מריונטות

כולנו מריונטות בתיאטרון הזה של אהוד ברק.
זו המסקנה היחידה שאני יכול להגיע אליה בזמן האחרון. ולצערי, מפעיל הבובות בתיאטרון הזה השתגע. יש שיקראו לזה שכרון כוח. אני קורא לזה טיפשות ומסוכנות.

את יום אתמול ביליתי בעיקר בלימודים, כך שרק מאוחר בערב שמעתי על הדחתו של גלנט מתפקידו כרמטכ"ל המיועד.
זה לא שאני לא שמח שעו"ד וינשטיין קורא את הבלוג שלי ואת העובדות הפשוטות שעולות מהפוסט הקודם, אבל כרגיל – הכל פה נעשה בצורה פרטצ'ית, ובלי מחשבה לעתיד.

מה בעצם עשה ברק עכשיו? החליף מריונטה במריונטה ברגע האחרון. ממש מעשה של זריזות ידיים.

שבועיים לפני סיום תפקידו של אשכנזי, רמטכ"ל מאוד מוערך על ידי רוב העם הזה, מחליט ברק ליסוג (כמה מפתיע, נכון?!) מהחלטתו לגבי מינוי גלנט.
אלא שברק חושב ששבועיים מספיקים לאלוף יאיר נווה – שמונה לא מזמן לסגן הרמטכ"ל (אחרי תקופה של היה על מדים כלל), ועתה ימונה זמנית (כמובן שזמנית! – ז"א עד ההחלפה הבאה) לרמטכ"ל, מבלי שעבר חפיפה מסודרת.
בגלל מלחמות אגו מטופשות של ברק, אשכנזי יעוף הביתה על אפו ועל חמתו של העם הזה. ולמה? כי אהוד נעלב.

אבל בואו נעזוב לרגע את המינוי החפוז הזה, ונתרכז בגלנט.

אמש נקראתי למרפאה הדחופה של "מאוחדת" בראשל"צ, בגלל תוצאות בדיקות דם לא טובות שעברתי בבוקר.
בחדר ההמתנה דלקה טלוויזיה, ולפתע הופיעו על המרקע גדי סוקניק ויואב גלנט – שני לוחמי שייטת ידועים בקרב הציבור הישראלי, שפנו לדרכים שונות. אחד הלך לתקשורת, השני המשיך את דרכו בצבא.
גלנט הגיע לראיון הזה לבוש מדים, כיאה לקלגס התורן שמנסה להרשים את עם ישראל, ולהראות לכולם את האותות שקיבל ומה אנחנו הפסדנו.

אם לסכם בצורה כללית את 5-6 דקות הראיון שיצא לי לראות, לפני שנכנסתי לחדר הרופאה (ולא רגע מאוחר מדי!), ב-3 מילים: עצוב ומעורר רחמים.

יואב גלנט התיישב בכסא המרואיין, ומרגע לרגע היה נדמה שהוא עומד לפרוץ בבכי מול המצלמות, ושרק שארית כבודו מונעת אותו מלעשות זאת. בשפתיים יבשות, בעיניים טרוטות, ישב האיש והאשים, כמובן – את התקשורת. וזה באמת היה עצוב, משפטים כמו "עשו לי משפט שדה", "גורמים חברו יחדיו כדי לעשות יד נגדי" ועוד כל מיני תיאוריות קונספירציה הועלו בקצב מסחרר. אם לרגע חשבנו שנקבל איזה וידוי אמיץ של "טעיתי" או משהו בסגנון – קיבלנו במקום את נאום ה"אני מאשים" שהזכיר יותר מכל את משה קצב לפני שנתיים. נכון – גלנט לא צרח בטירוף, אלא בעיקר נראה כמי שמשתדל לנהוג באיפק, אבל הוא העלה כל מיני אישומים נגד שכנים שלו, שטענו בפניו (ב-4 עיניים, אלא מה?!) שהם בעצם משתמשים בו כדי לנקום במישהו אחר (בשם גורי..? אולי. או אולי זה היה שם אחר. אין לי באמת מושג על מי הוא דיבר, ולא התעמקתי בכך יותר מדי), ושכולם חתרו תחתיו – משכנים זועמים, התנועה הירוקה, התקשורת, ולא פחות מכך – גבי אשכנזי.

את חוסר הנוחות של גדי סוקניק אפשר היה לראות בצורה מאוד חדה. הוא נע בחוסר נוחות בכיסאו, והזעיף פנים לא אחת, כמי שכבר שמע את כל נאומי ההאשמות נגד התקשורת. הוא ניסה לתת לגלנט פתח מילוט קל, וביקש ממנו להסביר אם אין בליבו שום חרטה, או שום מקום בו הוא אולי טעה. אך גלנט המשיך לספק כותרות, קונספירציות וכו'. שום מילה של חרטה לא נאמרה שם. או כמו שאומרים: And not a single fuck was given that day.

אם יורשה לי, ואני בטוח שיורשה לי, אני אסכם את הראיון הזה בשיר, שמתאים באופן הכי מיטבי לתאר את האווירה באולפן של סוקניק:

ואני חייב עוד מילה קטנה על אהוד ברק, האיש שהטיפשות שלו הולכת עשרה מטרים לפניו:
גם מבקר המדינה, גם היעוץ המשפטי לממשלה וגם שופטי בג"ץ חשבו שיש טעם לפגם במינוי גלנט. ואהוד? הוא תוקף את היועץ המשפטי לממשלה על כך שעשה את תפקידו. מבחינתו, יואב גלנט הוא לוחם אמיץ, והאיש הטוב ביותר להתמנות לרמטכ"ל.
כל מה שהבנאדם הזה נוגע בו הופך לערימת זבל מצחינה. לא הגיעה הזמן שכבר יזרקו אותו לפח ההיסטוריה?

אני לא יודע מה איתכם, אבל מאיפה שאני מסתכל, אני רואה שחברו להם שלושת האנשים הבכירים במדינת ישראל – ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ – והם מנסים בכל כוחם להביא את מדינת ישראל אל ברכיה. ולצערי – זו לא קונספירציה. זו תמונת מציאות עגומה במיוחד.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות