הרהורים ומחשבות שונות

אתמול, בחלק הראשי של "ידיעות אחרונות", הופיעו להן 3 ידיעות (או ליתר דיוק 2 ידיעות ומודעה), בנושאי תחבורה, חינוך והמחאה החברתית, שגרמו לי לחשוב לא מעט, ואף לחלוק אותן בגוגל+ (הרשת החברתית ה"לא מתרוממת", שאיכשהו אני לא מצליח לעמוד בקצב שלה – כמות המידע המעניין בה חורג מזמן מגבול הטעם הטוב…).

החלטתי לכתוב קצת על הדברים שראיתי אתמול, ואף להרחיב מעט את הפוסטים הקצרים ששיתפתי בגוגל+.

נתחיל מהמודעה העוסקת בתחבורה, שתפסה את עיני, בעיקר בגלל האופטימיות שהיא משדרת:
משרדי התחבורה והאוצר הפיצו הודעת "קול קורא" לרשויות המקומיות, שזו כותרתה: "קול קורא מס' 18/2011 – לבחירת רשות מקומית שתשמש כעיר מודל למערכת תחבורה בת-קיימא".
ובפירוט רב יותר: הם מעוניינים לנסות פיילוט על רשות מקומית כלשהי, שיבדוק כיצד ניתן להיפטר מרכבים פרטיים לטובת תחבורה ציבורית. הם מוכנים גם להשקיע סכום שעשוי להגיע עד 220 מיליון ש"ח ב-3 שנים (עד כמה הסכום הזה משמעותי? אין לי דרך אמיתית להעריך). מעניין מי ירים את הכפפה ואיך זה יתבצע.
למי שמעוניין לקרוא קצת יותר לעומק, את מסמכי המכרז ניתן למצוא באתר www.mot.gov.il. ישנן מס' דרישות סף, שעל הרשות לעמוד בהן, כגון מס' תושבים בין 70 ל-250 אלף בלבד (מה שמוציא כרגע את הערים הגדולות ואת עיירות הפיתוח מהסיפור), ועוד.
ב-5.12.11 אמור להתקיים כנס מציעים במשרד התחבורה בירושלים. שווה לעקוב.

אינני מאוהבי שר התחבורה ישראל כץ. למעשה יש לי הרבה דברים לומר נגדו, בעיקר אחרי ה"רפורמה" בתחבורה הציבורית שלו, שדפקה בעיקר את הפנסיונרים והקשישים, הנכים והסטודנטים. יש לי גם בטן מלאה על התקופה שבה הוא היה שר החקלאות, ובגללו כמעט מתו בזמנו גורי כלבים במסוף המכס.

אבל הסיפור הזה, להקמת מודל אמיתי של תחבורה ציבורית בת-קיימא, הצליח לעניין אותי מאוד, וכאמור – יהיה מעניין לעקוב ולראות אם כץ יצליח איפה שרבים לפניו נכשלו.

======

בנושא חינוך:
משרד החינוך מודע כבר שנים לעובדה שהבחינה הפסיכומטרית אינה מוכיחה דבר. מומחים רבים כבר כתבו על כך, שלרוב היא לא מנבאת באמת מי יצליח בלימודים האקדמיים ומי לא. הדבר היחיד שהיא מוכיחה, זה היכולת לפתור שאלות תחת לחץ, ולדעת מה הפירוש של המילה אלונטית או כרוכית. ועם זאת, עד היום לא נמצא ולו מודל אחר, שיבחן אפשרות להחלפת האבסורד הזה.

כל זה היה נכון, עד לאחרונה.
מכון פוירשטיין (שעומד בראשו פרופ' ראובן פוירשטיין, חתן פרס ישראל לחינוך) מצא שיטה חדשנית, הבוחנת מיון קבלה לאוניברסיטאות עבור סטודנטים אתיופיים – שיטה שאינה פסיכומטרית, אלא מתבססת על בדיקה של שימוש באסטרטגיות לימוד נרכשות. תוך כדי המבחן, מלמדים את הנבחן אסטרטגיות למידה וחשיבה, ובוחנים כמה טוב הוא משתמש בהן. כך, המבחן אינו בודק את רמתו של הנבחן היום או את עמידותו בלחץ, אלא מנבאת את פוטנציאל הלמידה של הנבחן לאורך זמן – והרי זוהי מטרתה העיקרית של הבחינה הפסיכומטרית, לא? לפחות באופן מוצהר.

