גלעד שליט הוא לא "שלנו"

נמאס לי. נמאס לי מכל הפסטיבל המטומטם הזה ששמו "גלעד שלנו".

אבל נתחיל בדיסקליימר קל: שלא תבינו אותי לא נכון – אני שמח שגלעד שליט בבית. אני שמח שהתבצעה העסקה, כי אני לא מאמין שהיתה יכולה להתבצע עסקה אחרת. זה היה זה או כלום. אני גם מאמין יותר בקדושת החיים מאשר בקדושת המתים. איבדתי 2 חברים מאוד טובים בפיגועים (אחת בקו 5 בדיזנגוף, ואחד נוסף בפיגוע הכפול בבית ליד), אבל אני מאמין שהיה חשוב יותר לשחרר את שליט כל עוד זה התאפשר והוא היה בחיים. אם הוא לא היה בחיים, זה כבר היה סיפור אחר. אבל עזבו אתכם מדיסקליימר. גם ככה אתם עומדים לצלוב אותי ו/או לסקול אותי באבנים בקרוב.

נחזור לעיקר.
הסיסמא הזו ש"גלעד הוא הילד של כולנו", מעצבנת אותי. כי גלעד שליט איננו "הילד של כולנו". הוא הילד של נועם ואביבה שליט, ואם עוד פעם יגידו לי שהוא הילד שלי או שלו או שלה, אני אשלח אותם לבדיקת רקמות עמוקה במיוחד. למיטב זכרוני, גלעד מעולם לא היה הילד שלי, ואני מכחיש כל קשר משפחתי אליו. בכלל, בכדי שהוא יהיה הילד שלי, הייתי צריך להתחיל לקיים יחסי מין בגיל 12. ולמרות שהיום זה גיל די סטנדרטי לעניין הזה (במיוחד אצל כל מיני ילדים "מבית טוב", "נורמטיביים" וגו') – למיטב ידיעתי באותן שנים עוד שיחקתי עם הבולבול ולא ממש ידעתי מה עושים איתו.

כל הקטע הזה, כאילו גלעד שליט חייב לנו משהו, בגלל שהוא "שלנו", מתחיל להיראות ממש רע. אנחנו יודעים לצעוק ולגדף את המראיינת המצרית ההיא, לקרוא לה "כלבה חסרת רגישות", אבל כשזה מגיע לעיתונאים שלנו, כל העיתונאים שלנו – שצובאים על הבית ורק מחכים לראות אותו יוצא לטיול ברגל או על אופניים – זה בסדר. אף אחד לא מבין שהילד "שלנו" הוא אדם שעבר 5 ומשהו שנים בשבי, ומה שהוא זקוק לו עכשיו זו פרטיות ושקט.
הו, לא! אנחנו נדחוף לו את המצלמה לפרצוף, נידחף מול הבית של ההורים שלו, ונדרוש לדעת מה הוא אכל לארוחת בוקר, צהריים וערב, על מה הוא חלם – והאם זה כלל בננה, או סתם סיוט בנאלי. אף אחד לא יודה בזה עכשיו, כי זה ממש לא קורקטי לבוא בטענות לתקשורת, אבל מה שהתקשורת עושה לו בימים האחרונים זה נזק אחד גדול. אנחנו בולעים את זה, מחכים לקבל את ליטרת הבשר היומית ששמה "מעללי גלעד במצפה הילה", ולעזאזל מה שטוב בשבילו! הרי 5 ומשהו שנים נלחמנו בשבילו! אז עכשיו, כשהוא "שלנו", והוא בבית – שיתאפק קצת, יחייך, וייתן לנו סיבה להתגאות. מה קרה? מה זאת אומרת חיים פרטיים?! הוא הרי "שלנו", לא?!

מן הצד השני, ישנו בלוגר, שלא מסוגל להרגיש שום דבר מלבד תחושת הצדק האישי שלו, ולעזאזל עם הכל, גם אם הוא לא בדיוק עיקבי.

ברגע אחד הוא צועק על הפרת זכויותיהם של האסירים של החמאס בישראל (תוך שימוש בזוי בביטוי "כת שליט", ואני אגע בזה בהמשך) – כן, אותם אלה שרצחו בשמחה ישראלים לרוב, לדעתו של הכותב ההוא, אינם באמת רוצחים, אלא רק כאלה ש"נקבעו כרוצחים ע"י מערכת המשפט הישראלית".

3 ימים אחר כך, הוא כבר כותב על העסקה ה"נוראית", שתשחרר מאות רוצחים (תחליט כבר – הם רוצחים או לא?!), ועל זה ש"כולנו נשלם את המחיר". בדומה לכל המתנגדים לעסקת החליפין הזו, ברור לי לגמרי שהכותב הלז רק יחכה לפיגוע הבא – וברור לכולנו שהוא יקרה – בכדי לזרוק את האחריות על משפחת שליט, כאילו הם אשמים בעובדה שהרוצחים חזרו לרצוח. כאילו הם אשמים בכך שהרוצחים הללו חופשיים.

אבל רגע! זה לא הסוף! לא עובר שבוע, ושוב הוא כותב על כך שאנחנו הכובשים (האכזריים! ברור שאכזריים!!), יוצרים יש מאין מפלצות אדם בדמות הנכבשים, שזכויותיהם, כמובן – נרמסות. אנחנו יוצרים את המפלצות, כן? לא העובדה שהם משתמשים בנשים וילדים כמגן אנושי. לא העובדה שהם משספים את גרונותיהם של עוללים במיטתם. אנחנו "יוצרים" את התפלצות הללו.

מבולבלים? גם אני.
כנראה שאפשר לדבר בכמה קולות, לסתור את עצמך 3 פעמים בתוך שבוע – ועדיין להאמין בצדקת דבריך. מדהים.

אבל נחזור לרגע לביטוי הזה "כת שליט", כי הוא באמת הצליח להוציא אותי משלוותי המפורסמת. בואו ננסה להגדיר מהי כת, כדי שנוכל להמשיך. על פי מילון "אבן שושן", כת היא:

"חבורה, סיעה, קבוצת אנשים שהתפלגה או שפרשה מרוב הציבור בשל שוני וניגודים בדעותיה בענייני דת, חברה, וכדומה. כת במובנה המוכר לנו כיום היא קבוצה סגורה, יותר או פחות, שמנהיגה או מנהיגיה משתמשים בטכניקה הידועה בשם “mind control” (שבי מחשבתי, רגשי ורוחני), בתרמית ובשטיפות מוח, כדי לשעבד את חבריה ולנצל את משאביהם. הניצול עשוי להיות כספי, נפשי ואף מיני"

[מקור]

בואו נפרט קצת יותר. כדי להגדיר כת צריכים להתקיים שלושה תנאים בסיסיים:

  1. הכניסה אליה מעורפלת. כלומר, כשאתה נכנס פנימה אתה לא באמת יודע למה נכנסת. הדברים מתבררים לך לאט לאט, רק בהמשך, כאשר החברים או המנהיגים של הכת סומכים עליך שאתה איתם.
  2. היציאה משם קשה עד בלתי אפשרית. חבר שמביע רצון לצאת מהכת, מקבל יחס קשה. זה יכול להיות הפחדות ואיומים. זה יכול להיות איום בניתוק קשרים ו/או חרם. לרוב מפחיד את העוזב מאחר והוא כבר ניתק את רוב קשריו מחוץ לכת שעד עכשיו הייתה כל עולמו.
  3. אין אפשרות להעביר ביקורת על המנהיג/מנהיגים ועל התורה/הפילוסופיה של הכת. חייבים להאמין במנהיג ובמה שהוא מלמד באמונה מוחלטת. מי שמעביר ביקורת צפוי לעונשים, הרחקה, חרם, שיחות אינסופיות שיעזרו לו להבין ולחזור לאמונה ועוד.

יסביר לי בבקשה הבלוגר הנכבד, כיצד באה לידי ביטוי התנהגותה של אותה "כת שליט"?
האם זו קבוצה סגורה שהכניסה אליה מעורפלת? האם אילצו אדם מסוים 'לתרום' את כל כספו? האם ניצלו מישהו או אולי גרמו לאדם מסוים לנתק קשרים עם סביבתו הקרובה? משפחת שליט, אם כבר – לחצה מעט מאוד על מדינת ישראל. כן – המשפחה שכרה משרד יח"צ, כן היה לה מנהל/ת קמפיין, וכן היה גם קמב"ץ שדאג לארגן את כל ההפגנות למיניהן. ככה זה כשיש לך הרבה תומכים והרבה רצון לעזור – מישהו צריך לארגן את כל זה. אבל אותה קבוצה לא נהגה בשום צעד אלים. הם לא שרפו צמיגים, לא חסמו את הכניסה לבית ראש הממשלה, ולא התפרצו לישיבות ממשלה. האמת היא, שעד לרגע האחרון ממש, הם גם לא ניסו לפגוע בזכויותיהם של אותם רוצחים של החמאס, למעט דרישה מנומסת לעשות זאת מראש הממשלה ולמעט פעם יחידה, בה הם ניסו למנוע ביקורי משפחות של האסירים הללו. שני הדברים – היו בגבול הסביר, בהתחשב בעובדה שהבן שלהם לא אור יום, עורך דין או נציג של הצלב האדום במשך למעלה מ-5 שנים. אבל כנראה שדין ארגון טרור אינו כדין מדינת ישראל. להם מותר לעשות דברים שלנו פשוט אסור. כך לפחות טוען אותו בלוגר. אולי זו הסיבה שלקח למשפחת שליט יותר מ-5 שנים לשחרר את בנה משבי החמאס. המשפחה פשוט שיחקה לפי חוקי המשחק שהוכתבו ע"י ארגון טרור.

אבל לדידו של המשתמש בביטוי "כת שליט", העובדות לא מעניינות. העובדה שהוריו ואחיו של גלעד שליט מעוניינים היו לראות אותו חי ונושם וחופשי בביתו, אינם מקובלים עליו. מבחינתו, שימות כבר הנער, ושיפסיקו לבלבל אותו עם כל הרעש הזה ו"הפרת זכויות האדם של הרוצחים", כאילו שאפשר בכלל לקרוא להם בני אדם, אחרי שהם שחטו ילדים חפים מפשע במו ידיהם. העובדה שהם רואים את משפחותיהם על בסיס קבוע, מסיימים תארים אוניברסיטאיים, מקבלים טיפול רפואי נאות, 3 ארוחות ביום, גישה כמעט בלתי מוגבלת לכלי תקשורת ולאנשי הצלב האדום – כל אלה בניגוד מוחלט לתנאים להם "זכה" גלעד שליט – כל אלה לא מעניינים אותו. מבחינתו, עדיף היה לו כל הסיפור היה נגמר כמו במקרה רון ארד. מעניין, שאותם הוא לא מכנה "כת ארד".

======

כמה מילים על הצעת החוק החדשה של ח"כ כרמל שאמה-הכהן (הבדואי), לגזור עונשי מוות על רוצחים פלשתיניים, אשר רצחו יהודים.

למרבה האירוניה, הפעם אני מסכים עם אלה שמתנגדים לחוק המטופש הזה. למרות שרגש הנקמה משחרר לפעמים מהעול הזה של לחשוב לעומק, יצא לי לשבת ולחשוב על ההצעה של חבר הכנסת הנכבד, שהצעתו נישאת עתה על גלי אהדה של כל מיני נוקמים בפוטנציה.

המסקנה שלי היא די פשוטה: עונש מוות לרוצחים מטעם החמאס, הוא בעצם פרס לטרור.

אני מניח שחלקיכם מעקמים עכשיו את אפכם, וחושבים שהשתגעתי. אז זהו, שלא.
נסו להיזכר רגע: מתי בפעם האחרונה שמעתם על אמא / אבא/ אח של טרוריסט חמאסניק, כשהם מצטערים על כך שבן משפחתם עלה השמימה בפיצוץ עז, שלקח עימו "על הדרך" כמה יהודים? אתם עוד מנסים? עזבו. לא תמצאו דבר כזה. הם גאים בכך שהאיש הפך לשאהיד. הם גאים בכך שהוא "שירת את מטרתו בעולם הזה", קיבל את הבתולה בת ה-72 שלו (הם אף פעם לא מצליחים להבין את הקטע הזה..), ולחם נגד הכובשים הציונים (זה אנחנו, בפעם האחרונה שבדקתי..).

אני יודע שזה מנוגד לכל דרך חשיבה ישראלית או יהודית, כי הרי אנחנו (או לפחות השפויים שבינינו), לא חושבים שמטרתינו היא להגיע לעולם הבא מהר ככל הניתן, ואם אפשר – לקחת איתנו כמה אנשים נוספים. הלך המחשבה שלנו שונה לגמרי! אנחנו בטוחים, שאם נגזור עליהם עונש מוות, הם אכן יבואו על עונשם, למען יראו וייראו, ואולי – רק אולי – הם גם יכו על חטא ויפסיקו להרוג לנו ילדים. אלא שההיגיון הזה נעצר במחסום הקרוב לביתכם.

הנה משימה נוספת: נסו להיזכר, מתי בעצם היתה הפסקה של ממש בטרור הפלשתיני נגדינו – ואני לא מדבר רק על השנים הרבות מאז 1967, אלא עוד הרבה לפני כן. הרי אנחנו מחסלים שם רוצחים וחוליות מחבלים על ימין ועל שמאל! ועל כל מחבל שנהרג, על כל "ראש" כזה, קמים שלושה! זה ממש כמו מפלצת ההידרה מאותה מיתולוגיה יוונית. האם הרג של מחבלים גרם להם להפסיק לפוצץ את עצמם באוטובוסים שלנו? האם מוות של מאות ואלפי אנשי חיזבאללה גרם להם להפסיק את הלחימה וההתחמשות בצפון?! ברור שלא! אז למה לעזאזל, שעונש מוות בידי שלטונות ישראל, אפילו באמצעות פסיקת בית משפט – תשנה את הגישה הזו?!

סתם נקודה למחשבה.

======

בכל מקרה, כולי תקווה שכלי התקשורת יפסיקו את הפארסה הזאת, כי זה בהחלט לא מוסיף להם כבוד רב (כאילו שזה אי פעם עניין אותם..). לפתוח את "מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות" ולראות מוסף מלא בכתבות שכולן חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב – כאילו לא נאמר כבר הכל מצד התומכים, המתנגדים, וכל מי שאי פעם היתה לו או לה נגיעה בקמפיין הזה (עדיין לא ראיינו את יערה, זוגתו של האח יואל! וגם את המפגין השלישי מימין – זה שהזיל דמעה! – אף אחד לא שאל עדיין מה הוא חושב.. עאלק עיתונות – עושים חצי עבודה אלה!) – כאילו אין שום דבר במדינה הזו זולת פרשת גלעד שליט.

עם זאת, יש מישהו אחד מאושר במיוחד השבוע. נראה לי שהאדם שיכול לחייך הכי הרבה בזמן הקרוב הוא לא מי מבני משפחת שליט, אלא ביבי נתניהו.
אם לרגע היה לכם ספק, שהאיש מסוגל לנפק ספינים ברמות בלתי אפשריות של ציניות – או לפחות בלתי אפשריות במושגים אנושיים – הגיע ביביהו וטפח את המציאות – כפי שהוא רואה אותה כמובן – על פנינו.

מחאה חברתית? – לא עכשיו! גלעד בבית!
קריסת מערכת הבריאות הציבורית? – נו, באמת – תנו לנו לראות עוד קצת גלעד!
הפנסיה שלנו יושבת על גלגל רולטה של מהמרים בחליפות עסקים? – איך אתם מסוגלים לחשוב על זה ברגע כל כך מרגש של גלעד על אופניים!

ביבי עשה את כל זה – ואפילו כמעט בלי עזרה (למעט זו של חברו הטוב אהוד.. האיש ומפלגת הקיקיונות.. אהמ.. סליחה! איך שכחתי? עצמאות! מפלגת העצמאות!). וכרגיל, הוא מצא את הרגע המושלם לעשות את זה. בדיוק כשכל העם דופק לו על השולחן, דורש צדק חברתי, דורש תקציב אנושי יותר, כלכלה שמתחשבת בבני אדם ולא רק בטייקונים – הצליח ביבי לשלוף את השפן האולטימטיבי מהכובע האינסופי שלו.

בקיץ האחרון, סתיו שפיר – ממנהיגות המאבק החברתי – טענה, שביבי יפרוץ אפילו במלחמה בכדי להסית את תשומת ליבינו לנושאים בוערים יותר, ובכדי לא להתעסק בנושאים חברתיים.
ובכן סתיו – את טעית. את חשבת בקטן. מלחמה? הצחקת את ביבי..
השבוע הוא הראה שאין לנו דימיון מספיק מפותח. הוא הראה לנו, שלמכור שטיחים או רהיטים (תזכירו לי מה הוא מכר ולמי?) זה כישרון – אבל למכור לנו רגש אותנטי, אמיתי, מזוקק – זו כבר אמנות לשמה. זו אמנם אמנות מלאה בציניות, אבל עדיין – אמנות.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

5 תגובות לפוסט “גלעד שליט הוא לא "שלנו"”

post_author." -->\n"; ?>
  1. חזוס הגיב:

    שתי הערות קטנות –

    1. אולי היה ראוי להשתמש מצידו של אותו בלוגר במונח "פולחן שליט" במקום "כת שליט". אבל ניחא. המרצה שלי לחיבור לימדה אותי פעם – על בשר ציוני במקצוע – לא לעשות מיסרפרזנטציה. אבל כדי להיות זהירים, בוא נניח שהוא לא עושה מיסרפרזנטציה – רק משתמש במכשיר רטורי בצורה גרועה. לדעתי סוג של שטיפת-מוח בנושא שליט לצורך יצירת קונצנזוס היתה גם היתה. אבל "כת" זו באמת הגזמה.

    2. לא רק שגלעד הוא לא "הילד של כולנו", הוא גם לא ילד. אפשר לבכות מרה על האינפנטיליזציה שצה"ל עובר אט-אט, על ההקטנה של הקורבן שהחיילים – ולא אימותיהם/אבותיהם/אחיהם/סביהם!!! – מקריבים עבורנו יום-יום, על הסירוס, פשוטו כמשמעו, שעוברים הגברים הישראלים. שהרי אם עד היום (להוציא טכס בר-מצווה שמזמן כבר לא משמש לשום דבר פרט לעוד קצת נחת לסבתא) הצבא היה המקום בו הנער הופך לגבר, הרי שהיום הם יוצאים מהצבא כשם שנכנסו – "ילדים" נטולי אחריות. מתישהו זה יישבר להם, ואז כולנו נשלם את המחיר עם עוד "נהג מונית" או "מועדון קרב" או במקרה הרע "תפוז מכני". אם משהו ימשוך אותי לכתוב בלוג, הנושא הזה הוא ואחד מועמד.

  2. מודי תולשששש הגיב:

    היתה איזו תקופה קצרה שהסכמת איתו, אבל היא אכן נגמרה.

    הדבר היחיד שיש לי להגיד על עסקת שליט נאמר כבר לפני כמה שנים, לא זוכר על ידי מי. שחרור אסירים יגדיל את המוטיבציה שלהם לחטוף חיילים, אבל מה שמפריע להם זו לא חוסר מוטיבציה, אלא חוסר יכולת.

  3. גורו יאיא הגיב:

    1. אני חייב להודות שהופתעתי מחוסר ההבנה שאתה מגלה כאן לקונספקט של זכויות אדם. היותם של האסירים המשוחררים רוצחים, לא מבטלת את היותם בעלי זכויות כאסירים. הטענה של גורביץ', היא שלא ניתן לבטל את זכויותהם של האסירים ומשפחותיהם לביקור, תקפה ממש כמו הטענה, שעליהם לסיים לרצות את עונשם, משום שפשעם הוא חמור, ואסור להיכנע ללחץ של החמאס (אני לא לגמרי מסכים עם הטענה הזו אבל נניח לויכוח הזה).
    מס הכנסה פרוגרסיבי עובד למענך כשאתה עני, ונגדך כשאתה עשיר. אבל מכיוון שהעיקרון שריר וקיים, הוא תקף בשני המקרים. לא היית מתלונן על חוסר עיקביות אצל מי שתומך במס הכנסה פרוגרסיבי, בטענה שהוא היה נגד לקחת כסף ממישהו כשהוא היה עני, ואז תמך בלקחת ממנו כסף מאותו אדם כשהוא נהיה עשיר.
    כך גם אצל גורביץ'. לפעמים עיקרון מוסרי עובד לטובת מישהו, ולעיתים נגדו. העיקרון המוסרי קובע שמי שרצח צריך לתת את הדין, ולאבד חלק מזכויותיו, אך לא את כולן. בדוגמא אחת, אנו רואים כיצד המאבק של משפחת שליט פגעה בחלק של "לא מאבד את כלל זכויותיו", ובדוגמא השניה, כיצד המאבק פגע בחלק של "פושע צריך לתת את הדין". זה נקרא עיקביות. לא חוסר עיקביות.
    2.יש אנשים, שמדברים על השתטחות על קברי צדיקים כעל "עבודת אלילים". אבל מי שמשתטח על קיברי צדיקים, מאמין רק באל אחד. למעשה זה ההבדל המהותי ביותר בין עבודת אלילים, למונותאיזם. אבל התיאור נועד להשוות היבטים מסויימים של עבודת אלילים, להשתטחות על קיברי צדיקים: ייחוס כוחות לחפץ פיסי, הגישה הפרימיטבית מאחורי הפעולה, העברה של חלק מכוחו של האל לישות אחרת, וכו'.
    אני גם לא חיבבתי את המונח כת שליט. זו אינה כת במובן הרגיל של המילה. אבל המינוח מנסה להראות היבטים מסויימים של המאמצים לשחרור החייל החטוף, הדומים לאופן שבו פועלת כת (למשל הפעלת לחץ פסיכולוגי חזק, או הצדקת כל פעולה העולה על הדעת למען המטרה).
    לפיכך המאמץ שאתה משקיע בלהראות, שהאנשים שהיו בלב המאבק למען גלעד שליט אינם כת – הוא עקר. אף אחד לא חושב שניתן לשים אותם באותו הסל בו יושבת כת השטן, הסיינטולוגיה או מעריצי ג'סטין ביבר. אבל הכינוי מייצר מקור להשוואה, שגורם לקורא לחשוב על הדומה והשונה. זו טכניקה מטרידה לפעמים, אבל לא פסולה.

  4. sorter הגיב:

    המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה מאיפה יש לו את הכוח והאנרגיה להגות כזה פוסט ארוך, לכתוב, לערוך, לסדר, להוסיף קישורים…
    למי יש את הזמן והאנרגיה לכזה מבצע?
    למי יש את המוטיבציה למשימה שכזו?

    המחשבה השנייה שעלתה לי בראש היא שאני פשוט מקנא.
    מקנא באיכפתיות, בלהט שבוער שמחייב לצעוק ולמחות על דברים שמפריעים.

    אולי כבר הזדקנתי, אולי פשוט התעייפתי, אבל כנראה שאני לא אחד מהישראלים החדשים. אני עדיין בפינה של "אז אמר, למי אכפת… עזוב אותי באמא'שך"

    עוד אחת מהסיבות שאני אוהב ונהנה לבקר פה

    סורטר.

  5. גיא הגיב:

    טוב.. אני מניח שהגיע הזמן שאני אענה כאן על התגובות.
    @סורטר – אני אתחיל איתך – כי זה בעיקר הכי קל..
    תודה על כל המחמאות! האמת היא שאין לי את הכוח והאנרגיות, ולצערי אני ממש לא כותב כמו שהייתי רוצה. יש לי המון-המון רעיונות לפוסטים חדשים – ממש על בסיס יומי. אבל אין לי זמן בגרוש, בעיקר כי את רוב זמני אני מעביר בקריאת דברים מעניינים בגוגל+ ובחיפוש עבודה. הלוואי והייתי יכול לכתוב יותר. אני מקווה שבזמן הקרוב אוכל באמת להתפנות לזה.

    @מודי – מסכים איתך לגמרי. העובדה שלא היו כאן המוני פיגועים היא לא בגלל מחסור בכוח אדם של החמאס או הג'יהאד האיסלאמי, אלא בגלל עבודה טובה של השב"כ וגורמי הביטחון האחרים בישראל. אני מתקשה להאמין שרק בגלל כמה מאות אסירים, לא היו כאן פיגועים כמו בשנות ה-90. אז כן – יש כמה רוצחים מתועבים שם, כמה מתכנני פיגועים מהגרועים שבגרועים – אבל לומר שרק בגלל שהם היו בכלא הכל הופסק? אני בספק רב אם זה נכון.

    @חזוס – גם איתך אני מסכים. על 2 הסעיפים, אם כי יש לי הערה לגבי "שטיפת המוח". התקשורת בישראל אינה מאוזנת, וכפי שכתב מרדכי גילת בסו"ש האחרון – טוב שכך. תקשורת אמיתית, צריכה שתהיה לה אג'נדה, שתהיה מוכנה להלחם עבור אלו שזקוקים לעזרתה. אז כן – הרבה עיתונאים התגייסו למען משפחת שליט, אבל אני לא חושב שהיתה פה "שטיפת מוח". ממש לא.
    יתרה מכך – היה מאלף לקרוא כל כך הרבה מאמרי התנגדות לעסקה, שבכולם אמרו כמה לא נותנים להם במה להצגת הטיעונים שלהם. זו היתה אירוניה במיטבה. אז לומר שהתקשורת לא היתה הוגנת? אני חושב שזה פשוט לא נכון. הוצגו טיעונים בעד, הוצגו טיעונים נגד, והתקשורת סיקרה את כולם. אולי לא במידה שווה של אהדה – אבל היא סיקרה אותם. לומר שהיה פה "פולחן" – זה ממש לא נכון לדעתי. טוב שהתקשורת התגייסה למען שליט, בכדי ש"מקרה ארד 2" לא יהיה פה. קראתי בסו"ש גם מישהו מהאונ' העברית, שאמר שזו היתה טעות לעשות כל כך הרבה רעש למען שליט, כי זה העלה את המחיר תמורת שחרורו. עובדתית – זה לא נכון. לאורך כל הדרך המספר 1,000 אסירים עמד על הפרק (ובהתחלה בכלל דרשו למעלה מ-10,000 אסירים). בנוסף, יש לציין, שבשנתיים הראושונות, משפחת שליט כמעט לא צעקה, כפי שהיא צעקה בהמשך. המשפחה נתנה לממשלה לעשות את עבודתה נאמנה. אבל כשאולמרט מיסמס את זה, ופתאום עברנו לממשלת ימין מובהקת, המשפחה חששה מאוד – ובצדק – שהבן שלה כבר לא יראה אור יום, ולכן החלה לצעוק ולהשתמש בכל כלי אפשרי כדי להחזיר את בנה הביתה בחיים. כך שאני ממש לא שופט אותם על מה שהם עשו. לא היה פה פולחן – אלא דרך לגיטימית, לא אלימה, להחזרת הבן השבוי.

    ושוב – אני לא רואה אף אחד קם ואומר על משפחת ארד שהיא ביצעה פולחן כלשהו. אולי בגלל שרון ארד כבר מזמן לא בחיים – וככל הנראה לעולם לא יוחזר. קל מאוד לרגום ולסקול משפחה שהצליחה להציל את הבן שלה. קשה יותר להסתכל בעיניים של בני משפחה – שלא יראו את אביהם / בנם / בעלם בבית. הצביעות חוגגת.

    @יאיר – למעט פעם או פעמיים שבהן "נפגעו" זכויותיהם של רוצחים של החמאס בישראל, הדבר כמעט ולא קרה – בטח שלא ביוזמת משפחת שליט. ושוב – הפגיעה לדעתי היא מידתית. צריך לזכור שאנו עומדים מול ארגון טרור – לא מול הנהגה של מדינה. לפחות לא כרגע. כל ה"זכויות" האלה צריכות להיות מידתיות, ועם כל הכבוד – בהנחה שאותו ארגון אינו מאפשר גישה לצלב האדום או לביקור משפחה או לטיפול רפואי נאות (שזה באמת המינימום ההכרחי – וגם הוא לא בוצע), אני לא יכול לבוא למשפחת שליט בטענה זו או אחרת. העובדה שהתאפשר לאותם אסירים לפגוש את משפחתם ולקבל זכויות מלאות במהלך כל אותן חמש שנים, הוא תעודת מופת למדינת ישראל – לא תעודת עניות (ואם אתה מכיר אותי – אתה יודע שאני לא מאלה שמחלקים תעודות מופת למדינת ישראל בקלות. להיפך – זה עולה לי בבריאות….).

    ולגבי עניין הכת – אני לא חושב שהדיון בהוכחה הוא עקר, מאחר ויש לא מעט אנשים שמגיבים בבלוג של גורביץ, שאכן מגדירים את המשפחה ככת. זו השוואה מגוחכת, מלאה בדמגוגיה זולה ומאומצת, אבל היא קיימת. השימוש במונח "כת", בין אם במובן הרגיל או אחר – הוא זילות של המושג. לא היתה כאן שום כת. אבל כאמור – את כל זה כתבתי כבר בפסקה הקודמת, כשעניתי לחזוס בנושא "שטיפת המוח".

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות