קצת על כותרות ופרשנויות
אני עדיין לא יודע אם זו תחילתה של מסורת, אבל עיתונים כמו זה שהגיעו אליי הבוקר ("ישראל היום" ) עם כותרות כאלה, העלו בי את רמת הציניות לגבהים חדשים. חשבתי לחלוק איתכם כמה מחשבות בעניינים החשובים של היום. נתחיל מהארץ ומהאיזור:
לבני: "לא נשלים עם הברחות הנשק מסוריה ללבנון". תת כותרת של פרשן: "הכדור בידיים של החיזבאללה". אין לי שום דבר ממשי להוסיף לזה.
בסוריה, מתברר, פתחו בחקירת הרצח של מקורבו של בשאר אסד, כך דיווחה השרה בוטומניה משהו-משהו. אחרי הבוטומ-מניה לא הפסקתי להתגלגל מצחוק. המציאות עולה על כל דמיון.
נועם שליט ל"אל קודס", המגזין: "גלעד שליט מחזיק בשבי אלפי פלשתינים". אוקיי. לא. לא נראה לי. יכול להיות שמישהו שכח לספר לי משהו על החדשות בזמן האחרון? באותו עניין כמעט, ראש הממשלה אולמרט הסכים לשחרר אסירים פלשתינים כמחווה של רצון טוב. הוא הבטיח לאבו-מאזן, שהדבר ייעשה לא יאוחר מה-25 באוגוסט. אני מקווה שגלעד שליט לא יעשה בעיות.
לבני ומופז עושים הכל כדי לזכות בתמיכת יו"ר הכנסת דליה איציק. הכל?? האמנם?? בקרוב הריאליטי בערוץ 10. צפו פרומואים.
אלפים הפגינו בעצרת לציון 3 שנים לפינוי גוש קטיף. במהלכה נחתה רקטת קסאם אחת בשטח הנגב המערבי. החמאס מתנצל: כל התקציב של זיקוקי הדינור הלך על מהפיכות ברצועה. בשנה הבאה נשתדל יותר.
חבלנים של משטרת ישראל פרצו לרכב נטוש וגילו שהוא שייך למשטרה. לאחר שהתגלה שהרכב אינו נושא מטעני נפץ, הם השאירו אותו שם. הקצין שלו שייך הרכב: חארות! ניפצו לי את החלונות! למה לא השאירו פתק?
גננת שהואשמה בהעלמת מסים, הובילה לרשת מבריחי יהלומים, ביניהם אנשים בכירים בעולם ההיי טק. היהלומים הוסלקו באיברים מוצנעים בגוף. אני לא בטוח שאני רוצה את התמונה הזו בראש שלי.
חשד: גבר בן 60 גנב מאות יצירות של הפילהרמונית. ואני שואל: אח שלו, לא חבל? לא עדיף פשוט להוריד באינטרנט?!
מנכ"ל ניו פארם העניק אתמול במשרדו את כרטיסי ה-VIP להופעה של מדונה באמסטרדם. אני הייתי לוקח את כרטיסי הטיסה ועושה פילטרים מהכרטיסים להופעה. ככה ההנאה באמת מובטחת.
מהפך בשכר: השכר הממוצע של השכירים בבנקים עולה על זה של עובדי חברת החשמל. כמובן, הממוצע בבנקים נעשה בין 10 מנהלים בכירים שמרוויחים עשרות מליונים בשנה (לא כולל בונוסים) ובין כמה אלפים שמרוויחים שכר מינימום, אבל מי סופר? בחברת החשמל כולם מרוויחים כמו המנהלים בבנק..
אינטל, גוגל ויבמ ניצבות השנה בראש חברות ההיי טק בישראל, שהכי כדאי לעבוד בהן, כך עולה מדירוג עובדי ההיי טק לשנת 2008. אני מניח שכרגיל, שכחו לתשאל גם את עשרת מנהלי הבנקים מהסעיף הקודם..
וקצת למה שקורה בעולם:
הצבא השתלט על מאוריטניה. הנשיא סידי-אולד שייח' עבדאלאהי פיטר מתנגדים פוליטיים, והם בתמורה, כלאו אותו בארמון. בתו של הנשיא אמאל-מינט (אני נשבע שאני לא ממציא את השם הזה): "אנו מוחזקים בבית ונאסר עלינו לעזוב. יש חיילים במטבח, בחדרי השינה ואפילו במקלחות". על זה יש לי שני דברים לומר:
1. אני בטוח, אנאל-מינט היקרה, שתצליחי להוציא את הטוב ביותר מהמצב. לא כל יום יש לך "קחי אותי, אמאל" בגרסה המאוריטנית (לא לזלזל – היה לנו שם שגריר עד לפני שבוע).
2. כל הקטע הזה של כליאת הנשיא אחרי פיטורים: אתם חושבים שהמודל הזה יכול לעבוד גם בעולם ההיי טק בארץ..?
מוכרת בהולנד העידה ב-2007: "ראיתי את מדלן". מדובר, כמובן באותה ילדה מסכנה שנחטפה ומאז נעלמו עקבותיה. אותה מוכרת, טוענת עכשיו בתוקף שהיא גם ראתה את אלביס מוביל את הילדה למקום מבטחים, ואת הנדריקס מנגן רק בשבילה. אין כמו אמסטרדם, אנשים. בפעם הבאה אני נרשם להגרלה של ניו פארם.
פאריס הילטון בעקבות הקמפיין הלא ממש מחמיא של מקיין: "גבר מקומט עם שיער לבן ניצל אותי לקמפיין שלו". הזמרת-שחקנית-מליארדרית מבכה על כך שזה לא נעשה בחדרה במלון לעיני המצלמות בלבד, כמו שהיא רגילה.
בריטניה: הובאו שוורי קובו מיפן. בעל העדר מציין שהוא הולך להשמיע שוורים שלו קונצרטים על מנת להשביח את הבשר. אני רק מקווה שאלה לא יהיו "קונצרטים" של המטומטמת מהסעיף הקודם.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
זה רק אני או שהפוסטים שלך נעשו פסימיים משהו ?? למה שלא תכתוב על נגיד.. ויסקי !!!
יכול להיות לא רע. אבל אני לא כותב על מה שאני לא שותה, איש.
יכול להיות שזו גם הסיבה שהפוסטים קצת פסימיים לאחרונה.
אישית – דווקא ממש צחקתי מהכותרות האלה. חשבתי לתומי שזה דווקא פוסט הרבה יותר מצחיק מאלה הקודמים.
הכותרות דווקא בסדר אבל כל שאר הפוסטים.. אולי אם תנסה להתמקד בדברים שאתה באמת אוהב כמו ויסקי למשל, אז אולי זה יסיח את דעתך מכל מה שגרוע בעולם
תראה. אני בבעיה עם כל עניין הויסקי והיין לאחרונה.
מאחר וגיליתי ששתיית אלכוהול גורמת לי לכאבים די רציניים, אני משתדל לשתות פחות. הכאבים האלה, שהחמירו לא מעט לאחרונה, לא הוסיפו למצב הרוח שלי, בלשון המעטה.
אני משתדל לכתוב גם על דברים שקצת מסיחים את דעתי, אבל זה לא פשוט. דני, כשבנאדם לא ישן וכואב לו, הוא נהיה מדוכא. לא יעזור כלום. לי, ספציפית, יש בעיה פיסית לאחרונה שמגבילה אותי עוד יותר מאשר בעבר.
שלא תבין לא נכון – אני מת לשתות יין טוב, לעשות איזה ערב טעימות ויסקי, שזה דבר שלא עשינו בחבר'ה כבר כמה חודשים – אבל כל אלה הם חתיכת מבצע עבורי.
תחשוב אתה על מצב כזה – בתור חובב ויסקי בפרט ואלכוהול בכלל: תאר לך מצב שבו אומרים לך, שכל פעם שתוריד כוסית או שתיים, "תשלם" על זה בכאבי תופת למשך יומיים. ואני לא מתכוון בחיים הבאים, אלא כאן ועכשיו. האם היית מוכן לחיות ככה, או שהיית חושב פעמיים לפני כל שוט? זה המצב שבו אני נמצא, איש. התחביב הכי גדול שלי הפך לעונש מבחינתי. אתה מתחיל להבין למה כבר אין הרבה פוסטים בנושא ולמה יש פחות פוסטים אופטימיים?
מעבר לזה – סתם משהו קטן להבהרה: הבלוג הזה נפתח, דבר ראשון ולפני הכל, כדי להוות תראפיה עבורי, ולא על מנת לרצות אנשים אחרים. אני מוציא בעזרת הכתיבה שלי את מה שמפריע לי, אבל גם כותב לפעמים על דברים כיפיים, כי אני לא מסוגל להתעלם מהם, ולהיפך – חשוב לי להדגיש גם את הפן הזה בחיים שלי, ולשמר את ההרגשה הזו עד כמה שניתן. אבל, וזה אבל גדול, כאמור, הבלוג הזה נפתח בגלל הצורך הראשוני שלי לכתוב על המחלה, ולא על ויסקי.
הכתיבה שלי היא הרגש שלי. אני משתדל לא רק לדווח, אלא גם לכתוב על מה שאני באמת מרגיש לגבי כל מה שאני עובר.
אולי זה לא כיף גדול לקרוא על חרא של אנשים אחרים, ואולי אני "מאבד" קוראים כתוצאה מזה, אבל זה מה יש. זו האמת שלי, ואני לא מוכן להתפשר עליה, כדי להיות יותר נחמד פה.
אני חושב שאני משתדל להיות מספיק "נחמד" בחיים שלי מחוץ לבלוג. אני לא מוצא את הצורך להיות "נחמד" גם בכתיבה שלי. סליחה אם זה יצא קצת בצורה בוטה, אבל לחברים הקרובים אליי, אלה שלא מכירים אותי רק דרך הבלוג, זו עוד דרך להבין לפעמים, מה אני עובר.
לאנשים שנתקלים בפיברו בפעם הראשונה בחייהם, אני לא יודע כמה הבלוג הזה ידכא אותם או יעזור להם, אבל אם אני אצליח לחסוך ממישהו/י אפילו רופא אחד או בדיקה אחת בכל התהליך הזה, אני ארגיש שהבלוג הזה היה שווה משהו.
לא הבנת אותי.. אני מעודכן במה שעובר עלייך וחס וחלילה אני לא אומר לך איך לכתוב כי ברור לי למה יש בלוג ולמה עשית אותו.. נכון שהמטרה של הבלוג זה לכתוב ולהביע רגשות ותסכולים\דברים חיובים – פנימיים שיש לך אבל מה שאני אומר זה ככה: נכון שאתה סובל מהמחלה, ונכון שהמדינה הזאת נראית כרגע כמו מחראה אחת גדולה אבל אם לדעתי אתה משכנע את עצמך דרך הכתיבה הזאת שהמצב גרוע. שלא תבין לא נכון, אני לרגע לא מבקר אותך כי אני האחרון שיש לו זכות ואני לא עובר עשירית ממה שאתה עובר אבל איך שאני רואה את הדברים – אם תנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה (שהיא כמובן מלאה בויסקי טוב) ותכתוב לא על השוטרים המושחתים (מה שכולם כבר גם ככה יודעים..), ולא על הנערה ששמה לא פורסם בגלל פרוטקציה (שוב, כולם כבר יודעים שכל המדינה הזאת זה פרוטקציה) אלא על הטיול שלכם לסקוטלנד.. או תנסה לכתוב על אירועים שמחים שקורים או קראו אז אולי תזכר שהעולם הוא לא נורא כמו שאתה מתאר אותו.
תראה, אני מכיר אותך רק דרך הכתיבה וכמו שזה נראה לי אתה די מחפש עכשיו את החרא בכל מקום בגלל שאתה נמצא במצב כזה.. ותאמין לי שאני מסכים איתך, ואחרי שקראתי את הכתבות על האשפוזים- אם אני יהיה חולה במשהו אז כמו שזה נראה אני יעדיף להתאבד מלעבור את מה שאתה עברת. מה שמראה לי רק שאתה כן בן אדם חזק כי אתה נמצא במצב לא קל. למדתי ממך המון על פיברו שזה משהו שאפילו לא הכרתי לפני וכשאני קורא איך אתה מתמודד עם זה אז לא נשאר לי דבר מאשר להעריץ אותך על זה.. אבל אם תנסה להתמקד בדברים יותר שמחים , אפילו אם צריך לחזור הרבה אחורה בזמן אבל עדיין.. אולי זה יעזור לך לעזור לעצמך..
דני, סהדי במרומים שאני מנסה.
לרוב, כמו שאתה יודע מהבלוג הזה – אני גם מצליח. לא תמיד. לכל אחד יש את התקופות שלו. לא תמיד הדברים שאמורים להסיח את דעתי, אכן מצליחים בכך. יש תקופות שהחרא צף וחונק יותר מהרגיל.
אז במקום לחייך ולומר לעצמי שהכל בסדר, אני כותב על זה, מדבר על זה, מוציא את זה בצורה שאני יודע הכי טוב. אני מעדיף את זה תמיד על האלטרנטיבה, שהיא להפניםולהתפוצץ ביום אחר.
בכל מקרה – תדע שאני באמת מעריך את העידוד שלך. אני לא רואה את הדברים הרעים במה שכתבת, פשוט קצת קשה לי יותר לאחרונה. התמיכה שאני מקבל מהבית היא חלקית מאוד, ואני נאלץ, בנוסף למלחמות עם הגוף, "להלחם" בגורמים נוספים, שלא חשבתי שאני אאלץ להלחם בהם. זה בעיקר מתיש ומכאיב, גם פיסית וגם נפשית. כל הבלאגן של הפוסטים האחרונים הם תוצאה של זה.
חלק מהדרך שלי להתמודד עם יותר מדי דברים, זה עם הומור שחור, עם ציניות. זו דרך מסוימת שבאמצעותה אני מנסה לטפס אל מעל לשפת הבור. אני בהחלט לא אומר שהכל פה חרא, ואפילו היה פה איזה פוסט פטריוטי לפני איזה שבועיים. אז אל דאגה.
תן לי את הזמן שלי, ואני אצוף חזרה. אבל זה ייקח עוד זמן, ובקצב שלי.
ככה אני מכיר אותך..
הצחקת אותי. אחלה ציניות על הבוקר.