מי רוצה סלולרי במטבח?
לאחרונה אפשר לשמוע על מסעדות קונספט שמתרבות ככל שיש מי שמוכל לאכול את הרעיון. אבל מה שנתקלתי בו בסו"ש האחרון זעזע אפילו אותי. להכניס סלולרי למטבח…
לא מספיק שאנשים מאבדים את נשמתם בעת הבישול, ומוכרים אותו למען ספרים וכוסות מדידה, הם הולכים להכניס מכשיר רוטט שילמד אותם איף לעשות את זה בלי "לטעות". והרי לטעות זה הדבר הכי כיפי בבישול מלכתחילה. ניסויים בבני אדם הפכו לפני זמן רב לדבר החביב עליי. וכשעושים ניסויים עליי זה בכלל טוב.
האיש שהמציא את החלחלה הזאת, קוראים איגור, ונחשו מה? כן – גם הוא לומד בשנקר והחליט להרוס את האמנות היחידה ששנקר עוד לא הצליחה להרוס. הציטוט הישיר מתוך הכתבה הוא: "רציתי שיהיה איתי מישהו שיגיד לי איך לעשות את זה". אז תשמע, איגור – לא כולם צריכים בגיל 28 שיחזיקו להם את המחבת כשהם מבשלים. תשיג לעצמך חיים, ובאמא'שך – תעזוב את הבישול בשקט…
בקרוב, כתבה על "איך הטלוויזיה הצילה לי מרק עוף", ו"הדיסקמן שלי – תודה לאל, גאולה לאוסובוקו".
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
נו נו, לקחת את זה קצת רחוק… סטודנט (לא שנקר המוסד) בנה פרויקט לשיעורי בית (לא שירות חציבור בינתיים) לאנשים שלא יודעים לבשל (אף אחד לא מוכרח להשתמש) עם ממשק טלפוני (שזה שכלול קטן של אתר מתכונים). עשית מזה פיל מיותר… ניסויים במטבח זה בסדר אם יש לך נסיון מספיק כדי להבין מה זה יעשה לאוכל, וזה לא הקהל שאליו זה מיועד.
מה שכן, הכתבה על מסעדות הגימיק הצחיקה אותי, ויש כמה שבא לי לנסות, אבל בהחלט הזכירה לי שני מקומות שכבר מזמן לא הייתי בהם וצריך לדגום שוב – כרמלה בנחלה ורפאל.
אני בעד רפאל. תמיד היתה לי פינה חמה בלב, שמורה בשבילם. בכרמלה בנחלה לא הייתי כבר הרבה הרבה זמן, אבל אני חושב שצריך סדר עדיפויות. דניאל כבר הרימה את נס הקרב לכיוון פסטיס.
פרה-פרה נדפוק את כל העדר…