בינתיים הסיפור הזה ממש מוכיח את עצמו – רוב הסטודנטים מהעדה האתיופית שנבחנו באופן זה, מראים יכולות גבוהות מאוד, ואף מסיימים בהצטיינות תארים אקדמיים, שאחרת לעולם לא היו פתוחים בפניהם. האם זו תחילתה של מהפיכה אפשרית בתחום הזה?
מתוך הדברים שקראתי בנושא עד היום, אני מבין למה לתלמידים אתיופים יש בעיה עם הבחינה הזו. העניין הוא, שיש יותר מדי אנשים, שטוענים שרק בגלל פערי תרבות, ישראלים יצליחו איפה שהאתיופים נכשלים, ואני חושב שהגיע הזמן לנסות את השיטה הזו גם על סטודנטים ישראלים, שלא מצליחים להוציא ציונים גבוהים בפסיכומטרי.

אנקדוטה אישית: את התואר האחרון שלי במנהל עסקים, סיימתי בהצטיינות, וזאת למרות שהציון הפסיכומטרי שלי מעולם לא נחשב מהגבוהים. וזהו התואר השלישי שלי, לאחר שני תארי הנדסה שסיימתי במקביל לפני כעשור (הנדסת תוכנה והנדסת תעו"נ) – תארים שלא הייתי מתקבל אליהם (בעיקר בגלל שאת התיכון סיימתי עם 0 יח' בפיסיקה ו-3 יח' מתמתיקה – וזאת למרות אהבתי לתחום. יש מאחורי זה סיפור ארוך), לולא הדיקאן היה מוכן לתת לי צ'אנס להוכיח את עצמי. הדיקאן כנראה ראה בי משהו – ואמר לי שהוא נותן לי צ'אנס לעבור מכינה מקוצרת של חודשיים וחצי (מה שאכן קרה – ובקלות), ולאחריה צ'אנס נוסף – קשה יותר – לעבור בהצלחה את השנה הראשונה (מתוך ארבע שנים), שבה יש הרבה לימודי פיסיקה ומתמתיקה (שמתחילות שתיהן מרמה של 5 יח'). במהלך השנה הראשונה – היה לי מזל גדול בעניין הזה – היה מתרגל בשם ולדימיר, שלקח אותי בתור פרוייקט אישי שלו – והיה נפגש איתי אחרי ולפני הלימודים בחדר המרצים, והיה יושב איתי שעות (על חשבונו, כך התברר לי בדיעבד. האיש לא קיבל על השעות האלו אגורה), בכדי להחזיר לי את האהבה לתחום (אחרי שאיזו יועצת חינוכית מטומטמת בתיכון – אחת שלא פגשה אותי מעולם – אמרה לי שאני "לא טיפוס ריאלי", ושלחה אותי למגמה חברתית-שפות). והוא הצליח! את התארים ההם סיימתי עם ממוצע 80 פלוס. בסימטר הראשון בקושי עברתי את הקורס בחדו"א 1. בסימסטר השני כבר הוצאתי 70 פלוס. בשנה השנייה, כבר הייתי הראשון בכיתה בקורסים המתקדמים במתמתיקה, עם ציונים של 95 וצפונה.

אבל את כל זה לא כתבתי בשביל להשוויץ. הנקודה היא, שלולא אותו דיקאן שהאמין בי – ספק אם הייתי היום מהנדס, שלא לומר בעל 3 תארים ראשונים. הדיקאן הזה ראה משהו שאי אפשר לראות מבעד לדפי הפסיכומטרי. הוא ראה מישהו שמוכן לתת את הנשמה בשביל להצליח, מישהו עם שאיפות להגיע הכי גבוה שרק אפשר. איתי בכיתה, היו לא מעט סטודנטים שקיבלו ציונים של 700 פלוס בפסיכומטרי (למעשה רוב הכיתה שלי היתה כזו), שחלקם נשרו אחרי השנה הראשונה או במהלכה (25% מהכיתה פשוט עזבו!), כי תחום ההנדסה, שהם פשוט חשבו ללמוד אותו בגלל שיש בו כסף טוב – לא התאים עבורם.

אני חושב, שהגיע הזמן שניתן לבחינה הפסיכומטרית הזו לנוח על משכבה בשלום, ולבדוק איך אפשר להנגיש את ההשכלה הגבוהה גם לאנשים שאין להם את היכולת הכלכלית לממן קורסים, או שאין להם את היכולת ה"תרבותית" (בהיעדר מינוח אחר) לקבל ציון גבוה בבחינה הזו. גם אם יש לי סייגים על מערכת ההשכלה הגבוהה והדרך בה היא מתנהלת, זו עדיין הדרך הטובה ביותר להתקבל למשרות שטומנות בחובן עתיד טוב יותר (ואל תזכירו לי את מקרי ביל גייטס, סטיב ג'ובס ולארי אליסון – הם מקרים מאוד-מאוד נדירים).

======

הנושא האחרון, כמובטח, הוא המחאה החברתית:
אחרי ההפגנה של השבוע שעבר, בה נכחו עשרות אלפי בני אדם, ואחרי הקיץ המטורף האחרון – אנחנו, וגם הפעילים של המחאה החברתית בישראל – שואלים את עצמינו: מה עכשיו? לאן אנחנו הולכים מכאן?
את אחת התשובות לכך, קיבלתי אתמול בדמות ידיעה בעמודים הפנימיים של "ידיעות": הנהגת המחאה מקימה עמותה לצורך גיוס תרומות והעברת משכורות והחזרי הוצאות לפעילים.
היחס שלי לגבי העניין הזה אמביוולנטי. אין לי מושג עדיין איך אני מרגיש לגבי זה.

מצד אחד, באמת מגיע להם. זו עבודה במשרה מלאה, היא נמשכת לא מעט זמן, וכפי שהם אמרו בעצמם: גם עופר עיני, איציק שמולי ואחרים מקבלים משכורות כדי לממן את הפעילות. אין סיבה שזה לא יקרה גם אצלם.

מצד שני – אני מתקשה לראות איך זה יצליח לעבור ציבורית. כרגע הם בכלל עוד לא בטוחים ממי הם יסכימו לקבל תרומות, מלבד אנשים פרטיים. הם כבר הודיעו שהם לא יקבלו תרומות מגופים פוליטיים, שזו נקודה לזכותם, אבל עוד לא החליטו מה יעשו אם קהילות שונות בעולם ירצו לתרום כספים, או אנשים בעלי אג'נדה זו או אחרת. גם ההגדרה של גוף פוליטי היא די עמומה, נכון להיום. האם המפלגה הירוקה היא גוף פוליטי? האם "עיר לכולנו" של דב חנין היא גוף פוליטי? האם העמותה החדשה שהקימו המתמחים היא גוף פוליטי? האם "רופאים ללא גבולות", לשכת עורכי הדין, הבנקים או חברות הביטוח הם גופים פוליטיים? האם מפלגת העצמאות היא גוף פוליטי? (טוב.. כן.. בעצם.. בקרוב כבר לא, אבל זה לא משנה!)
זו שאלה מורכבת, שיהיה מעניין לראות איך הם מתמודדים איתה.

בתגובה לדבר הזה שהעליתי בגוגל+, מישהו כתב לי שגם אם הם כן יצליחו להתמודד עם השאלה המורכבת הזו – לכל העניין הזה של לקיחת משכורות, יש ריח לא נעים. קשה לי לשפוט אם זה נכון או לא, כי עד כה לא התגייסתי למחאה הזו מלבד כמה הפגנות, כמה פוסטים וכמה פרסומים וגידופים בגוגל+. אני לא משקיע את שעות השינה שלי למען הציבור, לא ישנתי באוהלים, ואני לא הקרבתי את משרתי וחיי האישיים לצורך המחאה. עם זאת, בגלל אופיה של המחאה, שהיא עממית ומגיעה מכל שכבות העם, קשה יהיה לראות פעילים בפריפריה או אנשים מחוסרי דיור שלא יקבלו דבר, מול ה"הנהגה" בדמותם של ליף, שפיר וקונטס – שכן יקבלו מעות לצורך מחייתם. איכשהו, ברור לי גם, שכשיקומו המתנגדים לעניין – ותהיו בטוחים שיקומו כאלו – אותה הנהגה תצעק על "צרות עין" מצד כל אלה, שלא מבינים מה זה להנהיג מאבק כזה. אבל פה בדיוק הם יטעו, לדעתי. זו אינה צרות עין. המחאה הזו, שוב – בגלל אופיה העממי, אמורה לייצג את המדוכאים – את אלו שלא מקבלים דבר עבור פעילותם במחאה הנוכחית. קשה יהיה לא לראות באותה הנהגה מעין אליטה – כמו ראשונים בין שווים.

נכון לרגע זה, החבר'ה שמקימים את העמותה, מסרבים לדבר על הקמת מפלגה פוליטית – אך אינם פוסלים דבר בעתיד. גם לפן הזה יש משמעות בכל מה שקשור לגיוס תרומות וחלוקת משכורות. בואו לא ניתמם: הנהגת המאבק מגיעה בעיקר מצד אחד של המפה המדינית-פוליטית. אין לי שום בעיה עם זה, כל עוד הם שומרים על צביונה החברתי של המחאה. אני חושש מהיום שבו הדבר הזה ישתנה. המחאה החברתית בקיץ האחרון, הצליחה בעיקר הודות לעובדה, ששמאל וימין – בעיקר אלו המתונים – הצליחו להיפגש בעוצמה רבה בנקודה שבה מעולם לא נפגשו בעבר בהיסטוריה הישראלית – בנקודה החברתית הא-פוליטית. מיסמוס של הדבר הזה, יירשם לחובם של מי שמתיימר להנהיג את המחאה הזו.

לכן, כל העניין הזה של גיוס תרומות הוא חשוב, ואף הגיוני מאוד – וזאת בכדי שהמחאה תוכל להמשיך ולהתקיים במלוא עוצמתה. עם זאת, חלוקת משכורות נראית קצת מנותקת מהלכי הרוח של המחאה הזו. אני בספק אם, למשל, יש מי שמקבלים משכורות בין החבר'ה של Occupy Wall Street. הם מסרבים להבאת אומנים לכיכרות, מסרבים להציג הנהגה כלשהי – ונראה שזו הדרך האמיתית לנצח את המאבק הזה. בעבר חשבתי (ואף כתבתי זאת כאן), שדיברור ברור וחד של המחאה הוא דבר חשוב. חשבתי שחייבים להביע קול אחיד, ולמצות את תהליך קבלת ההחלטות לגבי ניסוח הדרישות מן הממשלה. בחודשים האחרונים הבנתי יותר ויותר, שזו היתה טעות מצידי לחשוב כך. הכח אינו טמון בהנהגה ברורה, אלא בעם שיוצא לרחובות. הכח טמון בכל אחד מאיתנו. הכח שלנו טמון בעובדה שאנחנו יוצאים לרחוב ללא תמורה מיידית – אנחנו יוצאים לרחוב למען עתיד טוב יותר עבורינו ועבור ילדינו. אני מאוד חושש, שהכסף שייכנס לתמונה עכשיו – יחליש את נקודת הכח הכה חשובה הזו.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

11 תגובות לפוסט “הרהורים ומחשבות שונות”

post_author." -->\n"; ?>
  1. חזוס הגיב:

    ניטפוק קל: "נקודה חברתית א-פוליטית" – אין באמת דבר כזה. עניינים הנוגעים לחברה ככלל הם עניינים פוליטיים מעצם הגדרת המילה.

    התנדבות היא פעולה חברתית א-פוליטית, וגם זה בדוחק.

    הפגנות נגד מדיניות חברתית של הממשלה הן פעולה פוליטית אחושרמוטה.

    אני חושב שהגיע הזמן שנפסיק להתייחס ל"פוליטיקה" כמילה גסה. במקור התעסקות בפוליטיקה זה נכון וחשוב – זה אומר שאזרחים רוצים להשפיע על איך שהמדינה מתנהלת. זה שלקחו את המילה ויצקו לה משמעות שלילית (של "עסקנות", קצת כמו שכל אפליה שהיא היום קרויה "גזענות"), זהו סוג של פשע נגד השפה ונגד המציאות.

    • גיא הגיב:

      @חזוס – נראה לי שהבנת אותי לא נכון. אין לי בעיה עם פוליטיקה – להיפך – אני חושב שהקמת תנועה פוליטית-חברתית היא הכרח, ומן הסתם – כל המחאה בקיץ האחרון היתה פוליטית, בגלל הרצון שלה להציב אלטרנטיבה לתקציב הקייים ובגלל שהיא קוראת תיגר על הממשל הנוכחי.
      .
      הכוונה שלי היתה לאג'נדה המדינית של שמאל-ימין.
      היה לי לא מזמן דיון די ארוך בנושא עם שני חברים: האם יכולה להתקיים בישראל של היום מפלגה שהיא חברתית נטו, או שללא אג'נדה מדינית – גורלה יהיה להישאר מחוץ לפרלמנט ולמוקדי ההחלטות. על אף העובדה ששני חבריי בטוחים שלא ניתן לממש היום מפלגה שהיא חברתית לחלוטין – אני מאמין שדווקא עכשיו, הגענו לנקודת רתיחה מסוימת, להסכמה מסוימת – שאיחדה את השמאל והימין המתונים בחצי השנה האחרונה – בכדי שזו תספק את המניע ואת ה"דלק" למפלגה כזו (שמבחינתי תאפשר חופש הצבעה מדיני לחבריה, אך תהיה מאוחדת בכל ההיבטים החברתיים, כלכליים, אקולוגיים וכו'.

      לצערי, ואני באמת אומר את זה בכאב גדול, אני חושש מהעובדה שכרגיל הכל ימוסמס כאן ויתאדה מתחת לשטיח הרגיל של "שקט, יורים!", או סתם ייזכר כעוד קוריוז של קיץ.

      אבל כשכל זה נאמר – אני מבין את הקשיים שבהליכה לפוליטיקה והקמת מפלגה. מפלגה כזו, אם תקום, תידרש להצביע על מנהיגים נבחרים, אג'נדות סדורות וסדרי עדיפויות ברורים – דבר שאולי כדאי להימנע ממנו, בכדי שהמחאה הזו תישאר בידיהם של "העם", או במילים אחרות: שתישאר מקושרת לרחוב כלל שניתן, ותמשיך – באמת ובתמים – לייצג את הבלתי-מיוצגים – ומדובר בקבוצה גדולה מאוד היום.

      בכל מקרה – יהיה מעניין לעקוב אחרי ההתפתחויות של המחאה הזו.

      • חזוס הגיב:

        לצערי, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות את זה.

        בעיקר בגלל שבהיעדר אג'נדה מדינית, יהיה אפשר להכפיש את אותה מפלגה משני עברי המפה הפוליטית, בלי שתהיה לה יכולת להצביע על מצע כלשהו שסותר את טענות יריביה.

        מוטב לה כבר לאותה מפלגה להיות "מרכז" מדיני, במובן של שמאל-לייט-ציוני, כמו "קדימה" או "העבודה" שבוחריהן-לשעבר רק מחפשים למי להצביע. בלי מצע מדיני כלשהו, איך היא בדיוק יכולה להיות מפלגת שלטון? "עלה ירוק" אולי יכולה להרשות לעצמה להיות ללא מצע מדיני, אבל לא תנועה שהוציאה 400 אלף איש לרחוב.

        • גיא הגיב:

          @חזוס ממתי כל מפלגה חייבת לשאוף להיות מפלגת שלטון? מה קרה? 15-20 מנדטים זה לא מספיק טוב?!

          אני רואה לא מעט מפלגות עם סכום דו-ספרתי של מנדטים, שמצליחות דווקא יפה מאוד להביא לשינוי עבור המגזרים אותם הן מייצגות. צריך להזכיר לך את ש"ס? המפלגה הזו הרי מאז ימיה הראשונים התאימה את עצמה לכל ממשלה בה היא ישבה – בין אם היתה שמאלנית או ימנית – לפחות כל עוד היא קיבלה את הכספים שהיא דרשה לצורך מימון פעילותה. למה אתה חושב שזה בלתי אפשרי עבור מפלגה כמו שינוי בשעתה? זה ששינוי לא עשתה כלום עם המנדטים שהיא קיבלה – זו היתה שטות שלה, אבל היא לא היתה מחוייבת המציאות.

          אני חושב שדווקא היום, כשיש רצון כל כך עז למפלגה "שונה" במובן הזה, שהיא לא תתעסק כל היום ב"מה עושים עם הערבים", מפלגה חברתית אמיתית, היא דווקא התחלה מצויינת! סוף סוף יהיה פה משהו רענן וחדש!

          לדעתי אנשים קוברים מהר מדי את הרעיון של מפלגה שתהיה חברתית נטו, ותפעל למען האזרחים ששלחו אותה לשם על אמת – ולא רק כסיסמת בחירות – כפי שעושות כל המפלגות האחרות. הרי העבודה, קדימה, ש"ס, ישראל ביתינו וגם הליכוד – מדברות על העניין החברתי כל זמן שיש מירוץ בחירות, וזונחות את המצע הזה שתי דקות אחרי שהן נבחרות.

          אז למה שלא תקום מפלגה אמיתית כזו, שתתעסק רק או בעיקר בנושאים האלו?

          • חזוס הגיב:

            צר לי, ש"ס היא דוגמא רק לדבר אחד: לחוסר סולידריות חברתית.

            יום קומה בישר את מותו של ה"ישראלי" ולידתו של ה"סקטוריאלי". מפלגת-ב'-זה-אוהל רוצה להציג את עצמה כ"ישראלית", כזו שמיטיבה עם כולם בעצם. עם האיש הקטן ברחוב. למען כלל החברה. זה טוב ונאה בעיני, והדבר האחרון שהייתי רוצה שהם יהיו חבורה של סחטנים. אבל זה לא העיקר.

            העיקר הוא שמפלגה כמו הליכוד לא יכולה באמת לקיים מדיניות כלכלית כפי שהיא מקיימת כיום עם ב'-זה-אוהל בקואליציה שלה. לפחות לא בלי פליק-פלאקים רציניים משני הצדדים. נותרנו עם העבודה/קדימה, שתי האחיות המכוערות שרוב המנדטים לב'-זה-אוהל יבואו מהן ממילא, במקרה הטוב. במצב הסכום-אפס הזה, אולי יש סיכוי יותר טוב לתנועה שכזו לפעול מחוץ לכנסת.

        • עירא הגיב:

          כיוון שהתנועה הירוקה היא בדיוק זה – מפלגה חברתית שבכוונה לא שמה דגש על דעה מדינית – אני שמחתי להריץ אותה בבחירות הקודמות, ואם לא דיווח מטעה בחדשות, הם גם היו עוברים את אחוז החסימה. בינתיים בעקבות המחאה החברתית של הקיץ, האג'נדה שלה הפכה לקונצנזוס, ואני חושב שאין לאף אחד ספק שהיא יכולה לעבור הפעם את אחוז החסימה בלי בעיות. ש"ס, כמו שאומר גיא, עושה את זה שנים בלי להיות בשום קונצנזוס אמיתי. למעשה אם תציץ בכנסת הפתוחה תראה עד כמה הם מפלגה חברתית ושוויונית כמו שהם מציגים את עצמם:

          http://oknesset.org/agenda/

  2. עירא הגיב:

    המחאה היא לא "א-פוליטית", היא "א-מפלגתית" או יותר נכון בעברית "על-מפלגתית".

    איך עברת ככה פסיכומ… אה, לא חשוב.

  3. עירא הגיב:

    עוד כמה דקות ברשת ב' על השאלה אם הפסיכומטרי מיותר.

  4. עירא הגיב:

    ולגבי התחבורה: זה נראה יפה איך שזה מוצג, אבל חכה תמיד לנפילת הנעל השניה: http://www.ynet.co.il/Iphone/Html/0,13406,L-Article-V7-4145436-android,00.html יותר מיסוי אבל בלי תחבורה ציבורית כאלטרנטיבה.

    • גיא הגיב:

      @עירא – שמעתי אתמול מאלה, שהיא קראה שיש יוזמה חדשה להטיל "מס בטיחות", שיוכנס לאגרת רישוי הרכב, בסך 85 ש"ח נוספים.

      זה כמובן – בנוסף לאגרת רשות השידור, בסכום מעט יקר יותר, שגובים היום באותה דרך (ואין שום דרך להסירה – גם אם אני לא מקשיב דקה אחת לרדיו כבר למעלה מעשור).

      מדהים. כאילו לא היתה הקיץ מחאה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות