הכל כבר מוכן…
כמעט הכל מוכן, ליתר דיוק. לארוז – ארזתי אתמול. יש עוד כמה דברים קטנים, אבל בגדול – אני מוכן. עוד פחות מ-48 שעות, אני בשדה התעופה סחיפול, בדרכי לאדינבורו.
אני עומד להגשים חלום שלי מהשנים האחרונות ולנסוע לסקוטלנד. אני עדיין לא מאמין שזה קורה, במיוחד אחרי השנה האחרונה. אני מתרגש בטירוף, ורק ההרגשה הזו ממלאת אותי. בשנתיים וחצי האחרונות, מאז מסיבת רווקים מסוימת בפארג, לא הייתי באף חופש יזום נורמלי. בשנה האחרונה גם המחלה די שיתקה לי את כל המחשבות בנושא. אבל חזרתי לחיות. בעיקר בזכות החברים שלי, שעוזרים לי להתרומם מהחרא הזה בכל פעם מחדש. אחרי כל נפילה – יש גם חיוך. ועכשיו אני נוסע לשבועיים של שכרון חושים בבירת הויסקי העולמית.
אני לא מאמין שאני אכתוב כאן בשבועיים האלה. לא מעניין אותי להתחבר לאינטרנט כשיש כל כך הרבה מה לראות. הדבר הכי קרוב לרשת שיהיה שם הוא GPS. לפחות מבחינתי. אז לכל אלה שקוראים אותי נאמנה, אני מקווה לספר הרבה הרבה חוויות כשאחזור. אני חושב שיהיה לי מספיק זמן לכתוב כמה פוסטים של מעין "יומן מסע" שייחרט בזכרוני. אולי אפילו ארשום קצת רשמים בזמן הטיול, אבל הרוב יעבוד כמו שאני אוהב: חוויות חושיות. לראות את הירוק, לטעום את הויסקי ואת האוכל המקומי, להריח את האוויר של הגשם, לשמוע את הגלים, ולצבוט את עצמי כדי לוודא שכל זה אמיתי…
הראש שלי כבר נמצא על המטוס…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
תעשה חיים !
אל תשכח איזה פנקס לקשקש עליו כמה דברים תוך כדי, אחרת אתה עלול לא לזכור הכל 🙂
אני מבקש שתשתו כוסית גם בשבילי 😉
מאחל שהשנה תמשיך טוב כמו שהיא תתחיל בסקוטלנד