לונדון לא חיכתה לי
אז זהו שמתברר שבאמת לא חיכו לי. כשהגעתי לכאן הבוקר, אחרי הנחיתה של אתמול בערב בהית'רו, והלילה הנחמד (עוד פרטים בהמשך) במלון THE BULL ליד GERRARD CROSS, התברר לי שרק ביום שישי האחרון נודע להם שאני מגיע להדריך. העניין הזה יצר בעיה קלה – בעיקר עם חניכים לקורס הזה. הביאו לי כמה חברת של תמיכה טכנית, שלא ראו קוד מימיהם, ואני צריך להעביר להם בן השאר, הדרכה על איך לכתוב קוד. כמעט והתחלתי לתת פה שיעורים ב-C. בכל מקרה, מתברר שהיו לפחות שני חבר'ה כאן מפולין, שכן באו ללמוד את מה שיש לי להעביר, אז בכל זאת זה עובד לא רע. יש מצב שאפילו אני אסיים מוקדם יותר מהצפוי, ושיום חמישי אחה"צ יוקדש לטיול בלונדון עם דניאל, מה שגורם לי להיות מאושר. בינתיים כבר סיימתי את חצי ההדרכה של היום השני! (ואני עוד לא סיימתי בכלל את הראשון). בקיצור – משעשע. ארוחת הבוקר היתה לא רעה, אבל די אנגלית טיפוסית. אז באמת שאין מה להרחיב בנושא הזהץ ארוחת הצהריים, לעומת זאת, היתה כמעט אנגלית טיפוסית – הזמינו את כולנו לפיצות (שהוזמנו למשרד..). וגם זה – רק אחרי שלקח להם המון זמן לאסוף כסף קטן כדי שיספיק לכמה מגשים… מה אני אגיד לכם – הישועה כנראה לא תצמח מכאן. מה גם שהבחור שהרים הכי הרבה צעקות לגבי ההדרכה הזאת, בסוף הלך להדרכה של קורס אחר מחוץ לחברה. לפחות נראה שהאנשים מספיק נחמדים כאן, ואלה שחשבתי שיהיו קשים, לא הגיעו.
ועכשיו לגבי הדרך של אתמול –
אחרי דיליי של שעה בבן גוריון (תוך ישיבה במטוס), ככל הנראה בגלל כיס אוויר עצבני מעל פריסין, יצאנו לטיסה של חמש וחצי שעות. הסרטים בטיסה היו בדיוק אותם אלה שהוקרנו בדרך לבנגקוק, כך שזה לא היה מעודד במיוחד. אבל לפחות הדיילות הפעם היו הרבה יותר חביבות. כשנחתתי, חיכה לי תור ענק בבדיקת דרכונים בהית'רו, ועברתי חקירת שתי וערב ע"י הבודקת. הראיון לקח איזה רבע שעה. כנראה אני נראה חשוד. מיד אחרי זה, יצאתי משם וחיכה לי בחור נחמד בשם מייק, עם חליפה וכל הבלאגן. הוא יהיה הנהג שלי במהלך השבוע הקרוב. איש מאוד נחמד.
במלון גם היה מאוד מאורגן. החדר די קטן, אבל משביע רצון. הדבר החשוב הוא, שיש בר במלון, שפתוח עד 2-3 בלילה, עם גינס מהחבית. וגם קיבלו את פניי, כיאה לאיש עסקים, עם בירה על חשבון הבית. וגינס חינם זה אף פעם לא דבר רע… 🙂
קיבלתי גם הסברים מאוד אדיבים על איך להגיע מהמלון למרכז לונדון, ונראה שאני אנצל את זה בימים הקרובים…
בקיצור – החיים יפים. הכל בינתיים הולך לפי התכנון. רשמים נוספים בימים הקרובים. אני מקווה לא לאכול יותר פיצות באנגליה..
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.