גאה להיות ישראלי?
לאחרונה קיבלתי לינק לקטע וידיאו חדש של הזמר לירן טל.
"מי??" – אתם בטח שואלים את עצמיכם. אוה! קשה לומר אם מדובר ב"מי" או "מה", אני רק יכול לומק שהקליפ החדש שלו, ששמו "גאה להיות ישראלי" (מילים: נתי דבח, לחן: אריק זנטי / עממי), העלה את סימן השאלה בסוף הכותרת הנ"ל.
כמקובל במחזותינו בעשור האחרון, השיר נופל תחת ההגדרה "ים-תיכוני", והוא מנסה לשלב את דוד בן-גוריון עם שיר שאמור להיות משעשע משהו, אך עם סוג של אמירה – 'אני גאה להיות ישראלי'.
מפאת כבודם של הישראלים שעדיין גאים להיות ישראלים – אני אחסוך מכם את הלינק. אני גם לא בדיוק חושב שבא לי להעלות את כמות הצפיות שלו באופן אישי. אתם מוזמנים לחפש אותו בעצמכם ביו-טיוב, בערוץ הרשמי (!!) של הזמר. הסיבה שאני בכל זאת מעלה את השיר הזה בפוסט, היא העובדה שמישהו החליט שלהיות בהמה ולהיות ישראלי זה היינו הך – ולכן מדובר בסוג של גאווה.
הקליפ, כמקובל במחוזות ה"ים-תיכוניים" כולל סלסולים, אווירת חאפלה באיזו ילה בקיסריה (או באחת השכונות בשמורת הערסיאדה), בחורות מתפשטות, זמר חתונות עם להקתו, ו… אחד גבי עמרני, שהופעתו שם לא מובנת לי (כי האמת היא, שעד הקליפ הזה באמת הערכתי אותו יותר).
אני רוצה לחלוק אתכם את חלקן הנכבד של המילים ה'נפלאות' של השיר, בכדי שתבינו על מה אני מדבר:
מסתובב לי בעולם, במקומות כה מדהימים
ומכיר כבר בעל פה, את כל הסיפורים
לטורקי גנבתי ברז, ליווני סט צלחות
ומהולנד העמסתי שתי בלונדיניות פצצותאז לא אכפת לי מה יגידו, לא משנה מה יעשו
אני ישראלי גאה, עכשיו שכולם יקפצו…ישראלי, אני גאה להיות ישראלי
תמיד בגב זקוף כזה אני
אשא את הדגל בכבוד
עד יום מותי….בפריז אמרו דפקנו, מונה ליזה מקורית
וכשמרקו שב הביתה במונית ישראלית
תמיד אותנו יאשימו, במזימות ובשקרים
עליי זה לא משפיע נהנה מהחיים
שמתם לב ל"גאונות" הזו?
איזה כיף! גנבנו לזה, סחבנו לשני, "העמסנו" שתי בלונדיניות – ואנחנו גאים בזה! בגב זקוף! נישא את הדגל בכבוד (לא פחות)!!
זה, חבריי היקרים, ההמנון החדש שמסתובב ברשת. לקראת יום העצמאות, ככה. שנרגיש שאנחנו בהמות גאות, בבונים בעלי כבוד. ושלא יספרו לנו שקרים! שלא יאשימו אותנו בהתנהגות של חזירים! חס וחלילה!
אבל הלוואי שזה היה נגמר ב'קוריוז' הזה. לא הייתי נדרש לזה, אילולא הם היו משתמשים באמצע הקליפ בהקלטה של בן-גוריון מיום ההכרזה על מדינת ישראל. וזה פשוט נורא בעיניי. זה מבזה, זה משפיל, וזה בעיקר מגעיל. אם בן גוריון היה רואה את הדבר הזה, אני די בטוח שהיתה מתהפכת לו הקיבה, בערך כמו שקרה לי.
ויש עוד..
אתמול בבוקר, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, להזכירכם, חשבתי שאני משתגע. השכן משמיע מוסיקה ושר להנאתו כאילו אין מחר. בבית הספר הצלצול להפסקה משמיע "נעימה" של מוש בן-ארי בפול-ווליום כל שעה עגולה, פלוס-מינוס.
והקטע הכי מוזר?
אני זוכר, שכשהייתי תלמיד, מיד אחרי הצפירה, בשעה 10 בבוקר, היו טקסים לזכר הנספים.
והשנה? כלום. נאדה. נישט.
2 בתי ספר יש לי צמוד לבית: בית ספר יסודי, ותיכון מקיף ה', תיכון שש-שנתי. מיד אחרי הצפירה התחילו צעקות וצרחות של ערסים ופריחות, פיצוצים ואווירת חאפלה. ילדים וילדות צרחו עד לב השמים בשמחה ובששון. כאילו כלום. לא היה מורה או מנהל או מישהו אחד לרפואה (וסליחה עם הנשים – אני מבטיח לכן, שגם לא היתה מורה או מנהלת שעשו משהו), שיאמר מילה אחת על משמעות היום הזה, שאחראי בין השאר, להקמת המדינה שבה אנחנו חיים.
אני אולי נשמע מתחסד – הרי אני בעצמי לא הולך לטקסים האלו במיוחד בערב יום השואה וגם לא ביום עצמו. אבל לפחות אני משתדל לשמור על השקט, לכבד את היום הזה – בלי צעקות, בלי מוסיקה מחרישת אוזניים.
וככל שאני חושב על זה אני מגיע למסקנה העגומה הזו:
במדינה שבה קודם כל מאיימים לפני שחושבים,
במדינה שאין בה יחס אנושי לקשישים ששרדו את השואה ובנו את המדינה בעשר אצבעות,
במדינה שבה עושים כבוד רק לבעל המאה ולבעל הזרוע,
במדינה אשר מתגאה בבניה הפושעים ובבניה המתנהגים כעדר בבונים בכל מקום אליו הם מגיעים,
במדינה בה קיימת התנשאות ושנאה הדדית של כל שתי קבוצות עם דיעות מנוגדות –
אני מתחיל לחשוב פעמיים, אם אני אכן "גאה להיות ישראלי".
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
מזכיר את שיר התשובה
http://www.youtube.com/watch?v=xLx-7kzCMPI
בדיוק מה שאני חשבתי!
סתם קפץ לי לעין, ובלי שום קשר לנושא הפוסט (איתו, אגב, אני מסכימה) לא ידעתי שתיכון יכול להיות שש שנתי. חשבתי שתיכון זה שלוש שנים. נו, כנראה ששינו כמה דברים במערכת החינוך מאז זמני שם… D-:
האמת, אותי השיר מצחיק ונראה לי שהוא כתוב לגמרי בצורה צינית. אף אחד לא גאה בזה שאנחנו גונבים מגבות במלונות או בערסיות שגורה. אני חושבת שהשיר הזה הוא בעצם מחאה נגד כל אותם טיפוסי הישראלי המכוער והערס…