עניין של מזל
החודש הזה, זה באמת נראה כמו עניין של מזל.. או ליתר דיוק – חוסר מזל.
העניין של הדיכאון שלי כבר נטחן עד דק.
הפסיכיאטרית שלי נתנה לי תרופה בשם אפקסור, שלא ממש הייתי מודע לסכנות שלה, עד שידידה שלי סיפרה לי על תהליך הגמילה הנורא והארוך שהיא עברה איתו. אחר כך כבר בדקתי את העניין באינטרנט באתר ששמו "מתמודדים למען מתמודדים". למען השקט הנפשי שלכם ושלי, בואו רק נסכם שהחלטתי לוותר על התרופה הזו.
גם על הפסיכיאטרית כנראה אני אוותר, נכון לעכשיו.
במקום זה, התחלתי טיפול חדש בתרופה ששמה Gilex, שאמורה לעזור גם בעניין הסרוטונין הנמלט וגם בעניין הגרד, שלא עוזר לפצעים שאני סובל מהם, בלשון המעטה. יש גם משחות חדשות ועוד כל מיני רעיונות, אבל הכי חשוב – אני מתחיל עכשיו תקופה של מעקב רציני במרפאת העור והכיבים באיכילוב.
אבל למה אני מדבר על חוסר מזל?
אז ככה.. עזבו את העובדה שהסמינריון שלי לא יצליח להסתיים במועדו בגלל מנחה לא משהו, שהחליט להחזיק אצלו במשך חודשיים את שאלון המחקר שלנו מבלי להגיב עליו.
אבל כשגם כל שאר הדברים מתחילים לקרוס מסביב – נראה שכבר מתחיל להידרש איזה רב שיוציא איזה עין רעה ממני.
זה התחיל לפני שלושה שבועות, כשחטפתי איום מעו"ד על תביעת דיבה על הראש, בסך 300,000 ש"ח. כן, כן – זה בגלל אותו פוסט על "מרכז דניאל". בינתיים הוא הורד, ואני אשתוק לגבי מה אני חושב על כל זה. יש לנו כרגע עו"ד מהשורה הראשונה, שמטפל בעניין, ואני מקווה שזה יסתיים בקרוב.
כמה ימים אחרי זה, המזגן שלנו בבית התחיל לטפטף בתוך תקרת הגבס. למי ששכח, מדובר במזגן בן שנה וחודש-חודשיים, שאמור להיות ה-מזגן הכי-הכי של אלקטרה – אינוורטר, 4 כוח סוס, בלה בלה בלה. בינתיים המזגן כבר התחיל לטפטף גם במסדרון, גם בסלון, וגם יש כבר כתמי עובש על תקרת הגבס. אם אתם חושבים שאלקטרה או האיש שעשה לנו את ההתקנה מוכנים לקחת אחריות – יש לכם טעות מרה.
אלקטרה נותנים לא יותר מ-12 חודשי אחריות. גם אם זה מה שנותנים כולם – זה מראה לי מה הם חושבים על המזגן הכי טוב שלהם. וזה לא נראה טוב במיוחד. איפה המזגנים שעבדו 15 שנה בלי לחשוב על טפטופים? הבוקר אמור להגיע מזגנאיש מהחברה, כדי לבדוק ולתקן. לפני שהוא אומר שלום, הוא כבר אמור לקבל 230 ש"ח על ביקור. כמובן, שזה לא כולל תיקון ו/או חלפים, אלא רק את הקפה שנעשה לו. המזגנאיש הטמבל שעשה לנו את המזגן לפני שנה, מסרב לדבר איתנו. הוא פשוט הפסיק לענות לנו. בהתחלה הוא הבטיח לחזור אלינו ולקבוע, אבל הוא "שכח" ואחרי זה הפסיק לענות. פשוט גועל נפש.
עברו כמה ימים מאז שהמזגן בבית התחיל להזיע לתוך דליים, ו-הופ! המזגן באוטו הלך. וכמובן – שזה קורה באוגוסט, ביום שישי שעבר – בערך ביום הכי חם החודש. נסעתי הביתה מהלימודים בתוך פחית לוהטת, כשאפילו פתיחת חלון לא ממש עזרה, כי האוויר עמד. הגוף שלי, לעומת זאת, הרגיש כמו בריכה. כשהגעתי הביתה, נראיתי כמו שקית מים שהתפוצצה. המחשבה על לנסוע על הקו של פרדס חנה-ראשל"צ (שותפתי להגשת הסמינריון גרה שם) פעמיים בשבוע בתוך פחית לוהטת באוגוסט, לא ממש עושה לי את זה, איך לומר בעדינות.. ביום ראשון לקחתי את הרכב למוסך. חס וחלילה שזה יהיה משהו פשוט כמו חוסר גז במזגן! לאאאאא! צריך משהו חזק יותר, נכון?! אז מתברר שכן: כל המדחס נשבר לרסיסים, ושבבים עפו לתוך המנוע. זה אומר בעיקר פירוק והרכבה של חצי רכב וניקוי מבפנים, החלפת מדחס, הוספת גז למזגן, ועוד. או במילים אחרות: 2,500 ש"ח. אבל לפחות יש מזגן.
כמובן, שכל אלה קורים תוך כדי שאני לחוץ בטירוף, כדי להספיק עבודות שאני צריך להגיש: אחת ליום שישי הקרוב, אחת ליום שלישי שאחרי זה (הסמינריון), ומבחנים, ו-4 תרגילים שבועיים, וכמובן שב"ינשוף" החליטו להוציא ספר חדש בדיוק בשבוע האחרון (כתבי אסימוב – כרך 2 – אחלה ספר!! ), כך שגם שם לא חסרה לי עבודה, ולצערי – אין יותר מ-24 שעות ביממה. וגם אם היו – לא הייתי מחזיק מעמד. הכאבים רק מחמירים לאחרונה, ואני לא רואה את הסוף עם זה.
בקיצור – כיף חיים לי.
לא פחות חשוב מזה – אני מת לראות את החברים שלי, שלא ראיתי כבר יותר מחודש את חלקם, ואת רובם גם יותר מחודשיים-שלושה. אני מרגיש שאני רץ בפול גז בניוטרל, כמו שאומרים, אבל מתגעגע לאנשים שאני אוהב. הבוקר מכנס נוחת לשבועיים, הערב עירא וואנדר באים לארוחת ערב, ואני מקווה שלפחות זה קצת יפצה על המחסור שלי בחברים.
הקיץ תמיד דפוק עבורי – אבל החודש הזה עבר כל גבול. אני לא רוצה לדעת מה מחכה לי עד ה-31 (עד יום שלישי) הקרוב. עוד זפטה אחת, ואני מתפטר. אני פשוט מוסר לכם את אוגוסט 2010 (או למען האמת כל אוגוסט שהוא מכאן ואילך), והולך לישון שנת קיץ. עם מזגן – אני מקווה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
*אנחה כבדה*
הצרות, כידוע, באות בצרורות. זו תקופה של שינויים ומעברים לכל כך הרבה אנשים שאני מכירה, אם הייתי מאמינה באסטרולוגיה הייתי אומרת שזה בגלל מרקיורי בנסיגה או ונוס בהקפצה או שבתאי בכריעה, השד יודע. כל מה שאני יכולה לעשות זה לשלוח חיבוק גדול ולקוות, ביחד איתך, שגל הדרעק והזיפת הנוכחי הגיע כבר לשיא שלו ומעתה והלאה רק יילך ויירגע.
@ואנדר – אם מרקורי היה בנסיגה כל פעם שהיו לי צרות בחיים, אז היה צריך לקרןת אחת משתיים:
1 או שמרקורי היה מתפוצץ על השמש.
2. או שמרקורי היה נעלם לחלוטין מגלקסיית שביל החלב.
בכל מקרה – אני מזמן כבר לא מאמין ב"נסיגות" של מרקורי. לי אישית זה נשמע כמו משגל נסוג של כוכב שלא יודע מה הוא רוצה.. 🙂
ושכחנו את כל המחלות האיומות שתקפו עכשיו את כולנו….
יש משהו בתקופה הזו שכאילו לוחץ חזק חזק משני הצדדים ומחשב למחוץ. ראינו אתמול כמה טוב להיפגש עם חברים שאנחנו אוהבים, ואת זה אף אחד לא ימנע מאיתנו.
גם אני כבר על סף של 'להתפטר' אבל חייבים לעבור את זה כי אני יודעת שאחר כך מחכים לנו ימים שמחים וטובים יותר. ולא בגלל הקלישאות המשונות על סוף העולם ועל אחרית הימים, אלא כי אני מכירה אותך, ואת החברים הנפלאים שלנו, ואני יודעת שיש לנו מספיק כוח ויצירתיות ליצור שימחה והנאה בחיים שלנו. ואנחנו יוצרים את זה כבר! (-:
למה לא תתן את שמו של איש השירות המחורבן?
מי שיחפש עליו בגוגל ידע מה הוא שווה.
@שמוליק –
יש לזה 2 סיבות:
1. יש לנו 5 שנות אחריות על העבודה שלו. לפי שאנחנו מגישים תביעה נגדו, אנחנו עוד נותנים סיכוי להורים של זוגתי,שהם אלה שהביאו אותו אלינו, לגרום לו לחשוב פעם נוספת לפני שהוא מחליט לעזוב את העניין לצמיתות.
2. תביעה אחת על לשון הרע מספיקה לי כרגע. אין לי כוח להתמודד עם עוד אחת.
יחד עם זאת – בהנחה ששום דבר לא יעזור, והאיש פשוט יסרב להגיע ולתקן את הנזקים שגרמה העבודה המסריחה שלו, שמו אכן יפורסם פה, ואפילו בפוסט נפרד, עם כותרת מתאימה. את זה אני מבטיח בפה מלא.