עבדאללה ב”קימל”

עבדאללה חגג את יום הולדתה ה-60 של אמו השבוע, וכל החמולה המשפחתית הוזמנה ל"קימל" לארוחת צהריים, על חשבון הברונית (הסבתא של עבדאללה). הגענו ב-13:00, היינו 14 איש, ואני כבר מודיע שאין לי מושג כמה יצא החשבון, כי יצאתי מהסעודה בזמן הגשת הקינוחים. אבל על היין, והמנות החשובות באמת, יש ויש מה לספר. על הארוחה ניצח אבא שלי, שהביא איתו כמות נכבדה של 5 בקבוקי יין (2 לבנים, 2 אדומים וקינוח) וארגן לכולם ארוחת טעימות שכללה מנות ראשונות, מנות עיקריות ומספר קינוחים, שהוגשו לשולחן בזה אחר זה.
אז מספיק הקדמות, ובוא נצא למסע ב"קימל":
כשהגענו, היו כבר על השולחן קנקני לימונדה קרה, קנקני מים (עם ובלי נענע) ומתאבנים, שהיו בעצם כמה סוגי ממולאים (עלי גפן, פלפלים… ) וקרקרים. אחרי ובזמן הנאומים המתבקשים לרגל החוגגת הטרייה, נפתחו שני יינות והוגשו המנות הראשונות. ביינות טעמנו את WOLF של ד"ר לוסנט הגרמני, יין חצי יבש, 100% גווירצטמינר, בציר 2004. יין מצוין, במחיר נהדר (65 שקלים) שהובא במקור לאורחים שפחות אוהבים יינות יבשים, אבל גרם להנאה וחיוכים מקצהו אחד של השולחן לקצהו השני. היין השני היה של Ruie Fume, מעמק הלואר בצרפת, המורכב כולו מענבי סוביניון בלאן, ומחירו כפול מזה של קודמו. מדובר ביין יבש אך קליל מאוד, מומלץ ביותר לימי הקיץ דווקא, אבל בהחלט עבר גם הוא בהצלחה את מבחן הטעימה. המנות שהוגשו לצד היינות היו:
לחם הבית עם זיתים וחמאה (לחם טרי וזיתים סורים טעימים ביוצר)
ריזוטו פטריות (מעולה!)
רביולי גבינות עיזים (ללקק ת'שפתיים!)
פטה כבד עוף עם ריבת גזר ושומשום (הגזר הוסיף המון עושר לפטה)
סלט כפרי – עם חתיכות פטה, בוטנים, עלי בייבי ועוד (עשיר ביותר)
פטריות מומלאות בכבד אווז ורוטב בר (מתקתק ומצויין)
סלט פרגיות עם אפונה (טאצ' האפונה הוסיף לא מעט למנה)
חציל בגריל עם טחינה (אין לי מושג – אני לא אוכל חצילים – אבל מדד הסבתא, שביקשה תוספת הראה שהמנה מוצלחת ביותר)

למנות עיקריות הוגשו שני יינות אדומים. הראשון היה Vino Nobille של RUFFINO, 2001, וגם אחרי שהייה ארוכה של למעלה משעה וחצי בדקאנטר, הוא היה עדיין סגור "מת". לקח לו עוד כ-20 דקות נוספות בכוס, על מנת להיפתח ולהראות את העוצמות שיש ביין הזה. מדובר ביין כבד מאוד, בעל ניחוחות של פירות חורף בשלים (תותים, למשל) ואף מתיקות מסוימת (מעט וניל). בטעם הוא היה "איטלקי" מאוד, וסלט הפירות בו עשה לי חגיגה בפה. היין השני היה כבר ליגה אחרת לגמרי: שטונף דו פאפ, De Pegao, 2001, שהיה פשוט יוצא מין הכלל. הבקבוק נפתח בתחילת הארוחה, כשעתיים לפני מזיגתו, ונמזג לדקאנטר רק בשעה 15:00 בערך, לצורך מזיגה לכוסות ממנו. והאמת – גם זה היה די מיותר, כי היין כבר היה מוכן לשתיה. שוב – יין כבד, מאוד מתוק בריח (קרמל, שוקולד) עם עירוב של פירות יער (פטל, אוכמניות). הטעם בהחלט הזכיר את הריח המבטיח, ושוב – נתן חגיגה רצינית מאוד בפה.
המנות שהוגשו היו:
סלמון על הגריל ברוטב (לא זיהיתי את הרוטב, אבל המנה היתה לא רעה)
קלאמרי (מצוין)
פילה סינטה על חציל בטחינה (בשר עשוי יתר על המידה ומעט יבש)
סינטה עם חומוס (בשר עשוי יתר על המידה ומעט יבש)
קבבוני כבש ברוטב סלסה וטחינה (מאוד מיוחד ומומלץ בחום, למרות מידת העשייה המוגזמת)
פרגיות (רגיל וסתמי למדי)

אני חושב שכבר הבנתם את הכיוון. המנות הראשונות היו פשוט מעולות. אין לי דבר אחד רע לומר עליהם. אם אתם הולכים לשם – קחו טעימות מכולן. האמת – זה אפילו די משביע. לכל 4 סועדים בערך, הוגשה צלחת טעימות. המנות העיקריות, לעומתן, נעו בין מנה אחת שהיתה מעולה ומיוחדת מאוד (הקבבונים) לבין מנות סתמיות ובשר יבש (הגיע במידת עשייה של WD לפחות) ולא אטרקטיבי. דבר זה יוצר אצלי דילמה לא פשוטה באשר לציון שאני רוצה לתת למסעדה. לכן, נראה לי שרק צודק לחלק את הציון לשניים: למנות הראשונות כמכלול – 9.5. למנות העיקריות כמכלול – 7 (הקלאמרי והקבבונים הצליו את המצב).

מילה קטנה על השירות – כבר הרבה זמן לא נתקלתי בשירות כל כך אדיב, ע"י צוות כל כך מיומן של מלצרים, כולם בתלבושת אחידה עם חולצה של המסעדה. מצד אחד הם לא הציקו כל הזמן, ומצד שני עשו עבודה נהדרת ביחס לאורחים הרבים, כשענו על כל בקשה או גחמה עם חיוך ובמהירות. רק על זה מגיע למסעדה ציון בפני עצמו, והוא מגולם בציונים של המנות. אז באמת, בלי טיפה של ציניות – ככה צריכה להיראות מסעדה מקצועית. לכו תלמדו איך עושים את זה נכון. אין לי דרך אחרת להדגיש את זה יותר ממה שעשיתי עכשיו.

ד"א – יין הקינוח שהובא היה סוטרן Late Harvest, בציר 1989, שגם היה מצוין, והיה בעל צבע זהוב יפהפה, ובעל ניחוחות וטעמי דבש ותפוחי עץ מתקתקים. את הקינוחים עצמם, כאמור, לא טעמתי אבל ראיתי כשהוגשו לשולחן.

עוד הערה קטנה: המסעדה נמצאת מאחורי כלבו שלום בתל אביב, וככזאת, בדרך כלל עלולה להיות בעיית חניה באיזור. אף על פי כן, בשבת – אין בעיה בכלל. יש שני מגרשי חניה בתשלום, הפתוחים לקהל הרחב ללא תשלום ביום זה. אז אפילו זה מהווה סוג של יתרון בעיר שחניה היא לא עניין של מה בכך. קחו את זה בחשבון. בפעם שעברה שהייתי שם, בערבו של יום ראשון, גם היתה חניה בשפע (בתשלום מלא הפעם), אבל שוב – מדובר ביום בשבוע שבו בדר"כ נשארים בבית.

תהנו!!

---

נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.