בָּבּוּנים – היצע וביקוש
אלמה כותבת על הבבונים שהיא פוגשת, ולי עולות מחשבות נוגות לגבי תרבות הדייטינג היום. לשמחתי, אני כבר לא חלק ממנה – ויחד עם זאת, תמיד מעניין לראות מה קורה ב"סצינה" שהייתי חלק ממנה עד לא מזמן (ואני מקווה לא לשוב אליה לעולם).
בתגובה לדייט המחורבן שהיה לה, כתבתי לה כך:
אין לי מילה טובה לומר על רוב הגברים היום. רבים מהם בבונים מלאים מעצמם, שלא מבינים למה נשים לא נופלות לרגליהם השעירות. לצערי – הבבוניות הזו היא לא נחלתם של הגברים בלבד. הטמטום הוא נחלתם של שני המינים, כל אחד בתחומו הוא. את חייבת להבין, שאם לא היתה דרישה לבבונים, הם לא היו קיימים. הכל עניין של ביקוש והיצע.
אלמה בתגובה, כתבה שהיא מסרבת להאמין שיש באמת ביקוש לבבונים האלה. התחלתי לכתוב לה תגובה, אבל זה פשוט נעשה ארוך מהרגיל, כפי שקורה לי לא מעט לפעמים, אז החלטתי לעשות מזה עוד פוסט קצר:
דבר ראשון ולפני הכל, צריך להבין – לא כל בבון הוא קופיף עם לב זהב, וצריך לדעת גם לברור את אלה. אני לא הייתי מרים ידיים כל כך מהר, למרות הפיתוי העז להכניס את כל המין הגברי תחת מטריה של הגדרה אחת.
מצד שני, צריך לקחת את כל הקטע הזה בצורה רגועה למדי. אני זוכר שהיתה תקופה שיצאתי עם כמה בחורות בשבוע מכמה אתרים, כדי למצוא את "האחת" וכל מה שמצאתי היה מפח נפש. הייתי אידיוט. לקחתי תקופת חופש ארוכה מכל זה אחר כך, אבל כשכבר חזרתי לזה, חזרתי בנאדם אחר. רגוע יותר. סובלני יותר (ואני לא מתכוון לזה במובן הרוחניקי).
כדי למצוא משהו טוב, צריך לתת לדברים צ'אנס אמיתי, והדרך היחידה לעשות את זה, בלי לבזבז אנרגיות מטורפות על עשרות "מועמדים"(/ות), היא לקחת את הדברים באיזי. למשל: לנסות לחזור מדייט בלי להכנס ישר לאתר ולראות אם יש משהו יותר טוב. תאמינו – רוב האנשים היום לא מצליחים לעשות את הדבר הקטן והפשוט הזה. ולמה? כי הם חושבים שתמיד הם ימצאו משהו יותר טוב! הם כבר מחפשים את הדבר הטוב הבא, עוד לפני שמצאו את הדבר הטוב הנוכחי.
לגבי עניין הביקוש – 'צטערת, אלמה – הגיע הזמן שתאמיני. לא כולן כמוך. יש הרבה פריחות שמחפשות את ה"אייל גולן" שלהן, כפי שהגדירה זאת זוגתי מוקדם יותר היום. יש הרבה שמחפשות את הבבון. אני מבטיח לך, שאם נשים היו יותר עקשניות לגבי איכות הגברים שהן מחפשות, גברים היו נעמדים על הרגליים האחוריות עם לשון בחוץ, ורק מחכים לליטוף.
אם יש משהו שלמדתי בקורס האחרון בשיווק, הוא האמת הפשוטה הזו: אם אתה רואה מוצר מסוים בכל מקום שאתה נמצא בו, ככל הנראה שיש לו ביקוש בסביבה שלך. אולי לא על ידך – אבל זה המצב.
הדוגמא שלי לזה, למשל, היא כל מה שקורה עם ה-TV: אני לא מבין איך אנשים צורכים את ה"תרבות" הזו בישראל. קשה לי להאמין שיש כל כך הרבה אנשים מטומטמים – אבל עובדה – יש ויש כאלה שמתמכרים ל"אח הגדול" ולדומיו. אני מרגיש שמרמים אותי עם התוכן הזה ב-TV, וזו הסיבה שאני הפסקתי לצרוך אותו ממזמן, אבל זו בחירה שלי, בראש ובראשונה.
העניין הוא, אלמה, בשורה התחתונה – שאין לי הרבה מה לחדש לך בנושא: כל עוד לבבונים יהיה ביקוש, הם ימשיכו להסתובב בינינו.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
גיא, שוב אותה האשמה כלפי המין הנשי שכולן אוהבות מנייאקים. אנחנו שוב נכנס לויכוח האינסופי של המנייאק מול הנייס גאי. אני אגיד את זה ככה (וזה פשטני להחריד ומאוד מכליל); יש בבונים שיודעים לשים על עצמם מסכה יפה, להתלבש טוב והם לומדים איך לדבר לליבה של בחורה – אלה הם ה"מנייאקים" שדופקים זורקים. יש את אלה שחושבים שאם הם יספרו כל מיני שקרים על עצמם, השקרים האלה יהפכו לאמת, אבל הם לא – אלה הם פשוט בבונים ואני יכולה להבטיח לך שאין להם ביקוש.
ושוב – איך את יכולה לייצג את המין הנשי כולו?
אני לא מתיימר לייצג את המין הגברי. אני מנסה בסה"כ להציב מראה, נקודת מבט שאולי היא לא פופולרית במיוחד, אבל שוב – קשה לי להאמין שיש כל כך הרבה בבונים כאלה, ושום ביקוש לעניין.
האדם היא מכונה לומדת, ועל זה אין שום ויכוח. הלמידה היא גם פיסית, אבל בעיקר מנטלית. במהלך הדורות השונים, האדם לומד להסתגל לתנאים שונים, הנובעים מהסביבה בו הוא נמצא.
אם המאצ'ו היה מודל לחיקוי לפני כמה עשרות בודדות של שנים, היום שמים דגש גם לאינטיליגנציה רגשית של גברים.
מה שאני מנסה לומר זה, ליזי – עם כל הכבוד – אלמה ואת לא בדוק מייצגות את המין הנשי כולו. אתן יותר מיעוט מאשר ייצוג. וד"א – זו מחמאה. את יכולה להסיר את הכיסוי מעל עינייך – זה כבר לא קשור למנייאק/לא מנייאק. זה קשור לצורה שבה בני אדם מתייחסים לבני אדם אחרים. הזילות הזה נגרם בגלל שאנחנו מרשים אותו. ומה לעשות, ליזי – גם אתן אנושיות.
אין פה "אשמים" או "אשמות". יש פה מצב קיים, שניתן לשנות אותו בתהליך של למידה, שהוא ארוך טווח. הקטע הוא, שכרגע אין – משום מה – לאף אחד אינטרס מספיק חזק לשנות אותו. אחרת זה מזמן היה נעלם.
אני לא מתיימרת לייצג את המין הנשי, אבל באמת שזה נראה לי מטורף. שמישהי תסכים ליחס כזה? אין מצב.
אבל אם אתה צודק וזה עניין של היצע וביקוש, ואכן יש ביקוש לבחורים בבוניים, חבל לי בעיקר על הבחורות שרוצות אותם. הן כנראה חושבות שזה אהבה, או שמגיע להן כזה דבר, או כל תירוץ פסיכולוגי שמצדיק מערכת יחסים כזאת. דיכאון.
בזה אני מסכים איתך לחלוטין.
אני מרחם על הבחורות האלה, אבל בעיקר חושב שהן מוציאות "שם רע" לשאר הבחורות שאינן כאלה – אותן בחורות שאכן יש בראשן אינטיליגנציה והגיון בריא יותר. בדיוק כמו שאני חושב שהבבונים מוציאם שם רע לגברים שאינם כאלה.
הו, עם זה אני דווקא מסכימה לחלוטין.
ידעתי שבסוף אני אקלע לאיזו נקודה שבה נוכל להסכים..
אני בהחלט מסכימה עם גיא. אני מכירה בעצמי כמה וכמה בנות שזה מה שהן אוהבות. טוב להן במקום הכנוע והקטן שלהן. אני לפעמים מביטה בהן ולא מבינה איך לעזאזל נוח להן לעמוד לצד בחור כל כך טיפש, כל כך המוני ועוד לחייך בגאווה שהוא שלהן… אבל הדבר שהבנתי, שהכל זה עיניין של בחירה. והכל עיניין של כל בחורה באיך היא לוקחת את עצמה, כי סה"כ זוגיות כמו חברים מאוד מעידה על מי אתה ומה אתה.
לגבי אותן חברות, אני לרוב מקווה שהן יתעוררו ויבינו, אבל אין זה מתפקידי לעורר אותן כי הן לא ממש יקשיבו. ואגב, בבונים הם לווא דווקא ערסים שעירים מרוחים בג'ל, בעיני בבונים יכולים להיות אותו זן של בחור קיבוצניק, טייס, מלא בעצמו שלא רואה דבר מלבד עצמו….
צודקת, יעל. בבונים אינם נחלתם של עדה זו או אחרת.
לגבי תפקידך – מסכים איתך גם כאן – אני לא חושב שזה מתפקידינו לקחת את החברה על גבינו, ולצעוק בכיכר העיר על טמטומם. אם טוב להם עם זה – שייהנו.
לצערי, הבעיה מתחילה, כשהטמטום של פושה בכל חלקה טובה, ובסוף זה משפיע גם על חיי ועל הסביבה שלי. אני שמח שלפחות עדיין יש לי את אפשרות הבחירה.
עניין של טעם, שבנות שאוהבות "בבונים" שישמרו אותם לעצמן, אבל דווקא לי נראה שהבחורים הטובים נתפסו מהר מדיי 😥
המממ… תשמעי – מהיכרותי עם חלק מהבחורים הטובים, אני יכול לומר לך בוודאות שלא כולם נתפסו.
חלקם מחפשים עדיין את הבחורה הנכונה בשבילם. הרבה בחורות לא ממש מתייחסות אליהם, כי הם מוגדרים כ"פחות טובים" מסיבות שאני באמת לא מבין, כי אני יודע איך הם תמיד התייחסו לבחורות שהם יצאו איתן. אני מניח שהביקוש לג'נטלמנים ירד קצת ב-2 העשורים האחרונים, ואנשים מ"הסוג הישן", שקיבלו חינוך כזה, פשוט לא יודעים איך להתנהג בחברה שכן מעריכה בבונים. וזו לא רק השערה, לימור – זה בדיוק איך שאני הרגשתי עד לא מזמן, ואלה בדיוק הדברים שאני מדבר עליהם עם אותם חברים שעדיין "מחפשים".
אני, למשל – ועזבי את הביישנות שלי בתור פקטור, כי היא הגיעה בדיוק משם – ממש פחדתי להתחיל עם בחורות, כי לא רציתי לעשות צחוק מעצמי. אני חנון שגאה בחנוניותו, וג'נטלמן שגאה גם בכך. אבל לא יכולתי לסבול את ההרגשה שבהשפלה שבחורות העבירו אותי, רק בגלל הדברים האלה (אצלן זה הוגדר כ"חוסר ביטחון עצמי", או חוסר ב"גבריות"). אז הפסקתי לחפש בבארים ובמקומות הומים, והתחלתי לחפש באינטרנט, דבר שלקח ממני המון אנרגיות, אבל בסופו של דבר, ואחרי הרבה מאוד נשים של חיפושים – השתלם.
התיאוריה שלי לגבי בבונים היא שהם משתמשים בשיטת העז. כלומר, הם בעצמם העז, ופעם כשהם מביאים פרחים הבחורה כל כך מתרגשת שהיא חושבת שהכל טוב.
(זה עובד גם בהיפוך המינים)