יש חוזה!
אוקיי. אז יש לנו חוזה חתום, החל מיום רביעי האחרון. אחרי מו"מ עם אנשי "גן הפקאן", ובעיקר נוגה, שהיתה מאוד חביבה, ולא פחות מזה – מאוד מקצועית – הגענו ללא מעט הסכמות.
אמנם היינו אמורים לחתום על החוזה כבר ביום ראשון, אבל בגלל סאגה משפחתית (תמיד יש כזו בשלב כלשהו בהכנות לחתונה), שבה אבא שלי החליט שהוא לא חותם עד שהוא קורא את כל האותיות הקטנות (ובאמת שלא היו כאלה – הכל נכנס לדף וחצי, בלי שטויות מיותרות) במשך שלושה ימים שלמים, העניין נדחה.
אני חייב לציין שהסאגה הזו גרמה לי ללא מעט עצבים על אבא שלי. כרגיל, הוא מקשיב יתר על המידה, והוא "לא היבן" כשאמרתי לו במשך 3 ימים לפני ה"אירוע" (שהיה אמור להיות ביום ראשון, כאמור), שבאותו יום אמורים כבר לחתום, וזה אחרי שהוא הבטיח לי שאין לו שום בעיה עם זה. טוב – ככה זה עם פולנים אני מניח.
אבל מעז יצא מתוק. עם כל העצבים, ומריטת הנוצות שעברתי, הלכנו לעוד מקצה שיפורים ברביעי בערב, שבמהלכו הצלחנו לקבל עוד כמה פינוקים נוספים, ואף להוריד את מחיר המנה ל-230 ש"ח למנה (עוד 5 שקלים פחות), ועם הברמנים (סכום לא מבוטל של 1,500 ש"ח ל-6 ברמנים – אבל גם לא נורא) – זה יוצא 235 ש"ח. בקיצור, הוספנו עוד מכונת אספרסו לעסק, עוד חטיף "מסתובב", או איך שלא יקראו לזה, ועוד כמה דברים נחמדים.
מי אמר שמריטת נוצות זה לא דבר מרענן..?
השלב הבא: היום מגיעים כל המשפוחֶה ליום התייעצות באשר ל"תכנית הפעולה" שאמי מכינה לנו, כולל התחלת בדיקתם של תקליטנים וצלמים.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אל תתעצבן על אבא שלך. זה מאד חכם לרצות לעבור על החוזה. זה חשוב לדעת בדיוק מה נותנים לכם ומה לא כדי שלא יהיו בעיות בסוף ואם מזה גם יוצא שאתם מקבלים הנחה על דברים אחרים מעולה!! לזה קוראים מו"מ.
אנחנו עברנו על החוזה מול הגן שלנו סעיף סעיף. אמנם היה בלי ההורים אבל עדיין לא ויתרנו על כלום
בהצלחה!!!
מסכים על יעל. אבא שלי הוא מליונר בסגנון האולד-סקול שעבד קשה מגיל צעיר כדי להגיע לאן שהוא הגיע היום. גם היום הוא קם כל יום לעבודה, ועובד בדיוק איך שהוא עבד לפני 30 שנה.
כשרציתי לפתוח את האתר (בלוג) הראשון שלי, ביקשתי ממנו שייתן לי להשתמש בכרטיס האשראי שלו. הוא לא הסכים בטענה ש"זה מסוכן" והוא מפחד ש"יפרצו לו לכרטיס"…במשך כמה ימים התווכחתי איתו והסברתי לו פעם-אחר-פעם איך עיסקאות באינטרנט עובדות, אך ללא הועיל.
הייתי מאוכזב ממנו בתקופה ההיא, וכשבאתי אליו, מנופף בצ'ק הראשון שקיבלתי מגוגל Adsense, הוא בירך אותי בקצרה.
כשחזרתי לכתוב בבלוג האישי שלי (אז), ורציתי לעשות מין סיכום קצר לרגל קבלת ההמחאה הראשונה שלי מעסקי האינטרנט – הבנתי בעצם, דרך הסתכלות לאחור – שכל מה שעזר לי להצליח בעולם העסקים הדיגיטלי – הוא מה שלמדתי מאבא שלי.
היום, אחרי המשבר הגדול הכלכלי המשמעותי ביותר מאז השפל הגדול, ההערכה שלי לגישתו הזהירה של אבא שלי בדרך לביטחון כלכלי ונקיטת זהירות היא מאוד, מאוד גדולה.
מזל טוב, ובהצלחה!
זיגמונד
שוב – שלא תבינו לא נכון – לפעמים אבא שלי מצליח להוציא ממני את כל הסבלנות, ועדיין – הוא אחד האנשים שאני הכי מעריך בעולם הזה.
הרבה ממה שלמדתי, וממה שאני אעביר לילדיי, למדתי ממנו (אולי חוץ מסינגל-מאלטס – את זה אני לימדתי אותו, לשמחתו.. – ממש אבא גאה.. )
גיא: לא היה לי ספק לשניה שאינך מעריך או לא מעריך מספיק את אביך. אבל כשאני חוויתי משברים או סתם התעצבנתי על אחד ההורים או שניהם, תמיד היה שם מישהו או משהו שיזכיר לי כמה הם חשובים לי, ולהדגיש את הצורך לנסות ולהבין את שני הזקנים הטרחניים האלה. אני ניסיתי להיות המישהו הזה 😉
יש פתגם בערבית שאומר: גדול ממך ביום, חכם בעשור (זה נשמע הרבה יותר פואטי בערבית) – לפעמים יש תובנות שאנחנו, דור-הדיגיטל מפספסים.
"לא היה לי ספק לשניה שאינך מעריך או לא מעריך מספיק את אביך"
אולי היה עדיף לכתוב "לא חשבתי לשניה" וזהו. הקופירייטינג שלי קצת חלוד 😕
עזוב את הקופירייטינג.. אני מבין לגמרי למה התכוונת.
ד"א – הפתגם המלא בערבית הוא:
"אָכְּבָּר מינֶכּ בֲּיום, אָחְבָּר מינָכּ בֲּסָנָה" –
כלומר: גדול ממך ביום, חכם ממך בשנה.
את המצרית שלי עוד לא שכחתי.. 😉
בגירסה המקומית זו הולך כך:
אקבר מינק ביום, אכבר מנק בדהר (daher).