'פראייר'

כנראה שזה מה שהיה כתוב לי ביום ראשון בבוקר על המצח, באותיות זוהרות ומהבהב קשות, עת נכנסתי לראיון עבודה שנקבע 10 ימים מראש בארגון, שאת שמו לא אחשוף כאן מסיבות שונות.

אבל לפני שאני מתחיל – כמה מילים על חיפוש עבודה:
בשנה וקצת האחרונות, הפסקתי לחפש עבודה באופן פעיל, והחלטתי לשים את עיקר הדגש על הלימודים, במטרה להתקדם תעסקותית / לימודית בשלב מאוחר יותר (ואם אפשר בהצטיינות, דבר שהצלחתי בו בשנה הראשונה של התואר, אך לא ברור מה יעלה בגורל השנה השנייה) לתואר שני במנהל עסקים, או לפחות למשרה בכירה יותר ממה שעשיתי עד כה. כך יוצא, שבשנה האחרונה, הדבר היחיד שאני עושה, הוא לנהל את כל מה שקשור לאתר של חנות "ינשוף ספרים" ומנויי הוצאת הספרים של אלי הרשטיין – "מובי דיק" (הוצאה שמוציאה ספרי פנטסיה ומד"ב) – דבר שמכניס לי במקרה הטוב כמה מאות שקלים מסכנים, שכמעט ולא עוזרים לי לחיות בכבוד.

לכן, כשראיתי מודעה בניוזלטר של מכללת רופין, לפיה מחפשים לארגון מסוים מנהל תוכן עבור אתר האינטרנט שלהם, וזאת במשרה חלקית – קפצתי על המציאה. ומסתבר שזה הלך ממש מהר: פחות מ-3 דקות מהרגע שבו שלחתי את המייל עם הקו"ח שלי (ואני נשבע לכם שאני לא מגזים פה! לא יותר מ-3 דקות!) – התקשר אליי מנכ"ל הארגון בכבודו ובעצמו, והציע שניפגש.

מאחר וכולו חול המועד סוכות, ויש לא מעט אנשים שעובדים בימים אלו (מי אמר עבדי ההיי-טק ולא קיבל?!), צפיתי שיהיו לי פקקים באותו בוקר בכניסה לתל אביב, כך שלמרות שהראיון נקבע לשעה 10:00, יצאתי לדרך כבר בשעה 8:00. כמובן, שדווקא היום לא היה פקק בכלל, והגעתי למרכז תל אביב (כולל חניה בחניון צמוד לבניין בו שוכן הארגון) כבר ב-8:30. נשארה לי "להרוג" עוד כמעט שעה וחצי. למזלי הייתי לפחות חכם מספיק לקחת איתי את קובץ הסיפורים הקצרים השני והחדש של אסימוב (בהוצאת "מובי דיק" – ואני נשבע לכם שזו לא פרסומת. באמת זה מה שעשיתי. אני חולה אסימוב כבר שנים), שיצא לאור לפני כחודש. אז את הזמן "הרגתי" במזגן ברכב, וחיכיתי לבואו של משיח. אך זה לא בא.

בצר לי, כשהגיעה השעה 9:40, החלטתי שמספיק זמן חיכיתי למשיח, ומאחר והוא לא הגיע (ואפילו לא טילפן!!), לא תהיה לי ברירה, אלא לגשת למנכ"ל לראיון העבודה המיוחל. וזאת עשיתי. לקחו לי דקות מעטות למצוא את משרדי החברה (2 חדרים וחצי בקושי בקומת קרקע של הבניין), דפקתי על הדלת ואת פניי קיבלה פקידה חביבה, שהיתה בדיוק על סף סגירת חופשה חלומית לשקר-כלשהו. היא ביקשה את סבלנותי וגם קיבלה אותה, ולאחר כ-5 דקות, הוכנסתי אחר כבוד למשרדו של המנכ"ל.

אתם חייבים להבין את הסיטואציה:
מדובר בארגון שאינו ממש מוכר בארץ, אך כן מוכר בחו"ל, שיש לו כמה אלפי חברים בארץ, אך לבד מהמנכ"ל, עיתונאי בדימוס בן 80 פלוס ו-2 פקידות (אחת בכלל בחצי משרה), אשר מקבלים שכר על עבודתם – כל שאר הדירקטורים ושאר ירקות – עובדים בסוג של התנדבות. כן, כן – ללא שכר!

