איה זיגמונד?
אני יודע שהפוסט הזה נכתב קצת באיחור,
ואולי אפילו באיחור רב מדי, אבל זה נעשה אחרי שניסיתי כמעט כל דרך אפשרית אחרת. 
לפני כחצי שנה, אחרי שהוא פתח בלוג בשם "בלתי נקרא" תחת השם "זיגמונד", התחלנו הוא ואני לדבר. מהר מאוד גלשנו לשיחה ארוכה, והוא אף הסכים להיפגש, לאחר שנתתי לו את מילתי, שלא לחשוף את זהותו מסיבות שונות. גם בפוסט הזה אני לא מתכוון לעשות את זה, או אפילו לתת רמזים לכך, מתוך עמידה במילתי לאיש.
בפגישה הראשונה איתו, הבנתי שהאיש רציני. בחור חכם, שעשה דבר או שניים בחייו, והוא הצליח להרשים אותי מאוד. במהלך היכרותינו, העלה זיגמונד אפשרות לפתוח בלוג צרכנות, והחלטנו ליצור שותפות מסוימת, ולראות איך זה יתפוס. הראייה שלנו את הדברים עין בעין, וגם כמה פרטים אישיים נוספים, שהתגלו לאורך הזמן, יצרו בינינו גם הרגשה מסוימת של שותפות גורל. באוגוסט 2009, החלטנו לעשות מעשה, זיגמונד גייס את רחלי ואת עמיעד, והתחלנו להרים מערכת, שתהווה בלוג צרכנות רציני ו"נושך".
ב-31.8.09, פורסם הפוסט הראשון ב"מסביר לצרכן".
שלא תבינו לא נכון – לפרסום הבלוג קדמה עבודה מאוד מפרכת – נקנה דומיין, הרמנו מערכת ויקי לעדכונים של כל חברי הצוות, הצעות לשיפורים וכו', וגם החלטנו לאחר לא מעט ישיבות בנושא של זיגמונד ושלי – על אופן הפעולה הרצוי. בגלל מגבלת זמן שלי, זיגמונד גם הסכים לקחת על עצמו את ניהול האתר עצמו, תחת ההנחה שאני אהיה ה"פרונט-מן" של האתר מול גורמים חיצוניים, וזאת, שוב – על מנת להשאיר את זהותו חסויה, לפחות למשך שנה אחת.
הכל התחיל לעבוד בצורה קצת מקרטעת, אבל יחסית טובה. הכתיבה ה"מאסיבית" יותר, החלה רק באוקטובר, וב-14 לנובמבר 2009 נכתב הפוסט האחרון עד כה.
ולמה העבודה הזו נפסקה?
כי זיגמונד נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה. הוא הפסיק לכתוב בבלוג שלו, הפסיק לענות למיילים, הפסיק לענות לטלפונים. האיש פשוט נעלם. וזה מוזר, דווקא בגלל שהוא ואני התחלנו להתקרב עוד יותר, בשל שותפות גורל נוספת, שקשורה למחלה שלי, לפיברומיאלגיה.
מאז ניסיתי להתקשר מספר פעמים, אך ללא תשובה. השארתי גם כמה הודעות במשיבון.
מלבד העובדה שמשפחתו גרה במקום כלשהו בצפון – אין לי מושג איך להשיג אותו.
לפני מספר שבועות ניסיתי את מזלי, ו"קפצתי" לבקר אותו בביתו בעיר הגדולה. הרכב עמד שם, מחוץ לביתו הצנוע, אבל נקישותיי בדלת לא נענו.
אני יודע שזה נשמע טיפה אובססיבי, אבל יש משהו בבחור הזה, שנגע לליבי. ראיתי אותו שוקע קצת בדילמות קשות במהלך היכרותינו, ובעיקר בזמן האחרון שלפני היעלמו. אין לי מושג איך להשיג אותו היום, ואני רק יכול לקוות שזיגמונד בריא ומאושר. הבעיה היא, שאני בעיקר מפחד מאוד לגורלו.
ולמה אני כותב על כל זה למה עכשיו? כי כאמור, ניסיתי כל דרך אפשרית ליצור עם האיש קשר. אז אם יש מישהו שמכיר, שמע או יודע דבר כלשהו עליו או על מצבו – אני אשמח לפחות לדעת, כדי להיות רגוע ולהבין שהוא בסדר.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
[…] שרציתם לדעת מה גורלו אבל אין לו פרופיל בפייסבוק. או בלוגר שנעלם ולא נודעו עקבותיו. ואותם חורים שחורים דיגיטליים […]
בהחלט יש משהו מעט אובססיבי בדברייך, אך נראה שזה נעשה מתשוקה נטו לקמצוע הנהדר של טיפול במחלה הארורה.
אני חושב שבעקבות הרבה בלוגרים, בתור חולה פיברומיאלגיהגם כן, השתנתה מחשבתי (הבעיה היא שרוב החולים הבלוגרים דווקא כותבים בחו"ל) לגבי הרבה דברים מהחיים והסתכלות עליהם בצורה מעט שונה.
אין ספק כי לנו, דרך מעט שונה להסתכל על החיים.
@משה – ראשית, ברוך הבא לבלוג. הרשה לי לאחל לך המון המון בריאות מכל הלב.
שנית – לגבי זיגמונד – לפני כמה שבועות נודע לי בעקיפין שהוא חי, נושם ובועט. לא ממנו, אלא דווקא מכותרת בעיתון – מוזר ככל שיישמע…
מאז הפוסט הזה לא שמעתי ממנו מילה, וגם הפסקתי לנסות. הבנתי שיש אנשים שפשוט צריך לתת להם ללכת. אמנם הוא נעלם באופן מאוד מוזר וללא הסבר – אבל אני מניח שזו היתה זכותו.
לגבי הפיברו – לצערי אתה צודק. אין כמעט בלוגרים שכותבים על המחלה בארץ. אני התחלתי לכתוב (שנה אחרי שהמחלה התחילה, וכ-3 חודשים לאחר שהיא אובחנה) דווקא בגלל שהיה חסר לי המון מידע, וידעתי, שאולי – במקום כלשהו – אצליח לסייע לכמה חולים עם מידע, שמות, בדיקות, רעיונות חדשים, מחקרים וכו'.
משם הבלוג זלג לאלפי נושאים אחרים, אבל זה כבר סיפור אחר. אני חושב שעצם העובדה שהבלוג הזה עוד קיים (למרות שאני כבר לא כותב כמו בקצב של 3 השנים הראשונות), נותן לי כוח להמשיך את החיים שלי ולתפקד ככל הניתן. מפעם לפעם אני עוד מקבל בקשות לעזרה מקוראים כאן, דבר שמאוד נוגע לליבי, ואני משתדל לסייע ככל שאדם נטול קשרים (אך בעל "ניסיון" של 6 ומשהו שנים עם המחלה) יכול לעזור.
אין כוונתי להישמע מתנשא, חו"ח, אבל אם יש משהו שאוכל לסייע לך איתו – אל תהסס. ואם יש לך חדשות בנושא – אשמח לשמוע ולקרוא, ואף לפרסם אותם בבלוג (עם קרדיט, כמובן..).