מסעדת דרבי – פירות ים במרינה בהרצליה
והפעם בפינתינו "ביקורת המסעדות של עבדאללה", מסעדת "דרבי פירות ים" במרינה בהרצליה.
לכבוד אירוע משפחתי, התכנסנו המשפחה המצומצמת (6 סועדים) לחגוג במסעדה. בהכירינו את תפריט היינות של המסעדה, החלטנו להצטייד בשני בקבוקי יין מהבית: ריזלינג אלזסי יבש, ויין קינוח NOBLE Late Harvest דרום אפריקאי (בוטריטיס למביני עניין, שנקנה בטיול האחרון של הוריי לדרא"פ).
ב"דרבי", העתיקו את העניין שהתחיל ג'קו בחיפה בזמנו, והוא סלטים על הבית ככל שתחפצו, במחיר המנה העיקרית.
זה בהחלט טוב לדעת שיש מסעדות שאפשר לאכול בהן אוכל פשוט וטוב במחירים שפויים.
אז כמובן – פתחנו בסלטים, שהיו טריים מאוד, טעימים מאוד, ונטרפו שוב ושוב על ידי המשפחה. הבעיה בעניין הזה היא, שיש אנשים שנוטים להתמלא מהסלטים ומהלחם המוגש (בפסח מוגשת מצה, ולא – אני לא צוחק. שרימפס עם מצה זה לא רע), ועד שהמנה העיקרית מגיעה, כבר פשוט אין מקום. לשמחתי, כבר למדתי את העניין הזה, ולכן הסתפקתי בקצת איקרה, טחינה, לקרדה וכרובית מטוגנת בפירורי לחם.
לקח קצת זמן עד קיבלנו לבקשתינו דלי עם קרח ליין (כחלק מתשלום דמי החליצה) ו-6 כוסות, אבל בסופו של דבר נפתח הבקבוק הראשון. הערה קטנה, ראויה לציון כאן: פתיחת הבקבוק התעכבה מעט, בגלל חוסר תשומת לב של המלצרים לבקשתינו לקרוא למלצר עם פותחן. יחד עם זאת, למזלי למדתי שאני לא לא יוצא מהבית בלי פותחן (אל תשאלו אותי למה, אבל זה פשוט עובד. בתיק שלי תמיד יש אחד). אז גם ללא עזרת המלצרים, היינות נפתחו ונמזגו.
היין הראשון, כאמור, היה ריזלינג אלזסי יבש ביותר, שהתאים נפלא גם עם המנות העיקריות. לשולחן הוזמנו דג לברק, עשוי חצי-חצי (גריל-טיגון), מנת שרימפס מטוגנת בשום וחמאה, מנת שריפמס על הגריל, שתי פלטות של פירות ים מחוסרות מולים (לבקשתי שלי הגיעה עם הרבה ראשי קלמארי, למרות שבדר"כ המנה לא מוגשת איתם) גם כן – בשום וחמאה, וכן מנת שרימפס בציפוי טמפורה. המנות לוו בתפו"א עם רוזמרין וכן צלחת צ'יפס אחת, לבקשתינו.
הפלטות היו נהדרות. המגוון היה נהדר, וכלל שרימפס, קלמארי, סרטנים, קוקי סאן-ז'ק, ובמקרה אחד, כאמור – גם הרבה ראשי קלמארי. מנות השרימפס – המטוגן וזה שעל הגריל – היו רגילות לדעת טועמיהן. שום ריגוש מיוחד לא נרשם שם. הטמפורה היה מצוין. הלברק נאכל ברובו, ומה שנשאר הועבר כלאחר יד בשקית הביתה.
בשלב זה, נמזג היין הדרום אפריקאי. מאחר ואין מה לעשות, אני לא איש של יינות קינוח, לא התרשמתי יותר מדי. הריזלינג היה טוב יותר, לדעתי.
המלצרית החביבה, שהשתדלה מאוד לעזור, תחת עומס אדיר של לקוחות, הציעה לנו קינוחים שונים. בסופו של דבר נבחרו ארבעה קינוחים: קרם ברולה, 2 בר-שוקולד וקיפוד שוקולד אחד. חוצמזה נפלו גם על השולחן אי אילו בקשות לאספרסו.
לגבי הקינוחים – בר-השוקולד היה נהדר. לדעתי המוצלח מבין השלושה. גם הקיפוד היה מריר במידה והלך טוב עם האספרסו. מקרם הברולה אני מציע להתרחק. בעבר הקינוח הזה היה מצוין. אבל לצערי, קרה מה שקורה לא מעט בשנים האחרונות בארץ, והשף החליט להתחכם. לא היתה שכבה "שבירה" על הקרם, הטעם לא דמה לקרם ברולה בשום צורה שהיא, והקינוח הוחזר למטבח. אני לא מבין למה יש טבחים בארץ שלוקחים את הקינוח הנהדר הזה, ומחליטים להוסיף לו "מגוון טעמים", שהגרוע מכולם, בו נתקלתי לא מזמן, היה פסיפלורה. מה לעזאזל לפסיפלורה ולקרם ברולה? לא ברור.
בכל מקרה – שאר הקינוחים היו טובים מאוד, וגם הם נטרפו במהירות.
סיכום: 769 ש"ח ל-6 סועדים, לפני טיפ. לא נורא בכלל. השירות היה טוב, המלצריות אדיבות, והאוכל בהחלט טוב. דבר מה נוסף שראוי לציון לטובת המקום, היא העובדה שלחשבון לא הוכנס עניין החליצה, מאחר ולא המלצרים חלצו את הבקבוקים.
בתיאבון!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.