חרם הצרחנים – הכישלון

"דבר כזה עוד לא היה פה. היו מאבקים צרכניים בישראל, אבל כולם מתגמדים מול ההישג האדיר שנרשם כאן אתמול – קבוצת צרכנים זועמת הובילה מחאה עממית וגורפת, שהסתיימה בתוצאה חד משמעית. זהו יום היסטורי, וזו לא קלישאה…
קשה להמעיט בגודל ההישג שהושג אתמול… לא זכור לי מקרה אחד בו ניתן היה לתת כותרות כאלה: מגה התקפלה, שופרסל התקפלה – ועכשיו גם תנובה. אימפריות עסקיות אימתניות מצאו עצמן חסרות אונים מול כוח שאינו מוכר להן: כוחו של הצרכן הקטן שקם ועושה מעשה.
על עגלת ההצלחה הזו עוד יקפצו אבות רבים: זוהי דרכן של הצלחות. את המאבק הזה עוד ילמדו בפקולטות למנהל עסקים, על כל היבטיו… 105 אלף איש נרתמו למאבק הקוטג': הם לחצו על כפתור וראו עצמם מגוייסים… מול השיטה החדשה ייאלצו עסקים בארץ ובעולם ללמוד ולהתמודד, וזו משימה לא קלה".
(שושנה חן, "ידיעות אחרונות" מוסף "ממון", 30.6.11 – יום לאחר ההחלטה של היצרניות להוריד את מחיר הקוטג').

הציטוט לעיל מובא כלשונו.
הכותרות "ניצחנו!", בווריאציה זו אחרת, הופיעו בכל אתר אינטרנט, בכל עיתון, בפייסבוק, וגם בכמה בלוגים.
שבוע אחרי, אני יכול לומר לכם רק זאת: אם ילמדו אי פעם את המאבק הזה בפקולטות למנהל עסקים, ילמדו את המאבק הזה ככישלון.
אתם קוראים נכון: כ-י-ש-ל-ו-ן.

מעולם לא היה פער כל כך גדול בין מה שהציבור והעיתונות מראים כלפי חוץ, ובין ה"הצלחה" האמיתית של המאבק הזה. ההחלטה של מר איציק אלרוב, לסחוף אחריו את ההמונים בעניין הקוטג', היתה אולי נכונה לאותו רגע. אבל המומנטום אבד. הסיכוי לסחוף אחריו אנשים נוספים למאבק אמיתי, על המחירים המטורפים שאנחנו משלמים על המחייה בארץ (והם אכן גבוהים מאוד) – נעלם. חכו עוד חודש-חודשיים ואימרו לי אם צדקתי או לא. "המלחמה על הקוטג'", כפי שכבר כתבתי כאן לפני כשלושה שבועות, הסתיימה בדיוק כך: מחירו של הקוטג' ירד. וזהו.
אז נכון – מכירות הקוטג' בשבועיים של המאבק הזה ירדו פלאים. הנתונים מראים על ירידה של כ-25%-32% במכירות הקוטג' של היצרניות השונות, ובראשן תנובה. ואכן – מחירו המומלץ של הקוטג' של היצרניות לרשתות הקמעונאיות ירד מ-6.97 ל-5.90 שקלים. אבל בואו נבחן באויבייקטיביות מה באמת קרה כאן.

על פי נתונים שנחשפו במוספים הכלכליים, משפחה ממוצעת צורכת גביע אחד של קוטג' בשבוע (אם נהיה אופטימיים מאוד, נאמר אפילו שניים לשבוע). כמה נחסך מאותם צרכנים? שקל ו-7 אג', כפול 4-5 גביעים בחודש? זהו?! אני מזכיר לכם, שהצריכה של משפחה ממוצעת בחודש מגיעה לכ-13,000 ש"ח לפי נתונים הלמ"ס. כמה נחסך מהציבור? בחישוב גס – פחות מ-5 מאיות האחוז. זה אפילו לא מצחיק. ואנחנו לא מדברים על משכנתה, שכל פרומיל משנה את עלות הדירה במאות אם לא אלפי שקלים. אנחנו מדברים על שקל אחד ושבע אגורות.

עוד כמה נתונים
באותו זמן, קוראיי היקרים, זה מה שקרה עם מחיר הבנזין – בסוף השבוע האחרון ירד מחירו של ליטר בנזין 95 אוקטן ב-24 אג', והשלים ירידה של 40 אג' בחודשיים (מ-7.62 ש"ח לליטר, ל-7.22 ש"ח לליטר). למה זה קרה? כי מחירה של חבית בנזין בעולם ירד מ-113 דולר לחבית ל-93 דולר לחבית. שימו לב: מחירה של חבית בנזין ירד בקרוב ל-20%! בכמה ירד מחיר הבנזין אצלינו? בפחות מ-6%. תעשו את החשבון בעצמיכם! ההוצאה על הדלק עדיין גבוהה מאוד. המדינה גובה כ-53% מס על הדלק, שכולל גם את מס הבלו, וגם מס על המס – בצורת מע"מ! ההוצאה למשפחה ממוצעת בישראל עומדת על מאות שקלים בחודש.

