האם אפשר להאשים שטחיות כמשהו פלילי?
אתמול, בתחילתו של שיעור סוציולוגיה, המרצה הביא מכתב מקורא של עיתון "הארץ", ששווה פוסט.
מתברר, שלפני זמן מה, הגיע לבית המשפט תיק מוזר למדי: גבר, שאינו נחמד במיוחד או יפה במיוחד, התחזה לרופא וטייס, בעל עושר רב ונכסים רבים. דבר זה עזר לו "לכבוש" נשים רבות. הוא לא גנב מהן כסף, הוא לא השתלט על רכושן. הוא פשוט רצה לשכב איתן. כשגילו כמה מאותן נשים את האמת, הן החליטו לנקום ולתבוע אותו בבית המשפט. הבעיה, כמובן, במקרה זה, היתה – באיזה סעיף אפשר להאשים את האיש? אמנם מדובר במעשה לא אתי ולא מוסרי, אבל סעיף פלילי???
לפני מספר ימים, הרשיעה אותו שופטת בית המשפט ב"קבלת דבר במרמה".
לדעתי, יש פה יותר מבעיה אחת:
דבר ראשון, כאמור – אני ממש לא חושב שאפשר להכניס את כל זה תחת סעיפים פליליים, כל עוד שום רכוש לא נגנב בפועל. וסליחה – אבל סקס הוא אקט משותף. הוא לא אנס אף אחת מהנשים. הוא לא כפה את עצמו על אף אחת מהן.
דבר שני, יש פה תמיהה: האם זה לא נורמלי שכולנו, בצורה זו או אחרת, כדי להרשים בני/בנות זוג פוטנציאליים, מותחים קצת את האמת? ואני מדבר על הדברים הקטנים. הנה דוגמא: גבר שמוציא את הארנק בסוף הדייט הראשון, לרוב ישאיר טיפ נדיב יותר, כדי להרשים את הבחורה, כאילו אמר: "זה?? קטן עליי!!", וזאת אף אם אין לו גרוש על התחת. וזה כמובן לא נגמר פה. אז נכון – הבחור הזה ספציפית, לקח את "מתיחת האמת" הזו למחוזות רחוקים מדי מבחינה מוסרית. אבל זה מה שזה היה. לא יותר ולא פחות.
דבר שלישי, וכאן יש לי את הבעיה האמיתית בסיפור הזה: למה רק הגבר משלם את המחיר כאן? איך זה שאותן נשים, שכל מה שעניין אותן, לא היה אופיו של האיש, אלא רק עושרו והסטאטוס החברתי שלו, לא שילמו על השטחיות שלהן? כל כך הרבה נשים שאני מכיר, מדברות על השטחיות של הגברים באתרי ההיכרויות, ועל כך שכל מה שהם מחפשים זה זיון. תסלחנה לי אותן נשים, אבל זה בדיוק מה שנעשה כאן. אותן "מנוצלות" נהגו בשטחיות מחפירה, ואחר כך עוד מעזות לתבוע את עלבונן בבית המשפט.
את פסק הדין הזה של השופטת בכלל אינני מבין. כן – היא אישה. אני מניח שבשלב כלשהו, נכמרו רחמיה על אותן נשים "מנוצלות". אבל כשומרת על חוקי המדינה, היה עליה להעיף את התביעה הזו מעל פניה. אני מקווה שעצם היותה אישה, לא היווה סיבה מספקת לפסק הדין המגוחך הזה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
סקס הוא כמו חוזה. לא חוזה מחירה (אף אחד לא נתן ואף אחד לא לקח) אבל הסכם בין שני צדדים לבצע פעילות משותפת. כמו הקמת חברה בע"מ.
אם אחד הצדדים יצר במודע מצג שוא, כך שהיה לו סיבה סבירה להניח כי אלאמלא מצג שוא זה לא היה נכנס הצד השני לחוזה, אזי מדובר בקבלת דבר במרמה. חד וחלק.
יש הבדל ברור בין שקר (יצירת מציאות שאינה קיימת) לבין הדגשת הצדדים החיוביים במציאות והצנעת השליליים.
רק בגלל שזה סקס לא אומר שמותר לשקר.
והעובדה שציינתה שהשופטת אישה היא אמירה סקסיסטית כי אתה מניח שהיותה אישה משפיעה על פסק הדין יותר מהיותה משפטנית.
יש לי בעיה להאמין לאגדות אורבניות כאלו. יש קישור או שם של השופטת או של הנתבע?
מבחינתי זאת התחזות, בין אם מדובר בשיטחיות או לא- הוא אכן קיבל דבר כלשהו כשהציג עצמו כאדם אחר. וודאי הוא שיקר בעוד נושאים, אם הן החליטו לתבוע אותו…
שי, שניה – מה שאתה בעצם טוען, זה שאם קבעת עם מישהי דייט, ולא הגעת, או שלא הסכמת לשלם עליה, למרות שהיא ציפתה לזה, ואפילו קנתה בגדים חדשים לטובת האירוע – האם זו הפרת חוזה?
סליחה – אבל אני לא רואה זאת כך.
אתה יודע יפה מאוד שאני בחיים לא אתנהג כך לאף אישה. אבל מצג השווא, כאילו אותן נשים רצו את אותו הגבר רק על סמך "אופיו", היא בדיחה לא מצחיקה.
הן חיו את האשליה הזו לא פחות מאותו גבר.
לגבי ההערה הסקסיסטית – אני מצטער, אבל נראה לי פשוט בעייתי ששופטת בישראל מגיעה לפסק דין הזוי כזה. פמיניסט ככל שיהיה, פסק הדין לוקח בחשבון מעין מוסכמה שאבד עליה הכלח, כאילו גברים רק מחפשים סקס. סליחה, אבל היום כבר די ברור לעולם שנשים, הן "עצמאיות מינית", ורוצות סקס לא פחות מהגבר. מעבר לכך – למרות שנתקלתי בעצמי בכמה וכמה "מצגי שווא" מצד נשים שונות, מעולם לא הרגשתי את הצורך לתבוע אותן. זהו משחק חברתי נלוז, אבל כזה שקיים, ואין בו דבר וחצי דבר פלילי.
מרק – אני אחפש את הלינק לנושא.
לימור – גם אם הוא שיקר בנושאים אחרים – זה דבר דפוק מוסרית. לא פלילית. לפחות כל עוד הוא לא ניצל זאת כדי לעשוק אותן או כדי לקבל משהו בתמורה (וסליחה – אבל סקס לא נחשב). כמות הפעמים בעבר שבהן יצאתי לדייטים, בהן בחורות אמרו לי כמה הן נהנו, וכמה הן רוצות לפגוש אותי שוב, ולמחרת נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה – האם אני אמור לתבוע כל אחת ואחת מהן? כי אם כן, יקירתי – אני וילדיי נהיה מסודרים כלכלית לכל החיים.
אם מישהו ידקור אותך בסיכה, אתה תגיד אייייי, תסתכל עליו במבט מופתע, תקלל, מקסימום מתחזיר לו איזו כאפה ותמליץ לו להתבגר. אם מישהו ידקור אותך בסכין זה כבר יותר חמור נכון? אבל זו דקירה וזו דקירה. ולמרות שהן נחות באותה רמה מעשית הן לא נחות על אותה רמה פלילית. ככה זה. העובדה שאתה מוצא בסיס להשוואה בין דברים לא הופך אותם זהים מכ-ל בחינה. ויסלחו לי הגברים המיתממים כאן שלפתע חיים בעולם אוטופי בו נשים בוחרות גברים רק על פי האישיות הקורנת שלהם וגברים בוחרים נשים רק על פי היותן אימהות פוטנציאליות טובות.
איה, העלית פה נקודה טובה למחשבה, לגבי אותה אחריות פלילית. יכול להיות שההשוואה שלי כאן לא היתה ממש במקום.
לגבי הפניה שלך לאותם גברים "מיתממים", אני חולק על דעתך: אני לא חושב שנשים צריכות לבחור גבר רק לפי האופי שלו. אני לא חי בעולם אוטופי בכלל. גם אנחנו, "הגברים", לא בוחרים אישה רק לפי האופי שלה, מן הסתם.
יחד עם זאת, אם נעשה רגע הקבלה הפוכה ל"מוסכמה" שבתביעה, עוד לא שמעתי על אף גבר, שתבע אישה על העובדה, שהיא לא שכבה איתו בחודשיים הראשונים, למרות שהוא ציפה לזה (מכל סיבה שהיא).
המשחק החברתי הזה צריך להישאר בגבולות החברתיים. אין לו שום מקום בבתי המשפט. אוי ואבוי לחברה, שתיתן לבתי המשפט להפוך את נוהגיה החברתיים המקובלים, לשפיטים ע"י גורם חיצוני.
גיא,
יש להבחין בין ציפיות שיש לאחד הצדדים שאינן נובעות ממצג שוא של הצד השני וכאלו שכן.
אם קבענו פגישת עבודה, ואני ויתרתי על פגישה עם לקוח אחר לטובת הפגישה הזו, ואתה ידעתה שכך אני עושה ואז לא הגעתה בלי סיבה טובה, אני ועוד-איך יכול לתבוע אותך על אובדן ההכנסה. כמו שפסיכולוגים יכולים לגבות כסף אם לא הגעתה לפגישה – הם מפסידים הכנסה אחרת.
אז זה מאוד לא מקובל לתבוע במצבים חברתיים. אבל זה לא אומר שחוקית זה לא אפשרי.
וסקס הוא לא דבר של מה בכך. מוכרים אותו יום יום ברחבי תל-אביב.
בסופו של דבר, יש פה באמת עיניין של קבלת דבר במרמה. הבחור הבטיח "סקס עם טייס" ו "רומן עם טייס" וסיפק מוצר מזוייף. לא כמעט-טייס, לא הטיס-פייפר-פעם-אחת. כלום. אם ברור שהבחורות לא היו יוצאות איתו אלמלא השקרים הגסים שסיפר, אז הוא ברמאות בזבז את זמנן, ואפילו חדר לגופן בשקר. זה אסור. וטוב שיענש על כך.
אם תמצא תן לי במייל. אני מוכן כרגע להמר שכתב האישום היה על התחזות ולא על קבלת דבר במרמה.
(הסיבה למה אני נוטה לא להאמין לסיפור היא כי לפי הפסקה הראשונה שלך הוא בגדר "תוכן גולשים")
גיא, המקרה הזה הרבה יותר חמור ממה שאתה מתאר אותו.
תסתכל רגע על הגדרת החוק של אונס וביחוד סעיף 2:
(א) הבועל אישה-
(1) שלא בהסכמתה עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, שהושגה במירמה לגבי מהות העושה או מהות המעשה;
(2) בהסכמת האישה, שהושגה במירמה לגבי מהות העושה או מהות המעשה.
(3) כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או
(4) תוך ניצול מצב של חוסר הכה בו שרויה האשה, מצב אחר המונע ממנה התנגדות או היותה חולת נפש או לקויה בשכלה; הרי הוא אונס ודינו מאסר 16 שנים.
אז אולי לא היה כאן ממש אונס, אבל בהחלט קבלת דבר במרמה ולא משנה שהדבר הזה הוא סקס. החוק לא מבדיל בין מניעים שטחיים או לא. אגב, מי מאיתנו לא מסיק מסקנות על אנשים לפי העיסוק שלהם? הנשים האלה החליטו לשכב איתו אולי בהסכמה, אבל על סמך מידע כוזב. שטחי או לא – הוא רימה אותן. הוא סיפר שהוא טייס בידיעה שזה מה שיגרום ליותר נשים לשכב איתו וכאן הרמאות.
אני לא יודעת אם הייתי תובעת בעצמי על מקרה כזה, סביר להניח שלא, אבל אני לגמרי יכולה להבין את אלה שכן.
גיא, אני איתך.
ביררתי בשבילך את הסיפור היותר מלא http://marksw.com/wordpress/?p=966
אין לי מושג אם זה המקרה הזה ספציפית.
ניסיתי להשיג את המקרה המקורי מאותו מרצה שהקריא את מכתב התגובה מעיתון "הארץ", אך הניסיון לא צלח. לא היה בו שום ציון של אינוס ו/או הכאה, או דברים מחפירים כגון אלה. לכן, אין לי מושג אם ההנחה שזהו המקרה, נכונה.
יש לציין, שאם אכן מדובר במקרה שהיה בו גם אינוס או דבר שגרם לרמיסת כבודה של אישה באמצעים פיסיים כלשהם – אני כמובן מגנה את זה לחלוטין.
ד"א – אני גם חושש שפיספסת את הנקודה שניסיתי להעביר בפוסט הזה.
הטענה שלי, כפי שעירא הסביר בצורה טובה יותר, היא שאין צורך לקחת לבית משפט מקרים חברתיים מובהקים, ששייכים לנושא של "בינו לבינה". מדינה ששופטת לחומרה מגזר אחד, רק בגלל דיעה קדומה שאיננה שייכת למאה הזו, היא מדינה בעייתית. הסעיפים שליזי ציינה בתגובה קודמת כאן, נותנים פתח לאפליה על סמך מין.
גיא, הנקודה היא שאף אחד לא לקח נושא כזה למשפט ולכן כל הטיעון והמסקנות שהסקתם הוא על תקן מדע בדיוני. אני דוקא הצלחתי למצוא התיחסות בהארץ במאמר ההספד על אהוד אושרי שניתח את פסק הדין כמוך.
ואולי המקור לשטות הוא מפה http://www.parshan.co.il/index2.php?id=1932&lang=HEB
אני יושב פה כבר שעה ומנסה למצוא את המאמר המלא של אהוד אשרי לגבי העניין הזה של השופטת חיותה כהן, בפסק דינה נגד אותו ערן בן אברהם.
המכתב הזה פשוט נשמע לי מוכר מאוד, ודומה להחריד למה שהוקרא בםנינו בהרצאה. ההבדל היחיד הוא, שהמכתב של אשרי נכתב ב-23 בינואר 1998, ואילו אתה מדבר על פסק דין שניתן ב-5 בינואר 2009.
אכן, בשני המקרים מדובר בנאשם בשם בן אברהם, שאני מניח שיש יותר ממקריות מוזרה בעניין, אך יחד עם זאת, בזמן שנכתב המכתב הראשון של אהוד אשרי, אותו נאשם לא הואשם בהכאה או אינוס. שים לב לפרטים הקטנים.
מעבר לכך, חיפשתי בכל מאגרי המידע של בתי המשפט בארץ פסק דין מאותם תאריכים ב-1998, ואף ניסיתי להשיג את מכתבו המקורי והמלא של אשרי, אך ללא הצלחה (תראה מה אני עושה ב-3 לפנות בוקר..)
מה שאהוד אושרי כתב בכלל לא משנה בדיוק מאותה סיבה שהיום אני לא נוטה ליחס עודף חשיבות ל90% מהדברים שעיתונאים כותבים. מבחן הזמן הוכיח שרוב העיתונאים לא מבינים בתחומים שעליהם הם כותבים ולכן לא תמיד צריך להתרגש מהפרשנות שלהם כי היא לא עולה בדבר על הפרשנות שלך ושלי. הנקודה של הפוסט שלי היא שיש היום גישה לעובדות, אז למה בכלל להסתמך על דיווח מכלי שני?
אני מניח שלעורכי הדין יש גישה ממוחשבת גם לפסקי דין יותר ישנים מאלו שעולים היום לרשת, אבל בכל מקרה השאלה המקורית שלי לגבי הפוסט שלך נשארת – את הטיעון שיצרת פה כדאי להשתית על בסיס עובדתי, האם תוכן גולשים יכול באמת להיות בסיס עובדתי לניתוח כזה?
וחוץ מזה, אני מקווה שיש לך סיבה הרבה יותר טובה מהדיון הזה להיות ער ב3…
יש פה שתי שאלות נפרדות:
1. מהו מקרה הממשי שהתניע את הדיון ומהם פרטיו?
2. דיון בשאלה העקרונית האם נכון לטפל באדם אשר השיג מין ע"י שקרים בוטים בכלים פליליים?
שאלה 2 מענינת בלי קשר ל 1.
המקרה הממשי שהתניע את הדיון היה המקרה הראשון. לצערי, לא הצלחתי למצוא אסמכתאות מלאות לחלוטין לסעיפי ההכאה/אינוס/גניבה במקרה זה.
המקרה השני, זה שבו ככל הנראה אותו אדם הורשע במעשים חמורים יותר, לא היה רלוונטי 11 שנים מוקדם יותר.
אני מסכים איתך לחלוטין לגבי הדיון בשאלה 2.
אני מניח שפה מתקיים מצב משפטי של "מדרון חלקלק" שבו לא ברור איפה עובר הגבול בין שקרים שהם בוטים, לבין כאלה שהחברה יכולה לחיות איתם. מתי שקר הופך למשהו פלילי? ברור שאם אדם השתמש בתמימותה של אישה על מנת לבצע מעשים פליליים מובהקים, אזי יש לשפוט אותו בכלים אלו של מערכת המשפט. עירא העלה גם הוא, בפוסט שלו, נקודה מעניינת – האם אמירת "חצי האמת" נחשבת לשקר בוטה? הנה דוגמא:
לפי שהתחלתי לצאת עם זוגתי, וגם כשהתחלתי לצאת איתה, הצגתי אפילו בבלוג הזה דילמה לא פשוטה: האם לספר לבחורה בדייט הראשון או השני על המחלה שלי, או לחכות עם זה? ומתי זה הופך לשקר? באיזו פגישה זה הופך לאקוטי? אחרי חודש? אחרי חצי שנה? האם בכלל מותר לי לעשות דברים, או שאני מסתכן במעשה פלילי, שאני – כגבר – אואשם בו.
אז כל עוד זו היתה דילמה חברתית, הדיון היה מבחינתי אישי ולגיטימי. אבל לו הייתי מודע לחוק הישראלי כבר אז, האם הייתי נוהג אחרת? האם הייתי מעלה בכלל את הדילמה הזו לבלוג חשוף?
אלה שאלות לא פשוטות שאני מהרהר בהן לא מעט בימים האחרונים, בעקבות המכתב הזה של אהוד אשרי.
קודם כל, למי שמתעניין, מדובר בסיפור שהופיע קודם כל ב"בשידור חוקר", ולאחר מכן השתכנעו כמה מהנשים שרומו על ידי הבחור להגיש תלונה נגדו, שאותה אפשר למצוא בתקדין, נבו, או כל אסופה משפטית אחרת. הוא הורשע ב-5 סעיפים, ולאחר מכן הגיש ערעור, שנדחה, אך עונשו הופחת. בסך הכל נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל ועוד קצת על תנאי. הסעיפים שהורשע בהם: מרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, גניבה, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והסגת גבול. (עפ 157/98).
בערעור ישבו 3 גברים, למי שטען שזה שהשופטת אשה הטה את הפסיקה או משהו.
עד כמה שידוע לי, משפט אינו עוסק רק בעבירות כספיות – אבל הוא ודאי מעדיף אותם, כי שם הכי קל לכמת, לשקול ולפסוק. גם כשמרמים אנשים לא תמורת כסף – זו עדיין רמאות (ובמקרה הזה הוא גם חלב מהן כסף, אבל באמת במקרים האלה לבית המשפט היה קל יותר לפסוק).
יפה שלאנשים פתאום מפריע שמגדירים סקס כיחסי תן-וקח – זה מצב טוב יחסית לאיך שלרוב רואים אותו – כקח-וקח.
ומעבר לטענה כי מין אמור להיות סוג של אלטרואיזם ומשום מה נמצא מעבר לתחום השפיטות, מוזרה לי גם הטענה כי המקצוע, מקום המגורים, השם שלך ושאר דברים הם לא חלק מהאופי. ספיציפית במקרה הזה, נראה שהמקצוע העיקרי של הבחור הזה הוא נוכלות. מי מכם בדיוק היו יוצאים עם בחור/ה עליו/ה אתם יודעים שזהו מקצועו/ה?