על כלכלה וסיסמאות – חלק א'
השבוע האחרון ועיתוני סוף השבוע, הביאו עימם מוספי כלכלה נרחבים, שבהם עפו להן סיסמאות רבות באוויר – חלקן תמוהות, חלקן סותרות זו את זו. בפוסט זה, אני רוצה לעסוק בכל אותן סיסמאות. הפוסט יחולק ל-2 חלקים: בחלק הראשון, הנוכחי, אעסוק בטור הפותח את מוסף "ממון" של סוף השבוע מאת סבר פלוצקר. בחלק השני, שייכתב כפוסט נפרד, אעסוק בכל הדברים שנאמרו ונעשו השבוע ע"י בנק ישראל והעומד בראשו – סטנלי פישר.
=========
אז כפי שכתבתי לעיל, אני אתחיל בטור של פלוצקר, שכותרתו היא: "היא לא תשוב".
פלוצקר מכוון, כמובן – למחאה החברתית שהחלה בישראל בקיץ 2011, ואליבא ד'פלוצקר – היא לא תשוב בקיץ הקרוב. אני אמנם חושש שאני מסכים איתו בשורה התחתונה, אלא שהסיבות שהוא מעלה תמוהות במקרה הטוב, וחסרות בסיס במקרה הפחות טוב. ראשית, טוען פלוצקר – אין סיבה למחאה חברתית חדשה. המצב של מעמד הביניים השתפר לאין שיעור בשנה האחרונה.
כשאני קורא את השורה הזו, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. "השתפר לאין שיעור"? האמנם? מה בדיוק השתפר? פלוצקר טוען, שמצבו של מעמד הביניים השתפר כתוצאה מוועדת טרכטנברג ויישום המלצותיה. ואני תוהה, אם הוא חושב שכולנו מטומטמים או עיוורים, או גם וגם. המלצות טרכטנברג יושמו? הרי כל הבסיס של הוועדה הזו נמחק במהלך השנה האחרונה: תקציב הביטחון לא רק שלא ירד – אלא שהוא עלה בכמה מיליארדים טובים בתירוצים ובתואנות שונות. כתוצאה מכך, הקיצוץ החברתי רק הורחב (אין מה לעשות, המשחק בתקציב הוא משחק סכום אפס. אם הוספת למקום אחד, תצטרך לקחת ממקום אחר). הרפורמות בחינוך עדיין לא יושמו – ונכון לרגע זה, למרות ההצהרות של ביבי ובובת החוטים שלו שטייניץ, לא נראה שהן ייצאו לפועל בספטמבר הקרוב, מסיבה פשוטה: אין עדיין מספיק גננות וסייעות, והדרך היחידה שדבר כזה יכול לקרות – הוא קיצוץ רוחבי נוסף בתקציבים אזרחיים וחברתיים (שהרי בביטחון לא קיצצו, כבר אמרנו), וכן הכשרה חלקית מאוד של מי שאמורות לשמור על ילדינו. לא מזמן, כך פורסם, ביקש ביבי ממשרד החינוך להקל באופן משמעותי על הכשרת הגננות, ולקצר את משך הכשרתן בצורה דרסטית. מה לא עושים בשביל הצגה טובה. אתם יכולים לנחש מי ישלם את המחיר של זה..
גם בדיור לא יושמו המלצות ועדת טרכנברג לאשורן. כל ה"עוקץ" בהמלצות הוועדה היה לאפשר דיור בר השגה למשפחות בהן שני בני הזוג עובדים – ואת העוקץ הזה הסירו למען החרדים. כל מוספי הכלכלה בחודשיים האחרונים הראו שוב ושוב, שתחת כל קנה מידה – הסיכוי של חרדי לקבל דירה מוזלת גבוה לאין שיעור מזה של חילוני שעושה צבא ועובד למחייתו. הקריטריונים הוסבו, כך שמשפחות בעלות ותק הנישואין ומס' הילדים הגבוה ביותר, יזכו להטבות גבוהות יותר מאשר של אלו שעשו שירות מלא בצה"ל.
אז הסבר לי בבקשה, מר פלוצקר: כיצד בדיוק יושמו המלצות ועדת טרכטנברג?
פלוצקר טוען גם, שמדיניות הממשלה הביאה עימה בשנים האחרונות הרחבה במקום ריסון, דבר שהביא עימו נסיגת מה באי-השיוויון בישראל. אבל הרי דו"ח בנק ישראל (שבו אעסוק בחלקו השני של הפוסט), שפורסם השבוע – טוען בדיוק ההיפך! לא רק שלא היתה נסיגה, אלא שהפערים בין המעמדות בישראל הולכים ומתרחבים! אז על איזו נסיגה אתה מדבר בדיוק? אפילו ביב טוען שחלה "התייצבות בפערי האי-שיוויון" בישראל – בדיחה עצובה מאוד. יתרה מכך – כותב פלוצקר. מי שאחראי לנסיגה ה"מבורכת" והדימיונית הזו, הוא לא פחות ולא יותר מאשר שטייניץ! שטייניץ?! אתה מתכוון לאותה בובה שעושה את כל מה שביבי אומר לו לעשות, גם כשהוא מתנגד לכך לחלוטין (ע"ע הורדת ה-10 אג' במחיר הדלק בחודש שעבר..)?!
ועוד לא דיברנו בכלל על רמת האבטלה בישראל. שטייניץ וביבי טוענים בתוקף שבישראל יש "רק" 5.4% אבטלה. אבל השבוע, בשינוי קל בלבד שעשה הלמ"ס, קפץ אחוז האבלה כבר ל-6.5%, וזו כמובן רק ההתחלה. ההסבר לכך פשוט.
הרי מה עשו בלמ"ס?
1. העלו את תדירות הסקר לאחת לחודש, במקום לאחת ל-3 חודשים.
2. בדקו 470 יישובים במקום 370 יישובים.
3. כללו גם קבוצות נוספות במשק שלא היו כלולות בו קודם, כגון אנשי קבע.
ולמה זה עדיין לא הנתון האמיתי?
בגלל שאני, שעובד כמה שעות בשבוע, נחשב לעובד "מלא". הלמ"ס בכלל לא מתחשבים במי שמרוויח פחות משכר מינימום, או עובד במשרות חלקיות. הרווחת 1,000 שקל לחודש? לפי ביבי וגם לפי הלמ"ס, אתה לא מובטל.
יתרה מכך – אנשים כמוני, שלא מקבלים הבטחת הכנסה, לא רשומים בביטוח הלאומי, אבל מרוויחים בממוצע 2,000 שקל בחודש מהעבודה באקדמיה (ולכן משלמים בט"ל ומס בריאות, אבל לא מס הכנסה) – לא נחשבים מובטלים.
ולסיכום, למי שעדיין לא הבין: מספיק שאעבוד שעה-שעתיים בשבוע, בכדי שלא אחשב כמובטל.
זה אבסורד, והגיע הזמן שההצגה הזו של שטייניץ ושל ביבי תיפסק. כל מומחי התעסוקה בישראל טוענים שאחוז האבטלה האמיתי הוא דו-סיפרתי, ובמקרה הטוב עומד על 12-14 אחוזים – כלומר למעלה מכפול ממה שטוענים ביבי ושטייניץ.
אבל בואו נחזור לפלוצקר: אין גם סיבה אמיתית למחות על המחירים, הוא טוען. החשמל מתייקר בגלל שינויי המשטר במצריים. הדלק מתייקר בכל העולם. מחאה חברתית לא תזיז לאף אחד מאלה. חוצמזה, מדד המזון (ללא פירות וירקות, שדווקא ירדו במחירם באופן כללי), עלה ב-1% בלבד בשנה החולפת. ולסיכום – הוא אומר – "סל הסלים", זה שנמדד לפני פסח ברשתות השונות, לא התייקר כלל, ובדיקה בהמשך אותו המוסף מוכיחה זאת באופן חד משמעי!
אבל גם לאלו יש תשובות מנומקות וסבירות יותר, שאינן סיסמאות חסרות תוכן.
ראשית, הנפט: הנפט בעולם התייקר. עד כאן אני מסכים עם פלוצקר. אלא שבאף מדינה בעולם לא לוקחים מע"מ ועליו מוסיפים עוד מס עקיף בשם "בלו" (ומה שקורה בפועל הוא, שאנחנו משלמים מס על מס). זו הסיבה העיקרית לכך שאנחנו נשלם, החל מהלילה, יותר מ-8 שקלים לליטר (8.00 ש"ח לליטר נפט! – וגם זה רק אחרי שביבי "תיקן" את המס והפחית אותו, ברוב טובו, ב-15 אג'. ושוב – לזיכרונכם, זה נעשה ממש ברגע האחרון, ואחרי הפגנות של אזרחי ישראל). בניגוד מוחלט לישראל, מחירי הנפט בעולם רחוקים מלהגיע לשיא של כל הזמנים. ב-2007, היתה עלייה חדה במחירי הנפט בעולם, אולם בישראל שילמו כ-2 שקלים פחות מאשר היום. למה? ככה. כי אצלינו קל להעלות את מחיר הדלק בחצי שקל בכל פעם, ולהוריד רק ב-10 אגורות כשהמחירים בעולם יורדים. זו הסיבה האמיתית שבגללה אנחנו משלמים יותר. האבסורד הגדול שהגענו אליו היום הוא, שמחיר חומר הגלם – הנפט עצמו, מהווה פחות ממחצית מהתשלום אותו אנחנו משלמים. למעלה מ-50% לליטר שאנחנו משלמים – הולך למיסים לממשלת ישראל. מילא אם היו מעודדים אותנו לעבור לתחבורה ציבורית – מילא אם היתה תחבורה מתפקדת בכלל! – אבל גם המחירים של התחבורה הציבורית עולים, הרכבת לא מתפקדת כלל (על שלל שביתותיה, איחוריה ובעיותיה הבטיחותיות), ועל מוניות בכלל אין מה לדבר. בסופו של דבר – אין לנו ברירה אלא להשתמש ברכבים פרטיים.
שנית, החשמל. גם זו לא גזירה משמים. מי שאשם היום בעובדה שאין לנו עתודות חומרי גלם לייצור חשמל הוא האוצר. כן, כן – אותו שטייניץ. האוצר שם את כל יהבו על הגז ממצרים (וגם זה, באופן תמוה, ללא חלופות בדמות הקמת מפעלים להמרת גז לחשמל. את כל זה האוצר עיכב). אנחנו משלמים יותר, כי אין מי שמנהל בצורה יעילה את רשות החשמל. אני לא יודע כמה מכם מבינים או יודעים, אבל רשות החשמל נמצאת היום בגירעון ענק של למעלה מ-60 מיליארד(!) שקל – שרובם ככולם חובות על הלוואות. הממשלה לא איפשרה לחברת החשמל מעולם להרוויח מהחשמל שהיא מייצרת, ולקחה את כל המיסים לעצמה. במקביל, חברת החשמל נטלה עוד ועוד הלוואות, ללא יכולת להחזיר אותן. עכשיו תחשבו רגע מה קורה למשק בית פשוט, שלוקח הלוואות בכדי להחזיר הלוואות אחרות, ואז חוזר חלילה ועושה את זה שוב ושוב במשך יובל. מה שקורה זה פשוט: מינוס ענק, וריביות רצחניות. שהרי אם אין לך כסף להחזיר, אתה צריך לשלם יותר ריבית למי שנותן לך הלוואה. ולמה? בגלל הסיכון.
ולהדיוטות שבכם, אני אסביר: נניח שלקחתי הלוואה של מיליון ש"ח. אחרי שנה אני מבין שאין סיכוי שאני אעמוד בהחזרים. אז אני הולך לבנק המתחרה, ולוקח הלוואה בגובה 2 מיליון ש"ח, בכדי לכסות את ההלוואה הראשונה. אלא מאי? הבנק השני, רואה שאין לי בטחונות, אין לי ערבים – והסיכון שלו בלתת לי הלוואה גדל. מה עושה הבנק במקרה זה, בכדי לגלם את הסיכון הרב? לוקח ריבית גבוהה יותר.
עכשיו תכפילו את המילה "מיליון" בכמה עשרות מיליארדים, ותבינו למה אני מתכוון. כך הגיעה חברת החשמל למצבה הנוכחי. ממשלות ישראל לדורתיהן, לא חשבו שצריך לדאוג לכסות את חובות החברה, והעבירו את תפוח האדמה הלוהט הזה, לממשלות שבאו אחריהן. בקיץ הקרוב, אנו צפויים להפסקות חשמל ובחוסר יכולת לעמוד בביקושים (להלן המזגנים שכולנו זקוקים להם בחום הישראלי). למה? תקראו שוב את ההסבר לעיל. אף אחד כבר לא מוכן למכור לנו, כי אנחנו לא מחזירים. ואם כן ימכרו – זה רק בריביות שהשוק האפור יכול להתגאות בהן. בינתיים, בל נשכח, המשכורות הממוצעות של חברת החשמל הן הגבוהות בשוק הציבורי. אדם ללא השכלה (אבל עם בן המשפחה "הנכון"), מרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש. ואלו שכן משכילים ועובדים שם – מרוויחים עוד הרבה יותר. אלא שמרכיב השכר, טוענים ברשות החשמל – הוא יחסית שולי. אבל אני לא מבין איך אפשר לומר זאת, כשהשכר הממוצע עומד על כ-20 אלף ש"ח בחודש במקרה הטוב, ויש למעלה מ-10,000 עובדים בחברה. וד"א – מתברר שהמרכיב הזה כל כך "שולי", שמנהלי החברה קיבלו לאחרונה מענקים בגובה מיליוני שקלים, ללא שום קשר לביצועים שלהם. אבל היי! זה "שולי"! ככה זה כשיש חוב של 60 מיליארד שקל. 20 מיליון ש"ח הופכים לשוליים.
ומה על מחירי המזון? ובכן, שוב – טעות. בגלובס התפרסם בתחילת החודש האחרון (8.3.2012), כי מחירי המוצרים בישראל זינקו בכ-18% בשנתיים האחרונות, בעוד בארה"ב היתה ירידה של כ-5%. בנוסף, לומר ש"סל הסלים" לא התייקר כלל, זו לא רק טעות, אלא פשוט שקר גס. פלוצקר מצביע על הסקר שנערך באותו מוסף ממש (ומופיע בטמקא כאן), כהוכחה לכך שהמחירים לא עלו. אלא שזו שטות מוחלטת. הסקר מעלה, למשל, שהמחירים בשופרסל, התייקרו בעשרות אחוזים, יחסית לאלו של פסח 2011! בתל אביב, בה יש תחרות לא קטנה בין הרשתות, סלה סל המוצרים של שופרסל ב-23% יחסית לפסח 2011, וב-46%(!) יחסית לראש השנה האחרון. עכשיו קחו את הנתונים המטורפים האלו, ובידקו מה קורה במקומות בהם אין לשופרסל תחרות. בפריפריה, למשל. המנכ"ל הקודם, ריצ'י הנטר, מודים בפה מלא בשופרסל – עוד התאמץ שהרשת שבניהולו תהיה זולה יחסית למתחרים, אבל מאז שנכנס לתפקידו איציק אברכהן, גם המאמץ הזה נפסק. אז איך הגיע פלוצקר למסקנה שהמחירים לא השתנו? הוא הסתכל על סניפים של רשתות אחרות, כמו מגה-בול ומתחמי פאוור-סנטר למיניהם, בהם המחירים הוזלו. אלא ששוב – זה נכון רק לגבי מקומות בהם יש תחרות עצומה, כמו באיזור התעשייה באשדוד, או בערים גדולות אחרות. הסקר לא בדק בכלל את הפריפריה, ואני בטוח ששם הממצאים היו שונים לחלוטין. בעבר כבר נבדק השופרסל בשדרות אל מול אותה רשת בירושלים – וראו זה פלא – דווקא בשדרות שילמו יותר. ושדרות, למי ששכח – היא לא בדיוק כפר שמריהו.
ויש גם הערה קטנה אך חשובה, לגבי הסקר שערכו באותו המוסף: המוסף בדק 25 סניפים של רשתות שונות במס' מתחמים, ובדק סל של 69 מוצרים. המוצרים אף מפורטים ברשימה ארוכה לצד מסקנות הסקר. אלא מאי? לא כל המוצרים נמדדו בכל המקומות. למעשה, לא היה מתחם אחד בו נמדדו כל 69 המוצרים ברשימה. בכולם נמדדו 40-50 מוצרים. עכשיו תגידו לעצמיכם: ובכן, יופי! איזו מוצרים נבדקו? וכאן גבירותיי ורבותיי, טמון העוקץ. בשום מקום לא נכתב אילו מוצרים נבדקו בפועל באיזה סניף או מתחם, אלא רק מס' המוצרים שנבדקו. האם זה עוזר לי במשהו? לא ממש.
טענה אחרונה של פלוצקר היא, שהמשכורת הממוצעת גדלה בעשור האחרון ב-22% ובחמש השנים האחרונות ב-4% – וכל זאת ריאלית. כלומר: מעל המדד (או האינפלציה, או איך שלא תקראו לזה). אלא שהנתון של פלוצקר הוא שקר גס. המשכורת הממוצעת אינה אומרת דבר, מכיוון שהיא נתונה להשפעה של גורמים קיצוניים , כגון מקבלי המשכורות הגבוהות מאוד, שמושכים את הממוצע כלפי מעלה. כך ניתן לומר על עובדי חברת החשמל, הנמלים ומנהלים בכירים בחברות ציבוריות. הנתון שעליו צריכים להסתכל, הוא המשכורת החציונית. זוהי משכורת שאינה מושפעת מנתונים קיצוניים, וזו משכורת שבדיוק 50% מרוויחים יותר ממנה, ו-50% מרוויחים פחות ממנה. עכשיו תשאלו את עצמיכם: אם המשכורת הממוצעת ב-2011 היתה בערך 9,000 ש"ח – סביר היה להניח שהמשכורת החציונית תהיה קרובה לנתון זה, נכון? אז זהו, שלא. המשכורת החציונית בישראל בשנת 2011, עמדה על 5,850 ש"ח לחודש. ברוטו. כלומר: 65% מהמשכורת הממוצעת בישראל. וכבר ציינתי שזה ברוטו? ולמי שלא הקשיב בשיעור, אני אחזור על כך פעם נוספת: 50% (חצי) מהעובדים במדינת ישראל, מרוויחים פחות מ-5,850 ש"ח ברוטו בחודש. אני גם מזכיר לכולכם ששכר המינימום בישראל עומד היום על 4,100 ש"ח לחודש (והוא אמור לגדול מתישהו בעוד חצי שנה בערך ב-200 ש"ח נוספים). כלומר: חצי מאזרחי מדינת ישראל מרוויח קצת יותר משכר המינימום. רק שתדעו איך זה מרגיש כשדופקים אתכם.
ולסיכום: כל הטיעונים של פלוצקר, כפי שטענתי בתחילת הפוסט, הן סיסמאות נבובות חסרות בסיס. מעמד הביניים לא שיפר במאום את מצבו, ואם כבר – מצבו דווקא הורע.
=========
אבל למי ששכח, טענתי גם שאני מסכים עם השורה התחתונה שלו: המחאה החברתית בקיץ 2012 ככל הנראה לא תשוב. אני דווקא אשמח אם היא תשוב, ואצטרף אליה בשמחה – אבל אני חושש שהיא כבר לא תהיה כפי שהיתה בקיץ שעבר. לא באותה עוצמה, ולא באותה כמות של אנשים. ולמה? כי אנשים התייאשו. כואב לי לכתוב את זה, אבל נכון לרגע זה: ביבי ושטייניץ ניצחו. הם ירקו על העם שבחר אותם, והעם אמר: Thank you sir, may I have another?
ההוכחה הניצחת לכך היא הכוח שיש בידיהם, והעובדה שהם עושים מה שהם רוצים. הם יודעים שאין להם תחליף היום. העם לא רואה שום תחליף, ולכן מרגיש מיואש. תסתכלו לצדדים, רבותיי: מי אתם חושבים שיחליף את ביבי ומרעיו בבחירות הבאות? אני מדבר כמובן באופן מעשי, כי אידיאולוגית אין מצב שאי פעם אשים פתק של ביבי בקלפי (גם מעולם לא היה סיכון כזה, בינינו..). אז כן – ביבי סחיט, כפי שראינו לא פעם ולא פעמיים, אבל רק עד רמה מסוימת. כל קבוצת כוח קטנה מצליחה לסחוט עוד קצת תוספות שכר, עוד קצת תנאים. אבל בפועל – כשחצי מיליון איש יוצאים לרחובות – לביבי ושטייניץ זה לא מזיז. ולראיה כל מה שכתבתי לעיל.
סיבה נוספת, שבגללה אני חושש שהמחאה של הקיץ שעבר לא תחזור על עצמה היא, שמי שהנהיג את המחאה ההיא איבד את המומנטום, ולצערי גם את ההבנה במחדלים חברתיים. עצם העובדה שהם החליטו לאחוז ידיים עם ועד עובדי הרכבת לאחרונה, מראה כמה הם מנותקים מהעם שאותו הם הובילו בקיץ שעבר. לוועד העובדים וגילה אדרעי בראשו, היה צריך לתת פטיש בראש, לא מתנות. הוועד משתק את הרכבת, שבפועל שייכת לציבור. הם עושים ברכבת כבשלהם, ואף הודיעו מה הם חושבים על עובדי הקבלן (גילה אדרעי צוטטה לפני יומיים: "עובדי הקבלן ירגישו ברכבת כמו בגטו"). את ישראל כץ אני לא סובל מהרבה סיבות – אבל הפעם דווקא הייתי בעדו. את רכבת ישראל צריך היה לפרק מזמן, ולבנות מחדש. הכוח שיש בידי ועד העובדים (ולראיה כל מה שקרא בשנה האחרונה. כולל ביזיון לא נורמלי בבית המשפט) אינו נורמלי באף מדינה. הרכבת, שפעם עוד היתה שייכת לציבור, הפכה להיות תאגיד נפוטיסטי, סגור, צבאי – שלציבור אין שום נגיעה בו. לצערי – מנהיגי המחאה של השנה שעברה, החליטו ללכת יד ביד עם הוועד שיכור הכוח הזה (וחץ כבר כתב על כך כאן. אני מסכים עם כל מילה).
ולמי שמחפש עוד סיבה למה אנחנו מיואשים – הנה טור נוסף שמסביר יפה מאוד את המצב. וזה נכון גם לאלו שאינם עולים חדשים או ותיקים – אלא סתם לכאלו שלמדו, השכילו, ועדיין נמצאים בתחתית "שרשרת המזון" התעסוקתית בישראל.
=========
לכן, ולסיכום החלק הזה, אני מאמין שבקיץ הקרוב כבר לא תהיה מחאה דומה. התייאשנו. הצליחו לייאש אותנו מספיק בכדי שחו"ח לא נעז להרים שוב את ראשינו. ולצערי – עם כל מה שעשו ועושים לנו – אני חושש שביבי ימשיך לנהל כך את ישראל, ולדרדר אותה אלי תהום. מצד שני, יש כאלו שחושבים אחרת.
בחלק הבא – סטנלי פישר והסיסמאות.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
צודק.
שאלה אחת: אם יורידו מסים על דלק, איך יתנו לתקציב החברתי?
@מודי – על זה בדיוק אני רוצה לכתוב בחלק השני של הפוסט.
טוב, לא רק על זה – אבל גם על זה..
אני אשתדל שזה יקרה ביום-יומיים הקרובים.