ביקורת סרט: Bunraku

הסרט Bunraku (המשמעות מיפנית: תיאטרון בובות יפני מסורתי, המוצג כולו באמצעות בובנאים, ושיש בו נרטיב שחוזרים עליו שוב ושוב מחוץ לתחומי הבמה) הוא הסרט הטוב ביותר שאתם עומדים לפספס אם לא תלכו לראות אותו בימים הקרובים.

ג'וש הרטנט, וודי הרלסון, תפקיד קטן (ולא מאוד משמעותי) לדמי מור ו… רון פרלמן האחד והיחיד. וכן – יש גם שחקן יפני עם השם הבלתי אפשרי Gackt.
ולא פחות מפתיע: מספר הסיפור הוא מייק פאטון, הזמר לשעבר של פיית' נו מור, ואחד הקולות הכי מדהימים בתעשיית המוזיקה בעשרים השנים האחרונות.

לא מספיק לכם? למי שאוהב את הפסקול שלו מגניב במיוחד – יש גם את זה! ג'אז, פאנק, מוסיקה דרמטית מוגזמת, וגם – דבר שהעיף אותי לגמרי – לא מעט מחוות למשחקי הארקייד של שנות ה-80!

סרט קטן ועצמאי של במאי ישראלי בשם גיא משה (עם כמה שחקנים ישראלים לא מוכרים בתפקידים קטנים), אבל איזה סרט!
תחשבו על "Kill Bill" של טרנטינו. תחשבו על מערבוני ספגטי, מעורבבים עם סרטי קומיקס. הסרט כולו מועבר בצורת קליפ קומיקס אחד ארוך, וזה לא פחות ממדהים! 124 דקות של תענוג צרוף!

העלילה אמנם נדושה, אבל כל השאר מפצה על זה – ובגדול.
הנה מה שקורה שם (עם מעט ספוילרים ככל האפשר):

בגדול, הסרט מספר על קאובוי המגיע לעיירה אי שם ממזרח לאוקיינוס האטלנטי, הנשלטת באלימות ע"י ניקולה חוטב העצים (רון פרלמן) וכנופיית החליפות האדומות שלו. יש לו מטרה כלשהי, שעיקרה נקמה במנהיג הכנופיה. במקביל אליו, מגיע גם סמוראי יפני צעיר, שמנסה לשמור על הג'ין שלו (להלן "השלום הפנימי"), אבל החבר'ה האדומים לא ממש נותנים לו לשמור עליו. המטרה שלו: להשיג מדליון שנלקח/נגנב מאביו ועבר לאורך דורי דורות במשפחתו. אני אתן לכם ניחוש אחד מי מחזיק במדליון הזה…
החבר'ה נפגשים בבאר השכונתי, שמנהל – איך לא – וודי הרלסון (הוא תמיד יהיה ה-ברמן, אני מניח…) – שגם לו יש איזה אינטרס קטן בכל העסק.
בקיצור – אתם יכולים להבין לאן כל זה הולך. תוסיפו משחק גאוני של אחד קווין מק'קיד (שמתברר שהוא הופיע ב"אנטומיה של גריי", אבל אין לי מושג מעבר לכך – כי מעולם לא ראיתי ולו פרק אחד של הסדרה), שמתהדר בשם עוד יותר בלתי אפשרי – Killer No.2 – ויש לכם סרט משובח.

את הסרט ראינו באולם קטן-קטן (אולם 11) ביס פלאנט איילון, האולם היה כמעט ריק, ויש לי תחושת בטן שהוא לא ישרוד הרבה זמן בארץ. הוא רק עלה לאקרנים השבוע בישראל, ואני מניח שתוך שבוע-שבועיים הוא ייעלם מהמסך הגדול – והאמינו לי – מסך גדול מצדיק את מחיר הכרטיס, והוא אפילו לא בתלת-מימד!

לאחרונה אני רואה לא מעט סרטים, והאמינו לי – הוא אחד הטובים שראיתי. פשוט, אבל גאוני. ראיתי את הציון שנתנלו ב-IMDB, וראיתי את הציון שנתנו לו ב-Rotten Tomatoes. הציונים שם נמוכים. מאוד. עזבו אתכם משטויות. לכו לראות את הדבר הזה.

ציון של קופי השבת: 10. פשוט 10.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות