סליחות
מי שכבר קורא פה זמן מה, יודע שאני לא דתי אדוק במיוחד, וזו באמת לשון המעטה. אף בית כנסת לא ראה את זיו פניי בשני העשורים האחרונים, ואיני מצטער על כך ולו לרגע קט.
אני גם לא מאמין גדול במיוחד בבקשות סליחה בתאריך יחיד בשנה. אם אני פוגע, אני משתדל לבקש סליחה באותו זמן, או קצת אחר כך, אחרת נוצרים משקעים שקשה לעבור עליהם לסדר היום.
גם הערב, לא תמצאו אותי בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריי, ורוב הסיכויים שכך גם יהיה מחר. אני מעדיף להעביר את ה"חג" בלימודים וקריאה, אם אפשר – אז על הגב בבקשה, עם כרית תומכת.
ובכל זאת, אני מרגיש שיש כמה סליחות מצטברות, שאמנם אמרתי אותן גם במהלך השנה, אבל יש פה הזדמנות טובה לכתוב אותן קבל עם ועדה:
אז דבר ראשון ולפני הכל, המשפחה – מי כמנוי יודע, שמה שאני מעביר את אלה ביום-יום, הוא לא פחות מגהינום קטן. המצב הבריאותי שלי מתסכל אותה לא פחות מאשר אותי. גם היא מתה שאני אבריא מהגועל נפש הזה. יש פעמים שחוסר הכוחות הזה והכאבים שלי, מביאים לכך שאני משקיע קצת פחות בבית, ממה שהייתי רוצה באמת. למרות שתמיד הייתי אדם נקי מטבעי, רמת ניקיון כמו זו שנדרשת בבית שלנו (הכל חייב להבריק תמיד, כי לאלה יש תלמידים לא מעטים שמגיעים אלינו, ובאופן כללי – קשה לחיות בבית מטונף) היא לא קלה לביצוע, ואין ספק שזה עושה לרעייתי רק רע על הנשמה.
גם מהחברים יש סיבות לבקשות סליחה – בעיקר מאלה שלא יוצא לי לראות מספיק. זה לא שאני לא רוצה, זה לא שהעניין לא חשוב לי – אבל בין הלימודים, המצב הבריאותי (והניסיון לטפל בו), החובות לבית והעובדה שאין יותר מ-24 שעות ביממה, הביאו לכך שמאז שהתחלתי ללמוד, הזנחתי קצת את המפגשים החברותיים. נכון – המצב הכלכלי לא בדיוק מאפשר לי לצאת כל שני וחמישי למסעדות, ובפאבים אין לי ממש מה לעשות מלבד להסתכל בקנאה וגעגוע על השותים למיניהם – ועדיין, החברים מאוד חסרים לי. את הקרובים באמת לא יצא לי לראות לדקה הקיץ, ורק לפני שבועיים החלטנו לנסות לשנות את רוע הגזירה הזו, בינתיים בהצלחה חלקית. אני מקווה שאני באמת אוכל לשנות את המצב הזה השנה.
סליחה אחרונה, אני רוצה לומר ולהקדיש לכל אלה שלא יכולתי לעזור להם השנה – בין אם הם הולכים על שתיים או על ארבע. הלוואי והיו לי הכוחות והיכולות לעזור לכם כפי שהייתי רוצה. כל כך הרבה מיילים על חיות חסרות בית קיבלתי השנה, ולא נטלתי חלק באף אימוץ (לפחות עד לפני יומיים). כל כך הרבה פעמים דפקו על פתח ביתי, פנו אליי ברחוב או בקופה בסופרמרקט, בבקשה לתרומות אלו או אחרות – כל כך הרבה פעמים השבתי בשלילה (וזה לא שאני לא תורם. אני מעביר כ-40 ש"ח מדי חודש לאגודה למלחמה בסרטן כבר מהיום בו השתחררתי מצה"ל – כ-15 שנים. וזה קרה תמיד, גם בשנים הכי קשות, כשלא היה לי גרוש על התחת). וזה תמיד היה קשה. בפנים הרגשתי שאני מאכזב מישהו או מישהי, שיכול היה לקבל בית חם / ארוחה חמה / בגד חם או קיץ חם במיוחד.
שלא תבינו לא נכון – לצערי זה לא הולך להשתנות השנה. לכבוד השנה החדשה, אני מרגיש שלפחות עשינו מעשה אחד טוב במיוחד, ואימצנו את דובי, אבל שאר היצורים לא יגיעו לביתי להתכרבל בחורף ה"קשה" שצפוי לנו. וכמות התרומות שאני יכול לתת היא מוגבלת מאוד. אז מכל אלה אני רוצה לבקש סליחה. סליחה על מה שהיה השנה, וסליחה על מה שיהיה בשנה הקרובה.
לשאר – אני מאחל לכם מקרב ליבי,
שתהיה לכם שנה שבה לא תצטרכו לבקש סליחה, אבל שגם לא תתביישו לומר אותה.
שתהיה שנה שבה תעשו רק טוב.
שתהיה שנה שבה לא ישפטו אתכם על מה שלא עשיתם, אלא על מה שכן.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אני חייב להגיד שאני מאמין קטן מאד בסליחות שצמוד אליהם הסבר. עצם העובדה שהצבת קושי, זו לא סיבה לסליחה. זה לכל היותר סיבה להגיד – חבל. אם אינך יכול לעשות יותר – אל תתנצל. אם אתה יכול יותר – תתנצל או תעשה.
סליחה, נועדה להבהיר שאתה היית יכול לנהוג אחרת, וליצור מחוייבות לפעול אחרת. אני מקווה, שתוכל לעשות יותר בשביל היקרים לך בשנה הבאה. היקרים לך, לא היו צריכים לעבור בכלל בשלב של הסליחה. אתה מי שאתה. מה שנגזר עליך אינו בשליטתך, והיקרים לך מקבלים אותך, ואוהבים אותך ככה.
גמר חתימה טובה
גיא, אני לא סולחת לך – אין על מה (-:
אתה אדם מלא חמלה ואהבה. אני יודעת מקרוב כמה אכפת לך מכולנו וכמה לב הזהב שלך רחב. אתה מלמד אותי כל יום מחדש מהו אושר, מהי שימחה, ומהי אהבה.
בזכותך אני מרגישה הרבה יותר בטוחה לחייך מבפנים. אתה אחד ויחיד – בדיוק כפי שאתה. אל תשנה שום דבר.
אה… ולגבי הניקיון – אני גם לא מתנצלת… (אייקון מוציא לשון – אוף מתי כבר יהיו פה 'סמיילים'?)