בשבוע האחרון קיבלו כמות בלתי מבוטלת של יישובים בישראל אישור ממשרד הפנים להעלות את הארנונה בטווח של 2.5%-6% – וחלקן אף קיבלו אישור לעשות זאת רטרואקטיבית, מתחילת 2011. המשמעות: הוצאה של עוד מאות שקלים נוספים לחשבון החודשי שלנו.

חברים – המאבק של הקוטג' הוא פשוט בדיחה. המאבק הזה הוא ירי לכל הכיוונים – והוא לא יפגע בדבר.

כמה זה עולם להם?
הנה כמה נתונים, שכל העיתונים התעלמו מהם, כשהם הישוו את מה שקורה בעולם המערבי, אל מול ישראל: בישראל יש הוצאות שבחיים לא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. נתחיל בדבר הפשוט ביותר: מערך הכשרות. כן, כן – זוכרים את עובדי החינם למיניהם, שמקבלים אלפי שקלים מכל שווארמיה, רק כדי שתהיה אצלם תעודת כשרות? עכשיו תכפילו את זה באלפי מונים, ותקבלו את ההוצאות של היצרנים בשוק החלב הישראלי. ולא רק אצלם, כמובן. אף אחד לא מדבר על זה, כולם מלחששים, אבל זו עובדה – בשום מקום בעולם אין הוצאה כזו. ובמקומות הבודדים (אולי כמו ברוקלין, למשל), בהם יש מערך כשרות כזה – עלות המוצרים בהתאם.

נמשיך: ואולי אפילו נחזור קצת אחורה. איך לדעתכם משנעים את כל תוצרת החלב, על שטיח מעופף? כל מערך השינוע כולל צי של מאות משאיות זוללות דלק וסולר. ושוב אני מזכיר – 53% מהמחיר של כל ליטר הולך למדינה!

הלאה: המע"מ. למי ששכח, לפני יותר משנתיים וחצי, העלה ביבי ושליחו הנאמן סנשו-שטייניץ את המע"מ באחוז שלם. למה? בגלל המשבר, אמרו לנו. הם הבטיחו להחזיר את המצב לקדמותו בתוך שנה. אז הבטיחו! הם הרי פוליטיקאים, ופוליטיקאים לא באמת חייבים לקיים, נכון? עכשיו יש דיונים (וכרגע הם רק בגדר דיונים, שהאוצר בכלל נוטה להכחיש את קיומם) להוריד את המע"מ בינואר 2012 בחוצי אחוז. לא אחוז, אלא רק חצי. וזאת למרות שמשרד האוצר והלמ"ס מראים צמיחה פנומנלית, גביית מיסים גבוהה מהמצופה ועוד. בינתיים אנחנו משלמים את המחיר. רוצים לנחש כמה זה עולה ליצרנים?

רוצים עוד נתונים? הנה:

איכשהו – כל הדברים האלו לא נכללו בצעקות ובמהומה.

הדמגוגיה של שטייניץ וההתלהמות הציבורית
ב"מאבק" האחרון על הקוטג', היחידים שלא עשו כלום היו הפוליטיקאים. אוה, סליחה! הם עשו דווקא הרבה מאוד כלום! הם צעקו כל מיני סיסמאות באוויר, כמו "יבוא מקביל!", "פיקוח מחירים!", "עושק!", "היצרנים חולבים את האזרחים!" ועוד כל מיני שטויות, שלא נבדקו לעומק. הגדיל לעשות שר האוצר הדמיקולו, שתקף את נוחי דנקנר, מיד אחרי שהאחרון טען שיש להניע פתרון כולל, שגם יוריד – בין השאר – את המע"מ בצורה דרסטית על מוצרי בסיס.

יסלח לי שטייניץ אם אני לא אקפוץ דום לכל סיסמא שלו – אבל בינתיים דנקנר מוכיח כמה דברים, ששר האוצר אולי שכח:

  1. תאגיד החברות של דנקנר ריווחי ומתנהל כמעט ללא דופי. אני לא רוצה להתחיל לדבר בכל על ההתנהלות של ממשלת ישראל.
  2. דנקנר תורם למדינה הזאת במקומות שהמדינה מזמן היתה צריכה להיכנס אליהם (ראה ערך הספרייה והמתנ"ס בקריית שמונה, שלולא דנקנר היו נסגרים; ראה ערך מעון לילדים בסיכון שהוא לקח על עצמו, בדיוק לפני שהוא עמד בפני גורל דומה לספרייה).
  3. דנקנר מעסיק לא מעט אנשים בתאגיד שלו, ומספק פרנסה לא רעה לרובם — ואל תשכחו שאחוזי האבטלה הנמוכים הם דבר שהממשלה שלנו נהנית להתגאות בו, כאילו זה הישג שלה. ירים ידו האקדמאי, שהצליח למצוא עבודה בעזרת לשכת התעסוקה (שיותר נכון לקרוא "לשכת האבטלה") לאחרונה. רגע! לא כולם ביחד!

בניגוד לכל ההתלהמות הזאת בישראל נגד מה שמכונה "הטייקונים", אני דווקא חושב שבלעדיהם למדינת ישראל אין זכות קיום. אני לא טוען שהם זכים וטהורים – ונכון שהם גרמו וגורמים ללא מעט נזקים קשים לסביבה (ועליהם לשלם על כך, וביוקר) – אבל שימו לב לכך, שבלי ההשקעות שלהם בישראל, בלי העסקת עשרות אלפי בני אדם בארץ הזו, בלי הוצאת הכספים הבלתי-נדלית שלהם על צדקה ורווחה – ספק אם המדינה הזו היתה מתקיימת בכלל. אתם חושבים שאני מגזים? אתם מוזמנים פשוט לגרש את הטייקונים הללו מישראל. עוד כמה "מסיבות הלוויה" כאלו כמו שעשו לסמי עופר, ונהיה בדיוק שם. נראה אז מי יצחק אחרון.
כבר היום יש כמה "טייקונים" כמו "אפריקה ישראל" או "גזית גלוב" שמדירות רגליהן יותר ויותר מהשקעות מישראל. "גזית גלוב" עושה חיל במזרח אירופה ובפינלנד. הפינים דווקא מקבלים את החברה הזו בזרועות פתוחות. ואצלינו? בודקים כמה יש להם בכיסים, ובעיקר מקנאים ברשעות.

הגיע הזמן לומר את האמת אחת ולתמיד – האצבע שהופנתה בשבועיים-שלושה האחרונים כלפי החברות היצרניות, הופנתה אליהן בטעות. האצבע היתה צריכה להיות מופנית (לצערי, כרגיל) אל הפוליטיקאים והשקרים שלהם – אלה שלא נקפו אצבע למען ה"מאבק" הזה על הקוטג'.
מנכ"ל שטראוס ישראל, ציון בלס, אמר השבוע:

"אנחנו עדיין מצפים משאר הגורמים בשרשרת, מממשלת ישראל, דרך החקלאים והקמעונאים, לתרום גם את חלקם להורדת המחיר ולהיענות לקריאתם הצודקת של הצרכנים".

ואני אומר: אתה יכול להמשיך לצפות, מר בלס. הקמעונאים כבר הצטרפו – כך גם היצרנים. לצפות מממשלת נתניהו שתעשה משהו? תסלח לי אם אני אגחך פה בצד על תמימותך. זה לא יקרה. אין סיכוי. ממשלת ישראל טובה בסיסמאות ובתקיפת כל מי שחושב קצת אחרת מנציגיה. היא טובה בלבזבז כספי ציבור על מנעמי החיים של שריה וסגני שריה. היא לא טובה בלחשוב על אזרחי המדינה הזו.
משרד האוצר לא עשה ולא יעשה דבר למען אזרחי ישראל.
ושוב אני אומר – האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית רק אליו.

מבט לעתיד

"אחרי שיעבור היום הזה ויסתיימו חגיגות הניצחון, נותר יהיה לראות מה נשאר ממאבק הקוטג'. האם הצרכנים הישראלים ישכילו להתגייס למאבקים נוספים? האם למדו שצריך וניתן להתקומם בהצלחה נגד עוולות צרכניות? והם העסקים מצידם, למדו את גבולות הכוח והבינו שיש פעולות שעלולות להתגלות כבומרנג? ימים יגידו".
(שושנה חן, "ידיעות אחרונות" מוסף "ממון", 30.6.11 – יום לאחר ההחלטה של היצרניות להוריד את מחיר הקוטג')

מה הסיכוי שהמאבק הזה יימשך, כפי שמציע איציק אלרוב, "מניף נס מרד הקוטג'"? מה הסיכוי שהמחיר יירד עוד יותר?
בכלל – מה הסיכוי שה"מרד" הזה יהפוך למשהו גורף יותר, שימשוך אחריו צרכנים גם למוצרים נוספים כמו שאר מוצרי החלב, הקפה, הדלק, הארנונה, המע"מ וכו'?
לדעתי – שואפים לאפס במקרה הטוב.

אחרי שבועיים שלמים (!) בלי קוטג', אחרי שבועיים ארוכים (!) של לחיצות על "לייק", לאזרחי ישראל אין יותר כוח. הם מרגישים שהם תרמו את שלהם, ועתה ש"הכושי יעשה את שלו". כך זה היה בענייני חינוך, כך זה היה בענייני הדלק – ואין סיבה שזה לא יקרה עכשיו. כמו כל מהפיכה, היא חייבת לקבל גיבוי תקשורתי. ברגע שהתקשורת מעבירה את המאבקים לעמודיה האחרויים, ברגע שהמאבק פחות מתוקשר – הוא דועך. זה קרה במאבק הרופאים, (שמנסים בכוח להישאר בכותרות), זה קרה בכל שביתות הסטודנטים ב-15 השנים האחרונות – וזה היה קורה גם כאן, אם המאבק הזה היה נמשך עוד חודש. זו גם הסיבה שהמאבק הזה לא יימשך. הוא משך את הכותרות שלו, ומיצה אותן עד תום. לצערי, הוא מיצה אותן על מהפיכה זוטרה, שלא תרמה ולא תתרום דבר לאיש (ובעיקר לא לשכבות החלשות, שלא הקוטג' הוא זה שגורם להן לקרוס תחת עליית המחירים המטורפת).

היצרנים מבחינתם עשו את שלהם. הם הרי הורידו את המחיר של הקוטג', לא?! הרי זו היתה הדרישה של הציבור! אף אחד לא דיבר על 'מוצרי החלב', אלא רק על הקוטג'! זה מה שמפריע לכולם, לא?!
התוצאה היא אחת: חסכנו 5 שקלים לחודש. זו השורה התחתונה.

אז מה אני צופה שכן יקרה? היצרנים יספגו קצת את הרווחים שיירדו פלאים, ואולי – רק אולי – יסכימו לא להעלות את מחירי הקוטג' עד אחרי החגים. או עד סוף השנה. או עד שהמשכורות יעלו, מערך הכשרות ידרוש עוד כספים ומדינת ישראל תדרוש עוד מיסים.
אבל שלא יהיה לכם ספק – המחירים בהחלט יעלו.
אם לא של הקוטג', של הגבינה הלבנה, או הקפה, או של מוצרים אחרים.
והסיבה היא אחת: החרם הופנה למקום הלא-נכון.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

3 תגובות לפוסט “חרם הצרחנים – הכישלון”

post_author." -->\n"; ?>
  1. שי הגיב:

    Every silver lining has a cloud, I guess

  2. חזוס הגיב:

    למשוך צרכנים למוצרים אחרים? זה יהפוך מהר מאוד לסוג של ADHD צרכני.
    דווקא הצעקות של "עכשיו מחרימים את הגבינה! עכשיו את הדלק! עכשיו את הדירות להשכרה בתל-אביב! עכשיו את הרכבים יד שניה משנת 2007!" שפתאום עולות מכל כיוון אחרי שהצליחו להוריד את הקוטג' לא תורמות שום דבר לשום מאבק.

    מה שצריך זה לשפר באופן משמעותי את תנאי המחיה של מעמד העובדים, ואם אפשר גם את זה של מעמד הביניים הנמוך/בינוני. זה ידרוש כמובן העלאת שכר מינימום, הקטנת מיסוי על הכנסה מיגיע כפיים ועוד כהנה וכהנה פעולות של מיסוי פרוגרסיבי שהממשלות בישראל – ובמיוחד הנוכחית – לא טורחות לבצע מסיבות השמורות עמן.

    אולי, רק אולי, אם יאיימו לזרוק את ישראל מ-OECD או משהו שגובל בזה, מישהו שם למעלה יזכר להניע איזשהו מהלך. קצת כמו שבזמנו "נזכרו" שצריך שיהיה בישראל חוק נגד סחר בבני אדם.

  3. עדי הגיב:

    תגידו לי, מה יהיה עם הקוטג' הזה?!?? אתם באמת קונים את העלייה המטורפת והירידה שבאה אחריה?! מה זה? כולה קוטג'. היה קשה לא לאכול קוטג' חמישה ימים? שרדנו. מה שיותר בעייתי זנחנו. הדלק!!! אי אפשר באמת לעשות חרם על הדלק נכון? זה פשוט לא ילך, אז כולם מרימים ידיים. אני האמת קיבלתי מאלבר אחרי רכב שקניתי שקל הנחה לכל ליטר למשך שנתיים ככה שאני ויתרתי. הנה חברה שהרימה את הכפפה ועוזרת. מתי המדינה שלנו תתעורר?!?!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

לענות לשי