ה"קומץ"

כולם מדברים עליו. כולם מצביעים עליו כאשם במה שקורה בישראל. כולם רואים בו אחראי לאלימות, להדרת הנשים, ליריקות על ילדות בנות 8, לקווי המהדרין ועוד כל מיני רעות חולות שאנחנו נתקלים בהן לאחרונה על בסיס יומי.

זהו ה"קומץ".

ה"קומץ" לא התחיל את מעשיו ופשעיו אתמול.
הוא התחיל במגרשי הכדורגל, בעיקר בזה של בית"ר ירושלים (אבל יהיה נכון לומר שלא רק בבית"ר. גם להפועל תל אביב בכדורגל וגם להפועל חולון בכדורסל היו "קומץ"-ים כאלו). אי שם, לפני כמה שנים טובות, ה"קומץ" היה אחראי לקריאות גזעניות, לאלימות ביציעים, לשבירת כיסאות באיצטדיוני היריבות, בהצתת רכבי שחקנים ומאמנים, וגם על זריקת רימוני עשן ואבוקות אל כרי הדשא. הקבוצות טענו וממשיכות לטעון גם היום שזהו אותו "קומץ" שגורם להן לכל בעיותיהן. אבל מתברר שגם "קומץ" יכול לנהל קבוצה שלמה – שלא לדבר על מדינה שלמה.

אחרי ה"קומץ" של הכדורגל, הגיעו נוער הגבעות. גם הם "קומץ" בין המתנחלים. הם אלימים כלפי כל סמכות, כולל החוק במדינת ישראל, הם מציתים מסגדים ומכוניות כחלק מפעילויות "תג מחיר" כבר כמה שנים, וכל שני וחמישי אנו עדים ל"עליית מדרגה" חדשה ולעוד "חציית קו אדום" של אותו "קומץ". רק חבל, שה"קומץ" מתארגן ומצליח למלא אוטובוסים שלמים בדרכם לאירועים משובבי נפש, כמו למשל פשיטה על בסיס צבאי (חטיבת אפרים), חציית הגבול עם ירדן בכדי להקים שם התנחלות חדשה (מה שהתברר בסופו של דבר כדרך נהדרת להסיח את דעתו של הצבא החזק ביותר במזרח התיכון..) ופלישה לקבר יוסף בשכם. הציונות הדתית – או לפחות שלושה אנשים שלמים בציונות הדתית – מתנערים מנוער הגבעות בפומבי. השאר? איך לומר בעדינות – לא כל כך.. אם עוד לא קראתם את הפוסט המטורף ההוא של חיים הר-זהב על ימי המילאוים שהוא עשה בחבל בנימין, אני ממליץ לכם בחום לעשות את זה. זה יגלה לכם של"קומץ" הזה יש יותר ויותר תמיכה מרבנים ומקציני ביטחון בישובים שונים – גם אלו שנחשבים ל"מתונים" בקרב הציבור הישראלי.

[והנה עדכון שהגיע זה עתה למערכת "קופי השבת": נראה שלא נוער הגבעות פרץ והשחית את בסיס חטמ"ר אפרים, כי אם תלמידים "ממלכתיים" מישיבת הרב – ישיבה שכמובן מכחישה כרגע את שיוך המעשים אליה. למה זה לא מפתיע אותי?].

אז את שתי הקבוצות האלו (אוהדי כדורגל ונוער הגבעות) – כבר הגדרנו כ"קומץ". אך זהו לא ה"קומץ" האחרון. הו, לא! לאחרונה גילינו עוד "קומץ"! איזה כיף, נכון?!

הערב נערכה הפגנה גדולה בבית שמש, לאחר גילויי האלימות הקשים שחוו נשים וילדות בתקופה האחרונה (ובית שמש היא רק טיפה בים האירועים שהתרחשו כאן בשלושת החודשים האחרונים).

הרב חיים אמסלם, שהיה עד לא מזמן ח"כ מטעם מפלגת ש"ס (עד שהודח בשל דברים שאמר לעיתונות החילונית בשבחם של החרדים היוצאים לעבוד ולהתגייס לצבא) והיום שייך לתנועה עצמאית בשם "עם שלם" – נאם בהפגנה בבית שמש והזכיר לכולנו שהרוב החרדי הינו שפוי, ושוב חזר ודיבר על אותו "קומץ". הוא התחנן ממש אל אנשי התקשורת בהפגנה לא להכליל את מה שקורה כרגע בישראל על כלל הציבור החרדי. הוא דיבר על כך שהרוב החרדי השפוי הוא בעד לימודי ליבה, שירות בצה"ל, נגד הדרת נשים ונגד קנאות דתית. הוא אף קרא לרשויות החוק לפעול בקשיחות ובנחישות כנגד הקיצוניים. אשרי המאמין.

לפני הכל – אני חייב להודות, שמר אמסלם הוא אכן הקול השפוי האמיתי של החרדים. הוא מצליח להפתיע אותי בשנה האחרונה לא מעט פעמים עם הפתיחות שלו ואמירותיו על "קירוב לבבות" אמיתי – כזה שיביא לקירוב של שני הצדדים זה לזה – ולא רק של החילונים לדת. הוא ואיציק אלרוב (מי שהחל את מחאת הקוטג' ההיא) – שכתב גם הוא טור דעה בטמקא היום, בגנות הקיצוניים (שהם רק "קומץ", כזכור) – הם אלו המהווים את הקול המיוחד הזה. מה שאומר שהוא אכן קיים, ואני איני מתכחש אליו.

עם זאת, יש נקודה אחת חשובה שאי אפשר להתעלם מקיומה:
כמה חבל, שאפילו הרב של אמסלם, עובדיה יוסף (האיש וחלוק האמבטיה) – לא עומד ולו בפסיק מאחורי דבריו של אמסלם.

אתחיל בכך, שאני בהחלט מסכים עם העובדה שאין שום קשר בין מה שהחרדים עושים לבין היהדות שאני מכיר. האלוהים שלהם אינו האלוהים שלי. על כך אין לי כל ויכוח.

אלא מה? מתברר שאותו "קומץ" של אלרוב ושל אמסלם – ממש נמצא בכל מקום: הוא נמצא בבית שמש, בירושלים, באלעד, בבית"ר עילית, במודיעין עילית, בבני ברק – ואם לרגע חשבתם שאני אזניח את הערים החילוניות – אז תחשבו שוב. כי גם בערים שהיו עד לפני כמה שנים חילוניות "למהדרין" (כן, כן – כמו בית שמש בעצמה!) יש השתלטות חרדית בכפייה על המרחב הציבורי. זה קורה באשדוד, ברעננה, ולאחרונה אף החלו ניצנים של זה בשכונה שבה אני מתגורר בראשל"צ – שכונה שהיא על "טהרת" החילונים, אך משום מה, היו פה שני מקרים שגרמו לי להתחיל לחשוב מחדש על מגורים בשכונה הזו:

האחד היה לפני כשנה, עת ניסו כמה משפחות חרדיות להפעיל בבניין שלנו מעלית שבת. אם היה מדובר בבניין בן 3-4 קומות, הייתי אולי מקבל זאת (האמת – גם אז לא, אבל זה סיפור אחר). אבל בבניין שלנו יש 16 קומות, עם 6 דירות בכל קומה. העניין הוא, שהם ניסו להעביר מחטף באסיפת דיירים, והיה לנו מזל שזה לא יצא אל הפועל. היו מספיק אנשים שאמרו "על גופתי המתה" (כמוני וכמו זוגתי) – וחתמו על מסמך שדורש ביטול של הרעיון הזה מכל וכל. תארו לעצמיכם מה היו עושים אנשים מבוגרים מאוד (ויש לנו שכנים כאלו, בקומה 14), שהיו זקוקים בדחיפות לטיפול רפואי. עזבו גם את העובדה שלפני שנתיים, הרב אלישיב הוציא פסק הלכה נגד שימוש במעליות שבת. העיקר לעשות 'דווקא' לחילונים.

המקרה השני קרה לפני כמה חודשים: בחור חרדי תלה אצלינו בלובי שלטים של "מלך משיח" ושל כנס חזרה בתשובה. אחד מאנשי ועד הבית, בחור מגודל (ואף נראה ביריון למדי) תלש את השלטים ודרש מאותו חרדי לא לתלות אותם בלובי של הבניין. בתגובה, החרדי הביא כמה מהחברים שלו, ואלו נתנו לאיש הוועד סטירות ואף היכו אותו. זה הביא לכך, שאיש הוועד כבר הודיע שהוא עוזב את וועד הבית שלנו (ואתם יכולים להבין, שלא כל אחד מסוגל לנהל ועד בית של תשעים ומשהו דירות, ואנחנו דווקא סומכים עליו ועל הנציגים האחרים בדרך כלל), ורק לאחר בקשה מיוחדת מהדיירים הוא נשאר בתפקידו.

אלה אולי שני מקרים בודדים, אבל חברים – אל תטעו: לא מדובר פה בכמה עשרות בודדות של קיצוניים. אין פה שום "קומץ". יש פה תנועה רבתי לכיוון אחד. והכיוון הוא איראן 2. ואפילו לא ממש קשה להוכיח את זה: אם אכן זה היה המצב, וה"קומץ" היה קטן כל כך – כל הרבנים הגדולים היו מוקיעים את הגועל נפש הזה. אבל בפועל – זה לא קורה. האם שאלתם את עצמיכם לרגע מדוע?

אם אכן יש רוב שפוי, מדוע אני לא שומע את עובדיה יוסף או הרב אלישיב יוצאים נגד הטמטום הזה?! מדוע הרבנים הראשיים לישראל שותקים? איפה הרב יונה מצגר ואיפה הרב ישראל לאו שתמיד מדברים על "קירוב לבבות"? איפה משה גפני מ"יהדות התורה"? הרי הם כולם יודעים לדבר ולהוציא פסקי הלכה על בסיס כמעט יום-יומי! הם הרי יודעים לזעוק יפה מאוד כשזה מגיע לתקציבים לישיבות שלהם! אם אכן לא מדובר ברוב העדה החרדית – יקומו נא "גדולי הדור", "מועצת הקופים" או איך שלא יקראו להם, ויפסקו נגד אותם קיצונים. מה הבעיה בזה?! מה כל כך קשה?! הרי מילה אחת של הרבוש אלישיבוש, וכל החבר'ה עומדים על רגל אחת וצועקים קוקוריקו 3 פעמים ביום! אז למה לא לצאת נגד ה"קומץ"?!

בשורה התחתונה, עד שזה לא יקרה – ומשום מה אני לא צופה שזה יקרה בקרוב (או כמו שאומרים בשפה קצת אחרת: Don't hold your breath) – אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שלא מדובר ברוב המגזר החרדי. אם כבר – אז דווקא ה"קומץ" הוא זה שנשאר שפוי, כמו במקרים של חיים אמסלם ואיציק אלרוב.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות