אז מה הסיפור עם RMS?

עירא כתב היום פוסט על הביקור של RMS שבוטל במפתיע, ועל התקרית ה"דיפלומטית" שאירעה בעקבות הביטול (היו עוד כמה פוסטים מעניינים שקראתי בנושא).

הסיפור בקצרה: ריצ'ארד סטולמן, אחד מעמודי התווך של קהילת הקוד הפתוח והתוכנה החופשית העולמית, היה אמור להרצות בפני פלשתינים ובפני ישראלים. הביקור הזה בוטל בעיקר בגלל מחאת פלשתינים (שלא היו מוכנים לשמוע על כך שהוא ירצה בפני ישראלים באוניברסיטת חיפה, ובכך "ישבור" חרם אקדמי על ישראל), ובגלל ענייני תקציב תמוהים, שאני מעדיף לא להכנס אליהם, כי הם חסרי חשיבות לטעמי במקרה זה.

בפוסט שהעלה עירא, הוא ניסה להבין מסטולמן עצמו, מה היה שם, ולמה הוא לא הגיע בסופו של דבר. שמחתי לקרוא את ה"ראיון" הקצר שהתפת בינו ובין עירא. הוא ניה להסביר כמה הוא כן רצה להגיע, וכוק וכו'.

פחות שמחתי לקרוא משהו "קטן" בכל הסיפור הזה: סטולמן (בתרגום חופשי לעברית, ברשותכם), אמר שהוא לא תומך בחרם האקדמי על ישראל, אך הוא לא מוכן לומר דבר נגד זה.
זה לא שסטולמן היה אלוהים חיים עבורי, ובינינו – דבריו אינם משפיעים על חיי כהוא זה (לפחות נכון לרגע זה), אבל לשמוע דבר כזה מפיו של אדם שמדבר נון-סטופ על חופש מידע וחופש בכלל – איך לומר בעדינות? זו פשוט צביעות.

בואו נתחיל עם אקסיומה פשוטה שכל "לוחם חופש" יוכל להסכים איתה: חופש לא יכול להתקיים בעולם שיש בו חרם אקדמי או כל מכשול (מעשה ידי-אדם) בדרך לשיתוף מידע אמיתי. ואין שום דרך ליפות את העובדה הזו.
נראה לי שכדאי שאני אציין כאן עובדה חשובה נוספת: אפילו על אוניבסיטאות באיראן אין חרם אקדמי, שלא לדבר על סעודיה, תימן, סוריה, לוב ועוד כל מיני מדינות "נפלאות" שמקיימות בשמחה זכויות אדם. אז ישראל??!!
מפריע לי מאוד, שאנשים, בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל, משטיחים את האימרה הזו של סטולמן, ומחפשים הצדקות למעשיו, כאילו הוא עשה לנו טובה בזה שהוא לא הגיע, ושאין לנו זכות לדרוש ממנו אמירה נגד החרם האקדמי. מספיק שהוא הבטיח שהוא יבוא להרצות בפני ישראלים במסגרת לא-אוניברסיטאית. צריך לומר "תודה" ולשתוק.

אבל מבחינתי, גבינותיי ורובוטיי, אין ולא תהיה שום הצדקה לחרם אקדמי משום סוג שהוא, בטח שלא על ישראל, שעדיין שומרת על זכויות אדם אפילו יותר מארה"ב הנאורה (אתם מוזמנים ללכת ולראות מה קורה בגבול האמריקאי-מקסיקני לפני שאתם באים בטענות. אין יום שלא נורים שם אנשים).

עוד דבר, שאני לא מצליח להבין, הוא כיצד אנחנו מלקים את עצמינו על בסיס יומי, כאילו מצבם של הפלשתינים הוא באשמת מדינת ישראל והצבא ה"קלגסי" שלה ותו לא.
תגידו: מתי בפעם האחרונה ראיתם שמירה על זכויות אדם בצד הפלשתיני? זה היה לפני או אחרי שהחמאס והפת"ח השתמשו בנשים וילדים כמגנים אנושיים? ההנהגה הפלשתינית מושחתת, אין על כך עוררין, ולא רק אנחנו אשמים במצבם של הפלשתינים.
אכן – יש לא מעט דברים שאני לא מסכים איתם בכל מה שקשור ליחס שלנו כלפי שכנינו: אני מתעב את מה שקורה במחסומים, שלא לדבר על הפלישה המאוד-לא-מוסרית לבתיהן של משפחות חפות מפשע. שום תירוץ לא יכול לחפות על הדברים הללו. אני גם מאמין שאנחנו היינו צריכים לתמוך כבר מזמן בהקמת מדינה פלשתינית ושכל המאחזים הבלתי חוקיים צריכים להתפוץ לקיבינימט (או עדיף על כך – להשאיר את נוער הגבעות תחת שלטון פלשתיני. נראה כמה זכויות אדם הם יקבלו שם). שלא להזכיר את ביבי – אללה ייקח אותו – שגורם לנו לנזקים בלתי הפיכים בעולם עם הדמגוגיה הזולה והשקופה שלו.

אבל חשוב שתפנימו גם את העובדה הבאה: לא כל הצרות של הפלשתינים מקורן בישראל. המציאות רחוקה מכך. עיקר הבעיות של הפלשתינים נובעות מאלו שמנהיגים אותם לאבדון מובטח. מה שמדהים אותי לא פחות זה שעוד לא שמעתי על איש שמאל אחד(!) שמתלונן על העובדה שבמועצת זכויות האדם של האו"ם, יושבים רוב של נציגים מכמה מדינות – שהביטוי "זכויות אדם" מהווה אוקסימורון עבורן. וזה בלשון המעטה. עוד לא שמעתי על מדינה אחת שיוצאת אפילו בחרם מרומז על מדינות אלו.

ואם זה לא מספיק, אז קראתי הערב כתבה באחד ממוספי סוף השבוע, על הנערה ריי אבילאה, המשתייכת לארגון CodePink,והתפרסמה לאחרונה כמי שהתפרצה לנאום של ביבי בקונגרס (והרשו לי לנצל את הבמה לגנות כאן את התקיפה החמורה שעברה באותו אירוע בידי חוליגנים בקונגרס האמריקאי, תקיפה שלא היה לה שום צידוק אמיתי. אבל הרי ידוע שארה"ב שומרת מאוד על זכויות אדם ועל הדמוקרטיה. במיוחד בתוך בניין הפרלמנט). בארגון שלה היא "אחראית על תיאום הקמפיינים במזרח התיכון". זה הטייטל שלה. במהלך הראיון עימה, היא סיפרה כמה היא אוהבת את הישראלים והפלשתינים (במידה שווה, כמובן), וכמה ישראל היא פושעת שיש להפסיק לה את המימון האמריקאי לרכישת נשק. עיקר הטענות שלה היו, שאביה הוא ישראלי (עובדה שמאפשרת לה לשפוט אותנו, למרות שהיא לא ראתה את אביה כבר שנים רבות. אני אוהב את הצידוקים הפוריטניים האלה), שהיא משלמת מיסים אמריקאית – ושבאופן כללי נמאס לה שישראל משתמשת בכסף אמריקאי לצורך מצור על עזה ובנשק אמריקאי נגד הפלשתינים. היא בעיקר לא הבינה איך ישראל העזה להכנס לעזה ולעשות מה שעשתה במסגרת "עופרת יצוקה". בקיצור – יחס מאוד "שיוויוני", שמוכיח לכולם כמה היא "אוהבת" אותנו (והיא בהחלט מתעקשת שזה המצב).
ישבתי, קראתי את כל מה שהיה לה לומר, וכל מה שעלה לי בראש היה: הנה עוד בחורה שטחית ומטומטמת בצורה נפלאה, מין דרואיש פרינסס שגדלה בעולם שכולו טוב, שמעולם לא חסר לה דבר, שאין לה שמץ של חצי מושג מה קורה בישראל או בכלל בצד הזה של הגלובוס (היא מעולם לא חיה פה, והגיעה לישראל רק מטעם הארגון שלה, ובמקרים מאוד בודדים), אבל היא מתיימרת – כמו לא מעט אנשים באמריקה – לנהל את מדינת ישראל מרחוק. הבחורה אשכרה חושבת שישראל היא כמו קנדה או שווייץ: מוקפת באהבה ורצון טוב, וכל מה שישראל רוצה – זה להרע לעולם כולו. ממש ציר הרשע החדש.

אני בטוח שהיא נהנית להתעלם מזה, אבל העובדות מספרות אחרת: ישראל היא לא קנדה ולא שווייץ, היא לא מוקפת אוהבים, אלא אויבים שרוצים למחוק אותנו ואת זכרינו. אנחנו נמצאים בנקודה הדפוקה ביותר בעולם, ואנשים שאין להם חצי מושג איך זה לחיות במקום שבו הסכנה לנפילת טילים היא ממשית מדי יום (וכן – זה מגיע גם לפה, לראשל"צ. לא מזמן היה לנו איזה גראד במרחק 2 ק"מ מהבית, שהקפיץ את ההורים של אישתי), מנסים לתת לנו הוראות מגבוה איך להתנהג ולספר לנו כמה אנחנו לא בסדר מנקודת מבטם (הרחוקה, כמובן). הייתי רוצה לראות, כיצד המפגרת הזאת היתה מבקשת מהפלשתינים לא לירות טילים על אזרחים ישראלים, חלקם צעירים ממנה עצמה (זה היה יכול להיות ממש מראה משעשע, כשחושבים על זה: אבילאה עומדת מול ראשי החמאס ומבקשת מהם נורא יפה, עם חיוך והכל, להפסיק להרוג אזרחים ישראליים או אפילו פלשתיניים. זה נשמע כמו שזה היה נראה – מגוחך. אני בספק אם הם יתאפקו מלצחוק לה בפנים). וגם בלי קשר אליה: גם לירי הזה על אזרחים חפים מפשע אין שום הצדקה. לא מהצד שלנו ולא משלהם.

אבל אם אחזור שנייה לתחילת הפוסט, איך כל זה קשור לסטולמן קשישא?
במידה רבה, כל מה שנשאר לי מהשיחה שלו עם עירא, זה שריצ'ארד סטולמן הוא צבוע ושטחי בדיוק כמו מיס אבילאה החייכנית. שניהם מדברים איתנו בהתנשאות שאופיינית רק למי שלא חי מעולם תחת איום מתמיד של טרור. אני מדמה אותם לאיזה אדם מבוגר, שמחרים אותנו, עושה לנו "נו, נו, נו" עם האצבע, ומספר לנו שאת הכל הוא עושה מאהבה, ושבגלל זה אנחנו צריכים לעשות בדיוק את מה שהוא אומר, וככה הכל יהיה בסדר.

אנשים כמו סטולמן ואבילאה (ולא רק הם), שמדברים איתנו על מילים כמו "אהבה", "שלום", "חופש", "דמוקרטיה" וכו' – ומסוגלים להסתכל רק על צד אחד של המפה (שלא לדבר על ההתעלמות הבוטה שלהם ממה שקורה במדינות ה"נאורות" שלהם, ששומרות על זכויות אדם כמעט כמו שטיגריס שומר על זברה), ואפילו לא אומרים מילה אחת פשוטה נגד חרם אקדמי, הם פשוט לא חכמים במקרה הטוב, וצבועים במקרה הפחות טוב. עדיף ש"יאהבו" אותנו כמה שפחות.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

תגובה אחת לפוסט “אז מה הסיפור עם RMS?”

post_author." -->\n"; ?>
  1. זרש הגיב:

    אני מסכימה עם כל מילה שכתבת. פשוט כך.

    אני מגדירה את עצמי כשמאלנית, אם כי משנה לשנה אני הופכת ליותר ויותר מפוכחת. היום אני כבר לא ממש מאמינה שיהיה שלום עם הפלשתינים, בדיוק בגלל ההנהגה שלהם. אפשר רק לקוות שיהיה בסדר. מתישהו.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות