ביקורת סרט: איירון מן 2
ערב שבועות, אלה ואני מחליטים ללכת לדייט אינטימי, ובקיצור – לסרט.
זה בדר"כ אחד הבילויים האהובים עלינו.
לצערי, בגלל שעבדיכם הנאמן היה ישנוני משהו, היינו מאוד קרובים להחמיץ את הסרט הערב, וכמובן שהחמצנו את ההזדמנות לחטוף משהו לאכול לפני כן.
בכל זאת, הלכנו לראות את איירון מן 2.
מי שקורא את הבלוג הזה יחסית בקביעות, כבר מודע לאהבתי הבלתי מסוייגת לקומיקס בכלל, ולז'אנר הסרטים מבוססי הקומיקס, שנחת עלינו בעשור האחרון בעיקר. מעטים הם הסרטים שאני מרשה לעצמי להחמיץ בסוג הסרטים האלה. אולי זה ילדותי, אבל זה מזכיר לי אהבות נשכחות וזכרונות ילדות – וזה בערך הדבר הטוב היחיד שאני יכול לספר על הילדות שלי, בלי להיזכר בכל שאר הזוועות.
קומיקס על כל גיבוריו, היה תמיד אופציית בריחה חיובית עבורי. זה נתן לי כוחות להמשיך ולשרוד את החרם החברתי, זה עזר לי לחשוב על דברים טובים שהייתי יכול לעשות עם כוחות העל הללו, אם היו לי, והייתי מדמיין את עצמי תדירות, בתוך חליפה זו או אחרת, מציל את הנערה במצוקה, או קובר את הרשע שסבב אותי באחת יד.
לפני שנתיים, כשאיירון מן הראשון יצא, הייתי לא מאושר, פחות.
זה היה אחד מהסרטים היותר טובים שראיתי בקולנוע, ואין ספק – שרוברט דאוני ג'וניור כבש אותי בהומור שלו, ובניואנסים הקטנים שהיוו את חזרתו לבמה. זה היה סרט גאוני ממש. אמנם אז עוד לא נתתי ממש ציונים לסרטים, כפי שהחלטתי לתת בשלבים מאוחרים יותר, אבל גם אז כתבתי ביקורת על הסרט ההוא באופן נלהב מאוד.
הביקורות על הסרט הפעם היו הרבה פחות נלהבות מאלו שהיו על הסרט הראשון. אם לפני שנתיים לא התקשיתי למצוא חברים ללכת לראות איתם את הסרט הראשון, והכל נקבע די מהר, הרי שהפעם זה היה כבר בעייתי יותר. פתאום אנשים החליטו לא להחליט, אם לחכות ל-DVD או לטורנט הקרוב למקום מגוריהם, או להפגין "תעוזה" ולהגיע לבית הקולנוע. אז טורנט זה נחמד ויפה, אבל יש גם דברים שפשוט כדאי לראות על המסך הגדול – במיוחד סרטים, שהאפקטים בהם משחקים חלק נרחב וחשוב. איירון מן 2 הוא סרט כזה.
גם הפעם, ביים את הסרט ג'ון פאברו, דאוני ג'וניור נכנס לנעליו הראשיות של איירון מן, וגווינת' פאלטרו נשארה בתפקידה כעוזרתו הנאמנה פפר פוטס. כאן אין הרבה חדשות.
מעבר לזה, דון צ'ידל הנפלא החליף את טרנס הווארד (מהסרט הקודם) בתפקיד ג'יימס רודני, חברו של סטארק והקשר שלו לצבא האמריקאי (לימים הוא יהפוך ל-War Machine גיבור-על בזכות עצמו ובזכות חליפה נוספת, שתכנן טוני סטארק במיוחד בשבילו).
לתפקידי הרעים לוהקו עוד שני שחקנים מעט מפתיעים:
כמו דאוני ג'וניור, מיקי רורק חזר בשנתיים האחרונות לקדמת הבמה (בעיקר בזכות "המתאבק"), והתפקיד שהוא עושה באיירון-מן הוא לא רע. אנמי למדי, אבל לא רע. הוא בעיקר שקט מאוד.
לתפקיד "הרע" הראשי, מתחרהו של טוני סטארק בתעשיות הנשק, לוהק סם רוקוול, לא בדיוק מישהו שנמנה עם רשימת הכוכבים המיידית של הוליווד (הסרט היחיד, שזיהיתי את רוקוול ממנו, היה "מדריך הטרמפיסט" מ-2005, בו הוא שיחק את דמותו של זאפוד, ו"השוד" של דיוויד מאמט מ-2001, אחד הסרטים האהובים עליי). אבל איכשהו, הוא עושה את תפקיד הנבל בצורה, שאפשר אולי לכנות אותה 'חדה' יותר מרורק. את העצבים שלו אתה יכול לראות בעיניים. יש לו את מה שאני מכנה 'מבט הפסיכו', כמו זה שיש לגארי אולדמן (ואולי גם לכריסטיאן בייל בחלק מסרטיו).
אחת הבעיות, בסרטים מז'אנר הקומיקס, היא ללא ספק העלילה. או ליתר דיוק: המחסור בעלילה. לא תמיד מספיק לזרוק מישהו טוב, מישהו רע או כמה רעים, ולעשות כמה פיצוצים בשביל החבר'ה. צריך גם לקדם את הדמויות בצורה מסוימת. בסרט איירון מן הראשון, ראינו איך ג'ון פאברו לא נופל לתוך הקלישאות הללו. איך אין בעיה לאגו של טוני סטארק להתעלות מעל כל דבר בערך, ולהכריז בפני כל העולם ואישתו, שהוא-הוא איירון מן. הסרט הזה, השני, ממשיך בערך מאותה נקודת זמן, מאותו ראיון מתוקשר שסיים את הפרק הקודם (אל דאגה – אין פה ספוילרים).
בלי לקלקל לכם, אני יכול לספר שהעלילה לא הכזיבה גם הפעם. היא קצת פחות טובה מהסרט הראשון, לדעתי, אבל היא קיימת, ומסודרת באופן כרונולוגי, בלי חורים של ממש (שזו בעיה קשה נוספת ברוב הסרטים מהסוג הזה). האקשן מצוין, והפיצוצים אכן קיימים – והרבה מהם מעטרים כל דקה מהסרט.
הפתעה נוספת היא לראות את תפקידו של ד"ר ניק פיורי הולכת ומתרחבת. היו הרבה שמועות בשנים האחרונות על סרט שמתוכנן ל-S.H.I.E.L.D (הידועים גם כ-Avengers) בהנהגתו של ד"ר פיורי. הרבה סרטי קומיקס של מארוול נותנים רמזים לא מעט בכיוון הזה, אבל עד עכשיו לא היה משהו ממשי. סמואל אל ג'קסון, הגיח לכמה הופעות אורח לשנייה או שתיים בכמה סרטי קומיקס של מארוול, אבל זהו. גם באיירון מן הקודם, הבליח פיורי לכמה שניות אחרי הכתוביות שסיימו את הסרט (ומי שלא נשאר חבל – כדאי להישאר גם הפעם). ובינתיים – אני מחכה בסבלנות. מחכה לראות מתי הדבר הזה יתפתח לכדי סרט-על של גיבורי-על. עצביי כבר מרוטים מהעניין הזה.
אל ג'קסון, מצטרפת הפעם גם סקרלט ג'והנסון (הידועה גם כנטשה רומנוף או ה-Black Widow מחבורתו של ניק פיורי. בסדרת הקומיקס היתה גם זוגתו של מאט מורדוק, הידוע גם כ- DareDevil), והיא בהחלט מצליחה לתפוס נתח עסיסי מהמסך, עם יכולותיה הנפלאות לחסל הרבה אנשים בשניות.
בקיצור – כמו שאתם יכולים להבין, יש למה לצפות.
האם כל הפרטים האלה (ועוד) מצליחים להחזיק סרט המשך, ברמה של הסרט הראשון?
המממ.. זו שאלה קשה. בעיקרון, כן. זה סרט נהדר.
הפסקול מצוין כרגיל (ברוב סרטי הקומיקס הפסקול מורכב מהרבה גיטרות חשמליות, דבר שגורם לי להנאה מרובה).
הבעיה היחידה היא, שאיירון מן 2 הוא קצת פחות טוב מהסרט הראשון, ושיש כמה רגעי קיטש שהיו קצת "קשים לעיכול". אבל אני באמת לא רוצה לספר לכם עליהם.
לסיכום: אם אתם אוהבים את הז'אנר – לכו לראות.
אם לא – גם ככה לא הגעתם לסוף הפוסט הזה. אני בספק עם עברתם את השורה של הכותרת בכלל.
ציון של קופי השבת: 9.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אהבתי מאוד את הפוסט 🙂
לאיזה קיטש אתה מתכוון? דווקא מה שאהבתי בסרט הזה זה שלא היה ממש קיטש…
המממ. ראיתי את הסרט. לא ממש נהניתי. לדעתי יש חורים בעלילה, והסרט אינו שומר על אחידות – לא בקצב, לא ברמת הדמויות ולא ברמת המשחק. אמנם יש סיפור, אבל הוא לא ממש סוחב עליו את הסרט. כן, יש כמה פיצוצים מגניבים, אבל זה בהחלט אחד הסרטים שאני ממליצה לחכות איתם לדיוידי. חבל לבזבז עליו כסף לקולנוע.
מצד שני, קראתי עכשיו את הפוסט, ויש מצב שבגלל שאני לא מכירה את הקומיקס המדובר בתור קומיקס, פשוט חסר לי המון רקע בשביל להבין את הסרט ולהנות ממנו באמת. מה שלכשעצמו אומר שהסרט רע, כי הוא רק ליודעי ח"ן. את הסרט הראשון, אגב מאד אהבתי, ואפילו רכשתי את דיוידיאו.
בקיצור, שמחה שנהנית, אבל חבל לי שעושים סרטים רק לאנשים שמכירים את הספור והנפשות הפועלות מראש. ההמלצה שלי? מי שלא מכיר, מוזמן לחכות לדיוידי. הפיצוצים לא מספיק שווים את זה.