ביקורת סרט: Into the wild
אני חייב לציין שבשנים האחרונות אני מתרשם יותר ויותר משון פן כיוצר עצמאי – ולא רק כשחקן.
ב-2007, הוא ביים סרט נפלא בשם Into the Wild, שיש לי הכבוד לחלוק אותו אתכם כאן, אחרי שהעברתי עוד לילה לבן בעזרתו. הסרט שתורגם בעברית משום מה כ"חי על הקצה", וסהדי במרומים שאני חושב לקחת את אחד המתרגמים האלה ולדחוף לו איזה קצה של משהו באחוריו, הוא סרט ארוך למדי, בן שעתיים וחצי, והוא בהחלט לא מסוג הסרטים ההוליוודיים שאתם רגילים לראות – כלומר: אין פיצוצים בשום שלב של הסרט, ואפילו אין סוף אמריקאי מלוקק (הממ.. אני חושש שאפילו דיסני לא יהיו מרוצים מהתסריט, כי אין בו איזה קומקום שמתחיל לשיר).
בגדול, הסרט מספר על כריס מקאנדלס (אמיל הירש הצעיר שעושה פה עבודה נפלאה), בן למשפחה בורגנית ממעמד ביניים גבוה למדי, שמחליט יום אחרי סיום לימודיו בקולג' להיעלם, ולמצוא שלווה בעולם שמרוחק מאמריקה הבורגנית, רחוק מהקריירה שטוו עבורו הוריו, ורחוק מהציווליזציה המערבית המשחיתה. הוא יוצא למסע לאורכה ולרוחבה של היבשת, תוך שהוא פוגש דמויות שוליים שונות, שבעצם מראות לנו את ה"אמריקה" שהוליווד לא אוהבת להראות – כלומר: היפים, הומלסים, אנשים זקנים מיואשים ועוד. הדמויות בסרטו של שון פן מצליחות להתפתח במהלך הסרט בצורה נהדרת, וכמובן – דמותו של כריס, שעתה כבר שינה את שמו לאלכסנדר סופרטראמפ, הופכת עולמות אצל כל מי שהוא פוגש בדרכו, עד שהוא מצליח להגשים את ייעודו – לחיות לבד עם הטבע של אלאסקה.
מעבר לדמויות עצמן, אתם יכולים לדמיין לעצמיכם, שהסרט הזה משופע בצילומי טבע יפהפיים, ולא רק מאלאסקה המדהימה. למי שאוהב לראות את הטבע ועוצמתו במלוא הדרו – זה בהחלט הסרט בשבילכם. הטבע כאן מהווה מוטיב מרכזי מאוד, לטוב ולרע, ועוצמתו מורגשת בכל שלב של חייו החדשים של כריס. יחד עם זאת, את הסיבה לבחירה שלו להיעלם למשפחתו, מצליח אמיל הירש להעביר לצופים בצורה עדינה (מעט קלישאתית), אבל כזו שבהחלט ניתן להזדהות איתה. את סיפורו של כריס, מספרים גם הוא עצמו, אך לא פחות מזה – אחותו, שהקשר ביניהם הוא כמעט מיסטי, על אף שהוא השאיר אותה מאחור עם הוריהם, דבר שנותן מעין נקודת מבט נוספת על כל בחירה שכריס עושה, וההשפעה של בחירות אלה על הוריו ומשפחתו.
אחד הדברים הנוספים שממש אהבתי, היה הפסקול שמלווה את הסרט לכל אורכו, ושמורכב, רובו ככולו מפולק אמריקאי שורשי. נכון – לא ממש זיהיתי אפילו שיר אחד, אבל אני חושב שכאן גם הבחירה נעשתה בצורה נבונה. המילים של כל שיר ממש הותאמו לכל סיטואציה מתוארת, וגרמו לי לזמזם לעצמי את המנגינה והמילים, גם לאחר שהסרט נגמר. מעניין ומרגש מאוד.
בקיצור – חברים, מומלץ בחום!
ציון של קופי השבת: 9.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אכן, אחד הסרטים היפים והמרגשים של התקופה האחרונה,
וגם מבוסס על סיפור אמיתי (כמו שיעיד השוט האחרון בסרט).
הפסקול גם הוא מומלץ בחום:
Eddie Vedder – Into The Wild
להשיג בחמור הקרוב לביתכם 🙂
היתה לי הרגשה שאני מכיר את הקול הזה מאיפושהו! אפילו חשבתי לרגע שמדובר בפרל ג'אם – נשבע לך! אבל אחרי שנייה אמרתי לעצמי שזה נראה לי תלוש.
אני אבדוק את זה בעולם הטורנטים. נראה מה יש להם לומר..
טורנטים, אה? קילקלתי את הילד…
חשוב להדגיש שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי!
מוסיף 1 גדול לסרט, ועוד 1 מכובד ביותר לפסקול.
אני חושב גם שכמעט לכל אחד יש איפשהו עמוק את החלום להתנתק מהעולם ולנסות להסתדר לבד בטבע – והסרט ממש מנסה להגשים עבורנו את הפנטזיה הקדומה הזאת.
מצד שני, אחרי שלא הפסקתי לחשוב על הסרט כמה ימים, הגעתי למסקנה אין ספק שהבחור היה שרוט ובהחלט היו לו נטיות אובדניות קשות.
להת'
אודי
אחד הסרטים היותר מרגשים שראיתי.
הפסקול מתאים את עצמו לשלבים של הסרט באופן בלתי נתפש.
סרט חובה.
הסרט מדהים, הצילום משגע והשחקנים? די בסדר גם.
באשר לפסקול- כל אחד מהשירים נכתב במיוחד לסרט ע"י אמן אחד שבנוסף שר את השירים. איני זוכרת את שמו, אך הוא בהחלט ראוי לשבח.
סרט מקסים, כדאי ורצוי לראותו.
שלומית.
@שלומית – למיטב זכרוני היה מדובר באדי ויידר מפרל ג'אם, אבל עבר הרבה זמן. ואולי אני טועה.
אה, כן – וברוכה הבאה לבלוג 🙂