עבדאללה ב-PorterHouse בתל מונד
קיימת אקסיומה מתמטית ידועה שאומרת שאם א=ב וגם ב=ג, אז א=ג. או במילים אחרות: אם אני אוכל פרות, ופרות אוכלות ירוקת – מה אני אוכל??!! (ואני מבקש לא להתחכם עם תשובות שאתם יודעים שהן לא נכונות). בכל מקרה, אחת לזמן מה, צריך לבדוק גם פרות איכותיות יותר מהדברים שאני מכניס לגוף שלי ביום-יום, ולאחר המלצה שקיבלתי ממספר אנשים, החלטתי לבדוק את מסעדת PorterHouse בתל מונד עם בת זוגי לאותו ערב.
כבר בהזמנת מקומות היה לי קטע לא ברור: ביקשתי מקום לזוג באיזור הלא מעשנים, והבחורה שענתה לי, שאלה בתגובה: "כמה אנשים תהיו?". 🙂
אבל זה באמת רק המתאבן. הגענו ב-20:00 בערב, למקום שהיה בהתחלה חצי ריק, אבל קצת התמלא בהמשך. המקום שוכן באיזור מוסכים מבודד, ליד הכביש הראשי. המוסיקה התחילה נהדר עם קצב דרום אמריקאי מקפיץ, מה שבישר טובות. ואז הגיע המלצר. כמו רובוט שתוכנת מראש, הוא ניסה להסביר לנו איך עושים את הפרות שלהם ואיפה מיישנים אותם (במסעדה עצמה), וגם איזה סוג של פרות אלה (מבוגרות, כאלו שעברו לידה אחת לפחות). עד כאן – סביר. עכשיו – אתם מכירים אותי, אבל לא את הדייט שלי לאתמול, אז מספיק שאני אומר שהחלטנו ללכת על מנת הפורטרהאוס 1 ק"ג שלהם (235 ש"ח), עם תוספות של אורז-שום ותפו"א פיקנטיים.
למנה ראשונה, כחלק מכל העסק הזה, קיבלנו לחם, עם חמאה, פטה כבד, שום-צ'ילי וגם מלח גס ופלפל שחור גרוס. וכמובן – איך אפשר ארוחה כזו בלי יין? תפריט היינות שלהם בהחלט לא רע, והוא מאוד מגוון. חבל שאין שם אף אחד שיודע משהו על יינות בכלל, אבל אחרי בדיקה מדוקדקת של שנת הבציר, הלכנו על מרקיז דה קסרס 2002, שהיתה שנה טובה מאוד בספרד (195 ש"ח). היין הגיע בטמפרטורה הנכונה, ואחרי כמה דקות חזר המלצר לפתוח לנו אותו ולטעום. מדובר, כמובן, ביין ריוחה עם 100% טמפרניו, והיין היה מתאים בול לאוכל. פשוט נפלא. הוא גם נפתח לאורך הארוחה באופן משביע רצון, וגילה את כל טעמיו של הזן הכל כך אהוב עליי. לא היתה לנו בעיה "להתגבר" על הבקבוק).
אבל עכשיו לאוכל עצמו – ביקשנו את המנה ברמת עשייה מדיום (מתברר שלא כולם אוהבים סטייק מדמם. ואל תסתכלו עליי ככה. זה לא אני). הבשר הגיע על פלטה חמה, וכבר בהתחלה הבנתי שמדיום זה לא. החלקים שהיו קרובים לעצם היו אולי מדיום. השאר היו קרובים יותר ל-WD. הבשר היה איכותי אמנם, אבל העשייה היתה מוגזמת. הדבר שהרגיז הרבה יותר מדי, היו המלצרים (בעיקר מלצרית עם קול שהזכיר שריטות של ציפורניים על לוח. יש אנשים שעושים את הבחירות הכי לא נכונות עבורם מקצועית..), שחזרו כל 10 דקות (על השעון. מדדנו רק בשביל הצחוקים בשלב כלשהו), כדי לשאול אם הכל בסדר. חבר'ה – פעם,פעמיים זה מספיק! אני יכול להסתדר שעה שלמה בלעדיכם – תאמינו לי. זה נראה כאילו מישהו אשכרה תיכנת אותם לעבוד בצורה מאוד ספציפית. וחבל. כי יחס קצת יותר חמים ולא חונק היה מביא אותי לשם שוב כדי לראות איך הם עושים סטייק מדמם רציני. זה כנראה לא יקרה. השירות אמנם היה מהיר מאוד, אבל לפעמים צריך גם לקחת את הזמן. סיימתי את שירותי הצבאי כבר מזמן, ואני לא "עומד בזמנים".
לסיום קינחנו במנה שתוארה כסורבה תות, עם נענע, רוטב פירות יער, מרנג ועוד מיני טעמים. בפועל, הגיעו שני כדורי סורבה על ופל מבדיל ביניהם, עלה נענע ביצבץ מעל כדור הסורבה העליון, ושלוש כפות קטנות של פירות יער (מהקפאה) בצד, שתובלו (אולי בנענע, ועוד דברים בלתי מוסברים). בקיצור – נחמד. לא בדיוק שווה 36 ש"ח שלקחו עליו. שאר הקינוחים היו די בנאליים ולא נשמעו מעניינים.
סיכום –
אווירה במסעדה – נחמדה.
עישון – רק בחוץ על המרפסת.
שירות – מהיר, אבל מאוד מייגע.
אוכל – אכלתי יותר טוב בימי חיי.
חשבון: 466 ש"ח, לא כולל שירות.
ציון סופי: 7.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
WD?!
אפילו לא קרוב ל- WD…
למרות שבהחלט עבר את שלב המדיום במהירות והשאיר אותו בענן אבק
טוב.. עכשיו הרסת את ההפתעה..
חברים! הדייט שלי אתמול היה יודה. הוא עוד חי. אל תתנו ל"שובו של הג'דיי" לספר לכם סיפורים!
יודה עוד חי? למה לא מספרים לי שומדבר בבית הזה…? 😡
זה מתחזה, זה!
לא בטוחה בכלל. העובש (הירוק הזה?) והשערות על האזניים נראים לי דוקא מקוריים…