הראיון התחיל ברוח חיובית מאוד דווקא. נראה שמנכ"ל-איש התרשם ממני לטובה וכך גם אני ממנו. על אף שהיה ברור שלאיש אין רקע במחשבים בשיט, ושאין לו מושג מה באמת צריך לעשות באתר של הארגון (שד"א – הוא מעולה לדעתי. הוא דינמי, אינפורמטיבי ועושה את עבודתו נאמנה – למעט מס' אפליקציות לא חשובות כמו תגובות בפורום, שאינן פועלות מי יודע כמה), מהם גבולות האחריות שלי (באם אחליט לקבל על עצמי את המשרה) ואיך מנהלים את הדבר הזה שנקרא "תוכן". יתרה מכך, הוא גם חשב שאולי כדאי לשנות את תוכנת הניהול של האתר (שאני חייב להודות שאת שמה האיזוטרי איני זוכר), אבל כאמור – הוא לא בדיוק יודע מה הוא רוצה לעשות. ברור לו שהוא רוצה "לעשות יותר טוב" אבל לא ברור לו מה ואיך.
עד כאן הכל הולך סבבה. אני מנסה להבין מה קורה, גם הוא – אבל הכל בחיוכים ובהבנה הדדית.

ואז נופלת הפצצה:

"תשמע", הוא אומר לי. "האמת היא, שאין לי כסף בתקציב להעסיק אותך או לשלם לך כסף כלשהו. מה שאני מציע זה תמורה שוות ערך. לך תהיה גישה למסד הנתונים של כל חברי הארגון שלנו, ואולי, יום אחד – תוכל לקדם את עצמך דרך מסד הנתונים הזה. כמובן, שאסור לך לסחור במידע שם וכו', ואולי אם תצליח למצוא עוד הכנסות לארגון, נצליח לארגן לך תמורה כספית כלשהי – אבל בתכל'ס, אני לא יכול לשלם לך".

האמת? הייתי די בשוק. כמובן שנשארתי עם פני פוקר לכל המשך הפגישה בינינו. הודיתי לו על הכנות, והסברתי לו, שעל אף העובדה שכל הדברים האלו נראים מאוד מעניינים, עם עניין לא הולכים למכולת.
ובינינו, זה לא רק זה. מספיק לי אתר אחד שאני מנהל בחצי התנדבות עבור "ינשוף", בגלל שאלי הוא חבר, ובגלל שאני באמת מעריך את פועלו. אבל לעבוד בחינם עבור ארגון שרק שמעתי עליו לפני 10 ימים? ונגיד, רק נגיד – שאני באמת אצליח לקדם את עצמי דרך אותו בסיס נתונים מפורסם. תסכימו איתי שזה ייקח כמה חודשים במקרה הטוב? ועד אז מה? עבודה בהתנדבות. ויש עוד: החברים בארגון הם בעלי מקצוע, שאני לא חושב שאני אשמח לעבוד בתחומם או "להתקדם" לתחומם בעתיד. אז מה בעצם יוצא לי מכל זה? הרגשה טובה?

אבל השאלה שאני לא מצליח לענות עליה יותר מכל היא זו: מי לעזאזל יהיה מספיק נואש כדי לנהל לכם אתר (שאתם בכלל רוצים אולי לבנות מחדש) ללא תמורה כספית? איך הגעתם למסקנה העגומה, שניהול תוכן לא ידרוש ממני זמן, ושהזמן שלי לא שווה יריקה? מה עבר למנכ"ל הזה בראש? (ואני לא מתכוון לתקוף את האיש עצמו, כי הוא באמת נראה נחמד מאוד. לצערי גם הרבה אנשים אחרים שלא מוכנים לשלם לך על עבודה שעשית, נראים נחמדים מאוד בהתחלה).

ואני, שנזכרתי בפוסט מלפני שנה פלוס של רויטל סלומון (השארק-ליידי – והיא אכן כרישה), מרגיש שאני חייב לכתוב את זה גם כאן: אל תעבדו בחינם!

היום למדתי משהו חשוב על עצמי: הזמן שלי שווה לא פחות משל כל מנכ"ל או מזכירה בארגון.
ועם כל הכבוד – לא מתאים לי להפשיל את מכנסיי ולהתכופף קדימה בכל פעם שמישהו רוצה לזיין אותי (ותסלחו לי על הצרפתית העילגת שלי. אני צריך לעבוד עליה בהזדמנות).


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

9 תגובות לפוסט “'פראייר'”

post_author." -->\n"; ?>
  1. שושי הגיב:

    איזה נוכל.
    הזדמנות לתרגל איפוק ולא לפרט מה אני מאחלת לו.

    • גיא הגיב:

      @שושי – ראשית, ברוכה הבאה לבלוג.
      שנית – אני לא חושב שהוא נוכל. אולי אני נותן לאיש יותר מדי קרדיט, אבל אני חושב שבסה"כ הוא יותר בסדר מהרבה אחרים, שהם כן נוכלים – שהיו נותנים לך לעבוד חודשיים-שלושה, ואז אומרים לך שהם לא מוכנים לשלם.

      אולי זה לא הרבה – אבל אמירת האמת היא עדיין ערך ודבר חיובי בעיניי.

      עצם העובדה שאני לא ממש פראייר, ולא מוכן לעבוד בתנאים הללו, זה עניין שלדעתי הוא מובן מאליו, ולכן גם קשה לי לקבל את העובדה שזו דרכם למצוא אדם שיעשה את העבודה בצורה איכותית.
      בשביל עבודה איכותית באמת, שדורשת הרבה זמן, צריך לשלם בהתאם. קשה לי להאמין שהארגון הזה ימצא מישהו שיהיה מוכם לעשות את העבודה הזו ללא תשלום. מצד שני, כבר חז"לינו: פראיירים לא מתים וגו'.

      • שושי הגיב:

        האיש הזה שיקר לך, כשהטעה אותך בזדון לחשוב שאתה טורח לבוא לראיון עבודה. יש לו כריזמה, כנראה – תכונה חיונית לנוכלים. טוב שהצלחת להחלץ מקוריו.
        הוא שייך לסוג אחד ממגוון הנוכלים בטבע. אולי הגיעה העת לתת להם שמות: בעברית ובלטינית.

        • גיא הגיב:

          שושי – אני לא אומר שאת טועה לגמרי. אולי הוא ראוי לתואר"נוכל". לשמחתי לא נשארתי מספיק זמן כדי לוודא את זה בעצמי.

          אבל שוב – אני לא חושב שהייתי צריך "להיחלץ מקוריו". בסה"כ הוא ניסה מה שנקרא 'תרגיל מצליח', והוא לא הצליח.
          כאמור – יש גרועים ממנו בהרבה. כבר הכרתי, ואפילו לא מזמן, אנשים שהם נורא נחמדים אליך, אתה מתחיל לעבוד אצלם תוך הבטחות מפה ועד הודעה חדשה, ופתאום -הם לא משלמים נסיעות, שעות נוספות ועוד כל מיני דברים. בהתחלה הם טוענים שהם 'שכחו'. הם מבטחיחם 'לטפל בזה'. זה, כמובן – לא ממש קורה. אחרי זה הם מנסים למשוך את הזמן עד שתתיאש, ואחד משני הדברים יקרו: או שתתחיל להבין מה הולך שם ותחליט לעזוב אחרי חודשיים, או שתחילט שאתה במצ של 'אין ברירה', תפחד מאותו אדם, ותחליט לשתוק ולהבליג.
          בכל מקרה – אותו אדם הרוויח עליך, גם עבדת "רק" חודשיים. וכך הוא ירוויח גם על האדם הבא שיבוא וכן הלאה.
          לנוכלים מהסוג הזה, בהחלט צריכים למצוא מילים ללקסיקון הלטיני-עברי.

          מצד שני – אותו אדם שהגעתי אליו לראיון עבודה, היה מספיק גלוי איתי כדי לומר לי 10 דקות אחרי שהתחלנו לדבר, שהוא לא מתכוון לשלם לי.
          בפועל – הוא לא הרוויח דבר מזה שהגעתי אליו לראיון. יתרה מכך – אם הוא מספיק חכם, הוא יידע שמה שעברתי אצלו יפורסם אצלי בבלוג (כי מראש יידעתי אותו שאני כותב בלוג אישי). למזלו, אני מספיק הגון כדי לא לפרסם את שמו ואת שם הארגון בו הוא עובד.
          אז כן – זה היה מאוד מבאס להגיע במיוחד מראשון לראיון עבודה בתל אביב, להתכונן, לקוות וכו' – ובהחלט לא היה נעים לשמוע שלא מתכוונים לשלם לי. אבל יחד עם זאת, עם כל העצבים שבעניין, צריך להודות שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. האם הייתי צריך לצפות שהוא יגיד לי מראש ובטלפון שהוא לא מתכוון לשלם עבור העבודה? אולי. ואולי לא. אני לא מכיר אף מראיין רציני שיאמר לך מה תנאי העבודה בטלפון, עוד לפני שנפגשת איתו פנים אל פנים לפחות פעם אחת.

          בכל מקרה – תודה על הפרגון והתמיכה!

          • שושי הגיב:

            גיא, אתה מזכיר לי את החטופים שבמשך הזמן מזדהים עם החוטפים ומגוננים עליהם. אולי מראיין רציני לא יאמר בטלפון לפני הראיון מהם תנאי העבודה, אבל הוא יבהיר אם מדובר בעבודה או ב"התנדבות"=עושק. שמעת על חוק שכר מינימום?
            נכון, הוא בהרבה מקרים אות מתה.
            הלוואי שהיית תובע את המראיין, למען יראו וייראו. אולי על ניהול משא ומתן לקראת כריתת חוזה שלא בתום לב.
            נדמה לי שלכל היותר יכירו אותך, וייפגע המוניטין שלך כפראייר.

            • גיא הגיב:

              שושי, אני לא אומר שאת טועה לחלוטין.
              להיפך – יש מצב שבהחלט הם פונים לסטודנטים על מנת לתפוס איזה "פראייר".
              מצד שני, אני באמת מרגיש שבע תביעות בימים אלו.
              אני מקווה שבקרוב אוכל להסביר על זה קצת יותר בפוסט נפרד, אבל בואי רק נאמר, שאני כרגע בתהליך משפטי שהחל בדיוק בגלל משהו שכתבתי בבלוג הזה על מעסיקה שראיתי בה נוכלת, ונכון לרגע זה – תובעת אותי על הוצאת דיבה.

              המטרה העיקרית של הפוסט הזה היתה בעצם לעודד אנשים שלא לעבוד עבור איזה תמורה לא ברורה – שאינה כספית – בעתיד.

              אין לי שום דבר נגד התנדבות. אני אפילו בעד. אבל, יש הבדל גדול בין החלטה שלי מראש לעבוד בהתנדבות, לבין לעשות משהו שאני יודע שיתפוס את מירב זמני, ללא תמורה כספית.

  2. אלי הגיב:

    אם המעסיק הזה מופיע באתר ג'ובבה (www.jobab.co.il) אתה יכול לכתוב עליו ביקורת ב"הערות הגולשים" למען האחרים…

  3. אלי הגיב:

    אם המעסיק הזה מופיע באתר ג'ובבה (www.jobaba.co.il) אתה יכול לכתוב עליו ביקורת ב"הערות הגולשים" למען האחרים…

    • גיא הגיב:

      @אלי – ברוך הבא לבלוג.
      תודה על ההצעה ועל הפרסומת ה"סמויה" לאתר הזה, אבל המעסיק המדובר לא נמצא ברשימה. וכאמור – מסיבותיי האישיות, אני מעדיף שלא לחשוף את שמו (ולא – אין לי קשר כלשהו למי מהעובדים בארגון זה).

      לפני יומיים, דיברתי עם מי שאחראי על הפצת המשרות ה"חמות" באגודת הסטודנטים במכללת רופין, והבאתי לתשומת ליבו את הבעיה במשרה שפורסמה.
      לשמחתי – המשרה הוסרה מהלוח. לפחות סטודנטים אחרים לא יבזבזו את זמנם לריק בראיון בחברה הזו.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות