין כל כך מפורט יקשה מאוד על ערעור מצד הפרקליטות, זה בטוח..).
===========
עם זאת, כשכל זה נאמר – העובדה שהפרקליטות מסרבת להכיר בעובדה שהיא חטפה פה מהלומה מטורפת, נשמעת לי הזויה לגמרי. גם ללא קריאה מדוקדקת של הכרעת הדין, העובדה ש-3 שופטי המחוזי החליטו פה אחד לזכות את אולמרט – ולו מחמת הספק – אומרת שהפרקליטות טעתה, ולא הבינה או הכינה את העדויות בצורה אחראית.
את הדבר הזה ראינו לאחרונה בלא מעט משפטים שקשורים לחטיבה הכלכלית של הפרקליטות (מישהו זוכר את גאידמק? או את פרשת בנק הפועלים?), שספגה זיכויים חוזרים ונשנים בפרשיות שעשו הרבה רעש תקשורתי. לדור טוען שבהכרעת הדין שהקריאו השופטים, לא היתה הפעם מילת ביקורת על הפרקליטות. אז ירשה נא לי לדור להזכיר לו – שבשנתיים האחרונות הפרקליטות חטפה שוב ושוב ביקורת חריפה ביותר, ולמרות העובדה שהפעם היא לא חטפה מפורשות ע"י בית המשפט, אין זה אומר שהפרקליטות צדקה בהגשת כתב האישום או בדרך ההגשה שלו. יתרה מכך – גם כשהפרקליטות כן קיבלה ביקורת חריפה על פעולותיה – היא לא עשתה דבר, ואף קידמה בסולם הדרגות והתפקידים פרקליטות מהחטיבה הכלכלית, לאחר שאלה נכשלו כישלון חרוץ בהכנת תביעותיהן.
פרקליטות המדינה שמה – ולא "התקשורת", כמו שאומר לדור – את הדגש ואת מרכז הכובד שלה על פרשת "ראשונטורס" ופרשת "מעטפות הכסף". הפרקליטות ונציגיה טענו שוב ושוב – ש"זה תיק סגור". עם כל הכבוד לפרקליטות, התקשורת לא פועלת בחלל ריק. היא מצטטת את לדור ואת הפרקליטים, את המשטרה ואת הנאשמים על סנגוריהם. אנחנו הרי לא תמימים, ויודעים שההדלפות אינן מגיעות רק מכיוון אחד. טמקא בעצמו מזכיר ללדור, שאמר לפני 4 שנים שהוא לוקח אחריות אישית על העדות של טלנסקי. עדטת שהשופטים זרקו מכל המדרגות. איפה לדור ההוא היום?
נראה לי שלדור והפרקליטות היו נלהבים מאוד להרשיע את אולמרט, ועשו עבודה חלקית במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב – הם עשו עבודה רשלנית, שמחייבת אותם לחשבון נפש רציני מאוד. לפני פחות משבוע, לדור נאלץ להתנצל בצורה מאוד מפורשת ופומבית על הוצאת דיבתו של אולמרט, בגלל פליטת פה רשלנית (לדור טען בראיון ב"הארץ" שאולמרט לקח לכיסו הלוואה מחברו המיליונר ג'ו אלמליח, ו"שכח" להחזיר. אולמרט הוכיח אחרת, ולדור נאלץ להתנצל). לצערי, נראה שזו לא היתה פליטת פה מקרית, אלא שיטת עבודה.
השיטה הזו לא מאפיינת רק את לדור ואת צמרת הפרקליטות, אלא זולגת גם לפרקליטים מהשורה ולחטיבות שונות. אין זה אומר שהפרקליטות טועה בכל מה שהיא עושה, אבל אנחנו נתקלים שוב ושוב במקרים בהם הפרקליטות שוכחת להביא ראיות לבית המשפט, סוגרת עסקאות טיעון מגוחכות עם נאשמים מבלי להתחשב בקורבנות ועוד.
זה שלדור אינו חושב שעליו להכות על חטא, מביא אותי למסקנה שהאיש הזה יהיר לא פחות מכל הנאשמים שהוא פועל נגדם. וזו יהירות מסוכנת, כי האיש הזה יושב באחד הצמתים המרכזיים והחשובים בישראל, ועל פיו יישק דבר. אם עד עכשיו עוד היה ברור לחלקינו שגם תיק ליברמן "סגור" ומגובה בעדויות בלתי ניתנות להפרכה – היום אפשר כבר להתחיל לחשוב אם זה באמת המצב.
===========
ומה לגבי אולמרט עצמו?
אני לא בטוח שעם ישראל צריך ורוצה את אולמרט בחזרה בחיים הפוליטיים. האיש רחוק מלהיות שה תמים, וגם ללא קלון, וגם אם יש רק "ספק סביר" – צריך לשבת ולחשוב טוב-טוב אם הוא הדמות שכולנו ציפינו לה, כמו שטוענים חלק מאנשי התקשורת – דמות שתתמודד מול ביבי.
בכלל לא שעשע אותי לשמוע כל מיני מליצי יושר של אולמרט קמים להגנתו, וחגים בריקוד מעל גוויית הפרקליטות, לפני שזו עוד התקררה (אמנון דנקנר טען שלדור צריך להתאבד, לא פחות.. העיקר שאנחנו לוקחים דברים בפרופורציה, כן?). צריך לזכור, שלאולמרט יש עוד פרשה חמורה אחת לפחות להתמודד איתה – פרשת "הולילנד" (שגם בה בפרקליטות חתמו על הסכם לא שפוי עם עד המדינה ש"ד, ואני ממש לא בטוח שהוא יספק את הסחורה כפי שהם חושבים), וגם שבפרשת "מרכז ההשקעות" – גם אם הוא הורשע בהליך פרוצדורלי בלבד, מדובר בבעיה רצינית, ולא בפסיק קטן וחסר משמעות.
מי שכן שעשע אותי, היה שאול מופז, שצוטט כך:
"תנועת קדימה מברכת את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, חבר התנועה ומי שהיה היו"ר שלה, על זיכויו בסעיפים המרכזיים במשפטו. לאהוד אולמרט, זכויות רבות בתפקידים המגוונים שמילא בשרות המדינה, כיו"ר קדימה וכראש ממשלת ישראל"
שימו לב איך מופז שם דגש על העבר… 🙂
===========
אז מה הלאה?
מבחינתו של אולמרט, נכון לרגע זה – ואם הוא לא יורשע בפרשת "הולילנד" ולא יוטל עליו קלון – הדרך פתוחה בחזרה לחיים הפוליטיים. לצערי, זה תסריט שבהחלט יכול להתגשם. מצד שני, יכול להיות גרוע יותר. יכול להיות ביבי…
מבחינתה של הפרקליטות – אני חושב שהגיע הזמן לבדק בית רציני. כזה שלא נעשה שם כבר הרבה זמן. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין – וגם לדור בעצמו, מעכבים כבר זמן רב את הקמת גוף הביקורת על הפרקליטות. לאחרונה, ועדת הביקורת בכנסת בראשות ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) הבטיח שאם הסיפור הזה לא יקום לאלתר, הוא יעלה את זה כהצעת חוק. זה עולה לי בבריאות לכתוב את זה (כי להסכים עם משהו שהאיחוד הלאומי חושב זה כמו להכנס למיטת מצורעים, מבחינתי), אבל הפעם אני מסכים איתו. דווקא עכשיו, יותר מאי פעם – תעשה הפרקליטות בחוכמה, אם תקים את גוף הביקורת הזה ביוזמתה, ותלמד מטעויותיה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
הפרקליטות המערכת הדורסנית והעריצה ביותר
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם. האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן ככאלה, מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק.
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי התפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהם – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן => הן "ה" דמוקרטיה" על כן => דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן => מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו => פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן => פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם => פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע" לפרקליטות, אסור לפקח עליה כיון שזו "פגיעה אנושה בדמוקרטיה"
שלטון החוק פירושו שגם על הרשויות לנהוג לפי החוק אך החוק איננו מופעל לגביהן. הפרקליטות מעולם לא רשמה כתב אישום נגד חוקרי משטרה אשר זיופים רבים וגלויים לה – מי שיודע אחרת שיקום! במקום זאת הפרקליטות משלימה את רמאויות המשטרה מסתירה את הביכול הראיות שניכר בהן מייד שהן מזוייפות ומציגה את אותן כביכול ראיות שהזיוף בהן אינו גלוי כל כך. בכך הפרקליטות נוטלת חלק במעשים הפליליים ומוסיפה את שלה. הפרקליטות משמיעה חזור והשמע את הביטוי "שלטון החוק" – הכל נעשה בשם "שלטון החוק" ועוד מזהירים אותנו הציבור מפני אנרכיה. לכן קידום "השגים" – כמו הרשעות שוא שהרשויות עצמן הציבו גם אם מנוגדות לחוק, הוא בעינהן קידום שלטון החוק. רשויות החוק ובעלי התפקידים בהן רואים את עצמם כבעלי סמכות כפיה על אזרחים אך לא כמחויבים הם עצמם לנהוג לפי החוק. כל דרך כשרה לכך כולל פריעת חוקים. האנרכיה הינה לא אחרת מאשר רשויות האכיפה ובתוכן לפרקליטות חלק מכובד מאוד. כיון שהפרקליטות איננה משתדלת לשמור על החוק, עבריינות שלטונית נעשית כדבר שבשגרה כשרשויות החוק העברניות מחפות זו על זו, הכל בשם "שלטון החוק".
לרשות הפרקליטות עומדת המשטרה אשר מוסרת לה את כל חומר החקירה. הפרקליטות יכולה להורות למשטרה להשלים חקירה, היא יכולה לחקור לודא בעצמה, להחליט לסגור תיק או להגיש כתב אישום. לאזרח/נאשם לא עומדת לרשותו המשטרה כדי שיורה לה להשלים חקירה או לעין מחדש במסקנותיה. אין לו יכולת לחקור בעצמו והוא חייב להסתמך על מה שפרקליטות מואילה למסור לו. מה עוד שמסקנותיו לא מתקבלות בפרקליטות או בבית המשפט. כל זאת למרות שלכל נאשם חייבת להנתן זכות הגנה ולכן זכות לעין ולהעתיק את חומר החקירה. לשון החוק לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:
" 74. עיון בחומר החקירה [67] [תיקון: תשנ"ה, תש"ע(2)]
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו. "
לנאשמים רבים הפרקליטות בניגוד לחוק מסרבת לאפשר לעין ולצלם את חומר החקירה. סנגורים הבאים לקבל את חומר החקירה מנועים לפי כללי האתיקה אותם קבעה לשכת עורי הדין, לצלם לוידאו וכך לתעד את התנהגות הפרקליטים. הפרקליטות מסתירה חומרי חקירה בתירוצי תקלות מסוגים שונים. פרקליטים רבים אינם מוסרים את כל החומר לנאשמים בטענה שהחומר שלא נמסר אינו קשור להרשעתם…כלומר החומר הוא דוקא לטובת הנאשם. זו גישתם במקום להתיחס אל כל החומר כדי להגיע לאמת גם אם הוא מוביל למסקנה שאין אשמה ואין הצדקה לכתב אישום. הם מנסים בכל דרך להשיג הרשעה, ומונעים מנאשמים הגנה לצורך זיכויים.
הפרקליטות זוכה לגיבוי בית המשפט, מחומר זה באים רוב השופטים ואם לא, הם מגיעים מהתביעה המשטרתית שהיא אף גרועה בהרבה מהפרקליטות [שופטים פליליים אחרים מגיעים מעריכת דין אזרחית, אין להם מושג בפלילים והם מסתגלים למקובל – הכל כדי להרשיע]. על כן לא כל השופטים נענים לבקשת הנאשמים לאפשר להשלים את החומר החסר. למרות שהמונח "חומר חקירה" הינו רחב שופטים יוצאי תביעה כמו מרים נאור טוענים כי "חייבת ההגנה להסתפק בהערכת הפרקליטות שאין בכוחם של הפרטים האמורים לסייע לה" וכן "נקודת המוצא היא "שפרקליטים ממלאים את תפקידם בנאמנות בהגינות ובמיומנות מקצועית", על ההגנה לקבל את קביעתם. השאלה היא למי התביעה נאמנה? זה בניגוד לחוק! וכמו גישת הפרקליטות שופטים טענו שאין לכלול כ"חומר החקירה " ראיות ששיכותן לתביעה רחוקה ושולית. זה מנוגד לכל התיחסות רצינית להוכחות לגביהן כל דבר הינו חשוב ואין לדעת מראש איזה חומר יכול להפריך אשמה ולהוכיח חפות ותכופות לכן נפסל. גישתם הינה פאשיסטית ביותר ומנוגדת להתימרות השופטים לדמוקרטיות, לעצמאות ואוביטיביות שיפוטית שהיא התכונה החשובה ביותר אצל שופט. כך עצם הזכות לקבל ולעין בחומר החקירה הוגבלה ביותר בדלת צדדית עד לביטול ערך. בשלב מאוחר יותר שפיטה אמנם החליטה על הקלה והרחבה של הפירוש למונח חומר חקירה וקבעה כי גילוי האמת העובדתית הינה ממטרות העל במשפט הפלילי. בית המשפט קבע: "..אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול דעתו המקצועי". זאת ועוד נקבע כי : "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". אלא שיחד עם זאת מייד "כאיזון" סייגו קביעתם בצורך ביסוד עובדתי ממשי כי חומר מסויים יסייע להגנה."ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". באם הנאשם אינו מצליח להוכיח זאת, בית המשפט קובע כי החומר אינו להגנתו! השאלה כיצד יכולה ההגנה להוכיח אם לא ראתה את החומר? שהרי רק לאחר שרואים ולומדים את החומר יודעים מה יש בו!
בעוד שרשמית או תאורטית לנאשם זכות לעין בחומר החקירה, אין לו זכות להציג כל חומר חקירה בבית המשפט. כך שנאשם זקוק להוכחות לזיכויו אין בידו הזכות להציג זאת בבית המשפט. הנאשם לכל היותר יכול הוא עצמו או בעזרת בא כוחו לבקש מבית המשפט להורות לתביעה להציג את חומר החקירה. נאשם חף יודע שהוא חף והוא לעיתים גם יודע שקיימות הוכחות לחפותו – אכן נאשמים זקוקים להוכחות לחפותם, אך התובע יכול בכל תירוץ לסרב ובית המשפט הרואה עין בעין עם התביעה אינו מתערב!
תודות ליחסי הציבור של הרשויות המדגישות את היותן אחראיות ל"שלטון החוק" אזרחים רבים אינם מודעים לעובדות אלו ואינם יכולים לחזות את התנהלותן והם מתודעים לה כמו אל רעם ביום בהיר. הפרקליטות פעם אחר פעם מוכיחה את חוסר עצמאותה וחוסר מקצועיותה בעשותה בדיוק את מה שמהשטרה מצפה ממנה בחפותה על פשעי המשטרה.
@טנא – ראשית, ברוך הבא לבלוג.
שנית – לא כל יום אני קורא תגובה כל כך מנומקת ומלאה (גם אם זועמת למדי) בבלוג הזה. אז סחתיין.
עם זאת, ולמרות שבאופן חלקי אני מסכים איתך, אני גם חושב שאתה קצת מפריז בנושא של "שלטון העם".
דמוקרטיה לא יכולה להתנהל באווירה של אנרכיה, וללא חוק. ועמישראל, שיש בו לא מעט מפירי חוק (ולמעשה, בוא נודה בכך, רובינו היינו מפרים את החוק או לפחות לוקחים את החוק לידיים – לולא היו קיימים עונשים מרתיעים בצידו), היה מביא לאנרכיה.
בניגוד למה שאולי נדמה לך – אנחנו רחוקים מלהיות עם מתורבת ונאור. אנחנו לא. כשאנשים "נורמטיביים" מתפוצצים באמצע הרחוב, או כשיש לפחות 4 אנשים שמוכנים לפגוע בי פיסית בשביל מקום חניה בתוך פחות מחצי שעה (זה קרה לי בסופרמרקט בראשל"צ לפני פחות מחודש) – בין אם באמצעות סכין או באמצעות התנגשות ברכב שלי – אני לא רואה איך היינו מסתדרים לולא החוק.
הפרקליטות בפרט ומערכת המשפט בכלל רחוקות מלהיות מושלמות. סהדי במרומים שפגשתי ב-2 המערכות האלה בעבר, וראיתי את השפלות והנבזיות שבהן הן נוהגות כלפי אזרחי המדינה.
אבל כשכל זה נאמר – אני לא רואה איך היינו מסתדרים בלעדיהן. אני חושש מהיום שבו העם "ישלוט" בגורלו ללא פרקליטות ומערכת משפט חזקה. כבר היום אנחנו רואים פרקליטות רופסת, שלא עושה עבודה ראויה, מענישה את החלשים ומוותרת לחזקים. וזה באמת מפחיד אותי. הבעיה היא לא רק הפרקליטות, אלא האווירה כולה, שבה אין בעיה להתעמר בחלש.
והערת אגב לסיום:
מדי יום שלישי, מופיע ב"ידיעות אחרונות" טור קבוע של גדעון מרון (אם אינני טועה זהו שמו..), שבו הוא מתאר מקרים שבהם אנשים משולי החברה מגיעים למערכת המשפט ומתמודדים איתה. לעיתים מדובר בעבריינים של ממש שפשעו, ושאין ספק שמגיע להם עונש. ולעיתים מדובר באזרחים מסכנים, נדכאי החברה, שמערכת המשפט מפעילה עליהם את מלוא כובד משקלה וללא רחם. הטור הזה מעציב אותי כאזרח בישראל, אבל משמח אותי שלפחות מישהו כותב על זה באופן קבוע מזווית ראייה רחמנית. מומלץ בחום.