עבדאללה מבקר ב”בויה”
שבוע מפרך ומעייף עבר על כוחותינו, שבוע שבו היו לי אורחים מחו"ל ברגע שנחתתי בארץ, והייתי צריך להמשך ולהתרוצץ איתם אצל מנהלי מחלקות שונים, אנשי R&D, ועוד כהנה וכהנה. תוסיפו לזה את העובדה שגם דוד השמש שלי הלך השבוע (ותוקן רק לפני כשעה), וביום רביעי הייתה לי הדרכה שהלכה ממש לא טוב (וזה אנדרסטייטמנט בפני עצמו), ותבינו לבד שהייתי זקוק לאיזה פינוק קטן. הפינוק הזה הגיע בדמות ארוחת ערב שהחברה שילמה עליה, לטובת האורחים והמארחים. הפור נפל על מסעדת "בויה" בנמל תל אביב, ששמעתי רבות עליה בעבר, בעיקר בצורת סופרלטיבים על איכות האוכל, השתייה והשירות.
אתחיל ואומר שהארוחה כללה 3 מנות, יין, וגם גינס קרה שכל כך הייתי צריך אחרי שבוע שכזה.
את הערב פתחתי, כאמור בגינס מצויינת וטרייה, שהרוותה את צמאוני. למנות ראשונות, הזמנו ל השולחן חומוס "בויה" עם גרגרים ושמן זית, חציל אפוי (אלה לטובת הארוחים שרצו משהו "ישראלי"), בייבי קלמארי עם קרם פרש, צ'ילי ושום, פוקצ'ות וסלט פטה. מלבד החציל, שהמכירים את כותב שורות אלה יודעים שזה לא ייכנס לפיו, המנות היו טובות מאוד. החומוס היה טרי, הקלמארי היו מעט פיקנטיים, הפוקצ'ות היו נהדרות, וגם הסלט הפתיע לטובה בגודלו ובמגוון הירקות שבו.
תפריט היינות של המסעדה, כולל בעיקר יינות ישראלים שונים, אבל יש גם נגיעה קלה לעולם הגדול (קצת מספרד, צרפת, ארגנטינה ואיטליה). אנחנו הלכנו, איך לא, בהמלצתי, על "מסע ישראלי אדום 2006", של יקב ויתקין. מתברר שעשיתי להם שיווק לא רע, ובצדק – היין היה פשוט נהדר. גוף בינוני עד כבד, עץ מורגש מעט, עם ריחות חזקים של וניל ופירות יער בשלים (בעיקר פטל, אוכמניות שחורות). הטעם היה גם הוא חברותי ביותר, ארוך מאוד, והורגשו בו, מלבד אותם פירות יער ווניל, גם עשבי תיבול ונגיעה של פלפל. כל הסובבים שיבחו אותו עד מאוד. המחירים במסעדה לא מאוד זולים, ובקבוק כזה עלה 136 ש"ח, אך מה לא עושים לטובת אורחינו…
למנה עיקרית, הזמנית קבב שעשוי ממיקס של בשר בקר וכבש, על מצע של פיתה דקה, טחינה ובתוספת צ'יפס (68 ש"ח). מראש ביקשתי שהקבבים לא יהיו עשויים מדי, כמו שנוהגים לעשות במחוזותינו, ואכן קיבלתי 4 קציצות, אשר בתוכן שררה אדמומיות טובה, ורוכת מבורכת של בשר איכותי ביותר. בשלב הזה גם הזמנתי עוד כוס גינס.
על השולחן הוזמנו לסועדים האחרים גם פילה דניס בטאבון, מלדיוני פילה בקר על מצע פירה ואספרגוס, פילה סלמון, ועוד שתי מנות דגים (שמפאת מרחק מהסועדים לא ממש ראיתי או שמעתי מה הן היו). נראה שכל הסועדים היו מרוצים מאוד מהמנות שלהם, ואחד אפילו הסתכן ולקח את פילה הבקר שלו במידת עשייה רייר (הסיכון הוא בגלל שלא שמעתי שום דבר על איכות הבשר של המסעדה בעבר), ואכן הבשר היה פשוט תענוג לחיך.
קינוחים: דווקא בחלק הזה, אין הברקות יוצאות מין הכלל. הטארט טאטן בננות היה נהדר, אבל שאר הקינוים היו מאוד פשוטים. אני הזמנתי "שוקולד וולקנו", הידע גם כסופלה שוקולד, שדווקא היה לא רע, רק חבל שהוא לא הגיע אליי. המלצרית לא ממש הקשיבה לי, ונעבירה את המנה שלי לסועד אחר, ומאחר ולוקח להם 20 דקות לאפות את הקינוח הזה, הסתפקתי בעוגת השוקולד עם גלידה שהיתה בסיסית מאוד, עם טיפה מיץ אוכמניות עליה (שדווקא קלקל ולא הוסיף דבר) וגלידת וניל בנאלית.
האספרסו הכפול שלקחתי לסיום גם היה חביב, אבל טעמתי טובים ממנו.
בכל מקרה – תישארו עם המנות הראשונות והעיקריות. הקינוח היה התחזרות לשמה, ולא היה שווה את ההרגשה הנפוחה אחר כך.
סיכום:
חשבון ל-6 סועדים: 1,016 ש"ח לפני שירות.
מיקום: נמל תל אביב, ליד ה"ארליך".
שירות: לא רע. מלצרית שהתחילה להתווכח איתי אם חצי גינס הוא בעצם פיינט או לא, וסיפור הקינוח, קצת עצבן.
רמת אוכל: טובה מאוד, כל עוד לא נוגעים בקינוחים.
רומנטיקה: יש מצב. למרות הפלצנות המיותרת.
עישון: אסור בכל המסעדה.
ציון סופי: 8.5.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
תודה על הביקורת. נשמע כמו תמחור בסדר (למעט היין).
אגב, שמתי לב שכתבתי Islay עם שגיאת הקלדה, בפאנל של צד שמאל (הלחם והחמאה…)
סוף שבוע נעים!