פעם בחיים…
יש דבר אחד ויחיד, שתמיד קיוויתי ואני עדיין מקווה שאני אעשה אותו רק פעם אחת.
הדבר הזה, הוא להציע נישואין.
ביום שישי האחרון, 17.4.09 – אני מקווה שזו היתה הפעם היחידה הזאת.
בתאריך הזה בדיוק, זוגתי ואני חגגנו את יום השנה שלנו, היום בו הכרנו לראשונה. זהו היום בו אתר אינטרנט הכיר בינינו, לאחר אינספור אכזבות. ובכל זאת, איכשהו – הפעם זה הצליח, ובגדול. נכון, היתה גם פרידה קטנה באמצע, אבל מצד שני – יצאנו ממנה מחוזקים ואוהבים מתמיד. וכשחזרנו – ידעתי שאני בחיים לא אתן לה ללכת שוב.
לפני כחודש, החלטתי לעשות מעשה, ולתכנן הצעת נישואין לזוגתי. אמנם אנחנו "רק" שנה ביחד, אבל בגיל מסוים – כשאתה יודע שזה "זה", אתה פשוט עושה את מה שאתה חושב לנכון. אמנם אין לי תקציב למטוסים בשמיים, ואין לי את הפריבילגיה לנסוע כרגע לחו"ל ולעשות את זה שם, אבל החלטתי שגם פה, אפשר לעשות משהו יפה. אפשר להרים הפקה לערב אחד, מיוחד, קסום.
וכך נראה התכנון לפני חודש:
אני אקח את זוגתי למסעדה איטלקית טובה, ואחרי זה אארגן את כל החברים שלי ושלה לפאב שבו נפגשנו לראשונה, שהוא פאב של חבר, שכבר הסכים לסגור לי את המקום בשישי בערב. איש טוב. זה היה התכנון הראשוני. התחלתי להרים טלפונים, קבעתי עם מסעדת ג'ויה בהרצליה פיתוח, שולחן רומנטי בצד. בזמן שזוגתי היתה במקלחת, הוצאתי מהנייד שלה טלפונים של חברותיה הטובות ביותר והכנתי אותן ואת חבריי לאירוע. "השאלתי" מזוגתי טבעת שהיא לא משתמשת בה, ללא ידיעתה, בשביל לבדוק את הגודל, בדקתי שהגודל זהה לזה של טבעות שהיא כן עונדת, והתחלתי לחפש טבעת.
עד כאן הכל הלך יחסית חלק:
ההורים שיתפו פעולה ולא סיפרו לה דבר, החברות שלה והחברים שלי כנ"ל, טבעת יפהפיה נמצאה (אם אתם חייבים לדעת: זהב לבן 18 קראט ויהלום 23 נקודות), והכל תקתק.
ואז, אחרי שבוע וחצי, החלטתי לשנות קצת את התכניות. בגלל שאני יודע שזוגתי נלחצת קצת ממקומות מרובי אנשים, החלטתי שאת הצעת הנישואין אני לא אעשה במסעדה, אלא אחרי זה, במקום אינטימי יותר: אחרי המסעדה אני אקח אותה לגלידריה האהובה עלינו ("אלדו" לה גופרה ברעננה), שנמצאת ליד הפארק, וליד האגם בפארק אני אעשה את המעשה. החלק של הפאב עם החברים נשאר על כנו. השינוי הזה לא דרש עבודה מרובה במיוחד, ואפילו הקל עליי וגרם להרגיש שזה הדבר הנכון יותר לעשות. התקשרתי למסעדה, דיברתי אפילו עם אותה מארחת שדיברתי איתה בפעם הראשונה, וביקשתי ממנה לשנות את התכנית, ולהבהיר שאת הצעת הנישואין אני לא אעשה במסעדה עצמה, אלא רק אחרי זה, ושאת כל השאר יש להשאיר כפי שהיה – דהיינו שולחן רומנטי, וכו'.
לאט לאט התקרבנו ליום המיועד. פינטזתי את הרגע הזה במשך שבועיים וחצי. רק על זה חשבתי, אבל לא הסגרתי דבר. כל כך הרבה שיחות היו לנו, לזוגתי ולי על העתיד, אבל לא הוצאתי הגה על תכנוניי. ובפנים – הגוף שלי רוגש וגועש. בדרך היו לא מעט "שריפות" שהייתי צריך לכבות: סבתא שלי, שכבר היתה חסרת סבלנות ורצתה לאחל מזל טוב בסדר פסח (אחרי מעט שכנועים היא ירדה מזה), חברה של זוגתי שאיבדה את המספר שלי, חברה שמעולם לא דיברה איתי לפני זה, ביקשה פתאום לדבר איתי לפני החג (לך תסביר את זה), ועוד כהנה וכהנה קטעים. אבל יחסית – הכל עבד כמו שצריך. אפילו תכננתי בדיוק מה אני אומר, איך אני ארד על ברך אחת ואבקש את ידה, ליד האגם, כשהכל ירוק מסביבינו. הכל היה מתוכנן עד הפרט האחרון.
הייתי רוצה לספר לכם שזה מה שקרה. שירדתי על ברכי, שהצעתי לה נישואין, ושהיא – בדמעות של התרגשות, אמרה "כן" חנוק ומאושר.
הייתי רוצה, אבל זה לא מה שקרה.
מה שקרה היה סיפור שאנו כנראה נזכור ונספר לעד. כך זה קרה בפועל:
הגענו לג'ויה בשעה 19:15. השולחן חיכה לנו. אכן פינתי, יחסית, ורומנטי. האוכל היה מעולה (פוסט נפרד על זה בקרוב). השירות היה יוצא מן הכלל: מחויך, סובלני. עד עכשיו – בינגו! ואז הזמנו את החשבון. יחד עם החשבון הגיע בעל הבית, עם בקבוק לימונצ'לו, שתי כוסיות וחיוך ענק, תוך שהוא צועק: "מזל טוב.. להצעת הנישואין!". אני תופס את עצמי, דופק לעצמי מכות במצח, מחוויר ומחליף צבעים כמו משוגע. בעל הבית מסתכל עליי במבט מלא הלם במשך 20 שניות, מבין שהוא כנראה עשה טעות, ומנסה לתקן אותה עם המשפט הנפלא: "הממ.. כנראה טעיתי בשולחן". גאוני! האיש פשוט גאון! (סרקאזם, רבותיי – סרקאזם). אני מנסה להבין מה הולך כאן, ולפני שאני מספיק להבין, זוגתי הולכת לשירותים ולוקח לזה הרבה יותר זמן מהממוצע (ולא שאני מודד, אבל זה נראה כמו נצח בשבילי). ואני חושב לעצמי – "פאק! הלכה ההפתעה! הלך כל התכנון!". הגברת שלי חוזרת, ובפנים נעלבות אומרת לי: "למה אתה כל כך בהלם? אתה כל כך מזועזע מהרעיון של להתחתן איתי?". אין לכם מושג איך נשמתי לרווחה. היא נעלבה! איזה מזל!… אופס. אבל לפחות לא הלכה ההפתעה.
השעה כמעט 21:00. אנחנו יוצאים מהמסעדה. הולכים לרכב. שנינו מפוצצים מאוכל נהדר. מחליטים לוותר על הגלידה. אנחנו נוסעים ישירות לפארק רעננה. בניגוד לימי שישי "רגילים" הפארק ממש שומם הפעם. איזה כיף! איך שאנחנו נכנסים לפארק, אנחנו רואים גן שעשועים גדול. הגוף שלי כולו נרגש מצד אחד, ומלא אוכל מצד שני, ואז זוגתי מבקשת ממני שנעלה על הקרוסלה. ואני רק חושב על האוכל שעלול לצאת מאותו פתח שהוא נכנס. וזה עוד כשבעוד 10 דקות אני מתכוון להציע לה נישואין. כל מה שיש לי בראש זה "רק לא קרוסלה.. רק לא קרוסלה..". אני מציע לה להתיישב ושאני אסובב אותה, אבל היא בשלה ומציינת את העובדה שיש מין הגה כזה בפנים, ושבלעדיי זה פשוט לא שווה. ואצלי? בראש יש רק "רק לא קרוסלה.. רק לא קרוסלה..".איכשהו המשכנו הלאה, עוד 20 מטר, עד שראינו עוד קרוסלה – הפעם בעמידה – ושוב, היא רוצה שנעלה ביחד. סהדי במרומים אם אני זוכר איך לעזאזל הורדתי אותה מהרעיון, אבל המשכנו לכיוון האגם.
מגיעים לאגם, רואים ברווזים חמודים שטים להם ביחד בזוגיות נהדרת, אנחנו מתחבקים, מתנשקים, נהנים מהאוויר ומהאווירה, נהנים מהירוק מסביב, ובעיקר אחד מהשני.
ואז אמרתי לה שיש לי שאלה אליה, ואני רוצה שתסתובב רגע.
והיא – חמודה שלי, מסתכלת עליי במבט מוזר ואומרת – "מה אתה רוצה ממני?" – הו! האהבה!
ואני אומר: "מתוקה, תסתובבי, רק לרגע.. את סומכת עליי, נכון?".
והיא, מתוקה שלי, לוקחת צעד לאחור, אני בטוח שהיא כבר מבינה מה הולך לקרות, והיא פשוט מפנה לי מקום לכריעת הברך המסורתית. וואו! איזו הבנה נהדרת יש לאישה שלי! ולפתע היא שואלת במין מבט של חצי הלם: "אתה הולך להפליץ, נכון?" – הרגע הכי רומנטי בחיי, לדעתי, והאישה שלי חושבת שאני עומד לנפוח את הפסטה.
אני בהלם מוחלט. לא מבין איך הכל השתבש.. ואומר לה: "יפה שלי.. פשוט תסתובבי, אוקיי?"
היא מסתובבת בחוסר רצון, דרוכה לרגע שבו תשמע את הנפיחה המיועדת, וכשאני אומר לה להסתובב בחזרה, היא לא מבינה מה הגבר הזה עושה על ברך אחת עם טבעת בידו, ושואל אותה אם היא תינשא לו. בואו רק נאמר, שבאותו רגע היא לא ממש היתה חנוקה מדמעות. היא חשבה שזו בדיחה. היא חשבה שאני צוחק עליה. היא אמנם אמרה "ברור!" די מהר, אבל באותה מהירות התעשתה ושאלה אותי אם אני רציני. פתאום כל מה שקרה בחודש האחרון התחיל ליפול למקומו, לקח עוד איזה סיבוב הליכה מסביב לאגם כדי שהיא תבין שאני בהחלט רציני לחלוטין, ושכל הדברים המוזרים שהיא ראתה בזמן האחרון קשורים רק לזה.
אתם בטח חושבים זה נגמר.. הא! יש עוד.. הרי רק סיימנו את החלק החשוב של הצעת הנישואין! אבל מה אם המפגש של החברים?
אנחנו חוזרים לנו לאיטינו לרכב, מחובקים ומאושרים, מתקשרים לאמא שלה, לספר על האירוע המכונן, ואמא שלה בטבעיות אין קץ, שואלת אם כבר פגשנו את הבן דוד של זוגתי (שהיה אמור להיות חלק מהחברים שמגיעים לפאב). האאאא!!!! מה יהיה היום?!! איכשהו הצלחתי להחליק את פליטת הפה של האם המאושרת. השעה 22:15 ואחנו ממשיכים הלאה. את החברים הזמנתי ל-22:30 לפאב, ואמרתי להם שאנחנו נגיע בערך ב-23:00. הפאב בכפר סבא, אנחנו ברעננה. איך "הורגים" 45 דקות עכשיו בלי להרוס הכל? עוצרים לכמה דקות אצל ההורים שלי להרמת כוסית מאושרת וחיבוקים ונשיקות וכאלה. כמעט ואיחרנו לפאב – כמה מפתיע…
אנחנו מגיעים ל"באביטי" באיזור התעשייה בכפר סבא, זוגתי מסתכלת, רואה שניים-שלושה חברים שלי, חושבת שזה יפה שהזמנתי אותם, רואה חברה שלה מקורס מסוים שהיא עברה, חושבת לעצמה: "הו! איזה מקריות שגם היא פה!", ממשיכה להכנס פנימה רואה עוד חברה, ועוד אחת, ואז נופל האסימון סופית… יותר מ-20 איש היו שם. חדר אחד, ללא מעשנים, עם כוסית לגאוולין 16 שנה, שחן – בעל הבית ואותו חבר טוב – נתן לי בכיף על חשבונו (הוא הציע לי בהתחלה כוסית של ג'וני ווקר בלו לייבל, אבל אני מעדיף תמיד איזה סינגל מעושן טוב).
שורה תחתונה – אנחנו מאורסים.
חבר טוב שלי, שי, טען שאחרי כל מה שעברנו באותו ערב, היא בטח ממש אוהבת אותי, אם היא הסכימה להתחתן איתי.
חבר אחר, גם לו קוראים שי, טען שהוא בדק באיזה אתר, ושבגימטריה, השמות הפרטיים שלנו פלוס שם המשפחה שלי, יוצא גם "יצא לי פּוּק". כל כך מרנין.
ומה עכשיו? דיברנו על כל עניין החתונה אתמול בסבב המשפחות המסורתי, והגענו למסקנה שאנחנו ננסה למצוא תאריך טוב באוקטובר. עכשיו מתחיל הבלאגן, אבל אנחנו החלטנו לקחת את זה בקצב שלנו. ההורים הבטיחו לעזור. אמא שלה, נכון להבוקר, כבר סיימה לעשות רשימת מוזמנים, ועכשיו תתחיל "לצמצם" אותה. ההורים שלי כבר קיבלו אישור לספר לכל העולם ואישתו.
חברים וחברות – מצאתי את האישה המושלמת בשבילי. הרבה שנים חיכיתי וחיפשתי, ובסוף באתר אינטרנט נידח ולא מאוד מוכר, מצאתי את אהבת חיי.
בנקודה זו אני רוצה מאוד להודות לכל מי שעזר לי בהפקה של האירוע הזה:
לחברים היקרים שלי, שתמיד מרגשים אותי מחדש ברצונם לעזור ולהיות חלק מהשמחות שלי (ותודה מיוחדת לעירא על צילום האירוע ועל רעיונות שלא העליתי על דעתי, בזמן תכנון הערב הזה).
לחברות של זוגתי, שעזרו לא פחות, ששיתפו פעולה, ששמחו להגיע והתרגשו לא פחות ממני (ובמיוחד לקרן, שעצותיה הרבות עזרו לי בהחלטות קריטיות לגבי תכנון הערב).
לחן וגיא – בעלי ה"באביטי" – ששיגעתי אותם במשך 3 שבועות, והם הסכימו לסגור את המקום רק בשבילי ביום שישי בערב, בלי לקחת אגורה על האירוע.
ולא פחות חשוב – למשפחות של שנינו. ההורים ידעו על הכל, ולא הוציאו מילה מהפה. הם היו חלק נרחב מכל התכנון הערב הזה. אני מרגיש בר מזל להיות חלק מכל המארג המשפחתי הזה.
אני אוהב את כולכם. תודה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
המון מזל טוב!!! אושר ואהבה 🙂 עם הרבה הפתעות לטובה כמו שהיה לכם בערב הזה!
(והמסעדה הזו, אכן מעולה!)
יווווווווווווווווווו!!!!!
מזל טוב כפרע! איזה יופי לכם 🙂
אתה יודע מה, עזוב, אני אתקשר יותר מאוחר לאחל לך מזל"ט כמו שצריך.
מזל טוב! כל הכבוד בנאדם. אני באמת שמח שהחלטת לעשות את הצעד הזה. אני בטוח שתהיו מאושרים ביחד.
גיא יקבל את הכבוד הראוי לו בפעם הבאה שהוא יהיה בבביטי.
תודה!
סתם אחד – מגיע גם לגיא וגם לחן את כל התודות. שניהם אנשים פשוט מקסימים עם לב זהב.
מזל טוב!!!
המון מז"טים! איזה יופי שהכל הלך, אפילו אם לא לגמרי כמו שרצית (את הגליצ'ים האלה תזכור תמיד, ותוכל להתלוצץ על הסיטואציות הנ"ל כשתספר לילדים/נכדים על איך הצעת נישואים
)
מזל טוב וסימן טוב!
אני חושבת שיצאה בסוף הצעת נישואין מאוד מיוחדת. עזוב אותך מארוחה רומנטית. הפלוץ עושה את כל ההבדל! 😆
ברכותי, איש! מצא אישה מצא טוב!
מזל טוב! עכשיו מתחיל הבאלאגן האמיתי…
מזל טוב! אז לא הלך כמו שעון, אבל עם הגליצ'ים האלה אתה עוד תצחיק את הנכדים:)
מזל טוב! מעורר השראה 🙂
המון אושר יקירתי המאורסת הטריה באמת מגיע לך הטוב ביותר- ואכן מצאת. לגיא היקר, אתה באמת מקרה קשה. נו.. שויין!! בסימן טוב שיהיה למזל טוב.. 😉 😉
יוצאת מהצללים לרגע – לא יודעת אם אתה זוכר אותי, אנחנו מכירים (אקסית של גיל).
אני קוראת כאן כבר מספיק זמן כדי להבין כמה דברים, בין השאר שהחיים חילקו לך יד מעפנה. בגלל זה אני שמחה לקרוא כמה שזוגתך עושה אותך מאושר ועוד יותר שמחה לקרוא שאתם מתחתנים.
הרבה מזל טוב. המון. רק בריאות, אושר ועושר (זה לא מזיק).
בהצלחה.
יהודית
המוני תודות לכולכם/ן. כיף לי לחלוק דברים כאלה כאן בידיעה שיש אנשים מפרגנים.
יהודית – אני בהחלט זוכר. 🙂 המון תודות.
המון מזל טוב איש יקר!
אכן סיפור מדהים ומלא טוויסיטים – אולי פעם תעשה מזה סרט…
איחולים לבביים לך ולבת-זוגך.
אילן.
ועל זה נאמר "למה לעשות פשוט אם אפשר לסבך…"
המון מזל טוב איש.
ממש משמח לשמוע חדשות שכאלו.
נשמע שמצאת לך אשת חייל, שלא רק שלא נשברה במהלך הערב אלה הצליחה עוד להיות חיננית ולקבל את הפוק…
אין כמו למצוא מישהו ולדעת שזו הבת זוג הנכונה והמתאימה ביותר – המון אושר.
מ(א)זל טוב!
יא, עשית לי את היום. באמת, החיוך הראשון שעלה על שפתי מהבוקר.
כיף!
מזל טוב!
כיף!
היה מעולה לקרוא 😆
אלה באמת הדברים המצחיקים שתזכור אח"כ הרי.
מזל טוב לכם!
גיאוש
המלך של כה2
כולנו החזקנו אצבעות וחיכינו בהתרגשות לתיאור המדהים הזה.
אוהבים אותך ומאחלים לכם המון מזל טוב.
עכשיו הגיע הזמן לחשוף את המיועדת.
נשיקות!!
יו… איזה כיף לקבל את כל הפרגונים האלה מכם! אני ממש מסמיק… 😳
ובקשר ל"רק שנה ביחד":
פעם, כשאני אהייה גדולה ויהייה לי בלוג משלי, אני אכתוב על זה פוסט(ככה קורים לזה?..) שיסביר למה אסור בתכלית האיסור לגרור מערכות יחסים ללא קבלת החלטות לגבי חתונה/ ילדים וכו. יש לי תאוריה מאד ברורה שמתייחסת לגילאים לפני 30 ואחרי 30 עם הגדרות זמנים ובכל המקרים שנה זה המון זמן… (-:
לגבי ההפקה – אתה מסודר, יושבים איתך בכיתה חבר'ה שמתמחים בתחום וכולם מחכים להזדמנות להחזיר לך…
אני ארכז את הפרוייק 😆
לימור – את ממש לא צריכה לחכות ליום שבו "תהיי גדולה ויהיה לך בלוג".
את יכולה לכתוב אצלי פוסט אורח. את גם תהיי הראשונה, וזה גם יסב לי המון עונג.
גיאגיא,
סוףסוף קראתי את הפוסט,
שמע, מעורר הערצה, כייף לקרוא תסריטים כאלה!!
ואגב אין חברה שתבקש ממנה מרחק ולא תחשוב שאתה עומד להפליץ, זהאישה של גבר,מבינה אותו….
המון טוב ואהבה!!
לימור, יש לך ניסויים, או לפחות תצפיות, שמאוששות את התיאוריה הזו?
עופר, אחרי שיחה קצרה עם לימור אתמול – יש לי הרגשה שמתקרב פה פוסט אורח בקרוב…
היי גיא
זו יעל אזרן
בהמשך למייל ששלחתי כבר ( .. נודניקית שכמותי..)
אני קוראת את הבלוג של מידי פעם- נהנית מאד
זה באמת תסריט מעולה. שמחה מאד בשבילכם. אושר גדול!!!
הכי חשוב להיות מאושרים יחד ואוהבים כל יום מחדש- מאחלת שכל יום שלכם יהיה מלא באהבה ובשמחה
חתונה, הצעות נישואין, וכל השאר- שולי ביחס לזה.
המון הצלחה אושר ובריאות
הי גיא
הרבה מזל טוב!
אוהבים אותך קודם איש!
המון מזל טוב, ושיצליח הכי טוב שאפשר!
((גיא))
יקירי, קודם כל מזל טוב. תכניות כאלה אף פעם לא הולכות כמו שצריך. אני חושב שאת המשפט "אתה הולך להפליץ, נכון?" אתה הולך לקחת איתך כל החיים.
אבל כל זה שטויות – מקסימום סיפור טוב לספר לנכדים. כשבחור ובחורה עושים טוב אחד לשני, ורוצים להמשיך לעשות טוב אחד לשני להמשך חייהם, אז זה מרגש וזהו. המון הצלחה.
אה, כן… תעדכן את ה"אודות", איש.
אני מניח שהגיע הזמן, הא? (זה הכי קרוב לשינוי סטאטוס ב"רשת חברתית" שאני אעשה, כנראה).
תודה!
לא צריך הפקה מיוחדת ,לא צריכים מטוסים או סלבריטאים על מנת שתהיה חתונה מיוחדת.
אפשר בעזרת חברים להקים יופי של חתונה 🙂 כזאת שבאה מהלב (של האורחים באהבה למארחים).
סאחה על הסיפור :}
😈
מזל טוב
טוב, סליחה על הדיליי, רק אתמול למדתי איך מקבלים עידכונים בזמן על בלוגים.
קודם כל מזל טוב, מזל טוב , מזל טוב
על אף כל התוכניות שתיכננת, מה שיצא במציאות בעיני הרבה הרבה יותר טוב ומדהים.
שתבין כמה אתם הולכים לצחוק על הקטע שהיא חשבה שאתה רוצה להפליץ כשאתה רק רצית להציע.. זה אשכרה זיכרון לילדים ולנכדים…
אחלה הצעה. אגב, סתם שתדע, אני נגד מופעים אקרובטיים ומטוסים וכל השטויות האלה בהצעות נישואים, אני בעד האינטימיות והביחד, כשאפשר להסתכל בעיניים ולדעת לבחור שזה האדם שאתה רוצה לצעוד איתו.
שוב המון מזל טוב