קצת על תרבות…
במהלך השבוע האחרון, שבו בעיקר שהינו בסקוטלנד, נערך בהרצליה הביאנלה הראשון. הפסטיבל נערך לאורך רחוב הסוקולוב המחודש, שדרות ח"ן ורח' בן-גוריון, וכלל סוגי אמנות שונים ומגוונים: הופעות ג'אז בקרנות הרחובות, פיסול סביבתי, ומרתפים גדושי ציורים, צילומים וקומיקס. כל אלה נערכו ונוצרו ע"י כ-70 אמנים צעירים, כאשר הנושא המרכזי של הפסטיבל, היה "העורף" והדרך שבה האמנים תופסים אותו.
נילי, יהודה ואני החלטנו ללכת לראות את הפסטיבל ביומו האחרון, יום שני. מלבד הרכבי הג'אז הצעירים, שתמיד כיף לשמוע אותם, ואת האמירה המיוחדת שלהם ליצירות קלאסיות ומקוריות, צפינו גם בהצגת פרינג', שפחות הצלחתי להתחבר אליה, וכן טיילנו לנו בין המרתפים והפסלים.
הפסל שתפס את עיניי במיוחד, היה זה שדווקא היה החבוי מבין כולם. מדובר היה בפסל של מלאך, התלוי מצווארו אל התקרה. הפסל הוצב בתוך שלד של מבנה של חנות, והיה עוצמתי מאוד בהוויתו. דבר אחד קצת חרה לי: ראיתי הורים שלוקחים את ילדיהם הקטנים לראות את הפסל הזה, ואני לא בטוח שהייתי עושה דבר כזה עם ילדיי. כאמור – יש המון עוצמה ושחור בפסל שמראה מוות בצורתו האלימה הזו.
בכל מקרה, דווקא המרתפים בהם הוצגו עבודות שונות, היו מרתקים והיווו חוויה מעניינת לכל שוחר אמנות. לקראת סיום, חזרנו לשמוע עוד קצת ג'אז ליד העירייה, וכך הסתיים הסיפור.
אירוע נוסף, היה במוצ"ש האחרון, כאשר הלכנו לראות את StarDust, עפ"י ספרו הידוע של ניל גיימן, בקולנוע. מי שלא מכיר את גיימן, אני ממליץ בחום לערוך עימו היכרות. הוא אחד הכותבים המוכשרים ב-20-30 השנים האחרונות, והיה אחראי, בין השאר, לכתיבה של סדרת סאנדמן המופלאה. הוא אף ביקר בארץ לפני מספר שנים. "אבק כוכבים" בשמו המתורגם, הוא ספרו הפשוט ביותר לטעמי, והוא מתאים לקוראיי גיימן המתחילים, אבל בהחלט לא משקף את הכתיבה שלו. לדעתי האישית, American Gods שלו היה טוב והזוי בהרבה. יחד עם זאת, גם "אבק כוכבים" הוא סרט נהדר, שמי שמצליח להרים אותו הוא חבורת שחקנים, חלקם אנונימיים וחלקם ידועים. רוברט דה-נירו למשל, שגילה את חוש ההומור שלו ב-15 השנים האחרונות ועושה פלאים בקומדיות, משחק נפלא גם כאן. מישל פייפר, קצת פחות. אני לא יודע אם הוליווד החליטה לעשות את הסרט כך שייועד גם לילדים, אבל זה נראה שבהחלט אפשר ללכת לצפות בו עם כל המשפחה.
גם בזה יש פלוסים ומינוסים: בגלל הייעוד הזה, נראה שכרגיל, הסרט לא היה נאמן למקור, בעיקר בסופו. השאלה היא מה אתה בא לחפש מלכתחילה בסרט של גיימן. יש בו את כל האלמנטים המוטרפים שלו, אבל יש בו גם מין האמריקאיות הדביקה, שאני נוטה לתעב.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.