מכתב לגב' דומיניסיני

הקדמה:
לפני קצת פחות מחודש, פורסם ראיון עם הגב' אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי בשבילכם, במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". הראיון פורסם לאחר שהגברת הנכבדה הודיעה על סיום תפקידה שבוע קודם לכן, לאחר קדנציה בת ארבע שנים. הראיון עם דומיניסיני היה לא פחות מתמוה ומרגיז, והמשיך באופן ישיר ראיון שקדם לכך ב"גלובס" (מאפריל 2011). כאחד שיצא לו לראות מקרוב איך מתנהל בט"ל בשנים האחרונות, הרגשתי שהארגון שמתארת דומיניסיני אינו קשור כלל לארגון שאני מכיר.
לכן, החלטתי להפנות אל הגברת הנכבדה פוסט נפרד ומכתב (פסדו-) אישי שינסה לעלות על קנקנם של הדברים שנאמרו בראיונות ההם.

======

גב' אסתר דומיניסיני היקרה שלום רב,

לפני כחודש הודעת על כך שבקרוב תסיימי את תפקידך כמנכ"לית הארגון השנוא בישראל – הביטוח הלאומי. אכן, עליי להסיר את הכבוע בפנייך, ולברך על העובדה שלמנכ"לית הארגון הזה מונתה אישה, לאחר שנים רבות של "שליטה" גברית מוחלטת. כשנכנסת לתפקידך, רבים תלו בך תקוות רבות. חשבו ש"יד נשית" תסדר קצת את הבלאגן ששרר בארגון במשך שנים רבות.

ואכן – זמן לא רב לאחר כניסתך לתפקיד, התחלת להיערך ל"מהפיכה טכנולוגית", כהגדרתך, בארגון הגדול והמסואב הזה. בקדנציה שלך, עבר הבט"ל מהפיכה לא קטנה. הארגון עבר לשכון במתחמי "קריית הממשלה" בתל אביב, בראשל"צ ובעוד ערים מרכזיות. מתחמים אלו כללו משרדים מפוארים, מיחשוב ברמה גבוהה ומה לא. לצערינו – זה כל מה שקרה בבט"ל. מלבד השינוי הנפלא הזה, שמשלמי המיסים שילמו עליו מכיסיהם המרוקנים, הבט"ל – כמו רוב המוסדות הממשלתיים בישראל – המשיך וממשיך לשכוח את מי הוא אמור לשרת.

נתחיל ב"מהפיכה הטכנולוגית" שאת כה גאה בה. ה"מהפיכה" היתה כל כך "מהפכנית", שאפילו קבלת סיסמא לאינטרנט דורשת המתנה של 3 שבועות (21 ימים! בעולם שבו קבלת מידע נמדדת בשניות או בדקות!), במקרה והסיסמא אבדה או לא נתקבלה בעבר. מאחר והתמזל מזלינו, ואנו גרים במרחק של כ-150 מטרים מקריית הממשלה בראשל"צ, חשבנו לתומינו שנוכל פשוט לקפוץ לסניף הקרוב למקום מגורינו ולקבל את הסיסמא ביד, לאחר הצגת תעודות מזהות כנדרש. אך לא – מתברר שרק לאחר דין ודברים וויכוחים לרוב, הדבר הסתייע. הבט"ל אינו מוכן לאפשר ללקוחותיו – עם ישראל – לקבל סיסמא לאינטרנט, שלא באמצעות ההליך הארוך והמייגע – אף אם הם טורחים להגיע לסניף. למה? אני מניח שרק לך הפתרונים לכך.

וזה עוד כלום. הבט"ל הפך לכל כך "טכנולוגי", שאין אף סניף שמתואם עם הסניפים האחרים. כך, לדוגמא – אפילו 2 פקידים באותו הסניף אינם יודעים לחשב ולבדוק מהו סכום החוב לבט"ל – ומס' פקידים ימסרו סכומים שונים, כאילו שלפו אותם מהשרוול. כך קורה, שבעלי חובות לבט"ל, מקבלים אחת לחודשיים התראה על חוב, עם סכומים דמיוניים, שפעם עולים ופעם יורדים, בהתאם לגחמה של הפקיד או המחשב התורן.. אין מערכת אחת אחידה, שבאמצעותה תוכלי להעביר את התיק שלך בבט"ל בצורה קלה ומסודרת מסניף לסניף. כל פעולה קטנה, אפילו זו הכוללת בירורים פשוטים ביותר – נתקלת בחומת ביורוקרטיה שלא תבייש את ההסתדרות בימיה ה"יפים". יתרה מכך – ה"קנסות" וה"ריביות" שאתם מצמידים לחובות, הם כאלו שאפילו בארגוני המאפיה האכזריים ביותר לא מעזים לדרוש. כך למשל, אם החוב שלי עמד על מס' מאות שקלים לפני מס' שנים – לפני כחצי שנה אתם דרשתם תשלום של קרוב ל-4,000 ש"ח! כמובן, שזהו חוב עבור שלושה חודשים משנת 2004, שנזכרתם לגבות רגע לפני ש-7 השנים היפות תמות להן, ואתם – מ"טוב ליבכם", כמובן – דרשתם ממני 1,400 ש"ח 'בלבד' כאן ועכשיו – בכדי ש'תסכימו' להוריד ממני את ה"ריביות" וה"קנסות". מאפיה, כבר אמרנו? העיקר שאת מתפארת בהשקעה העצומה שלך בשירות ללקוח.

ה"מהפיכה" שעבר הבט"ל כל כך מגוחכת, שאפילו לא הצלחתם לראות איך נעלמים 5% מההכנסות שלכם – כ-3 מיליארד ש"ח! הם פשוט נעלמו ללא הסבר! במקומך הייתי משקיע במשרד רואי חשבון, ולא בעוד מחשב שלא עוזר לארגון לעבוד בצורה יעילה. אם אני הייתי מנכ"ל של ארגון שמאבד סכום דימיוני כזה של כסף – על אחת כמה וכמה ארגון ממשלתי שממומן כולו מכספי מיסים – היו בועטים אותי החוצה ממזמן! האם את יכולה לתאר לעצמך את שלמה ינאי, מנכ"ל חברת "טבע", אומר: "אופס! איבדנו 3 מיליארד שקלים ואנחנו לא יודעים איפה הם" – ונשאר במקומו כאילו כלום?! רק בארגון ממשלתי מסואב כמו הבט"ל דבר כזה יכול לקרות…

אלא שאת מתלוננת על כך ש"רק התלונות מתפרסמות. אף אחד לא מזכיר את אלפי מכתבי התודה שמגיעים לביטוח הלאומי". מעניין שאת לא מזכירה את עשרות אלפי האנשים שזקוקים לכם, ומקבלים מכם רק ביורוקרטיה, כתף קרה וגבהות לב. אלפי המכתבים שלך מתגמדים לעומת מה שאתם מעבירים אזרחים חלשים ותמימים, שרק מעוניינים לקבל את מה שמגיע להם מהמדינה, לאחר שהם שילמו לארגון הזה כל חייהם – ולא מתוך בחירה חופשית. זהו אותו ארגון, שאמור לדאוג לחלשים, לקשישים, לניצולי השואה, לנכים ולחולים – ובמקום זה משאיר את העבודה לעמותות, שהתחננו בתקופה האחרונה לכמה אלפי שקלים מבנק לאומי.

בראיון ב"ישראל היום" כתוב משפט לקוני קצר ומהיר על "שינוי פרסונלי" שעבר הבט"ל בשנים האחרונות. אך זהו רק חציו של הסיפור. המאמר לא מזכיר במאום את ההחלטה שלך לפטר אנשים בני 60, שאין להם סיכוי למצוא עבודה עד לגיל הפרישה – רק משום ש"הם עייפים" – מילים שלך. אותו ארגון שאמור לדאוג להם – בועט בהם.

אבל כמובן – שזה רק קצה הקרחון.
כשהתחלת לדבר על הוועדות הרפואיות, ו"המרכזים החיצוניים" שהקמת בכדי לייעל את הטיפול – כמעט התפתלתי על הרצפה מצחוק. אבל אז נזכרתי איך נראית ועדה רפואית בבט"ל ומהם אותם "מרכזים חיצוניים". אותם מרכזים הם לא יותר מעמותות כמו "זכותי", שרק בזכותן אתה יכול להגיע – איכשהו – מוכן לוועדה בבט"ל. אבל הם לא עושים את זה בחינם. הם עושים את זה עבור 20-30 אחוזים לפחות מהקצבה של החולים והנכים. במקרים אחרים, אדם צריך לשכור עורך דין שילווה אותו בכל ההליך הזה שנקרא ועדה רפואית, ולשלם כמה אלפי שקלים. הבט"ל עצמו לא השתנה במאום: הוא עדיין שולח את המסכנים הללו להתרוצץ בין רופאים, להביא מסמכים שוב ושוב – רק בכדי לעבור השפלה רבתי בעת העמידה מול הוועדה עצמה. אנשים מבוגרים, נאלצים לעבור השפלה בביתם ע"י פקיד קר-לב, שרק רוצה לראות אם הם מסוגלים להתפשט ולהתלבש, להתקלח לבד או להרים ידיים באוויר לבד. הם עושים זאת מבלי לתאם עם המשפחות, כך שבמקרים רבים הקשיש נמצא לבד בביתו, מבלי שתהיה נוכחות של נציג המשפחה. ובנימה אישית – לפני כמה שנים, סבתי עברה את זה בביתה בתל אביב. היא כבר לא היתה מסוגלת ללכת לבדה או לרדת במדרגות, ולכן היתה כלואה בדלת אמותיה עם השגחה צמודה של מטפלת זרה, שמומנה כולה מכיסה הפרטי. פקידת הבט"ל הגיעה לביתה בעת שהמטפלת לא נכחה, ופסקה לסבתי שעתיים של טיפול שבועי בחסות הארגון שאת עומדת בראשו, רק בגלל שהיא הצליחה להרים ידיים לבדה עד גובה הכתפיים. כנראה שהפקידה הגיעה למסקנה, שסבתא שלי מנסה לגזול את כספי הביטוח הלאומי. ועל כך נודע לנו רק בדיעבד. והיא לא לבד – עשרות (אם לא מאות) אלפי קשישים בישראל עוברים את אותו הריטואל כבר שנים. אבל העיקר שהשקעת בשיפור השירות ללקוח…

היום, כשסבתי זקוקה לכם יותר מכל, כשהיא סיעודית לחלוטין, בבית אבות סיעודי פרטי – הבט"ל מסרב להשתתף ולו באגורה שחוקה מההוצאה החודשית (שעומדת על כ-14-15 אלף ש"ח מדי חודש בחודשו!), רק מפני שהיא לא מאושפזת בבית חולים סיעודי ממשלתי. ובואי נאמר זאת בגלוי ונודה על האמת, גב' דומיניסיני – גם את לא היית מכניסה את אמא שלך למקום כזה, אם זה היה תלוי בך. סבתי היקרה שילמה מיומה הראשון בישראל סכומי כסף לא מבוטלים לבט"ל מדי חודש, בכדי שאתם תעמדו מאחורי ההבטחה שלכם לסייע לה – כשהיא תזדקק לכך. אז עכשיו היא ואנשים כמותה זקוקים לכך. ואיפה אתם? אתם יושבים במשרדים מפוארים וממוזגים, ממשיכים לסרב לעבוד עם תוכנות דוא"ל פשוטות, כפי שעושים בכל העולם המערבי. היי! אבל לפחות יש מהפיכה טכנולוגית! לא..?

את הבדיחה הגדולה ביותר שלך – סיפקת כאשר נשאלת אם לדעתך ישראל היא מדינת רווחה. התשובה היתה:

"כן. אנחנו מדינת רווחה. לכל אחד יש כאן חינוך ובריאות, וגם קיצבאות לפי החוק. אין בישראל אנשים שמסתובבים ברחוב בחיפוש אחר אוכל, כמו במדינות רבות בעולם. נכון שגם אין בישראל ביטחון תזונתי – אבל אין לנו רעבים"

ובאמת – זו היתה בדיחה כל כך טובה, שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
אין לנו רעבים? באמת?! ומה עם אלה שצריכים לבחור בין תרופות לאוכל מדי חודש? גם כאלה אין לנו? ומה עם דוחו"ת העוני שמתפרסמים בכל שנה, ומראים בכל פעם על עוד עלייה ניכרת בכמות הילדים העניים (אחד מ-3 ילדים בישראל מוגדר כעני!)? ומה עם כל אלה שנאלצים לשלם 3 פעמים עבור אותו שירות בריאות – פעם דרך מס בריאות (שמגיע ישירות לארגון שלך, ושמשום מה הוחלט להפסיק לגבות מהמעסיקים את חלקם במס הזה החל מ-1997, כך שהוא הופך לעול עוד יותר גדול על גבם של החלשים), פעם נוספת דרך ביטוחים משלימים לקופות החולים – ופעם שלישית דרך ביטוחים פרטיים לחברות הביטוח? שהרי אלו שאין להם את שלושתם – נידונים להמתין בתור אינסופי לניתוחים ולטיפולים הפשוטים ביותר! ושוב בנימה אישית – אפילו זוגתי, שאין לה ביטוח פרטי, אלא "רק" ביטוח 'מושלם' כלשהו של קופ"ח מכבי, ושנאלצת עתה לעבור ניתוח בכף ידה – צריכה לחכות עד יולי 2012 (!), בשביל להכנס לתור – אלא אם הרופא הנחמד, שהיינו אצלו ביום רביעי האחרון (והוא באמת אדם יקר) – יצליח להכניס אותה לתור ב"קומבינה" בחודשיים הקרובים. כן, גב' דומיניסיני – זוהי אותה מערכת בריאות שאת כל כך מתגאה בה. זוהי מדינת רווחה כל כך "נפלאה", שלמעלה מ-60 עמותות התחרו בשבועיים האחרונים (עד שבנק לאומי ביטל את הקמפיין, בגלל פרשה פוליטית בזעיר אנפין) על ליבם של ישראלים שיעשו להם איזה "לייק" קטן (אחרי שהם יצפו בעוד אדם מסכן חסר כל – שמופלה לרעה במערכת החינוך, הבריאות ובביטוח הלאומי), בשביל לקבל סכום זעום כתרומה מבנק לאומי – עמותות שלא היה צורך בהן לולא הבט"ל היה עושה את עבודתו נאמנה, ולא מתייחס אל כולנו כאל גנבים בלילה.

אם היינו מדינת רווחה, גב' דומיניסיני היקרה, המילה "קומבינה" לא היתה צריכה להיות בלקסיקון שלנו. בטח לא כשמדובר באנשים חלשים, קשישים, ניצולי שואה ונכים. המילה "קומבינה" היתה צריכה להיות מוקעת מהלקסיקון העברי – לפחות בכל מה שנוגע לשירות כל כך בסיסי, שהמדינה צריכה להעניק לאזרחיה.

נושא נוסף, שהיה תמוה בעיניי בראיון הנ"ל, היתה ההתייחסות שלך לעובדי הקבלן. או ליתר דיוק – לחוסר ההתייחסות שלך. להזכיר לך? הנה השאלה שנשאלת והתשובה שנתת:

שאלה: ההסתדרות הכריזה על מאבק למען עובדי הקבלן. כמנהלת במגזר הציבורי, את מזדהה עם זה?
תשובה: שוק העבודה השתנה ולא נראה כמו לפני 40 שנה. היום יש צורות העסקה שונות. יש מצב שבו אדם יכול לעבוד במקום עבודה 45 שנה. צריך לחשוב איך לבנות את שוק העבודה מחדש. לצד הגמישות הניהולית, חלק מהמוסדות נשארו אנכרוניסטיים. [הכניסו כאן את הבדיחה הכי טובה שלכם על הבט"ל]
העובד זקוק לביטחון תעסוקתי ולשמירה על הזכויות הסוציאליות שלו… עובד צריך לעשות את מירב המאמצים כדי להישאר במקום עבודתו. יש ועדים חזקים שישבו על הברז אבל הוועד שלי לא פגע בציבור…"

אפילו לא הזכרת את המונח "עובדי קבלן". היה ממש קשה להגות את המושג הזה, הא? כאילו הם לא קיימים. אז מה דעתך, גב' דומיניסיני: האם זה טוב? לא טוב? יוק. אין תשובה. "העובד צריך לעשות את מירב המאמצים". לא החוק בישראל – אלא העובד. העובד, שבקושי מצליח לגמור את החודש, שמרוויח פחות משכר מינימום, ושאין מי שיילחם עבורו – צריך להלחם על זכויותיו – ולהישאר ככל האפשר במקום העבודה. בינתיים הבט"ל – כמו כל המגזר הציבורי – ימשיך להעסיק מאבטחים דרך חברות אבטחה חיצוניות (להלן: חברות קבלן), שנתבעות חדשות לבקרים על הלנות שכר, אי תשלום כספי פנסיה ועוד. אבל היי! העיקר שיש סיסמא לביטוח הלאומי – "הביטחון האישי שלך ושלי!" (אלא אם כן אתה במקרה קשיש סיעודי, ניצול שואה, נכה או סתם אדם שנוצל עד דק ע"י חברות קבלן. במקרים כאלו – אתה יכול לקפוץ. ה"ביטחון האישי" הוא של הביטוח הלאומי ושל ממשלת ישראל. לא שלך).

ואחרי כל זה, לקראת סיומו של הראיון ב"ישראל היום", יש לך את העוז והחוצפה לומר את הדברים הללו:

לפני שנכנסתי לארגון, לא היתה לו תכנית עבודה ברורה. אני הצבתי יעדים ברורים. שיפרתי את השירות לאזרח, גייסתי 230 עובדים חדשים, הזזתי ומיניתי שמונה מנהלי סניפים מתוך 23. בתקופתי הסניפים שונו וחודשו, והוכנסה מערכת מיחשוב מיוחדת. כשהגעתי לביטוח לאומי, לא היה בו אגף ועדות רפואיות. שליחים צילמו חומר והביאו ניירות, היום הכל און-ליין. צילום נייר וכסף נחסכים. זמן ההתנה התקצר…
אנשים שכחו שביטוח לאומי הוא גוף פיננסי עם תקציב גדול יותר מתקציב משרד הביטחון – 80 מיליארד שקלים עם גבייה של מס בריאות. הכסף הזה הוא של האזרחים.

וואו! ממש נאום חוצב להבות. אבל בואי נבחן את הפרטים הקטנים לרגע: האם באמת הכל און-ליין? האמנם? אז בגלל זה אנו צריכים לחכות 3 שבועות לסיסמא פשוטה לאתר האינטרנט? לידיעתך, שני הדברים היחידים שהם און ליין היום, הם המידע על שעות פתיחה של הסניפים, והטפסים – שעדיין צריך להדפיס ולהביא באופן אישי לסניף הקרוב למקום מגורינו. לפעמים יש גם כמה מילים על הזכויות שלנו, כאזרחי המדינה. אבל יישומן של זכויות אלה – אוהו! זה כבר סיפור אחר. אבל העיקר שהן מופיעות באתר האינטרנט, ושניירות נחסכים.
והאם באמת כסף נחסך? האם את מדברת על אותם 3 מיליארד שקלים – שיכלו לשמש את השכבות החלשות ואת מעמד הביניים כחלק מהתרופות למחאה החברתית ולהדרדרות הכלכלית? האם זה נשמע לך הגיוני שאובדן של 3 מיליארד ש"ח הם חיסכון בכסף?!
אני שמח שלפחות את מודעת לעובדה, שהכסף הזה שייך לאזרחים. כמה חבל, שהכסף הזה נעלם במסדרונות הבט"ל. והנה, בקליפת אגוז – את יכולה להבין מדוע ישראל הצליחה השנה לרדת עוד כמה מקומות במדד השחיתות העולמי. לבט"ל יש חלק בלתי מבוטל בכך: שהרי את מדיניות ה"יד רוחצת יד", של הבט"ל ושל "המרכזים החיצוניים", שגוזלים אחוזים מהקיצבאות של אנשים חלשים – לא ניתן, אלא להגדיר כשחיתות שלטונית.

ועוד משהו קטן לסיום, שימחיש את האבסורד הכי גדול של מדינת ישראל והביטוח הלאומי: מתברר, שכשאתה מובטל, מחוסר עבודה, מחוסר משכורת, וכל שקל הוא בבחינת להיות או לחדול – הבט"ל גובה ממך סכום חודשי של מאתיים ומשהו ש"ח פר חודש (והוא לא מודיע לך על כך. אתה אמור לדעת את זה לבד ולגשת לבט"ל מיוזמתך – שכן אם לא תעשה כן, זה יעלה לך ב"ריביות" וב"קנסות"). אבל אם אתה עובד 4 שעות בחודש, ומרוויח כ-300 ש"ח – הבט"ל יגבה רק 12 ש"ח לחודש. העיקר שיהיה תלוש משכורת, ושיגידו שהאבטלה בישראל עומדת על 5.5%. ואם זה לא מעודד שחיתות ורמייה – אין לי מושג מה כן. כי ככה זה בביטוח הלאומי – זה בשביל הביטוח האישי שלך ושלי!

גב' דומיניסיני, צר לי לומר לך, אבל מתוך שני הראיונות איתך עולות שלוש אפשרויות ותו לא:
1. או שאין לך מושג מה קורה בארגון שאת מנהלת כבר 4 שנים (למרות כל 'סיבובי הסניפים' שלך).
2. או שאת באמת חושבת ומאמינה שהכל בסדר בביטוח הלאומי, ושיש ל"תחושת הסיפוק" שלך סיבה אמיתית – ואז באמת שאין לנו על מה לדבר.
3. או ש… אתה יודעת מה? את האפשרות הזו אני אשאיר לדמיונך הפרוע. רק אומר שאין לה קשר לשתיים הראשונות.

אין לי מושג איזה משלוש האפשרויות הללו נכונה, כי אינני מכיר אותך באופן אישי (כנראה בגלל שמעולם לא כתבתי מייל ישיר או מכתב אישי למנכ"לית הבט"ל – לתומי חשבתי, שמספיק יהיה לדבר עם הפקידים). אבל דבר אחד ברור – העובדה שהדבר האחרון שאמרת בראיון ל"ישראל היום" היה, שיש סיכוי שתעברי לפוליטיקה בקרוב – לא מפתיעה אותי.

כל שנותר לי לקוות הוא – שמישהו עם קצת יותר הבנה ותעוזה ממך, ייקח את המושכות של הארגון המסואב הזה ששמו הביטוח הלאומי, ויעשה בו מהפיכה אמיתית. לא מהפיכה דמיקולו, אלא כזו שתשים את הלקוחות של הארגון בראש מעייניו, ולא יתייחס אליהם כאל רמאים עד שתוכח חפותם. מהפיכה שבאמת תביא לכך שאנשי הבט"ל יידעו איך להשתמש בכל המשאבים היקרים שקיבלו בשנים האחרונות, שאנחנו, אזרחי ישראל – שילמנו עבורם. ובקיצור – כל מה שאת כשלת בו.

בהצלחה בהמשך דרכך (וכולי תקווה שהיא לא תהיה ציבורית),

קוף שבת עצבני במיוחד שמאס בבט"ל


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות